פרנסיס ובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרנסיס ובר

פרנסיס פול וברצרפתית: Francis Paul Veber; נולד ב-27 ביולי 1937) הוא מחזאי, במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק סרטים צרפתי, ממוצא ארמני ובעל שורשים יהודיים, התפרסם בעיקר בכתיבת מחזות קומיים לתיאטרון ותסריטי סרטים שחלקם עובדו לאחר מכן, בהשתתפותו, לקומדיות קולנוע הוליוודיות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסיס פול ובר נולד בניי-סיר-סן, במחוז או-דה סן כבנם של הסופר, העיתונאי והתסריטאי פייר-ז'יל ובר (שאביו היה יהודי), ושל סופרת ממוצא ארמני קתרין אגאג'ניאן, ילידת ארמביר ובעלת שם העט ז'ורז'ט פול. דוד אביו היה הסופר הצרפתי-יהודי טריסטן ברנאר. לגבי מוצאו העיר פעם ובר בראיון, "פעמיים רצח-עם, שני כתלי דמעות, כל מה שצריך כדי שתצא קומיקאי". האב, פייר-ז'יל ובר היה עיתונאי ידוע לפני מלחמת העולם השנייה אולם בימי הכיבוש הנאצי בצרפת הסתתר בבית מחשש להיעצר. אחרי השחרור לא מצא יותר עבודה בעיתונות. האם פירנסה אז את המשפחה על ידי כתיבת רומנים סנטימנטליים.

מתוסכלים בקריירות שלהם בתחום הכתיבה, הוריו רצו שבנם ילמד מקצוע "בטוח" יותר. תלמיד בינוני, הוא למד ארבע שנים רפואה, אחר כך עשה לימודי תואר ראשון במדעים מתוך מחשבה לעבוד כמהנדס בתעשיית הנפט. לבסוף הפסיק את לימודיו ובימי שירותו הצבאי הפך לכתב בבלד והשתתף העריכת היומנים של הכוחות הצרפתים באלג'יריה. בתום השירות הועסק למשך שלוש שנים כעיתונאי בתחנת הרדיו לוקסמבורג. בדיעבד העיד שלא היו לו כישורים למקצוע זה.

בשנת 1964 פרנסיס ובר התחתן. באותה תקופה ניסה ובר פריצה ראשונה לעולם הבידור על ידי כתיבת מערכונים לגי בדוס וב- 1968 באמצעות קומדיה מוזיקלית "Petit Patapon" שכתב יחד עם ז'אק מרטן שהיה אז שדרן כוכב של הערוץ RTL. הקומדיה נכשלה כישלון חרוץ ובר פוטר מתפקידיו ב-RTL עקב צמצומי פרסונל אך המשיך להתפרנס מכתיבה - במיוחד של פרקי סדרות טלוויזיה כמו Agence Intérim (יחד עם רישאר קארון)

המחזה L'Enlèvement" ‏ (1968) שקיבל השראה ממקרה החטיפת אשתו של מרסל דאסו עובד על ידו לקולנוע עבור פייר מונדי והיה לבסיס הסרט "Appelez-moi Mathilde" ‏ (1968).

ובר הפך למומחה מספר אחד של "סרטי צמד החברים" (buddy movie) בקולנוע הצרפתי באמצעות שני גבורי הפטיש שלו, הנאיווים וה"לא יוצלחים" - פרנסואה פיניון, השלומיאלי, ופרנסואה פרן, השש להתקוטט. שנת 1972 פריצת הדרך בקריירה של פרנסיס ובר ככותב תסריטים וקומדיות, עם Il était une fois un flic בבימויו של ז'ורז' לוטנר.

ובר, שהשתקע מאוחר יותר בהוליווד עיבד שם את הקומדיות שלו בסרטים אמריקאיים.

פרנסיס ובר נשוי לפרנסואז ויש לו שני ילדים. בנו, ז'אן ובר, הוא גם כן במאי קולנוע. אחייניתו, סופי אודואן-ממיקוניאן (Audouin Mamikonian) היא סופרת ילדים בצרפתית.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 3 פעמים - מועמדות לפרס סזאר עבור התסריט המקורי או העיבוד (Les Fugitifs" 1987 "Les Compères" 1984 "Le Jouet" 1977")
  • לגיון הכבוד של צרפת, בדרגת אביר (1996), אחר כך קצין (2008)
  • 1999 - פרס לומייר עבור התסריט הטוב ביותר עבור "Le Dîner de cons"
  • 1999 - פרס סזאר עבור התסריט הטוב ביותר עבור "Le Dîner de cons"
  • 1999 - מועמדויות לסזאר בעד הסרט הטוב ביותר ובעד הבימוי הטוב ביותר - עבור Le Dîner de cons
  • המסדר הלאומי להצטיינות של צרפת, בדרגת אביר (2001)
  • פרס אנרי ז'אנסון של חברת המחברים והמלחינים הדרמטיים של צרפת SACD
  • 13 בינואר 2012 - זכה בפרס לומייר (Prix Lumières -"פרס האורות") על הכתבים הזרים בצרפת, על מפעל חייו בקולנוע

