פרנסיס דייוויס מילט
 | |
| לידה |
3 בנובמבר 1848 Mattapoisett, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
15 באפריל 1912 (בגיל 63) צפון האוקיינוס האטלנטי |
| מקום לימודים | |
| תחום יצירה |
ציור |
| יצירות ידועות |
A Tender Chord |
| בן או בת זוג |
אליזבת גרילי מריל |
| צאצאים |
John Alfred Parsons Millet |
| חתימה |
 |
  | |
פרנסיס דייוויס מילט (באנגלית: Francis Davis Millet; 3 בנובמבר 1848 - 15 באפריל 1912) היה צייר, פסל וסופר קלאסי אמריקאי, שנפטר בטביעת האוניה טיטאניק ב־15 באפריל 1912.[1]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנסיס דייוויס מילט נולד במטאפואיסט, מסצ'וסטס.[2] בגיל חמש עשרה נכנס מילט לגדוד של מסצ'וסטס, תחילה כילד מתופף ואז כעוזר כירורג (שעזר לאביו, המנתח) במלחמת האזרחים האמריקאית.
הוא ציין מספר פעמים את ניסיונו בעבודה עבור אביו כסיבה להעדפת הצבע אדום - הדם החי, בו הוא השתמש לעיתים קרובות בציוריו המוקדמים. הוא סיים את לימודיו בהרווארד עם תואר שני באמנויות. הוא עבד ככתב ועורך בחברת בוסטון קורייר ולאחר מכן ככתב בתערוכת המאה בפילדלפיה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1876 חזר מילט לבוסטון כדי לצייר ציורי קיר בכנסיית טריניטי בבוסטון יחד עם ג'ון לה פרג'. הוא נכנס לאקדמיה המלכותית לאמנויות יפות באנטוורפן, בלגיה. הוא היה התלמיד הראשון שזכה במדליית כסף בשנתו הראשונה. בשנה שלאחר מכן הוא זכה במדליית זהב. במלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1877–1878 הוא עבד ככתב צבאי של מספר עיתונים - ניו יורק הראלד, לונדון דיילי ניוז וה- London Graphic.[3] הוא עוטר באותות על ידי רוסיה ורומניה בזכות האומץ שבאש ושירותיו לפצועים.
מילט הפך לחבר באגודת האמנים האמריקאים בשנת 1880, ובשנת 1885 נבחר כחבר באקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק וכסגן יו"ר הוועדה לאמנות יפה. הוא מונה לנאמן של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, וישב בוועדה המייעצת של הגלריה הלאומית לאמנות. הוא היה מנהל העיצוב בתערוכה הקולומביאנית העולמית בשיקגו בשנת 1893.[4] הקריירה שלו כללה עבודה במספר ירידי עולמיים, כולל וינה, שיקגו, פריז וטוקיו, שם תרם כשופט, מנהל, צייר / מעצב ציורי קיר ויועץ.[5]
מילט היה בין מייסדי בית הספר למוזיאון לאמנויות יפות, בוסטון, והיה בעל השפעה בראשית ימיה של הפדרציה האמריקאית לאמנויות. מילט היה מעורב באקדמיה האמריקאית ברומא מראשיתה וכיהן כמזכיר שלה בשנים 1904 עד 1911. הוא היה חבר מייסד וסגן יו"ר הוועדה האמריקאית לאמנויות יפות, וכיהן משנת 1910 עד מותו בשנת 1912.
הוא מת על סיפונה של הטיטאניק בעת שנסע לעסקי אקדמיה לניו יורק.
מילט היה גם סופר ועיתונאי. הוא תרגם את טולסטוי וגם כתב מאמרים וסיפורים קצרים. בין פרסומיו ספרי סיפורים (1892),[6] הדנובה מהיער השחור לים השחור (1892)[7] ומשלחת לפיליפינים (1899).[8]
כפסל ומעצב ידוע, מילט תכנן את מדליית מלחמת האזרחים בשנת 1907 לבקשת צבא ארצות הברית ומחלקת המלחמה של ארצות הברית ומדליית המבצע הספרדי ב -1908. הוא עיצב את תקרת חדר הישיבות של בית המושל בבולטימור, מרילנד.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילט היה חבר קרוב של אוגוסטוס סנט-גאודנס ומארק טוויין, שניהם השתתפו בחתונתו בשנת 1879 עם אליזבת ("לילי") גרילי מריל בפריז, צרפת; טוויין היה השושבין של מילט. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: קייט, אדווין, לורנס וג'ון.
מילט הכיר את צייר הפורטרטים האמריקאי המפורסם ג'ון סינגר סרג'נט, שלעיתים קרובות השתמש בבת של מילט קייט כדוגמנית. הוא היה גם מקורב למשפחת האקסלי המפורסמת.
מילט התגורר עם ארצ'יבלד בוט, קצין צבא ועיתונאי, שכינה אותו "חברי האמן שחי איתי". ישנן השערות כי באט ומילט היו ביחסי זוגיות. ההיסטוריון ריצ'רד דבנפורט-הינס כתב בשנת 2012:[9] השותפות המתמשכת בין באט ומילט הייתה מקרה מוקדם של "אל תשאל, אל תספר." התקשורת לא התמקדה יותר מדי ביחסי גברים, אך הם זיהו את חיבתם ההדדית. והם היו יחד במוות כמו בחיים.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־10 באפריל 1912 עלו מילט ובאט לטיטניק בשרבורג, צרפת, בדרך לניו יורק. מילט נראה עוזר לנשים וילדים להיכנס לסירות הצלה. גופתו נמצאה לאחר הטביעה והוחזרה למסצ'וסטס, שם נקבר.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
באכסניה -
סתו -
הכניסה לויקסבורג -
בין שתי נשים -
נגן בניו אורלינס -
חייל טורקי -
לילי בערסל
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי פרנסיס דייוויס מילט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- פרנסיס דייוויס מילט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Millet, Francis Davis (November 3, 1864), Civil war diary, includes partial transcripts (diary entry), Smithsonian Institution, archived from the original on September 1, 2016, retrieved January 28, 2013.
- ^ American Council of Learned Societies, Dictionary of American biography, New York, C. Scribner's Sons, 1943
- ^ Archibald Forbes, Memories and Studies of War and Peace, London, Paris [etc.] Cassell and company, limited, 1895
- ^ "Whet Moser, The Contentious Historical Origins of Spray Paint, chicagomag.com, Nov. 7, 2011"
- ^ Gaines, Catherine S. A Finding Aid to the Francis Davis Millet and Millet Family Papers, 1858–1984 (bulk 1858–1955) in the Archives of American Art. The Francis Davis Millet And Millet Family Papers Online
- ^ Millet, F. D. (1892). A Capillary Crime and Other Stories. New York: Harper & Brothers.
- ^ Millet, F. D. (1892). The Danube: From the Black Forest to the Black Sea. New York: Harper & Brothers.
- ^ Millet, F. D. (1899). Expedition to the Philippines. New York: Harper & Brothers.
- ^ New York Post, New York Post (באנגלית אמריקאית)