פראנץ דאנצי

**פרנץ דאנצי**
**Franz Danzi**
לידה	15 במאי 1763; שווצינגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	13 באפריל 1826 (בגיל 62); קרלסרוהה, הדוכסות הגדולה של באדן
מוקד פעילות	הדוכסות הגדולה של באדן
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	צ'לו
בן או בת זוג	מריה מרגרטה מרשאן

פרנץ איגנץ דאנצי (Franz Ignaz Danzi‏; 15 ביוני 1763 – 13 באפריל 1826), צ'לן, מלחין ומנצח גרמני, בנו של הצ'לן האיטלקי הנודע אינוצ'נץ דאנצי.

דאנצי חי בזמן רב-משמעות בתולדות המוזיקה הקונצרטנטית של אירופה. הקריירה שלו, שגישרה על תקופת המעבר בין הסגנונות של שלהי התקופה הקלאסית וראשית התקופה הרומנטית, חופפת לחלק גדול מן המוזיקה, הממלאת את אולמות הקונצרטים ומוכרת למאזיני המוזיקה הקלאסית. בצעירותו הכיר את מוצרט, שהיה נערץ עליו. הוא היה בן זמנו של בטהובן, שרגשותיו כלפיו - בדומה לאלה של רבים מבני דורו - היו מעורבים במידה רבה. בנוסף, היה למורה וחונך של ובר הצעיר, שאת המוזיקה שלו כיבד וקידם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאנצי נולד בשווצינגן וגדל במנהיים. הוא למד אצל אביו ואצל גאורג יוזף פולגר לפני שהצטרף, בשנת 1778, כנער, לתזמורת היוצאת מן הכלל של הנסיך הבוחר קרל תיאודור. בשנת 1780 יצא לאור במנהיים הראשון בחיבוריו לכלי נשיפה מעץ. אביו, צ'לן ראשי בתזמורת, זכה לשבחים מפי מוצרט על נגינתו בביצוע הבכורה של "אידומניאו". דאנצי נשאר מאחור במנהיים קרתנית יותר כאשר קרל תיאודור העביר את חצרו למינכן בשנת 1778. אחרי תקופת חניכות בתזמורת התיאטרון הקטנה שנשארה במנהיים, הצטרף שוב אל החצר העיקרית במינכן כצ'לן ראשי, במקום אביו, בשנת 1784.

בשנת 1790 נשא לאישה את הזמרת מריה מרגרטה מרשאן, ויצא עמה למסעות הופעות בלהקת אופרה, אל לייפציג, פראג, ונציה ופירנצה.

ב-1798, במינכן, התקדם למשרת עוזר למנצח באחד ממרכזי המוזיקה החשובים ביותר באירופה. אולם ב-1807, התרעם על היחס שקיבל בחצר הנסיך ונואש מן הסיכוי לקידום נוסף ולכן עזב את מינכן ויצא לשטוטגרט. שם כיהן כמנצח תזמורת ומקהלה בחצרו, הקטנה יותר ופחות חשובה, של פרידריך הראשון מוירטמברג, מלכה החדש של וירטמברג. לאחר חמש שנים עבר שוב, הפעם לקרלסרוה, שם עשה את שנות חייו האחרונות בקונסרבטוריון המלכותי, במאבק לקדם את מעמדו של המוסד המוזיקלי הצנוע ולהביא לו כבוד.

חברותו עם המלחין קארל מריה פון ובר גרמה לו להתוודע להלך הרוח הרומנטי. בניגוד לוובר, הוא בחר להישאר קרוב יותר למסורת הקלאסית ולהשפעתו של מוצרט. הסגנון של דנצי מאופיין כקלאסי, והוא קליל מאוד, מלודי ומלא הומור.

דאנצי, גם אם לא היה מלחין מן השורה הראשונה, היה מוזיקאי מוכשר ביותר, צ'לן ממדרגה ראשונה ואף מנצח ומנחה תזמורת מצפוני ויעיל, לפי כל הדיווחים. כמלחין, נודע בעיקר בחמישיות שלו לכלי נשיפה מעץ, והוא מחשובי הכותבים להרכב זה. את שלוש החמישיות הראשונות אופ' 56, הקדיש לאנטון רייכה, המלחין שכתב לראשונה יצירות להרכב כזה. דאנצי חיבר מוזיקה ברוב הסוגות החשובות של זמנו ובכללן אופרה, מוזיקה כנסייתית (מרבית יצירותיו הדתיות והבימתיות אבדו), יצירות לתזמורת וסוגים רבים ושונים של מוזיקה קאמרית. בימינו, נגני כלי הנשיפה הם המבצעים העיקריים של יצירותיו, מאחר שכתב לכלים אלו יצירות רבות.

פרנצ'סקה לברון, (1756-1791), זמרת ומלחינה, הייתה אחותו של פראנץ דאנצי.

שמו של אולם הקונצרטים בשווצינגן שונה ב-2005 ונקרא על שם דאנצי.