סרטים בבימויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1976 Le Jouet (הצעצוע)
  • 1981 La Chèvre ("חברים בלי מזל", במקור:"העז")
  • 1983 Les Compères (חברים לתסבוכת)
  • 1986 Les Fugitifs
  • 1989 ׁ(Les Trois Fugitifs (Three Fugitives) (שלושת הגנובים)
  • 1992 Sur la corde raide (Out on a limb)
  • 1996 Le Jaguar
  • 1998 Le Dîner de cons "האידיוט המושלם"
  • 2000 Le Placard (לצאת מהארון)
  • 2002 Tais-toi (סתום ת'פה)
  • 2006 La Doublure (מאהב בהשאלה)
  • 2008 L'Emmerdeur (נודניק עם רישיון)

תסריטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1969 : Appelez-moi Mathilde, במאי: פייר מונדי
  • 1972 : Il était une fois un flic, במאי: ז'ורז' לוטנר
  • 1972 : Le grand blond avec une chaussure noire, במאי: איב רובר
  • 1973 : La Valise, במאי: ז'ורז' לוטנר
  • 1973 : L'Emmerdeur, במאי: אדואר מולינרו
  • 1973 : Le magnifique, במאי: פיליפ דה ברוקה
  • 1974 : Peur sur la ville, במאי: אנרי ורניי
  • 1974 : Le retour du grand blond, במאי: איב רובר
  • 1975 : Le téléphone rose, במאי: אדואר מולינרו
  • 1975 : Adieu poulet, במאי: פייר גראנייה -דפר
  • 1976 : On aura tout vu, במאי: ז'ורז' לוטנר
  • 1976 : Le Jouet
  • 1978 : La Cage aux Folles, במאי: אבואר מולינרו
  • 1979 : Cause toujours... tu m'intéresses, במאי: אדואר מולינרו
  • 1979 : Coup de tête, במאי: ז'אן-ז'אק אנו
  • 1980 : La cage aux folles II, במאי: אדואר מולינרו
  • 1980 : Sunday Lovers/ Les séducteurs, במאים: בריאן פורבס, ג'ין ויילדר ודינו ריזי
  • 1981 : Buddy Buddy, במאי: בילי ויילדר
  • 1981 : La Chèvre
  • 1982 : Partners, במאי: ג'יימס בארוס
  • 1982 : The Toy, במאי: ריצ'רד דונר
  • 1983 : Les Compères
  • 1985 : L'homme à la chaussure rouge - The Man with one red shoe, במאי:סטאן דרגוטי
  • 1985 : Hold-Up, במאי: אלכסנדר ארקדי
  • 1986 : Les Fugitifs
  • 1989 : Three Fugitives
  • 1991 : Pure Luck, במאית: נדיה טאס
  • 1994 : My Father the Hero, במאי: סטיב מיינר
  • 1995 : Fantôme avec chauffeur, במאי: ז'ראר אורי
  • 1996 : The Birdcage, במאי: מייק ניקולס
  • 1996 : Le Jaguar
  • 1997 : Father's Day, במאי: אייוון רייטמן
  • 1997 : Le Dîner de Cons
  • 1998 : Dead Letter Office, במאי: ז'ון רואיין
  • 2000 : Le placard
  • 2002 : Tais-toi!
  • 2006 : The Valet
  • 2008 : L'emmerdeur

הפקות קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה בעברית בצרפתית או אנגלית ארצות
2006 מאהב בהשאלה Doublure, La בלגיה, איטליה, צרפת
1997 יום האב Fathers' Day ארצות הברית
1991 חברים בלי מזל Pure Luck ארצות הברית
1989 שלושת הגנובים Three Fugitives ארצות הברית
1982 שותפים Partners ארצות הברית

שחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטים "Le grand blond" (הבלונדיני עם הנעל השחורה),ב l'Emmerdeur ,Les Compères, Les Fugitifs

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1968: L'Enlèvement (החטיפה) (בימוי של ז'אק פאברי, בתיאטרון "אדוארד השביעי"
  • 1969: Le Contrat בבימוי של פייר מונדי Théâtre du Gymnase Marie Bell|, rejouée en 2005 sous le titre L'Emmerdeur
  • 1993: Le Dîner de cons (ארוחה עם אידיוט, בימוי פייר מונדי, Théâtre des Variétés)
  • 2012: Cher trésor (אוצר יקר) (בימוי עצמי, ב-Théâtre des Nouveautés)
  • 2014: Le Placard (בימוי, au Théâtre des Nouveautés)

בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנסיס ובר בוויקישיתוף