פרנץ קפקא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "קפקא" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קפקא (פירושונים).
פרנץ קפקא
Kafka.jpg
Franz Kafka's signature.svg
קפקא ב-1923
תאריך לידה 3 ביולי 1883
תאריך פטירה 3 ביוני 1924 (בגיל 40)
מקום לידה פראג, ממלכת בוהמיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום פטירה קלוסטרנויבורג, הרפובליקה האוסטרית
עיסוק סוכן ביטוח
שפות היצירה גרמנית
תחום כתיבה ספרות
סוגה ספרותית רומנים, סיפורים קצרים
זרם ספרותי מודרניזם, בעיקר אקזיסטנציאליזם ואבסורד
יצירות בולטות "הגילגול","המשפט", "הטירה", "לפני החוק"
שנות פעילות 1904 – 1924
הושפע מ היינריך פון קלייסט, גוסטב פלובר ועוד
השפיע על חורחה לואיס בורחס, אלבר קאמי, ולדימיר נבוקוב,אז'ן יונסקו, ז'אן-פול סארטר, ז'וזה סאראמאגו, ג'רום דייוויד סלינג'ר, ג'ון מקסוול קוטזי, הארוקי מורקמי, ועוד

פרנץ קפקא (Franz Kafka, שם יהודי: אנשיל [אשר]; ‏3 ביולי 18833 ביוני 1924) היה סופר יהודי יליד פראג שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים. בין כתביו הבולטים: הרומנים "המשפט" ו"הטירה", הנובלה "הגלגול" ואחרים. כתביו עוסקים במצבו של האדם המודרני העומד מול מערכות בירוקרטיות רבות עוצמה, בהשפעת הטכנולוגיה על החברה וברגשות ניכור ואטימות ביחסים בין בני האדם.

כיום, בכמה שפות, נכנס לשימוש הביטוי "קפקאי" המתאר מצב של עמידה אל מול מערכת ביורוקרטית שרירותית ואטומה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפקא כילד

פרנץ קפקא נולד ב-1883 למשפחה יהודית דוברת-גרמנית בפראג אשר בממלכת בוהמיה (חלק מצ'כיה של היום) שבאימפריה האוסטרו-הונגרית דאז. אביו הרמן קפקא (בשמו היהודי, חנוך הֶעניך; 18521931) היה סוחר עצמאי שעסק במסחר במוצרי מותרות. הרמן נולד בכפר הקטן ווֹסֶק, וכמו יהודים כפריים רבים גדל כשהוא מדבר בניב היהודי ובצ'כית, אך למד גרמנית כשהתברגן. אמו של פרנץ הייתה ג'ולי (יֶטְל, לבית לוי; 18561934), בתו של בעל מבשלת שיכר מצליח, שזכתה להשכלה טובה יותר מזו של בעלה. במכתב לאביו (1919) תיאר עצמו קפקא כ"בן משפחת לוי עם שמץ של משקע קפקאי". אמרה זו חושפת את מערכת היחסים הנוקשה שלו עם אביו הסמכותן והתובעני שתואר כאיש עסקים "מגודל, אנוכי ושחצן".

קפקא היה הבכור מבין שישה ילדים. שני אחיו הצעירים, גאורג והיינריך, מתו לפני שמלאו להם שנתיים, והוא גדל עם שלוש אחיותיו הצעירות: גבריאלה (אלי) (1944-1889), ואלרי (ואלי) (1944-1890) ואוטילי (אוטלה) (1943-1892). שני ההורים עבדו בעסק של האב במשך שעות מרובות והילדים טופלו במרבית הזמן בידי משרתים ואומנות. שלוש האחיות ומשפחותיהן נספו בשואה בגטאות ובמחנות ריכוז.

לימודים ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפקא בשנת 1906
מקום עבודתו של קפקא בפראג בחברה הממשלתית לביטוח

בשנים 1889-1893 למד בבית הספר הגרמני היסודי לבנים בפראג. השכלתו היהודית באותה תקופה הייתה מוגבלת, והתמצתה בביקור בבית כנסת שערך יחד עם אביו בחגים ארבע פעמים בשנה ובחגיגת הבר מצווה שלו בגיל שלוש עשרה.

