פרנצ'סקו פאו

**פרנצ'סקו פאו**
לידה	1691; נאפולי, ממלכת נאפולי
פטירה	28 בינואר 1761 (בגיל 70 בערך); נאפולי, ממלכת נאפולי
מקום לימודים	קונסרבטוריו דלה פיאטה די טורצ'יני
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
סוגה	אופרה

פרנצ'סקו פאו (באיטלקית: Francesco Feo, ‏1691 - 28 בינואר 1761) היה מלחין אופרה איטלקי. פאו נולד ומת בנאפולי, ושם גם הוצגו רוב האופרות שלו לראשונה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאו למד מוזיקה בקונסרבטוריו די סנטה מריה דלה פיאטה בנאפולי, החל ב-3 בספטמבר 1704. בין המלחינים שפגש שם היו לאונרדו לאו, ג'וזפה דה מאיו (שיישא לאישה בהמשך את אחייניתו), וניקולו יומלי. מורו הראשון אנדראה באסו, ואחרי 1705 ניקולא פאגו, שאך זה התמנה למשרה. פאו נשאר בקונסרבטוריון עד סביבות 1712.

ב-1713 הציג את האופרה הראשונה שלו, "L’amor tirannico, ossia Zenobia " ("אהבה עריצה, או זנוביה"), ולקרנבל של 1714 כתב את האורטוריה "Il martirio di Santa Caterina" ("ייסורי קטרינה הקדושה ממצרים"). יצירות קודש לכנסיות מקומיות, כגון הרקוויאם שחיבר בשנת 1718, תרמו לפרסומו, וכמוהן גם הרצ'יטטיבים, האריות והתמונות הקומיות שתרם לביצועי אופרות של מלחינים אחרים כאשר הוצגו בנאפולי. ב-1719 כתב פאו את "La forza della virtù" ("כוחה של מידה טובה") ואחר את האופרה סריה "Teuzzone" בשנת 1720. בתהילת אמת זיכתה אותו רק האופרה סריה "Siface, re di Numidia" ("סיפאצ'ה, מלך נומידיה"), שכתב לתיאטרון סן ברתולומאו ב-1723. הלברית היה ניסיונו הראשון בדרמה פר מוזיקה של פייטרו מטסטאזיו בן העשרים ושש, שאך זה הגיע לנאפולי.

הודות לפופולריות גדלה והולכת, התמנה פאו למורה בקונסרבטוריו די סנט'אונופריו א' קאפואנה, שם עבד לצד פרוטה והחליף את גריו. במהלך שש-עשרה השנים הבאות נודע כאחד המורים החשובים ביותר בנאפולי. בין תלמידיו בסנט'אונופריו היו ניקולא סאבאטינו, ניקולו יומלי וג'נארו מאנה. בשנת 1739 עזב את סנט'אונופריו והחל ללמד בקונסרבטוריו דאי פוברי די ג'זו כריסטו., כמחליפו של פרנצ'סקו דוראנטה, שפרש לגמלאות. פאו נשאר שם עד 1743 ונעזר באלפונסו קאגי ואחר ג'ירולמו אבוס. בתקופת עבודתו שם, לימד את ג'אקומו אינסנקווינה, שנודע בכינוי "מונופולי".

פאו כתב את רוב האורטוריות שלו בין 1723 ל-1743, ועמן חלק ניכר מן הקנטטות ושאר מוזיקת הקודש שלו. האורטוריה הידועה ביותר שלו הייתה San Francesco Salesio, Apostolo del Chablais (פרנצ'סקו הקדוש מסאלזיו, השליח משאבליי, 1734), שזכתה לביצועים רבים ברחבי איטליה בעשרים השנים הבאות. לרומא וטורינו כתב עוד שש אופרות סריה ואינטרמצי אחדים. הוא חיבר את הסרנדות "אורסטס" ו"פוליניצ'ה" למדריד בשנת 1738, ול"אבות הצלב הקדוש" בפראג כתב את האורטוריה La distruzione dell’esercito dei Cananei con la morte di Sisara ("השמדת צבא כנען ומות סיסרא", 1739). האופרה האחרונה שלו," Arsace" בוצעה בטורינו לפתיחתו המחודש של תיאטרון רג'ו ב-1740. האורטוריה האחרונה של פאו, "רות", בוצעה ברומא ב-1743.

ב-1743 נסגר ה"פוברי די ג'זו כריסטו" והוסב לסמינר. פאו פרש מן ההוראה, אבל המשיך להלחין מוזיקת קודש לכנסיות נאפולי, בהן ה"סנקטיסימה אנונציאטה", שם היה למאסטרו די קאפלה בשנת 1726. החיבור האחרון בכתב ידו הוא "Quoniam tu solus sanctus" משנת 1760, לטנור וכלי מיתר.

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

L'amor tirannico, ossia Zenobia (1713)
Lucio Papirio (1717)
La forza della virtù (1719)
Teuzzone (1720)
Siface, re di Numidia (1723)
Morano e Rosina (1723)
Don Chisciotte della Mancia (1726)
Coriando lo speciale (1726)
Ipermestra (1728)
Arianna (1728)
Tamese (1729)
Il vedovo (1729)
Andromaca (1730)
L'Issipile (1733)
Oreste (1738)
Polinice (1738)
Arsace (1740)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Oxford Dictionary of Opera, by John Warrack and Ewan West (1992), 782 pages, ISBN 0-19-869164-5

מילון אוקספורד לאופרה מאת ג'ון ואראק ואיוון וסט (1992),

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פרנצ'סקו פאו בוויקישיתוף

פרנצ'סקו פאו, באתר MusicBrainz (באנגלית)