פרנץ שליק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרנץ יוזף היינריך, רוזן שליק צו באסאנו אונד ויסקירכן
Franz Joseph Heinrich Graf Schlik zu Bassano und Weißkirchen
Kriehuber Franz Schlick.jpg
שילק בשנת 1849
לידה 23 במאי 1789
פראג, האימפריה הרומית הקדושה האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה
פטירה 17 במרץ 1862 (בגיל 72)
וינה, האימפריה האוסטרית האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית
השתייכות האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה  האימפריה הרומית הקדושה
האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית  האימפריה האוסטרית
תקופת שירות 18081859
דרגה גנרל חיל הפרשים
מלחמות וקרבות
המלחמות הנפוליאוניות
המרד ההונגרי
מלחמת אוסטריה-סרדיניה
עיטורים
אביר במסדר אלכסנדר נבסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרנץ יוזף היינריך, רוזן שליק צו באסאנו אונד ויסקירכןגרמנית: Franz Joseph Heinrich Graf Schlik zu Bassano und Weißkirchen‏; 23 במאי 1789 - 17 במרץ 1862) היה מפקד בכיר בצבא האימפריה האוסטרית אשר התבלט במהלך המרד ההונגרי של 1848.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליק נולד ב-23 במאי 1789 בפראג שהשתייכה אז לאימפריה הרומית הקדושה. הוא רצה להיות שופט, אולם ב-1808, במהלך מלחמת הקואליציה החמישית, התגייס לצבא האוסטרי כלויטננט ברגימנט קירסירים. הוא לחם בקרב אספרן אסלינג תחת פיקודו של הארכידוכס קרל, דוכס טשן, ולאחריו הועלה לדרגת ריטמייסר. בעקבות סיום המלחמה ב-1812, נכנסה אוסטריה לברית עם הקיסרות הצרפתית, וכמחאה פרש שילק מהצבא. באוגוסט 1813, במהלך מלחמת הקואליציה השישית, בגדה אוסטריה בצרפת והכריזה עליה במלחמה, ולפיכך התגייס שילק לצבא שוב. הוא מונה להיות שלישו של פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה, ובמהלך קרב לייפציג נפצע קשה ואיבד את הראייה בעינו הימנית. מאז הוא נהג לחבוש על העין רטייה, אשר הפכה לסימן ההיכר שלו. בשנים הבאות הוא התקדם בסולם הפיקוד, וב-1848 כבר היה בדרגת פלדמרשל-לוטננט.

באותה שנה, פרצו מהפכות אביב העמים בכל רחבי אירופה, ובמיוחד באימפריה האוסטרית. שילק מונה למושל קרקוב בנובמבר של אותה שנה, ונצטווה לסייע בדיכוי המרד ההונגרי. הוא לקח 8,000 אנשים מחיל המצב שלו, וצעד עמם להונגריה דרך מעבר דוקלה, במקביל לתנועת הכוח האוסטרי העיקרי בפיקודו של הנסיך מווינדיש-גרץ. בדצמבר הוא הביס את ההונגרים בקרב בודמאר, וכבש מידי המורדים מספר ערים. ההונגרים גייסו במהירות 10,000 מורדים, והציבו אותם באזור מישקולץ בפיקוד לאזאר מאסארוס. שילק הביס אותו עוד באותו החודש בקרב שצ'צ'ו, ובינואר 1849 הביס אותו פעם נוספת בקרב קאסה. עם זאת, הוא לא ניצל את ניצחונו, והתמהמה במשך מספר שבועות, כך שההונגרים הצליחו להתארגן ולהביס אותו בשלושה קרבות רצופים. הוא היה בסכנת כיתור, אולם הצליח לחבור אל הנסיך מווינדיש-גראץ, והכוח המשולב שלהם הביס את ההונגרים בקרב קאפלונה במהלך פברואר. בספטמבר 1849, לאחר דיכוי המרד, הוא הועלה לדרגת גנרל חיל הפרשים ומונה למפקד הקורפוס ה-1 אשר הוצב במורביה.

ביוני 1854 הועבר לגליציה כמפקד הפיקוד ה-4, וב-1859 הועבר לאיטליה ולחם במלחמת אוסטריה-סרדיניה כחלק מהכוח של פרנץ גיולאי. בעקבות קרב מג'נטה הוא מונה למפקד הארמייה השנייה, ולחם עמה נגד האיטלקים והצרפתים בקרב סולפרינו. בעקבות הסכם וילאפרנקה הוא פרש מהצבא. לאחר פרישתו, הוא בנה לעצמו ארמון ליד וינה, ונפטר בו ב-17 במרץ 1862 בגיל 72.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנץ שליק בוויקישיתוף