לדלג לתוכן

פרנציסקוס

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק באפיפיור. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פרנציסקוס (פירושונים).
פרנציסקוס
Franciscus
פרנציסקוס, 2014
פרנציסקוס, 2014
פרנציסקוס, 2014
לידה 17 בדצמבר 1936
ארגנטינהארגנטינה בואנוס איירס, ארגנטינה
פטירה 21 באפריל 2025 (בגיל 88)
קריית הוותיקןקריית הוותיקן קריית הוותיקן
מקום קבורה קריית הוותיקןקריית הוותיקן בזיליקת סנטה מריה מג'ורה
שם מלא חורחה מריו ברגוליו
שם לידה Jorge Mario Bergoglio עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Facultades de Filosofía y Teología de San Miguel
  • Colegio Máximo de San José
  • Inmaculada Concepción Seminary
  • Sankt Georgen Graduate School of Philosophy and Theology עריכת הנתון בוויקינתונים
תארים דוקטור לתאולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות קתולית
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
האפיפיור ה־266
13 במרץ 2013 – 21 באפריל 2025
(12 שנים)

פרנציסקוס (בלטינית: Franciscus; 17 בדצמבר 1936 – 21 באפריל 2025, נולד בשם חורחה מריו ברגוליו; בספרדית: Jorge Mario Bergoglio) היה האפיפיור ה-266. הוא נבחר (אנ') לתפקיד האפיפיור בקונקלווה ב-13 במרץ 2013, תפקיד בו כיהן עד מותו.[1]

ברגוליו נולד וגדל בבואנוס איירס, ארגנטינה, למשפחה ממוצא איטלקי, והצטרף לאגודת ישוע בשנת 1958 לאחר שהחלים ממחלה קשה. הוא הוסמך לכמורה קתולית בשנת 1969, ומ-1973 עד 1979 היה הממונה המחוזי של הישועי בארגנטינה. הוא מונה לארכיבישוף של בואנוס איירס בשנת 1998 ומונה לקרדינל בשנת 2001 על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני. בעקבות התפטרותו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16, ב-13 במרץ, נבחר ברגוליו לאפיפיור בקונקלווה האפיפיורית בשנת 2013. הוא בחר בפרנציסקוס כשמו האפיפיורי לכבודו של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי. לאורך כהונתו כאפיפיור, פרנציסקוס הוביל קו ליברלי ופרוגרסיבי ביחס לקודמו.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורחה מריו ברגוליו נולד ב-1936 בבואנוס איירס. אביו, ג'וזפה מריו פרנצסקו ברגוליו, מנהל חשבונות שנולד בחבל האיטלקי פיימונטה ביישוב פורטאקומארו שעל יד אסטי ושעבר בילדותו ל-טורינו ומשם היגר בתקופת מוסוליני לארגנטינה, שם הועסק כעובד מסילת ברזל. אמו, רחינה סיבורי, הייתה עקרת בית ילידת ארגנטינה, ומקור משפחתה גם כן מצפון איטליה. לברגוליו ארבעה אחים ואחות. בהיותו נער, הוסרה בניתוח ציסטה מאחת מריאותיו ברגוליו הוכשר כטכנאי כימיה, ועבד מספר שנים ככימאי במעבדת מפעל. בהמשך החליט לפנות לכמורה ונרשם לסמינר בשכונת ויז'ה דבוטו (Villa Devoto). ב-11 במרץ 1958 הצטרף למסדר הישועי כמועמד לחברות. לאחר מכן סיים תואר בפילוסופיה באוניברסיטה הקתולית של בואנוס איירס ב-1960. בשנים 1964–1965 לימד ספרות ופסיכולוגיה בבית הספר התיכון הישועי בסנטה פה ומ-1966 שימש כמרצה לאותם תחומים באוניברסיטה הישועית של המושיע (Universidad del Salvador) בבירה. כעבור שנה שב ללימודי תאולוגיה.

ב-13 בדצמבר 1969 הוא הוסמך לכמורה. בשנים 1971–1972 שהה באלקלה דה אנארס שבספרד במסגרת תקופת החניכות הסופית שלו כישועי. לאחר מכן מילא תפקידי סגל שונים בסמינר הישועי הגבוה סן חוסה (Colegio Máximo San José) בסן מיגל. הוא התקבל כחבר מלא במסדר ב-22 באפריל 1973. ב-31 ביולי נבחר לראש הפרובינציה הארגנטינאית של הישועים, דהיינו לראש המסדר במדינה. הוא שימש בתפקיד זה עד 1980, ואז חזר לסן מיגל בתפקיד הרקטור של הסמינר.