בתום לימודיו היסודיים התקבל לגימנסיה הממשלתית בפראג בעלת אוריינטציה חזקה ללימודים קלאסיים ומשמעת קפדנית - גם כאן הייתה שפת ההוראה גרמנית. הלימודים נמשכו שמונה שנים וב-1901 עבר קפקא בהצלחה את בחינות הגמר.

באותה שנה התקבל לאוניברסיטת קארל בפראג הגרמנית שם החל בלימודי כימיה אך עבר לשביעות רצונו של אביו תוך שבועיים ללימודי משפטים, שאפשרו לו מגוון רחב יותר של אפשרויות מקצועיות. מסלול זה שהיה ממושך איפשר לקפקא לקחת, בנוסף, קורסים בלימודים גרמניים ובהיסטוריה של האמנות. בין חבריו ללימודים באוניברסיטה היה שמואל הוגו ברגמן.

באוניברסיטה הצטרף לאגודת סטודנטים גרמנית שארגנה אירועים ספרותיים, ערבי קריאה ופעילויות נוספות. בשלהי שנת הלימודים הראשונה הוא פגש במקס ברוד שהפך לחברו הקרוב, ואת העיתונאי פליכס ולטש שלמד גם כן משפטים. ב-8 ביוני 1906 הוענק לקפקא תואר דוקטור למשפטים, והוא עבד בשנת התמחות ללא תשלום כפקיד משפטי בבתי משפט אזרחיים ופליליים.

ב-1 בנובמבר 1907 התקבל לעבודה בחברת הביטוח האיטלקית אסיקורציוני ג'נרלי, בה עבד קרוב לשנה. מכתביו בשנה זו עולה חוסר שביעות רצון משעות העבודה שהתמשכו מ-8 בבוקר ועד 6 בערב, שהקשו עליו ביותר להתרכז בכתיבה שהייתה בראש מעייניו. ב-15 ביולי 1908 התפטר, ולאחר שבועיים מצא לעצמו עבודה מתאימה יותר בחברה ממשלתית לביטוח עובדים מפני תאונות, בה עבד עד נסיעתו לגרמניה ב-1923. עם זאת לא הפגין אדישות כלפי עבודתו ואף קודם מספר פעמים, דבר המעיד על מסירותו לעבודה. הפרופ' לניהול פיטר דרוקר מייחס לקפקא את פיתוח קסדת הבטיחות לעובדים אזרחיים, אך אין לכך אישור בשום מסמך מצד מעבידו.

יצירה ספרותית וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבתו של קפקא בבית-העלמין היהודי החדש בפראג

קפקא למד גרמנית כשפה ראשונה, ואת יצירותיו כתב בשפה זו. הוא שלט היטב גם בצ'כית, ובשלב מאוחר יותר רכש ידיעות בשפה הצרפתית ותרבותה. אחד מהסופרים הצרפתים האהובים עליו היה גוסטב פלובר.

במקביל לעבודתו היה קפקא מחויב ליצירתו הספרותית. יחד עם חבריו הקרובים, מקס ברוד ופליכס ולטש, הקימו חוג ספרותי בשם החוג של פראג (Der enge Prager Kreis). בשנת 1908 פרסם קפקא לראשונה קטעי פרוזה בכתב העת "היפריון". קטעים אלו ואחרים שהתפרסמו בין השנים 1908-1912 נאספו לקובץ הסיפורים התבוננות.

ב-1911 הציע קארל הרמן, בעלה של אחותו אלי, לקפקא לשתף פעולה בפרויקט עסקי – הקמת מפעל אזבסט. קפקא הצטרף לפרויקט ונדרש להקדיש לו את מרב זמנו. בתקופה זו מצא עניין רב ובידור בהופעות התיאטרון האידי על אף חששותיהם של חבריו הקרובים ומקס ברוד שבדרך כלל תמך בו בכל עניין אחר. המופעים הללו החלו מעוררים אצל קפקא עניין ביהדות שהלך והתגבר מאז.

ב-1912 פגש קפקא בביתו של מקס ברוד את פליציה באואר שהתגוררה בברלין ושימשה כנציגת חברת דיקטפון (חברה למכשירי הקלטת קול). במשך 5 השנים הבאות נרקמה ביניהם מערכת חליפת מכתבים הדוקה, הם נפגשו מספר פעמים והיו מאורסים פעמיים, אך אירוסיהם התבטלו. מערכת יחסים זו הסתיימה לבסוף ב-1917.

