פרנציסקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנציסקוס
Franciscus
Pope Francis South Korea 2014.png
חתימתו של פרנציסקוס
שם מלא חורחה מריו ברגוגליו
מדינה קריית הוותיקןקריית הוותיקן  קריית הוותיקן
תאריך לידה 17 בדצמבר 1936 (בן 80)
מקום לידה בואנוס איירס, ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה
עיסוק תאולוג, כימאי, כומר קתולי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות קתולית
האפיפיור ה-266
תקופת כהונה 13 במרץ 2013 (4 שנים ו-31 שבועות)
הקודם בנדיקטוס השישה עשר
הבא מכהן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנציסקוסלטינית: Franciscus; נולד בשם Jorge Mario Bergoglio (נהגה בספרדית כחורחה מריו ברגוגליו, באיטלקית כברגוליו), ב-17 בדצמבר 1936) הוא האפיפיור הנוכחי, ה-266 למניין, שנבחר לתפקידו ב-13 במרץ 2013.

פרנציסקוס, יליד בואנוס איירס, ארגנטינה, הוסמך לכמורה ב-1969. ב-1998 היה לארכיבישוף המטרופוליטני של בואנוס איירס וב-2001 מונה לחשמן. הוא הישועי הראשון שנבחר לאפיפיורות והראשון מיבשת אמריקה, ומחצי הכדור הדרומי. זאת ועוד, הוא האפיפיור הלא-אירופי הראשון זה 1,272 שנה, מאז גרגוריוס השלישי שנולד בסוריה. הוא דובר ספרדיתשפת אם), לטינית, איטלקית וגרמנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט האצולה האפיפיורי של פרנציסקוס

חורחה מריו ברגוגליו נולד בבואנוס איירס. אביו, מריו, נולד סמוך לעיר טורינו שבאיטליה והיגר לארגנטינה, שם הועסק כעובד מסילת ברזל. אמו, רגינה, הייתה עקרת בית. לברגוגליו ארבעה אחים ואחות. בהיותו נער, הוסרה בניתוח אחת מריאותיו עקב זיהום. הוא הוכשר כטכנאי כימיה, ולפי מספר מקורות יש לו תואר שני בכימיה מאוניברסיטת בואנוס איירס. בהמשך החליט לפנות לכמורה ונרשם לסמינר בשכונת ויה דווטו (Villa Devoto). ב-11 במרץ 1958 הצטרף למסדר הישועי כמועמד לחברות. לאחר מכן סיים תואר בפילוסופיה באוניברסיטה הקתולית של בואנוס איירס ב-1960.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19641965 לימד ספרות ופסיכולוגיה בבית-הספר התיכון הישועי בסנטה פה ומ-1966 שימש כמרצה לאותם תחומים באוניברסיטה הישועית של המושיע (Universidad del Salvador) בבירה. כעבור שנה שב ללימודי תאולוגיה. ב-13 בדצמבר 1969 הוא הוסמך לכמורה. בשנים 1971-1972 שהה באלקלה דה אנארס שבספרד במסגרת תקופת החניכות הסופית שלו כישועי. לאחר מכן מילא תפקידי סגל שונים בסמינר הישועי הגבוה סן חוסה (Colegio Máximo San José) בסן מיגל. הוא התקבל כחבר מלא במסדר ב-22 באפריל 1973. ב-31 ביולי נבחר לראש הפרובינציה הארגנטינאית של הישועים, דהיינו לראש המסדר במדינה. הוא שימש בתפקיד זה עד 1980, ואז חזר לסן מיגל בתפקיד הרקטור של הסמינר.

המשטר הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגוגליו הואשם באי-נקיטת עמדה ובהימנעות מעיסוק במצב הפוליטי בתקופת החונטה הצבאית והמלחמה המלוכלכת, כשהשלטונות עצרו והעלימו אלפי מתנגדים. העיתונאי הוראסיו ורביצקי אף האשים אותו כי הסיר את הגנתו משני ישועים, אורלנדו יוריו ופרנסיסקו חליקס, שהיו ידועים כבעלי דעות פרוגרסיביות. השניים נעצרו למשך חמישה חודשים ועונו.[1] כמה ממתנגדיו אף טענו שתמך ישירות במשטר, ועורכי-דין לזכויות אדם תקפו אותו כשסירב פעמיים להופיע בבית-המשפט בדיונים שעסקו בעינויים וברציחתם של עצירים, לפני שהסכים לבסוף ב-2010. ברגוגליו טען כנגדם כי פעמים רבות הסתיר אנשים שנרדפו בבניינים שהיו שייכים לכנסייה.[2] כיום, הקונצנזוס אצל כל החוקרים שבחנו את הביוגרפיה של ברגוליו הוא שההאשמות נגדו היו לא נכונות.

