פרנצ'סקו פטרארקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Petrarch by Bargilla.jpg

פְרַנְצֶ'סְקוֹ פֶּטְרַארְקָהאיטלקית: Francesco Petrarca;‏ 20 ביולי 1304 - 19 ביולי 1374) היה משורר ומלומד איטלקי. ממבשרי הרנסאנס האיטלקי ואבי ההומניזם וכתביו היוו בסיס ליצירת השפה האיטלקית הספרותית.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1302, אביו של פטרארקה, הנוטריון סר פטראצ'ו, גורש מן העיר פירנצה ועבר להתגורר עם אשתו הצעירה בעיר אַרֶצו, שמדרום מזרח לפירנצה, שם נולד פטרארקה ב-1304. ב-1312 עברה המשפחה להתגורר בעיר פיזה שממערב לפירנצה, אך ב-1313, בגלל דאגה לביטחונה, היגרה המשפחה לפרובנס והתגוררה בקרפנטרה שליד העיר אביניון. ב-1319 נשלח פטרארקה על ידי אביו ללמוד בעיר מונפלייה שבדרום צרפת, וב-1323 ללמוד משפטים באוניברסיטה של העיר בולוניה שבאיטליה. אולם פטרארקה הצעיר התעניין בעיקר בכתיבה ובספרות לטינית. ב-1326, אחרי מות אביו, חזר לאביניון שבה שימש ככומר מחליף, מה שהותיר לו פנאי כדי להתמסר לכתיבה.

שיריו לגבירה לאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1327 ראה בכנסייה באביניון אישה בשם לאורה שעוררה בו רגשות אהבה עזים. הייתה זו אהבה נכזבת, אך פטרארקה הביע את רגשותיו ב-366 "שירים" שכתב במשך יותר מעשרים שנה ושהקדיש ללאורה. שירי אהבה אלה, שנכתבו בשפה האיטלקית, התפרסמו באיטליה וזכו להצלחה רבה. היות שהיה כומר, פטרארקה לא נישא, אך היו לו שלושה ילדים מחוץ לנישואין.

מסעותיו בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1331 נסע פטרארקה לפריז, ומשם לפלנדריה ולגרמניה. ב-1333 גילה בעיר ליאז' (כיום בבלגיה), כתב יד עתיק ובו נאום של קיקרו. משם נסע לרומא וחזר לאביניון. ב-1336 טיפס עם אחיו ושני משרתים אל פסגת מון ונטו (הר גבוה ליד אביניון). ב-1337 קנה בית במורדות רכס הרי ווקלוז, שממזרח לאביניון, וחי שם חיי התבודדות בחיק הטבע. הוא כתב מכתבים לחכמי העולם העתיק: הומרוס, קיקרו וורגיליוס, כאילו היו בני שיחו. שם גם החל לכתוב את "אפריקה", שירה שנכתבה בשפה הלטינית ותיארה את ניצחונו של סקיפיו אפריקאנוס על חניבעל. שירה זו זיכתה אותו בכתר "משורר החצר" של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שקיבל מידי הסנאט ברומא ב-1341. ב-1343 האפיפיור קלמנס השישי שלח את פטרארקה לנפולי בשליחות דיפלומטית. ב-1345 גילה פטרארקה בעיר ורונה כתב יד עתיק ובו מכתביו של קיקרו לאטיקוס, ברוטוס וקווינטוס. ב-1346 מינה קלמנס השישי את פטרארקה לכומר בעיר פארמה, וזיכה אותו בהכנסות מרכוש הכנסייה.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1350 פגש פטרארקה את הסופר האיטלקי ג'ובאני בוקצ'ו בפירנצה, והתפתחה ביניהם ידידות מופלאה. פטרארקה כתב על ידידות זו: "היה לנו לב אחד." את עשרים שנותיו האחרונות בילה פטרארקה בערי צפון איטליה ב-1353 נסע למילנו ונשאר שם שמונה שנים, בחסות שליט פאביה, גלאצו ויסקונטי השני. ב-1361 עבר לוונציה, ב-1368 לפביה וב-1370 לפדובה. לפני מותו כתב: "יש ברצוני שהמוות ישיגני כשאני עוסק בכתיבה או בתפילה." הוא נפטר ב-1374 בכפר ארקווה, שבגבעות הסמוכות לפדובה, בעת שעסק בקריאה. בצוואתו השאיר סכום של 50 פלורין כדי לקנות מעיל לידידו בוקצ'ו.

שירתו תורגמה לעברית בעיקר בידי המשוררת לאה גולדברג, שהוציאה לאור בשנות ה-50 מבחר משירי פטררקה, בספר בעריכת שלונסקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]