ב-1917 בגיל 34 לקה קפקא בשחפת שהצריכה תקופות החלמה ממושכות, בהן נתמך על ידי משפחתו ובמיוחד בידי אחותו אוטלה. על אף חששו מדחייה פיזית ומנטלית, הרשים את הסובבים אותו במראהו הנערי הנקי והמוקפד, התנהגותו השקטה והקרירה, האינטליגנציה המופגנת וחוש ההומור היבש שלו.

יחסו של קפקא לציונות היה מורכב. הוא אמנם ביקר בקונגרס הציוני ה-11 שנערך בווינה בספטמבר 1913, אך תיאורו את האירוע לא היה מחמיא. הוא העיד שנאלץ להאזין "לצרחות ללא קץ" באולם הדיונים, ותיאר את העסקן הציוני הטיפוסי כבעל "ראש עגול קטן ולחיים קפואות". מאוחר יותר במהלך חייו התקרב קפקא לציונות, ואף הביע רצון לבקר ואולי אף לעבוד במסעדה בארץ ישראל. עם זאת, באחד ממכתביו האחרונים הודה כי הנסיעה לפלשתינה היא מבחינתו "רעיון להשתעשע בו" ו"סוג של פנטזיה".[1]

בראשית שנות ה-20 פיתח רומן אינטנסיבי אך כאוב עם העיתונאית והסופרת הצ'כית מילנה יסנסקה, שאף תרגמה אחדים מכתביו לצ'כית. ב-1923 עבר לזמן קצר לברלין במטרה להרחיק עצמו מהשפעתה החונקת של משפחתו על מנת שיוכל להתרכז בכתיבה, שם התאהב בדורה דיאמנט, גננת בת 25 ממשפחה יהודית אורתודוקסית, בת לחסידי גור, שניהלה אורח חיים עצמאי. דורה השפיעה עליו לפתח עניין בתלמוד. כשביקש את ידה, שלח אביה הרש'ל דיאמנט מכתב שאלה אל הרבי מגור האם לאפשר את הנישואים, והוא השיב בשלילה. באותה עת למד עברית אצל הרב יוליוס גרינטל בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין, ואף ביקר בביתו[2].

קפקא נפטר ממחלת השחפת, ב-3 ביוני 1924, בגיל 40[3] ונקבר בפראג, העיר בה כתב את יצירותיו והתגורר בה רוב שנות חייו.

מאפיינים נפשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון פרנץ קפקא בפראג

קפקא הכיר היטב את הגישה הפסיכואנליטית והתעניין בנושאים פסיכולוגיים. הוא הרבה לתאר דמויות בעלות מאפיינים סכיזואידיים למשל בנובלה הקצרה "הגלגול" אך גם ביצירותיו האחרות. יש הטוענים כי המצב הסכיזואדי הוא ממאפייני העולם המודרני אותו ביקש קפקא לתאר ביצירותיו.[4]

מעדויות של קרוביו וגם עדותו שלו עצמו ניתן להבין כי ייתכן וסבל מחרדה חברתית, והיא זו שהעצימה את תחושות הניכור והבדידות שחש. כמו כן נוטים לחשוב כי הוא סבל מתקופות ממושכות של דיכאון קליני, ומתופעות של מיגרנות, הפרעות שינה ועצירות[5] כתוצאה מלחצים ומתחים משפחתיים ואחרים בהם היה נתון. הוא ניסה לטפל בבעיותיו באמצעות התבוננות עצמית וגם רפואה נטורופתית[דרוש מקור] ותזונה צמחונית. כתיבתו המבריקה אך הקודרת משקפת ומושפעת במידה רבה מהמצבים הנפשיים בהם היה נתון בתקופות שונות בחייו.