ברגוליו הואשם באי-נקיטת עמדה ובהימנעות מעיסוק במצב הפוליטי בתקופת החונטה הצבאית והמלחמה המלוכלכת, כשהשלטונות עצרו והעלימו אלפי מתנגדים. העיתונאי הוראסיו ורביצקי אף האשים אותו כי הסיר את הגנתו משני ישועים, אורלנדו ז'וריו ופרנסיסקו חליקס, שהיו ידועים כבעלי דעות פרוגרסיביות. השניים נעצרו למשך חמישה חודשים ועונו.[2] כמה ממתנגדיו אף טענו שתמך ישירות במשטר, ועורכי דין לזכויות אדם תקפו אותו כשסירב פעמיים להופיע בבית המשפט בדיונים שעסקו בעינוים וברציחתם של עצירים, לפני שהסכים לבסוף ב-2010. ברגוליו טען כנגדם כי פעמים רבות הסתיר אנשים שנרדפו בבניינים שהיו שייכים לכנסייה[3] ואף ביקש משליט ארגנטינה, הדיקטטור חורחה רפאל וידלה, לחוס על חייהם של שני הישועים.

רוב החוקרים שבחנו את הביוגרפיה של ברגוליו סבורים שההאשמות נגדו לא היו נכונות, בהם ההיסטוריון אוקי גוני, השופטת אליסיה אוליביירה, ונשיא בית המשפט העליון של ארגנטינה, ריקרדו לורנצטי, שאמר כי הוא "חף מפשע לחלוטין ומעולם לא נחשד במעורבות בהפרת זכויות האדם שבוצעו במהלך הדיקטטורה הצבאית."[4]

תפקידים בכירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 במאי 1992 מונה למשנה לבישוף בהגמונות של אזור הבירה. ב-3 ביוני 1997 קודם לממלא-מקום (אנ') הארכיבישוף המטרופוליטני של בואנוס איירס, אנטוניו קווארַסינו.

כארכיבישוף של בואנוס איירס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברגוליו כארכיבישוף בפגישה עם נשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר, 2008

ב-28 בפברואר 1998 ירש את קווארסינו עם מותו, ושימש בתפקיד הארכיבישוף עד לבחירתו לכס האפיפיורות. ב-6 בנובמבר מונה גם לבישוף האוניאטים בארגנטינה.

הוא הועלה לדרגת חשמן על ידי יוחנן פאולוס השני ב-21 במאי 2001. באותה תקופה התקרב ליצחק ענתבי סקה, הרב הראשי של בואנוס איירס, וקשר זה נשמר עד מותו.

ב-2005, בעת בחירת יורשו של יוחנן פאולוס השני, הועלה שמו על ידי משקיפים כמועמד בעל סיכויים. בהצבעה הראשונה של הקונקלווה הוא קיבל עשרה קולות, בשנייה – שלושים-וחמישה, ובשלישית – ארבעים, והגיע למקום השני במניין הקולות. הוא הפסיד לחשמן יוזף רצינגר אשר מונה לאפיפיור (בנדיקטוס השישה עשר). במשך שנותיו כחשמן היה חבר במספר מחלקות בקוריה הרומאית: הוועדה לפולחן אלוהי ומשמעות הסקרמנטים, ועדת הכמורה, הוועדה למוסדות חיים מקודשים ואגודות החיים האפוסטוליות, המועצה האפיפיורית למשפחה, והנציבות לענייני אמריקה הלטינית.

במאי 2007 הציג את הגרסה הסופית של הצהרה משותפת של הבישופים של אמריקה הלטינית - "מסמך אפרסידה" - עם אישורו על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. במסמך, קרא לשיפור מצבם של העניים והכריז כי אנשים המביעים דעות שאינן עולות בקנה אחד עם עמדות הכנסייה, כגון תמיכה בהפלות, אינם זכאים להשתתף בסעודת האדון.

כאפיפיור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט האצולה האפיפיורי של פרנציסקוס
פרנציסקוס בעת ביקורו בכותל המערבי, 2014

עם בחירתו לאפיפיור במרץ 2013, בקונקלווה (אנ') לאחר פרישתו של בנדיקטוס השישה עשר, אימץ ברגוליו את השם הדתי "פרנציסקוס", שלא שימש איש מקודמיו. סגן דובר הוותיקן, תום רוסיקה, מסר לרשת CNN כי הוא בחר בשמו הטקסי לכבוד הקדוש פרנציסקוס מאסיזי בן המאה ה-13, מייסד מסדר הפרנציסקנים, מאחר ש"הוא אוהב את העניים", כמו הקדוש.[5] מספר פרשנים שיערו קודם לכן כי הייתה זו מחווה לפרנסיסקו חאווייר.[6]

ביום בחירתו, הוותיקן הדגיש כי הוא ייקרא "פרנציסקוס" ללא ציון סיפרה רומית (בדומה ללנדו או רומנוס). דובר הוותיקן אמר כי השם יהפוך ל"פרנציסקוס הראשון" אם ייבחר פרנציסקוס השני.[7][8] ב-23 במרץ 2013 נפגשו האפיפיורים פרנציסקוס ובנדיקטוס השישה עשר ברומא והתפללו בצוותא.[9] ב-11 בדצמבר 2013 נבחר לאיש השנה של המגזין טיים לשנת 2013.[10]

ב-25 וב-26 במאי 2014 ביקר האפיפיור פרנציסקוס בישראל. במסגרת ביקורו זה ביקר ביד ושם.[11]

בספטמבר 2015 ערך ביקור ראשון בארצות הברית. הוא התקבל בטקס חגיגי בבית הלבן על ידי הנשיא ברק אובמה, וב-24 לחודש נאם בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס. פרנציסקוס גם ביקר בקתדרלת פטריק הקדוש ובאנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר שבניו יורק, וכן בבית כלא בפילדלפיה.

בשנת 2017 נבחר על ידי הטיים מגזין כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם.

בפברואר 2019, לראשונה בהיסטוריה, ביקר האפיפיור בחצי האי ערב. האפיפיור נחת באבו דאבי והשתתף בוועידה למען שיח בין-דתי בהשתתפות מאות נציגים מדתות שונות. סיבה עיקרית לביקור היא המאבק ברדיפה הדתית של מיעוטים נוצרים. לפי נתוני הוותיקן, אלימות של ארגוני טרור, מלחמות ומתיחות צמצמו את שיעור הנוצרים במזרח התיכון מ-20% מסך האוכלוסייה לפני מלחמת העולם הראשונה ל-4% בעשור השני של המאה ה-21.[12] במהלך ביקור זה באיחוד האמירויות הערביות, האפיפיור נפגש עם האימאם הגדול של מסגד אל-אזהר אחמד אל-טייב. שם הם חתמו יחד על המסמך של האחווה אנושית, שלימים היווה השראה להחלטת האו"ם שקבעה את 4 בפברואר כיום האחווה הבינלאומי.[13][14]

ב-6 במרץ 2021, התארח בנג'ף שבעיראק, אצל המנהיג השיעי הנחשב ביותר בעיראק, האייתולה עלי סיסתאני בן ה-90. בביקור קרא למוסלמים לפיוס ולאימוץ המיעוט הנוצרי בעיראק, ונענה על ידי מארחו בהודעה, ש"הנוצרים זכאים לחיות בעיראק בשלום ובביטחון, בדיוק כמו אחיהם המוסלמים".[15]

ב-23 בפברואר 2025 הודיע הוותיקן כי האפיפיור סובל מאי ספיקת כליות ומצבו מוגדר כקריטי.[16] ב-21 באפריל הודיע הוותיקן על מותו בגיל 88.[1] בעקבות מותו פרסם משרד החוץ הישראלי ציוצי תנחומים ולאחר שעות ספורות מחק אותם והנחה את שגרירי ישראל שלא לחתום בספרי התנחומים בשגרירויות הוותיקן ברחבי העולם. לאחר שלושה ימים פורסמה מטעם ראש ממשלת ישראל הודעת תנחומים שלא נמחקה.[17]

דעותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כארכיבישוף נודע ברגוליו באורח חייו הצנוע: הוא עזב את ארמונו ועבר לדירה בעיר, והוא נסע בתחבורה הציבורית. הוא הטיף לעזרה לעניים ולהגברת השוויון בחברה, אך הקפיד להרחיק את עצמו מ"תאולוגיית השחרור" (Theologia liberationis), זרם רעיוני הרווח בכנסייה בדרום-אמריקה שרבים מתומכיו מזוהים עם הסוציאליזם ואף עם המרקסיזם.[2] הביוגרף שלו, סרחיו רובין, הצהיר כי האפיפיור החדש אינו פרוגרסיבי ורחוק מתמיכה ברעיונות התנועה, אף כי הוא "מבקר את הנאו-ליברליזם ואת קרן המטבע הבינלאומית, ומבלה זמן רב בשכונות העוני." הוא נחשב מקורב לארגון המאמינים "קומוניון ושחרור" (Comunione e Liberazione), הדוגל בשמרנות חברתית ומזוהה עם הימין המתון באיטליה.[3]

אף על פי שהתנגד לתוכנית ממשלתית להפצה בחינם של אמצעי מניעה,[18] פרנציסקוס החזיק בעמדות ליברליות יחסית בנושא, והאמין כי ניתן להשתמש בהם כדי למנוע התפשטות מחלות.[2] הוא היה מתנגד נחרץ להפסקת היריון והגדירה כ"שד המנוגד לתוכניתו של האל". ב-2010 התנגד בחריפות לאישור הממשלה לערוך נישואים חד-מיניים בארגנטינה. הוא גם עודד את הכמורה ואת ההדיוטות להתנגד להמתות חסד.[19] במאי 2013, באמירה שחורגת מהקו הכנסייתי השמרני, אמר פרנציסקוס שגם אתאיסטים זוכים לגאולה, אם מעשיהם טובים.[20]

ב-26 במאי 2013 תקף האפיפיור את המאפיה הסיציליאנית וקרא למאפיונרים להפסיק לנצל אנשים ולדרדר אותם לפעולות פליליות, בהן זנות. האפיפיור קרא לאנשי המאפיה לשנות את דרכיהם, יום לאחר שקידש בטקס מיוחד כומר איטלקי מפלרמו שנרצח בשנת 1993 על ידי מאפיונרים לאחר שהטיף נגד המאפיה בשכונה שבה פעלה הקוזה נוסטרה. פרנסיסקוס אמר לקהל המאמינים הרב שהתאסף בכיכר פטרוס הקדוש בוותיקן שהמאפיה הרגה את הכומר ג'וזפה פוגליסי משום שהוא ניסה להרחיק בני נוער מלהתקרב למאפיה ולהתגייס לשורותיה. הוא אמר שכואב לו כשהוא חושב על כל האנשים שנוצלו על ידי הפשיעה המאורגנת.

האפיפיור פרנציסקוס נודע בדעותיו הליברליות והפתוחות יחסית כלפי הקהילה הלהט"בית. ב-29 ביולי 2013 הדהים פרנציסקוס כשאמר "מי אני שאשפוט הומואים?", והוסיף שאף על פי שהכנסייה עדיין רואה במימוש תשוקות הומוסקסואליות חטא, "אם אדם מסוים הוא הומו שמאמין באלוהים ושיש לו רצון טוב - מי אני שאשפוט אותו?".[21] במאי 2018, אמר פרנציסקוס לחואן קרלוס קרוס, גבר הומוסקסואל שעבר התעללות מינית בילדותו, כי "אלוהים ברא אותך כזה, הוא אוהב אותך כפי שאתה ולי לא אכפת. האפיפיור אוהב אותך כך. אתה צריך להיות מרוצה ממי שאתה".[22] ב-21 באוקטובר 2020 הודיע פרנציסקוס בסרט תיעודי חדש כי "להומוסקסואליים יש זכות להקים משפחה", והוסיף "אף אחד לא צריך להיות אומלל או להיות מוחרם בגלל זה. עלינו ליצור חוק איחוד אזרחי. כך הם יהיו מכוסים באופן חוקי".[23]

ב-28 באוקטובר 2014 הרצה פרנציסקוס בפני חברי האקדמיה האפיפיורית למדעים, הרחיב את הפתח שפרץ קודמו בסוגיית האבולוציה והוסיף גם הסכמה למפץ הגדול.[24]

ב-2015 פרסם אנציקליקה בשם לאודאטו סי ובה ביקר את תרבות הצריכה לאור תרומתה להתחממות גלובלית, תוך קריאה לשמור על הסביבה ולהיאבק בשינוי האקלים הנגרם על ידי פעילות אנוש.

בנובמבר 2024 התייחס למלחמת חרבות ברזל במאמר שפורסם בעיתון לה סטמפה: "כמה מומחים בינלאומיים אומרים שלמה שקורה בעזה יש מאפיינים של רצח עם. עלינו לחקור בזהירות כדי לקבוע אם זה עומד בהגדרה הטכנית כפי שנוסחה על ידי משפטנים וארגונים בינלאומיים."[25]

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורחה מריו ברגוליו חיבר ספרים רבים, ובהם ספר אחד בשיתוף עם אברהם סקורקה (המכהן כרב קונסרבטיבי בבואנוס איירס, ומחזיק גם בדוקטורט בכימיה מאוניברסיטת בואנוס איירס), שתורגם גם לעברית, תחת הכותרת "על רומא וירושלים: שיחות בין אפיפיור לרב".

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: פרנציסקוס
ויקיחדשות דיווחים בוויקיחדשות: תגית:פרנציסקוס
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנציסקוס

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 האפיפיור פרנציסקוס הלך לעולמו בגיל 88, באתר ynet, 21 באפריל 2025
  2. ^ 1 2 3 "האפיפיור פרנציסקוס" באתר הגרדיאן (באנגלית)
  3. ^ 1 2 "הבחירה באפיפיור מעלה האשמות", באתר הוושינגטון פוסט (באנגלית)
  4. ^ "Bergoglio is completely innocent," says Argentina's Supreme Court - Vatican Insider, ארכיון האינטרנט, ‏18 במרץ 2013 (באנגלית)
  5. ^ "שם האפיפיור הוא תקדים מהפכני", באתר CNN (באנגלית)
  6. ^ ביל גלאובר, "שם האפיפיור מתקשר לשורשיו הישועיים, לא לפרנציסקוס מאסיזי(הקישור אינו פעיל, 20.2.2025)", באתר "ג'ורנל סנטינל" (באנגלית)
  7. ^ הולי יאן, "חמישה דברים לדעת על האפיפיור החדש", באתר CNN (באנגלית)
  8. ^ "האפיפיור פרנציסקוס, לא פרנציסקוס הראשון", באתר לוס אנג'לס טיימס (באנגלית)
  9. ^ "האפיפיור פרנצסיקוס וקודמו בתפקיד נפגשו והתפללו ביחד", באתר Mako‏, 23 במרץ 2013
  10. ^ יצחק בן-חורין, איש השנה של הטיים: האפיפיור, באתר ynet, 11 בדצמבר 2013
  11. ^ ביקורו של פרנציסקוס ביד ושם, באתר יד ושם
  12. ^ אי-פי, ניו יורק טיימס, לראשונה בהיסטוריה: האפיפיור מבקר בחצי האי ערב, באתר הארץ, 3 בפברואר 2019
  13. ^ First-ever International Day of Human Fraternity focuses on tolerance, UN News, ‏2021-02-04 (באנגלית)
  14. ^ United Nations, International Day of Human Fraternity | Messages, United Nations (באנגלית)
  15. ^ ביקור של פיוס, באתר ידיעות אחרונות, 6 במרץ 2021
  16. ^ דודי קוגן, רויטרס, "מצבו של האפיפיור קריטי, סימנים לכשל כלייתי": העולם הקתולי מתפלל בחרדה, באתר ישראל היום, 23 בפברואר 2025
  17. ^ שלושה ימים אחרי מות האפיפיור: ישראל סוף-סוף פרסמה הודעת תנחומים, באתר ynet, 24 באפריל 2025
  18. ^ "האפיפיור פרנציסקוס שובר מסורת", באתר CNN (באנגלית)
  19. ^ "פרנציסקוס, איש צנוע שעבר מהארמון לדירה פשוטה", באתר האינדפנדנט (באנגלית)
  20. ^ Pope Francis Says Atheists Who Do Good Are Redeemed, Not Just Catholics, באתר הפינגטון פוסט
  21. ^ רויטרס, האפיפיור הדהים: "מי אני שאשפוט הומואים?", באתר ynet, 29 ביולי 2013
  22. ^ אתר למנויים בלבד האפיפיור פרנסיסקוס לגבר הומו: "אלוהים ברא אותך ככה, והוא אוהב אותך כפי שאתה", באתר הארץ, 20 במאי 2018
  23. ^ האפיפיור: תומך בנישואים אזרחיים של הומואים, באתר וואלה, 21 באוקטובר 2020
  24. ^ אבי בליזובסקי, ‏האפיפיור פרנציסקוס: האבולוציה ממצה את הפוטנציאל האלוהי של כל יצור, באתר "הידען", 29 באוקטובר 2014
  25. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס, האפיפיור הציע שהקהילה הבינלאומית תחקור אם המבצע של ישראל בעזה מהווה רצח עם, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2024


רשימת האפיפיורים
האלף הראשון
המאה ה-1 פטרוס (33–67) • לינוס (67–76) • אנקלטוס (76–88) • קלמנס הראשון (88–99) • אווריסטוס (99–105)
המאה ה-2 אלכסנדר הראשון (105–115) • סיקסטוס הראשון (115–125) • טלספורוס (125–136) • היגינוס (136–140) • פיוס הראשון (140–155) • אניקטוס (155–166) • סוטר (166–174) • אלאוטריוס (174–189) • ויקטור הראשון (189–199)
המאה ה-3 זפירינוס (199–217) • קליקסטוס הראשון (217–222) • אורבנוס הראשון (222–230) • פונטיאנוס (230–235) • אנטרוס (235–236) • פביאנוס (236–250) • קורנליוס (251–253) • לוקיוס הראשון (253–254) • סטפנוס הראשון (254–257) • סיקסטוס השני (257–258) • דיוניסיוס (259–268) • פליקס הראשון (269–274) • אאוטיכיאנוס (275–283) • קאיוס (283–296) • מרקלינוס (296–304)
המאה ה-4 מרקלוס הראשון (308–309) • אוסביוס • מילטיאדס (311–314) • סילבסטר הראשון (314–335) • מרקוס (336–336) • יוליוס הראשון (337–352) • ליבריוס (352–366) • דמסוס הראשון (366–384) • סיריקיוס (384–399) • אנסטסיוס הראשון ( 399–401)
המאה ה-5 אינוקנטיוס הראשון (401–417) • זוסימוס (417–418) • בוניפקיוס הראשון (418–422) • סלסטינוס הראשון (422–432) • סיקסטוס השלישי (432–440) • לאו הראשון (440–461) • הילריוס (461–468) • סימפליקיוס (468–483) • פליקס השלישי (483–492) • גלסיוס הראשון (492–496) • אנסטסיוס השני (496–498) • סימכוס (498–514)
המאה ה-6 הורמיסדס (514–523) • יוחנן הראשון (523–526) • פליקס הרביעי (526–530) • בוניפקיוס השני (530–532) • יוחנן השני (533–535) • אגאפטוס הראשון (535–536) • סילבריוס (536–537) • ויגיליוס (537–555) • פלגיוס הראשון (556–561) • יוחנן השלישי (561–574) • בנדיקטוס הראשון (575–579) • פלגיוס השני (579–590) • גרגוריוס הראשון (590–604)
המאה ה-7 סאביניאנוס (604–606) • בוניפקיוס השלישי (607–607) • בוניפקיוס הרביעי (608–615) • אדאודטוס הראשון (615–618) • בוניפקיוס החמישי (619–625) • הונוריוס הראשון (625–638) • סוורינוס (640–640) • יוחנן הרביעי (640–642) • תאודורוס הראשון (642–649) • מרטינוס הראשון (649–653) • אאוגניוס הראשון (654–657) • ויטאליאן (657–672) • אדאודטוס השני (672–676) • דונוס (676–678) • אגתו (678–681) • לאו השני (682–683) • בנדיקטוס השני (684–685) • יוחנן החמישי (685–686) • קונון (686–687) • סרגיוס הראשון (687–701)
המאה ה-8 יוחנן השישי (701–705) • יוחנן השביעי (705–707) • סיסיניוס (708–708) • קונסטנטינוס (708–715) • גרגוריוס השני (715–731) • גרגוריוס השלישי (731–741) • זכריה (741–752) • סטפנוס (752) • סטפנוס השני (752–757) • פאולוס הראשון (757–767) • סטפנוס השלישי (768–772) • אדריאנוס הראשון (772–795) • לאו השלישי (795–816)