כארכיבישוף של בואנוס איירס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 במאי 1992 מונה למשנה לבישוף בהגמונות של אזור הבירה. ב-3 ביוני 1997 קודם לממלא-מקום (אנ') הארכיבישוף המטרופוליטני של בואנוס איירס, אנטוניו קווארַסינו. ב-28 בפברואר 1998 ירש את קווארסינו עם מותו, ושימש בתפקיד הארכיבישוף עד לבחירתו לכס האפיפיורות. ב-6 בנובמבר מונה גם לבישוף האוניאטים בארגנטינה. הועלה לדרגת חשמן על ידי יוחנן פאולוס השני ב-21 במאי 2001. ב-2005, בעת בחירת יורשו של יוחנן פאולוס השני, הועלה שמו על ידי משקיפים כמועמד בעל סיכויים. קיבל עשרה קולות בהצבעה הראשונה של הקונקלווה, שלושים-וחמישה בשנייה וארבעים בשלישית, והגיע למקום השני במניין הקולות. הפסיד לחשמן יוזף רצינגר. במשך שנותיו כחשמן היה חבר במספר מחלקות בקוריה הרומאית: הוועדה לפולחן אלוהי ומשמעות הסקרמנטים, ועדת הכמורה, הוועדה למוסדות חיים מקודשים ואגודות החיים האפוסטוליות, המועצה האפיפיורית למשפחה והנציבות לענייני אמריקה הלטינית.

במאי 2007 הציג את הגרסה הסופית של הצהרה משותפת של הבישופים של אמריקה הלטינית - "מסמך אפרסידה" - עם אישורו על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. במסמך, קרא לשיפור מצבם של העניים והכריז כי אנשים המביעים דעות שאינן עולות בקנה אחד עם עמדות הכנסייה, כמו תמיכה בהפלות, אינם זכאים להשתתף בסעודת האדון.

כאפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנציסקוס בעת ביקורו בכותל המערבי, 2014

עם בחירתו לאפיפיור במרץ 2013, לאחר פרישתו של בנדיקטוס השישה עשר, אימץ ברגוגליו את השם "פרנציסקוס", שלא שימש איש מקודמיו. סגן דובר הוותיקן, תום רוסיקה, מסר לרשת CNN כי הוא בחר בשמו הטקסי לכבוד הקדוש פרנציסקוס מאסיזי בן המאה ה-13, מייסד מסדר הפרנציסקנים, מאחר ש"הוא אוהב את העניים", כמו הקדוש.[3] מספר פרשנים שיערו קודם לכן כי הייתה זו מחווה לפרנסיסקו חאווייר.[4]

ביום בחירתו, הוותיקן הדגיש כי הוא ייקרא "פרנציסקוס" ללא ציון סיפרה רומית. דובר הוותיקן אמר כי השם יהפוך ל"פרנציסקוס הראשון" אם ייבחר פרנציסקוס השני.[5][6] ב-23 במרץ 2013 נפגשו האפיפיורים פרנציסקוס ובנדיקטוס השישה עשר ברומא והתפללו בצוותא.[7] ב-11 בדצמבר 2013 נבחר לאיש השנה של המגזין טיים לשנת 2013.[8].

ב-25 וב-26 במאי 2014 ביקר האפיפיור פרנציסקוס בישראל.

בספטמבר 2015 ערך פרנציסקוס ביקור היסטורי בארצות הברית, והייתה זו הפעם הראשונה בה נחת על אדמתה, והתקבל בטקס חגיגי בבית הלבן על ידי הנשיא ברק אובמה, וב-24 לחודש נאם בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס. פרנציסקוס גם ביקר בקתדרלת פטריק הקדוש ובאנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר שבניו יורק, וכן בבית כלא בפילדלפיה.

בשנת 2017 נבחר על ידי הטיים מגזין כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם.

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כארכיבישוף נודע ברגוגליו באורח חייו הצנוע: הוא עזב את ארמונו ועבר לדירה בעיר, והוא נוסע בתחבורה הציבורית. הוא מטיף לעזרה לעניים ולהגברת השוויון בחברה, אך הקפיד להרחיק את עצמו מ"תאולוגיית השחרור" (Theologia liberationis), זרם רעיוני הרווח בכנסייה בדרום-אמריקה שרבים מתומכיו מזוהים עם הסוציאליזם ואף עם המרקסיזם.[1] הביוגרף שלו, סרחיו רובין, הצהיר כי האפיפיור החדש אינו פרוגרסיבי ורחוק מתמיכה ברעיונות התנועה, אף כי הוא "מבקר את הנאו-ליברליזם ואת קרן המטבע הבינלאומית, ומבלה זמן רב בשכונות העוני." הוא נחשב מקורב לארגון המאמינים "קומוניון ושחרור" (Comunione e Liberazione), הדוגל בשמרנות חברתית ומזוהה עם הימין המתון באיטליה.[2]