קפקא היסס כל ימיו בין אפשרויות שונות, ופנה לכיוונים מגוונים, אחד ממאפייני העידן המודרני הפותח בפני האדם אפשרויות רבות מספור לעיצוב כיוון חייו. בתחילת 1922 כשנתיים לפני מותו העיד על עצמו:

Cquote2.svg

אני עצמי לא כיוונתי את חיי הכוונה שהיה בה איזה ממש. כאילו סומן גם לי, כמו לכל אדם אחד, מרכז המודל, ואז היה עליי ללכת במחוג הקובע ולהתוות את המעגל היפה. במקום זה זינקתי שוב ושוב אל המחוג, אבל שוב ושוב נאלצתי לקטוע אותו מיד. (דוגמאות: הפסנתר, הכינור, שפות, פילולוגיה גרמנית, אנטי ציונות, ציונות, עברית, גננות, נגריה, ספרות, ניסיונות נישואים, דירה משלי.) [6]

Cquote3.svg
קפקא

גורל יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל לזכרו של קפקא בפראג

רובן הגדול של יצירותיו הספרותיות של קפקא, ובכלל זאת כל הרומנים הארוכים והידועים שלו, לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. חברו הטוב, מקס ברוד, פרסם את יצירותיו על אף בקשה מפורשת של קפקא להשמיד את היצירות לאחר מותו[7]. ברוד הצדיק את עצמו הן בכך שקפקא ידע שהוא לא יבצע את הצוואה, ואם הפקיד אותו עליה, משמע שהשלים עם פרסום כתביו. ההצדקה השנייה, שברוד הודה שדי בה לשעצמה מבחינתו, הייתה ערכו הספרותי הרב של העזבון. בין כתבי קפקא, שפורסמו לאחר מותו, נכללים הרומנים "המשפט", "הטירה", ו"הנעדר", שכתיבתם לא נשלמה.

בצוואתו הוריש מקס ברוד את כל רכושו, ובכלל זאת את כתבי קפקא שהיו ברשותו, למזכירתו אילזה הופה, אך הוסיף לצוואתו גם הוראה, שלאחר מותו יועברו הכתבים לספריה של האוניברסיטה העברית בירושלים, לספריה בתל אביב או לספריה ציבורית אחרת. לאחר מותה של הופה התפתח קרב ירושה על הכתבים, בין בנותיה של הופה לספרייה הלאומית[7][8]. ‏‏[9] ב-12 באוקטובר 2012 קבע בית המשפט לענייני משפחה בישראל כי כתביו של קפקא יועברו לספרייה הלאומית.‏‏[10] ערעור על פסק דין זה נדחה בבית המשפט המחוזי[11].

יצירותיו זכו במשך השנים, וזוכות עד היום, להתייחסות רבה במחקר האקדמי וגם מחוצה לו.

עיריית פראג ואגודת פרנץ קפקא, מעניקים החל משנת 2001 את פרס פרנץ קפקא לסופר שכתב יצירה בעלת "אופי הומניסטי ותרומה לסבלנות תרבותית, לאומית, לשונית ודתית".

יצירותיו בתיאטרון ובקולנוע הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצגה "הקוף של קפקא" בעיבוד לתיאטרון של קולין טיבן לסיפורו "דין וחשבון לאקדמיה" הועלתה לראשונה בתיאטרון חיפה במאי 2012 תרגום: שמעון בוזגלו בימוי: אילן תורן, משחק: יוסף אבו ורדה.

הכישוף של קפקא 2005, תסריט מאת דיתה גרי. הסרט זכה בפרס אהוב הקהל בפיצ' של "סיפור שלנו" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת ספרו הראשון "הירהורים", 1912

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המשפט (Der Prozeß; פורסם לראשונה ב-1925)
  • הטירה (Das Schloß; פורסם לראשונה ב-1926)
  • אמריקה או הנעדר: אמריקה (Amerika oder Der Verschollene; פורסם לראשונה ב-1927)

סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יומנים 1910-1923 (פורסם ב-1948)
  • מחברות האוקטבו (פורסם ב-1954)

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכתב אל האב (Brief an den Vater; נכתב בנובמבר 1919)
  • מכתבים אל מילנה (Briefe an Milena; נכתבו בין השנים 1920-1923, פורסמו בשנת 1952)
  • מכתבים אל המשפחה, חברים ועורכים (Briefe 1902-1924; נכתבו בין השנים 1900-1924, פורסמו לראשונה ב-1959)
  • מכתבים אל פליציה (Briefe an Felice; נכתבו בין השנים 1912-1917, פורסמו לראשונה ב-1967)
  • מכתבים אל אוטלה ואל המשפחה ('Briefe an Ottla und die Familie; נכתבו בין השנים 1909-1924, פורסמו לראשונה ב-1974)

ספרים שהופיעו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב בעברית שכתב קפקא למורתו לעברית, פועה מנצ'ל
  • אמריקה - (תרגום: יצחק שנהר) שוקן, 1945. (מהדורה נוספת הופיעה בהוצאת מעריב).
  • הטירה - (תרגום: שמעון זנדבנק) שוקן, 1955.
  • המשפט - (תרגום: ישורון קשת) שוקן, 1951; (תרגום: ישורון קשת), מעריב לעם, 1960; (תרגום: אברהם כרמל) ירושלים: שוקן, 1992.
  • סיפורים ופרקי התבוננות - (תרגום: ישורון קשת ודן מירון) שוקן, 1964.
  • סיפורים ופרקי התבוננות - (תרגום: ישורון קשת) שוקן, 1973. הקובץ מכיל את הסיפורים "הגלגול", "לפני החוק".
  • תיאור של מאבק: סיפורים, פראגמנטים ואפוריזמים מן העזבון - (תרגום: שמעון זנדבנק) שוקן, 1971.
  • מכתב אל אבא - מכתבים אל מילנה - (תרגום: עדנה קורפלנד) שוקן, 1975.
  • הגילגול - (תרגום: ישורון קשת) משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1975.
  • גזר הדין וסיפורים אחרים - (תרגום: אילנה המרמן) עם עובד, 1977.(הקובץ מכיל את "התבוננות", ,גזר הדין", "רופא כפרי")
  • יומנים 1923-1914 - (תרגום: חיים איזק) הוצאת שוקן, 1978, הוצאה שנייה, 2010.
  • רופא כפרי: סיפורים קטנים - (תרגום: ישורון קשת) משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1978.
  • סיפורים ופרוזה קטנה- (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1993.
  • סיפורים ופרוזה קטנה - (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1993. (הקובץ מכיל את הסיפורים "הגלגול", "לפני החוק")
  • תיאור של מאבק: סיפורים ורשומות מן העיזבון - (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1994.
  • הנעדר: אמריקה - (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1997.
  • מחברות האוקטבו - (תרגום: שמעון זנדבק) עם עובד, 1998.
  • לפני החוק - הקיבוץ המאוחד, 2000.
  • רופא כפרי וכתבים אחרים שהתפרסמו בימי חייו של הסופר - (תרגום: אילנה המרמן) עם עובד, 2000. (הקובץ מכיל את "התבוננות", "גזר הדין", המסיק", "הגלגול", "במושבת העונשין", "רופא כפרי", "אמן צום" ואחרים)
  • מכתבים אל פליציה: מבחר - (תרגום: אילנה המרמן) עם עובד, 2003.
  • היונה שעל הגג: מכתב אל האב ועוד כתבים מן העזבון - (תרגום: אילנה המרמן) הוצאת עם עובד, 2007.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איורים של פרנץ קפקא

מבחר מאמרים על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר ממאה מאמרים, מסות קצרות וכתבות נדפסו בעברית על יצירתו של קפקא. כאן מובא רק מבחר מצומצם מהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת עזבונו:

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גלילי שחר, הפצע של קפקא, כרמל, ירושלים, 2008, עמ' 56-57.
  2. ^ יוסף טל: עד יוסף - זכרונות, הרהורים, סיכומים. הוצאת כרמל, ירושלים (1997) ע' 48-49
  3. ^ פרנץ קפקא באתר www.kafka.org
  4. ^ M Pérez-Álvarez, The Schizoid Personality of Our Time
  5. ^ Kafka's Life (1883-1924)
  6. ^ פרנץ קפקא, רופא כפרי וכתבים אחרים שהתפרסמו בימי חייו של הסופר, עם עובד, 2000, עמ' 361
  7. ^ 7.0 7.1 רע"א 4556/10
  8. ^ נורית פגי, של מי הירושה הזו? מיהם היורשים החוקיים של עזבונותיהם של מקס ברוד ופרנץ קפקא, ארץ אחרת 55
  9. ^ עופר אדרתהמדינה תובעת בבית משפט את העיזבון של פרנץ קפקא, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2009
  10. ^ עופר אדרתבתום 5 שנות דיונים, ביהמ"ש החליט: כתבי קפקא יועברו לספריה הלאומית, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2012
  11. ^ לילך דניאל, המחוזי אישר: עיזבון מקס ברוד, הכולל את כתבי קפקא, יועבר לספרייה הלאומית, "תקדין", 2 ביולי 2015‎‎