המאה ה-9 סטפנוס הרביעי (816–817) • פסקליס הראשון (817–824) • אאוגניוס השני (824–827) • ולנטינוס (827–827) • גרגוריוס הרביעי (827–844) • סרגיוס השני (844–847) • לאו הרביעי (847–855) • יוהנה (853–855) • בנדיקטוס השלישי (855–858) • ניקולאוס הראשון (858–867) • אדריאנוס השני (867–872) • יוחנן השמיני (872–882) • מרינוס הראשון (882–884) • אדריאנוס השלישי (884–885) • סטפנוס החמישי (885–891) • פורמוסוס (891–896) • בוניפקיוס השישי (896–896) • סטפנוס השישי (896–897) • רומנוס (897–897) • תאודורוס השני (897) • יוחנן התשיעי (898–900)
המאה ה-10 בנדיקטוס הרביעי (900–903) • לאו החמישי (903–904) • סרגיוס השלישי (904–911) • אנסטסיוס השלישי (911–913) • לנדו (913–914) • יוחנן העשירי (914–928) • לאו השישי (928–929) • סטפנוס השביעי (929–931) • יוחנן האחד עשר (931–935) • לאו השביעי (936–939) • סטפנוס השמיני (939–942) • מרינוס השני (942–946) • אגפטוס השני (946–955) • יוחנן השנים עשר (955–963) • לאו השמיני (אנטי-אפיפיור,963–964) • יוחנן השנים עשר (964) • בנדיקטוס החמישי (964–964) • לאו השמיני (964–965) • יוחנן השלושה עשר (965–972) • בנדיקטוס השישי (973–974) • בנדיקטוס השביעי (974–983) • יוחנן הארבעה עשר (983–984) • יוחנן החמישה עשר (985–996) • גרגוריוס החמישי (996–999) • סילבסטר השני (999–1003)
האלף השני
המאה ה-11 יוחנן השבעה עשר (1003–1003) • יוחנן השמונה עשר (1003–1009) • סרגיוס הרביעי (1009–1012) • בנדיקטוס השמיני (1012–1024) • יוחנן התשעה עשר (1024–1032) • בנדיקטוס התשיעי (1032–1044) • סילבסטר השלישי (1045–1045) • בנדיקטוס התשיעי (1045–1045) • גרגוריוס השישי (1045–1046) • קלמנס השני (1046–1047) • בנדיקטוס התשיעי (1047–1048) • דמסוס השני (1048–1048) • לאו התשיעי (1049–1054) • ויקטור השני (1055–1057) • סטפנוס התשיעי (1057–1058) • ניקולאוס השני (1059–1061) • אלכסנדר השני (1061–1073) • גרגוריוס השביעי (1073–1085) • ויקטור השלישי (1086–1087) • אורבנוס השני (1088–1099) • פסקליס השני (1099–1118)
המאה ה-12 גלסיוס השני (1118–1119) • קליקסטוס השני (1119–1124) • הונוריוס השני (1124–1130) • אינוקנטיוס השני (1130–1143) • סלסטינוס השני (1143–1144) • לוקיוס השני (1144–1145) • אאוגניוס השלישי (1145–1153) • אנסטסיוס הרביעי (1153–1154) • אדריאנוס הרביעי (1154–1159) • אלכסנדר השלישי (1159–1181) • לוקיוס השלישי (1181–1185) • אורבנוס השלישי (1185–1187) • גרגוריוס השמיני (1187–1187) • קלמנס השלישי (1187–1191) • סלסטינוס השלישי (1191–1198) • אינוקנטיוס השלישי (1198–1216)
המאה ה-13 הונוריוס השלישי (1216–1227) • גרגוריוס התשיעי (1227–1241) • סלסטינוס הרביעי (1241–1241) • אינוקנטיוס הרביעי (1243–1254) • אלכסנדר הרביעי (1254–1261) • אורבנוס הרביעי (1261–1264) • קלמנס הרביעי (1265–1268) • גרגוריוס העשירי (1271–1276) • אינוקנטיוס החמישי (1276–1276) • אדריאנוס החמישי (1276–1276) • יוחנן העשרים ואחד (1276–1277) • ניקולאוס השלישי (1277–1280) • מרטינוס הרביעי (1281–1285) • הונוריוס הרביעי (1285–1287) • ניקולאוס הרביעי (1288–1292) • סלסטינוס החמישי (1294–1294) • בוניפקיוס השמיני (1294–1303)
