פרנץ ארקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנץ ארקל
Erkel Ferenc
Erkel Ferenc Györgyi Alajos.jpg
לידה 7 בנובמבר 1810
גיולה, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביוני 1893 (בגיל 82)
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הונגריה, האימפריה האוסטרית, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח, מלחין, שחמטאי, מחנך מוזיקה, פסנתרן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אדל אדלר (29 באוגוסט 18391860) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שאנדור ארקל, גיולה ארקל, לאסלו ארקל, אלק ארקל, לאיוש ארקל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרנץ ארקל (בהונגרית: Erkel Ferenc דיולה,[1] 7 בנובמבר 1810 - בודפשט, 15 ביוני 1893)[2] היה מלחין הונגרי, מנצח, פסנתרן ושחמטאי, הנשיא הראשון של חוג השחמט של פשט. הוא החל את הקריירה כפסנתרן וכמורה למוזיקה בקלוז'-נאפוקה, אך גם ניצח מדי פעם ועסק בניסיונות הלחנה. הוא הציג את עצמו בפשט בשנת 1834, והתיישב שם באופן קבוע בשנה שלאחר מכן. שנתיים עבד כמנצח ב"תיאטרון הגרמני העירוני של פשט" ו"בחוג התיאטרון ההונגרי בבודה". בשנת 1837 הצטרף לתיאטרון ההונגרי של פשט, לימים התיאטרון הלאומי של בודפשט, תחילה כמנהל במה ואחר כך כמנצח. הוא עבד שם כשלושה עשורים. בשנת 1840 כתב את האופרה הראשונה שלו, "מאריה בטורי". בשנת 1844 זכה במכרז להלחנת מילות ההמנון הלאומי של פרנץ קלצ'יי. לאחר מהפכת 1848 בהונגריה ומלחמת העצמאות בשנים 49–1848, הוא פעל להעצמת חיי הקונצרטים של הבירה. תחת הנהגתו הוקמה האגודה הפילהרמונית בשנת 1853, אותה ניהל תקופה ארוכה. האופרה שלו באנק באן, שהייתה גם שיא הקריירה שלו, הוצגה בשנת 1861. הוא תרם להקמת האקדמיה למוזיקה (1875), והיה בה במאי ומורה לפסנתר במשך עשר שנים. הוא הפך למנהל המוזיקלי הראשי של בית האופרה של בודפשט, שנפתח בשנת 1884. שמו של ארקל נקשר ביצירת האופרה הלאומית ההונגרית. בהסתמך על דפוסי אופרה מערביים, בעיקר איטלקיים וצרפתים, הצליח ליצור שפת אופרה לאומית אחידה יחסית על ידי התנסות במוזיקה הונגרית ורבונקוש, לעדן ולהרחיב את אפשרויות הביטוי שלה. כמנצח, כארגון וכאינדיבידואלי הוא עשה רבות כדי שהחיים המוזיקליים של הבירה יפרחו. הוא היה שחמטאי מפורסם, ממקימי חוג השחמט של פשט, שנוסד בשנת 1864.

חייו וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הולדתו בעיר דיולה

ישנן מספר סברות לגבי מוצא משפחתו של פרנץ ארקל. אחד מהם הוא שהמשפחה ממוצא הולנדי. אגדה זו נחשבה לנכונה אף במשפחת ארקל, שכן ספר דיון אמונה הולנדי של ג'יי.ס. ואם ארקל נכלל באינדקס האפיפיורי משנת 1711. על פי תאוריה אחרת, הארקלים הגיעו מהעיר פרייבורג שבמדינת באדן באדן עילית, שכן השם ארגקלין – המכונה גם ארקלין – הופיע שם כבר בשנת 1565, לימים ארגל. עם זאת, ככל הנראה, אבותיו המיידיים של ארקל היו גרמנים קתוליים מברטיסלבה. לפי לאיוש קמני (1933), השם ארקל הופיע בספרי הקרקעות של המאה ה-15. ככל הנראה השם התפתח מהשם ארגל מהגרמנית ההתיכון שפירושו היה סל לבציר ענבים.[3][4]

המורה למוזיקה הראשון של פרנץ הצעיר היה המהגר הפולני שימון צינגולסקי, ומשנת הלימודים השנייה אביו בעצמו. את הידע המוזיקלי הראשון שלו עוד לפני כן הוא רכש מאביו ומסבו. הוא השתתף במפגשים מוזיקליים למבוגרים מוקדם מאוד ולעיתים קרובות, במיוחד בערבי המוזיקה של אלברט רושטי, הנוטריון הראשי של מחוז בקש. פרנץ הקטן התקדם במהירות עם בלימדיו. כבר כשהיה בן עשר החליף לפעמים את אביו על ספסל העוגב. הוא היה בן אחת עשרה כשניגן בפסנתר לראשונה בפני קהל בדיולה.[5]

הוא החל את לימודיו בגימנסיה באוראדיה, ובשנים 1822 עד 1825 המשיך את לימודיו אצל הבנדיקטינים בברטיסלבה, על פי רצון אביו. בשנות הסטודנט שלו בברטיסלבה הוא ניגן לעיתים קרובות במיסות של מנזר נוטרדאם. את לימודיו סיים בגיל שבע עשרה. הוא למד את היסודות של ההלחנה, תוך התפתחות לווירטואוז לפסנתר. עוד לפני שעזב שם כתב את יצירתו הראשונה, ליטאניה, אשר אבדה.[6][7] הוא קיבל משרת מורה ונגן בקלוז'-נאפוקה

ארקל עצמו העיד על שנותיו בקלוז'-נאפוקה: "כל מה שאני הוא בזכות שנותיי בקלוז'-נאפוקה. שם חינכתי את עצמי כפסנתרן, למדתי הכי הרבה שם, קיבלתי השראה לשם, הם עשו את הגורם לפריחת המוזיקה ההונגרית, ושם ליבי התמלא במגוון של שירי עם הונגרים-צקלרים יפים יותר, שמהם כבר לא יכולתי להיפטר, ולא נרגעתי עד לא שפכתי מהנשמה את מה שכבר הרגשתי שאני חייבת לשפוך."

ולאחר שנים מספר עבר לבירת הונגריה בשנת 1835, שם הפך למנצח "חוג התיאטרון העירוני של בודה". תוך זמן קצר מאוד הפך לאיש המוביל ביותר בחיי המוזיקה של הערים בודה ופשט. כמעט כל עותקי המגזין הונדרי (Honderű) שהיה מגזין ספרות, אמנות ואופנה הונגרי בין 7 בינואר 1843 ל -1 באפריל 1848, שהיה מיועד בעיקר לאצולה, הזכיר את הקונצרטים לפסנתר שלו.[8][9][10].[11]

להופעת הבכורה שלו נחשבת שנת 1835 ה-11 באפריל, הניצוח על האופרה של רוסיני הספר מסביליה. אף על פי שניצח בעבר על אופרות בקלוז'-נפוקה, התאריך הזה נחשב לנקודת המוצא לניצוחו של ארקל. ארקל קיבל משרה לתקופה קצרה בתיאטרון הגרמני של פשט ונשאר שם עד סוף 1837. בינתיים נבנה התיאטרון הלאומי ההונגרי החדש שאליו עבר גם תמורת הכנסה קטנה יותר.[12] [13][14][15]

גם בחייו הפרטיים חל שינוי. הוא פגש את הפסנתרנית הגדולה אדל אדלר בשנת 1839. הם התחתנו ב -19 באוגוסט. כך הפך לחתנו של המנצח המהולל של הכנסייה הראשית להכתרה בבודה, ג'ורג' אדלר. הזוג נסע לדיולה לירח הדבש, שם הם גם ערכו קונצרט משותף כדי לעזור לבית החולים המחוזי.[16] [17]

ארקל הקדיש את השנה שלאחר מכן להלחנה. הבכורה של האופרה הראשונה שלו מאריה באטורי הייתה בשנת 1840. זה התרחש ב־8 באוגוסט והביא לו הצלחה רבה בקרב הקהל. בנוסף לעיתונות ההונגרית בפשט, גם הגרמנית בירכה על האופרה, והדגישו את מקוריותה ועושרה במנגינות לאומיות.[18] תחת ניהולו של ארקל עלתה רמת התיאטרון הלאומי ההונגרי בהדרגה. עבודתו החינוכית הקפדנית והעקבית יצרה אנסמבל מחובר רב-פנים, בעל מיומנויות שונות. הרפרטואר הועשר ביצירות ברמה גבוהה יותר. אופרותיהם של לואיג'י כרוביני, אטיין מאול, דניאל אובר, ג'אקומו מאיירבר, וינצ'נצו בליני ויצירותיו של גאטנו דוניצטי הוצגו.

