יוסף ימבור

יוסף ימבור
	אין תמונה חופשית
לידה	16 באפריל 1899; ביסטריצה
פטירה	14 במאי 1964 (בגיל 65)
מדינה	ישראל
עיסוק	עיתונאי
מפלגה	מפ"ם
	1955–1959; (כ־4 שנים)
	1955–1959; (כ־4 שנים)
פרסים והוקרה
	פרס סוקולוב (1956)

יוסף (פֶרֶנץ) יַמבּוֹר (בהונגרית: Ferenc-Iosef Jámbor‏ 16 באפריל 1899 – 14 במאי 1964) היה עיתונאי הונגרי-ישראלי ופעיל ציוני סוציאליסטי, חבר אספת הנבחרים הרביעית מטעם "חזית השמאל" וחבר מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם מפ"ם (1955–1959). חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 1956.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימבור נולד בשנת 1899 בביסטריצה, ושם גדל. אביו אברהם היה מהנדס עובד מדינה, אינטלקטואל מתבולל.^[1] בשנת 1924 מונה לעורך לילה בעיתון "אוי קלט" (Új Kelet) בקלוז', שבו עבד עד 1940. לצד עבודתו העיתונאית היה פעיל בקהילה היהודית ובתנועה הציונית. היה חבר תנועת הנוער "השומר" ולאחר מכן ממייסדי^[^{דרוש מקור]} "השומר הצעיר".

בשנת 1941 עלה לארץ ישראל. החל לכתוב בעיתון "על המשמר", פרסם בו טור קבוע, ובמקביל המשיך לפרסם מאמרים ב"אוי קלט". בשנת 1945 פתח את הספרייה בשפה ההונגרית ברחוב אלנבי בתל אביב, שאותה ניהלה אשתו אלישבע (בוג'וקה) עד פטירתה ב-1952.^[2].

עבור פעילותו העיתונאית היה ימבור בין ראשוני הזוכים בפרס סוקולוב, בשנת 1956.^[3]

פעילותו הפוליטית נמשכה בארץ במפלגת "השומר הצעיר" ולאחר מכן במסגרת מפ"ם. היה חבר אספת הנבחרים הרביעית מטעם רשימת "חזית השמאל". מטעם מפ"ם כיהן בין השנים 1955–1959 כחבר מועצת העיר תל אביב-יפו. ימבור הועמד בראש רשימת המועמדים למועצה ונתבקש לשוב ולהתמודד פעם נוספת, אך דחה את ההצעה מטעמי בריאות. נפטר במאי 1964, בגיל 65. נקבר בבית העלמין קריית שאול.^[4]

עזבונו הספרותי הועבר לקיבוץ עֶבְרוֹן, שם הוקם לזכרו בשנת 1967 "בית ימבור".

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר ימבור - מבחר כתבים, בעריכת יעקב רבי^[5], תל אביב: על המשמר, תשכ"ו.^[6] ("ספר זה מכיל מאמרים שנכתבו בעיקר בשביל "על המשמר", בעשרים ואחת שנות עבודתו של ימבור בעיתון")^[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד הדני, יוסף ימבור – בן חמשים: חבר ומדריך, על המשמר, 13 באפריל 1949
מת העתונאי יוסף ימבור, מעריב, 14 במאי 1964
ה. ד., יוסף ימבור, דבר, 15 במאי 1964
ד. ל., "מה מיום", מעריב, 22 במאי 1964
האיש שלא בז לקטנות, מעריב, טורים 1–2, 14 ביוני 1964

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ שלמה יצחקי, גדליהו יעקובי (עורכים), נעורים של טעם: השומר הצעיר בטרנסילבניה 1929–1949, גבעת חביבה: יוצאי השומר הצעיר בטרנסילבניה, תשנ"א 1991, עמ' 238.
^ אלישבע (בוג'וקה), דבר, מודעת אבל, 18 באפריל 1952
^ פרס סוקולוב יחולק החודש ל-5 עתונאים, דבר, 3 באוגוסט 1956; מ. בן-שחר, רשימות תל-אביביות: 5 עתונאים זכו בפרס סוקולוב, חרות, 7 באוגוסט 1956; ע. קרליבך ז"ל, ב"צ כץ, ד. זכאי, י. ימבור וא. תלמי זכו בפרס נ. סוקולוב, חרות, 14 בספטמבר 1956.
^ יוסף ימבור באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ כולל מסה ביוגרפית, מאת ד"ר יהודה מרטון (Eo') ראו עוד: ספר ימבור, על המשמר, 10 באפריל 1966
^ ביקורת: הלל דנציג, כתבי יוסף ימבור, דבר, 14 במרץ 1966;
ד. ל., ספר ימבור, מעריב, 15 באפריל 1966.
^ ראה אור לאחר מותו

[1] שלמה יצחקי, גדליהו יעקובי (עורכים), נעורים של טעם: השומר הצעיר בטרנסילבניה 1929–1949, גבעת חביבה: יוצאי השומר הצעיר בטרנסילבניה, תשנ"א 1991, עמ' 238.

[2] אלישבע (בוג'וקה), דבר, מודעת אבל, 18 באפריל 1952

[3] פרס סוקולוב יחולק החודש ל-5 עתונאים, דבר, 3 באוגוסט 1956; מ. בן-שחר, רשימות תל-אביביות: 5 עתונאים זכו בפרס סוקולוב, חרות, 7 באוגוסט 1956; ע. קרליבך ז"ל, ב"צ כץ, ד. זכאי, י. ימבור וא. תלמי זכו בפרס נ. סוקולוב, חרות, 14 בספטמבר 1956.

[4] יוסף ימבור באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[5] כולל מסה ביוגרפית, מאת ד"ר יהודה מרטון (Eo') ראו עוד: ספר ימבור, על המשמר, 10 באפריל 1966

[6] ביקורת: הלל דנציג, כתבי יוסף ימבור, דבר, 14 במרץ 1966;
ד. ל., ספר ימבור, מעריב, 15 באפריל 1966.

[7] ראה אור לאחר מותו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]