המאה ה-14 בנדיקטוס האחד עשר (1303–1304) • קלמנס החמישי (1305–1314) • יוחנן העשרים ושניים (1316–1334) • בנדיקטוס השנים עשר (1334–1342) • קלמנס השישי (1342–1352) • אינוקנטיוס השישי (1352–1362) • אורבנוס החמישי (1362–1370) • גרגוריוס האחד עשר (1370–1378) • אורבנוס השישי (1378–1389) • בוניפקיוס התשיעי (1389–1404)
המאה ה-15 אינוקנטיוס השביעי (1404–1406) • גרגוריוס השנים עשר (1406–1415) • מרטינוס החמישי (1417–1431) • אאוגניוס הרביעי (1431–1447) • ניקולאוס החמישי (1447–1455) • קליקסטוס השלישי (1455–1458) • פיוס השני (1458–1464) • פאולוס השני (1464–1471) • סיקסטוס הרביעי (1471–1484) • אינוקנטיוס השמיני (1484–1492) • אלכסנדר השישי (1492–1503)
המאה ה-16 פיוס השלישי (1503–1503) • יוליוס השני (1503–1513) • לאו העשירי (1513–1521) • אדריאנוס השישי (1522–1523) • קלמנס השביעי (1523–1534) • פאולוס השלישי (1534–1549) • יוליוס השלישי (1550–1555) • מרקלוס השני (1555–1555) • פאולוס הרביעי (1555–1559) • פיוס הרביעי (1559–1565) • פיוס החמישי (1566–1572) • גרגוריוס השלושה עשר (1572–1585) • סיקסטוס החמישי (1585–1590) • אורבנוס השביעי (1590–1590) • גרגוריוס הארבעה עשר (1590–1591) • אינוקנטיוס התשיעי (1591–1591) • קלמנס השמיני (1592–1605)
המאה ה-17 לאו האחד עשר (1605–1605) • פאולוס החמישי (1605–1621) • גרגוריוס החמישה עשר (1621–1623) • אורבנוס השמיני (1623–1644) • אינוקנטיוס העשירי (1644–1655) • אלכסנדר השביעי (1655–1667) • קלמנס התשיעי (1667–1669) • קלמנס העשירי (1670–1676) • אינוקנטיוס האחד עשר (1676–1689) • אלכסנדר השמיני (1689–1691) • אינוקנטיוס השנים עשר (1691–1700)
המאה ה-18 קלמנס האחד עשר (1700–1721) • אינוקנטיוס השלושה עשר (1721–1724) • בנדיקטוס השלושה עשר (1724–1730) • קלמנס השנים עשר (1730–1740) • בנדיקטוס הארבעה עשר (1740–1758) • קלמנס השלושה עשר (1758–1769) • קלמנס הארבעה עשר (1769–1774) • פיוס השישי (1775–1799)
המאה ה-19 פיוס השביעי (1800–1823) • לאו השנים עשר (1823–1829) • פיוס השמיני (1829–1830) • גרגוריוס השישה עשר (1831–1846) • פיוס התשיעי (1846–1878) • לאו השלושה עשר (1878–1903)
המאה ה-20 פיוס העשירי (1903–1914) • בנדיקטוס החמישה עשר (1914–1922) • פיוס האחד עשר (1922–1939) • פיוס השנים עשר (1939–1958) • יוחנן העשרים ושלושה (1958–1963) • פאולוס השישי (1963–1978) • יוחנן פאולוס הראשון (1978–1978) • יוחנן פאולוס השני (1978–2005)
האלף השלישי
המאה ה-21 בנדיקטוס השישה עשר (2005–2013) • פרנציסקוס (2013–2025) • לאו הארבעה עשר (2025–מכהן)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרנציסקוס&oldid=42559771"