בנו הראשון של ארקל, דיולה, נולד ב־7 ביולי 1842, ובנו השני, אלק, נולד ב־2 בנובמבר 1843. שנת 1844 הביאה גם משהו חדש לחיי המשפחה של ארקל. בנו השלישי, לאסלו, נולד ב־9 באפריל, ובאותה שנה סיים אחיו רז'ה כרופא. הוא היה הרופא של התיאטרון עד שובו לדיולה בשנת 1845. שתי האופרות של ארקל זכו להצלחה אדירה באותה השנה.

הקמת האגודה הפילהרמונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן

שנת 1853 היא שלב חשוב בחיי המוזיקה ההונגריים. ארקל הקים את האגודה הפילהרמונית בראש קומץ מוזיקאים. קונצרט ההיכרות בשנת 1853 התרחש ב־20 בנובמבר, לאחר חודשיים של ארגון וחזרות, באולם הטקסים במוזיאון הלאומי. בתוכנית הוצגו יצירות מאת מוצרט, בטהובן, מנדלסון ומאיירבר, בניצוחו של ארקל. מכיוון שמערכת הדיכוי של אוסטריה לא אפשרה הקמת אגודות, אך הסכימה לארגון קונצרטים, החברה לא הפכה לישות משפטית עד אוגוסט 1867 .

הפיסגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים עברו מאז ההצלחה הבלתי נשכחת של הוניאדי. במהלך תקופה זו לארקל לא היו יצירות משמעותיות. כשהשמיע את קולו שוב, הוא הציג בפני הקהל את היצירה האיכותית ביותר שלו, את האופרה באנק באן שהוא כפל אוצר תרבותי: לדרמה ההיסטורית של יוז'ף קטונה אין שום דומה לו בספרות ההונגרית, וכך גם לאופרה של ארקל עם שורה של שירים היסטוריים הונגריים. הליברטו של היצירה נכתב על ידי בני אגרישי והיה בהחלט מוכן במחצית הראשונה של 1851, שכן הליריקן של ארקל נפטר ביולי של אותה שנה. לא ידוע מתי הוא הגיש לארקל את הטקסט, רק שהמלחין סיים את תזמור האופרה בשנת 1860.[19]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארקל - כמלחין - תופס אותו מקום בהיסטוריה של המוזיקה ההונגרית כמו מיכאיל גלינקה במוזיקה הרוסית (הלאומית), סטניסלב מוניושקו בפולנית אנטונין דבוז'אק ובדז'יך סמטנה במוזיקה הצ'כית. עבודותיו מאופיינות בטיפוח מסורות לאומיות, עושר המנגינות, שימור צורות שיר וריקוד, ושילובם עם סימני סגנון אירופיים (בעיקר איטלקיים וצרפתיים, במידה פחותה גרמניים) (אחת הדוגמאות הידועות ביותר היא אריה לה גראנג' שחוברה בהמשך בלסלו הונאדי). העידן הראשון שלו כמלחין אופרה הושפע בעיקר מהכותבים האופנתיים בתקופה, בליני, אובר, הרולד, מאיירפיר, וגם ורדי. בקומפוזיציות המאוחרות שלו, הוא גם עשה ניסיון צנוע להציג את טכניקת העריכה של וגנר.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאריה באטורי. אופרה ב-2 מערכות Bátori Mária, opera 2 felvonásban (1840) - L. 20. (M. 11.)
  • לאסלו הוניאדי אופרה ב-4 מערכות Hunyadi László, opera 4 felvonásban (1844) - L. 25. (M. 18.)
  • ארז'בט אופרה ב-3 מערכות Erzsébet, opera 3 felvonásban (1857) - L. 51. (M. 42.) Csak a második felvonás Erkel műve
  • באנק באן אופרה ב-3 מערכות Bánk bán, opera 3 felvonásban (1861) - L. 53. (M. 43.)
  • שרולטה אופרה ב-3 מערכות Sarolta, vígopera 3 felvonásban (1862) - L. 54. (M. 44.)
  • ג'רג' דוז'ה אופרה ב-5 מערכות Dózsa György, opera 5 felvonásban (1867) - L. 58. (M. 46.).
  • ג'רג' ברנקוביץ' אופרה ב-4 מערכות Brankovics György, opera 4 felvonásban (1874) - L. 64. (M. 49.)
  • גיבורים ללא שם אופרה ב-4 מערכות Névtelen hősök, opera 4 felvonásban (1880) - L. 68. (M. 53.)
  • המלך אישטוואן אופרה ב-4 מערכות István király, opera 4 felvonásban (1885) - L. 71. (M. 54.) Javarészt Erkel Gyula műve
  • שמעון קמני אופרה ב-3 מערכות (לא נכתב רק תוכנן) Kemény Simon, opera 3 felvonásban (csak tervezett mű - L. 73. (M. 59.)

קנטטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קנטטה הונגרית Magyar Cantate, négy szólóhangra, vegyeskarra, zenekarra (1867)

אחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Litánia, zenekari kísérettel, (1822–1825) - L. 1. (M. 1.).
  • Himnusz, (1844) - L. 30. (M. 22.).
  • Köri kördal, (1844) - L. 33. (M. 25.).
  • Kar Ének Pestalozzi Emlékünnepére, vegyeskarra orgona- vagy harmóniumkísérettel, (1846) - L. 39. (M. 31.).
  • Ferenc József császárt üdvözlő ének, (1852) - L. 44. (M. 36.).
  • Gyászkar férfikarra: A halálnak éjszakája vissza őt nem adja már, (kb. 1856) - L. 50. (M. 41.).
  • Dalár-induló, férfikarra, (1872) - L. 62. (M. 48.).
  • Férfikar: Buzgó kebellel, (1875) - L. 66. (M. 51.).
  • Magyar király-himnusz, (1892) - L. 77. (M. 57.).
  • Elvennélek én, csak adnának... és A faluban utcahosszat... férfikar (1892) - L. 76. (M. 58.).
  • Jelige Erkel Ferenctől, (1875)- L. 65. (M. 50.).
  • Kiért ürítsem e pohárt... férfikar töredéke (?) - L. 60. (M. 61.).
  • Üdvözlő dal, befejezetlen férfikar (?) - L. 69. (M. 62.).

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית ארקל דיולה Bónis Ferenc (szerkesztő): Erkel Ferencről és koráról, Püski Kiadó, Budapest, 1995, [[:hu:Speciális:Könyvforrások/9638256745|ISBN 963-8256-74-5]]
  • ארקל Németh Amadé: Erkel, Gondolat Kiadó, Budapest, 1979, [[:hu:Speciális:Könyvforrások/9632807863|ISBN 963-280-786-3]]
  • ביוגרפיה של ארקל Németh Amadé: Erkel Ferenc életének krónikája, Zeneműkiadó, Budapest, 1973
  • Sadie, Stanley: Opera, Kossuth Kiadó, Budapest, 2004, [[:hu:Speciális:Könyvforrások/9630946904|ISBN 963-09-4690-4]]
  • שיטוט בעולם האופרות Winkler Gábor: Barangolás az operák világában, Tudomány Kiadó, Budapest, 2005, [[:hu:Speciális:Könyvforrások/9638194413|ISBN 963-8194-41-3]]
  • מדריך אופרות Balassa Imre, Gál György Sándor: Operakalauz, Zeneműkiadó Vállalat, Budapest, 1961

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנץ ארקל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Erkel Ferenc életrajza". Erkel Ferenc Emlékház. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2017. 
  2. ^ Halálesete bejegyezve a terézvárosi rk. halotti akv. 551/1893. fsz alatt
  3. ^ Németh. Erkel. עמ' 17-18. 
  4. ^ Németh. Erkel Ferenc életének krónikája. עמ' 16-17. 
  5. ^ Németh. Erkel Ferenc életének krónikája. עמ' 20. 
  6. ^ Németh. Erkel. עמ' 24-25. 
  7. ^ Németh. Erkel Ferenc életének krónikája. עמ' 22. 
  8. ^ Németh. Erkel. עמ' 26-36. 
  9. ^ Németh. Erkel Ferenc életének krónikája. עמ' 23-29. 
  10. ^ Cenner, Mihály. Bónis, ed. Erkel Ferenc a budai Várszínházban. עמ' 41. 
  11. ^ Almási, István. Bónis Ferenc (zenetörténész), ed. Erkel és Kolozsvár. עמ' 96-102. 
  12. ^ Cenner, Mihály. Bónis, ed. Erkel Ferenc a budai Várszínházban. עמ' 41. 
  13. ^ Németh. Erkel. עמ' 37-42. 
  14. ^ Németh. Erkel Ferenc életének krónikája. עמ' 31-39. 
  15. ^ Cenner, Mihály. Bónis Ferenc (zenetörténész), ed. Erkel Ferenc a Pesti Városi Német Színházban. עמ' 41-42. 
  16. ^ Németh. Erkel. עמ' 48-49. 
  17. ^ Németh. Erkel Ferenc életének krónikája. עמ' 53. 
  18. ^ Németh. Erkel. עמ' 50-57. 
  19. ^ Németh. Erkel. עמ' 112-113.