למרות שהתנגד לתוכנית ממשלתית להפצה בחינם של אמצעי מניעה,[9] פרנציסקוס מחזיק בעמדות ליברליות יחסית בנושא, ומאמין כי ניתן להשתמש בהם כדי למנוע התפשטות מחלות.[1] הוא מתנגד נחרץ להפסקת היריון והגדירה כ"שד המנוגד לתוכניתו של האל". ב-2010 התנגד בחריפות לאישור הממשלה לערוך נישואים חד-מיניים בארגנטינה. הוא גם עודד את הכמורה ואת ההדיוטות להתנגד להמתות חסד.[10] במאי 2013, באמירה שחורגת מהקו הכנסייתי השמרני, אמר פרנציסקוס שגם אתאיסטים זוכים לגאולה, אם מעשיהם טובים.[11]

ב-26 במאי 2013 תקף האפיפיור את המאפיה הסיציליאנית וקרא למאפיונרים להפסיק לנצל אנשים ולדרדר אותם לפעולות פליליות, בהן זנות. האפיפיור קרא לאנשי המאפיה לשנות את דרכיהם, יום לאחר שקידש בטקס מיוחד כומר איטלקי מפלרמו שנרצח בשנת 1993 על ידי מאפיונרים לאחר שהטיף נגד המאפיה בשכונה שבה פעלה הקוזה נוסטרה. פרנסיסקוס אמר לקהל המאמינים הרב שהתאסף בכיכר פטרוס הקדוש בוותיקן שהמאפיה הרגה את הכומר ג'וזפה פוגליסי משום שהוא ניסה להרחיק בני נוער מלהתקרב למאפיה ולהתגייס לשורותיה. הוא אמר שכואב לו כשהוא חושב על כל האנשים שנוצלו על ידי הפשיעה המאורגנת.

האפיפיור פרנציסקוס נודע בדעותיו הליברליות והפתוחות יחסית כלפי הקהילה הלהט"בית. ב-29 ביולי 2013 הדהים פרנציסקוס כשאמר "מי אני שאשפוט הומואים?", והוסיף שלמרות שהכנסייה עדיין רואה במימוש תשוקות הומוסקסואליות חטא, "אם אדם מסוים הוא הומו שמאמין באלוהים ושיש לו רצון טוב - מי אני שאשפוט אותו?".[12]

ב-28 באוקטובר 2014 הרצה פרנציסקוס בפני חברי האקדמיה האפיפיורית למדעים, הרחיב את הפתח שפרץ קודמו בסוגיית האבולוציה והוסיף גם הסכמה למפץ הגדול.[13]

ב-2015 פרסם אנציקליקה בשם לאודאטו סי ובה ביקר את תרבות הצריכה לאור תרומתה להתחממות גלובלית, תוך קריאה לשמור על הסביבה ולהאבק בשינוי האקלים הנגרם על ידי פעילות אנוש.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורחה מריו ברגוגליו חיבר ספרים רבים, ובהם ספר אחד בשיתוף עם אברהם סקורקה (המכהן כרב בבואנוס איירס, ומחזיק גם בדוקטורט בכימיה מאוניברסיטת בואנוס איירס), שתורגם גם לעברית, תחת הכותרת "על רומא וירושלים: שיחות בין אפיפיור לרב".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 "האפיפיור פרנציסקוס" באתר הגרדיאן (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 "הבחירה באפיפיור מעלה האשמות", באתר הוושינגטון פוסט (באנגלית)
  3. ^ "שם האפיפיור הוא תקדים מהפכני", באתר CNN (באנגלית)
  4. ^ ביל גלאובר, "שם האפיפיור מתקשר לשורשיו הישועיים, לא לפרנציסקוס מאסיזי", באתר "ג'ורנל סנטינל" (באנגלית)
  5. ^ הולי יאן, "חמישה דברים לדעת על האפיפיור החדש", באתר CNN (באנגלית)
  6. ^ "האפיפיור פרנציסקוס, לא פרנציסקוס הראשון", באתר לוס אנג'לס טיימס (באנגלית)
  7. ^ "האפיפיור פרנצסיקוס וקודמו בתפקיד נפגשו והתפללו ביחד", באתר Mako‏, 23 במרץ 2013
  8. ^ יצחק בן-חורין, איש השנה של הטיים: האפיפיור, באתר ynet‏, 12 בדצמבר 2013
  9. ^ "האפיפיור פרנציסקוס שובר מסורת", באתר CNN (באנגלית)
  10. ^ "פרנציסקוס, איש צנוע שעבר מהארמון לדירה פשוטה", באתר האינדפנדנט (באנגלית)
  11. ^ Pope Francis Says Atheists Who Do Good Are Redeemed, Not Just Catholics, באתר הפינגטון פוסט
  12. ^ רויטרס, האפיפיור הדהים: "מי אני שאשפוט הומואים?", באתר ynet, 29 ביולי 2013
  13. ^ אבי בליזובסקי, ‏האפיפיור פרנציסקוס: האבולוציה ממצה את הפוטנציאל האלוהי של כל יצור, באתר "הידען", 29 באוקטובר 2014


הקודם:
בנדיקטוס השישה עשר
אפיפיור
(רשימה)
הבא: