פרנק צ. קרלוצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרנק קרלוצ'י
Frank Charles Carlucci III
דיוקן פרנק צ. קרלוצ'י ב-1987
פרנק קרלוצ'י, 1987
לידה 18 באוקטובר 1930
סקרנטון, פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה 3 ביוני 2018 (בגיל 87)
מקלין, וירג'יניה, ארצות הברית
שם מלא פרנק צ'ארלס קרלוצ'י השלישי
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון,
וושינגטון די. סי., ארצות הברית
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מזכיר ההגנה של ארצות הברית ה־16
23 בנובמבר 198720 בינואר 1989
(שנה ו-8 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן
היועץ לביטחון לאומי ה־15
2 בדצמבר 198623 בנובמבר 1987
(51 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן
שגריר ארצות הברית בפורטוגל
24 בינואר 19755 בפברואר 1978
(3 שנים)
תחת נשיאי ארצות הברית ג'רלד פורד
ג'ימי קרטר
→ סטיוארט סקוט
ריצ'רד בלומפילד ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרנק צ'ארלס קרלוצ'י השלישיאנגלית: Frank Charles Carlucci III;‏ 18 באוקטובר 19303 ביוני 2018) היה פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי ששימש כמזכיר ההגנה של ארצות הברית בין השנים 19871989 בתקופת ממשלו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן.[1]

קרלוצ'י שירת במגוון של משרות ממשלתיות בכירות, כולל ראש "המשרד להזדמנויות כלכליות" (Office of Economic Opportunity) בממשלו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, סגן ראש ה-CIA בממשלו של הנשיא ג'ימי קרטר וכסגן מזכיר ההגנה וכיועץ לביטחון לאומי בממשל רייגן.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלוצ'י נולד בסקרנטון, פנסילבניה כבנם של רוקסן לבית בייקון ושל פרנק צ'ארלס קרלוצ'י הבן, סוכן ביטוח ממוצא איטלקי-שווייצרי.[2] סבו הגיע לארצות הברית מהעיירה סנטומנה שבמחוז קמפניה שבאיטליה.[3] את לימודי בית הספר התיכון שלו סיים פרנק קרלוצ'י ב-1948 בסמינר וויומינג שבפנסילבניה, בית ספר מתודיסטי וב-1952 סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון, שם חלק את חדרו במעונות עם דונלד רמספלד, שלימים כיהן הן לפניו והן אחריו כמזכיר ההגנה. לאחר שנתיים בהן שירת כקצין בצי ארצות הברית,[4] הוא המשיך ללימודי התואר השני בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד בין השנים 19541955.[5] ב-1956 הוא הצטרף לשירות החוץ ועבד במחלקת המדינה עד שנת 1969.

קריירה דיפלומטית בקונגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1961 מונה קרלוצ'י כמזכיר שני בשגרירות ארצות הברית בקונגו, תפקיד שהיה כיסוי לתפקידו האמיתי, סוכן ה-CIA.[6] בתקופת שירותו שם הוצא להורג ראש ממשלת קונגו, פטריס לומומבה בינואר 1961, במהלך משבר קונגו.[7]

על פי מסמכים ממשלתיים שנחשפו לאחר מכן, הורה נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאור ל-CIA לחסל את לומומבה.[7][8] פרוטוקולים מאוגוסט 1960 של ישיבה של המועצה לביטחון לאומי מאשרים שהנשיא אייזנהאור הורה לראש ה-CIA לחסל את המנהיג הקונגולזי.[9] ב-1975 העיד על כך רושם הפרוטוקולים הרשמי, רוברט, ה. ג'ונסון, לפני ועדת המודיעין של הסנאט. עם זאת, חקירות מאוחרות יותר הראו שלומומבה הוצא בסופו של דבר להורג על פי הוראה של יריבו הפוליטי, מואיז צ'ומבה ממדינת קטנגה בסיוע בלגי.[7][10]

על פי ג'יימס ר' שלזינגר, החל מי שכיהן לאחר מכן כראש ממשלת קונגו, סיריל אדולה, את פגישתו בבית הלבן עם הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי בשאלה "Où est Carlucci?" (בצרפתית: "איפה קרלוצ'י?"). בתחילה השיב הנשיא קנדי: "מיהו לעזאזל קרלוצ'י?" ואז שלח את מזכיר המדינה דין ראסק למצוא אותו.[11]

סרט ביוגרפי בדיוני משנת 2000 אודות לומומבה, בבימויו של ראול פק, מתאר את קרלוצ'י כמי שהיה מעורב במהלך שירותו בקונגו ברציחתו של לומומבה.[12][13] קרלוצ'י דחה בזעם את ההאשמות ובעקבות תביעה מוצלחת שהגיש לבית המשפט עלה בידו למנוע את אזכור שמו בסרט כאשר זה הוצג בארצות הברית.[12][13]

תפקידים בממשל הפדרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969, כאשר שכנע הנשיא ריצ'רד ניקסון את חבר הקונגרס דונלד רמספלד לעזוב את מושבו ולהתמנות למנהל "המשרד להזדמנויות כלכליות" (Office of Economic Opportunity), סוכנות ממשלתית שהוקמה על ידי סרג'נט שרייבר כדי לנהל את מלחמתו של הנשיא לינדון ג'ונסון בעוני, הועברו אליה רמספלד וקרלוצ'י ממחלקת המדינה לעמוד בראש "תוכנית הפעולה הקהילתית" (Community Action Program). קרלוצ'י היה לסגן מזכיר הבריאות, החינוך והרווחה כשוויינברגר היה המזכיר במהלך תקופת ממשלו של ניקסון.

בין השנים 19741977 כיהן קרלוצ'י כשגריר ארצות הברית בפורטוגל. הוא ייזכר בפורטוגל בתור מי שזכה לרווח פוליטי מניסיון ההפיכה הצבאית של ה-25 בנובמבר 1975.[14] בית הספר האמריקאי בליסבון, הוותיק ביותר בחצי האי האיברי, קרוי על שמו.

בין השנים 19781981 היה קרלוצ'י סגן מנהל ה-CIA, תחת ניהולו של מנהל ה-CIA, סטנספילד טרנר.

מחלקת ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19811983 היה קרלוצ'י סגן מזכיר ההגנה. מאוחר יותר, בין השנים 19861987 הוא כיהן בתפקיד היועץ לביטחון לאומי.[1]

ב-1987, בעקבות התפטרותו של קספר וינברגר מתפקידו כמזכיר ההגנה בשל מעורבותו בפרשת איראן-קונטראס, החליף אותו קרלוצ'י. במהלך כהונתו הוא בלט בדחיפתו לבניית הכוח כדי להחיש את סיומה של המלחמה הקרה, מדיניות שהנשיא רונלד רייגן הוביל.

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19922003 שימש קרלוצ'י כיושב ראש מועצת המנהלים של "קבוצת קרלייל" ולאחר מכן עד שנת 2005 כיושב ראש אמריטוס של החברה. היו לו אינטרסים עסקיים בחברות הבאות: "אשלנד אחזקות עולמיות", "ג'נרל דיינמיקס", "וסטינגהאוס", "נוירוגן", "CB נכסי נדל"ן", "נורטל", BDM, Quaker Oats, ו-Kaman. לתקופה מסוימת הוא היה המנכ"ל לשל חברת האבטחה הפרטית Wackenhut והיה המייסד השותף ומנהל בכיר בקבוצת ההשקעות Frontier Group. הוא גם היה חבר במועצה המנהלת של G2 Satellite Solutions ויושב הראש לשעבר של חברת נורטל רשתות.

פעילות ארגונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלוצ'י היה מקושר ל"פרויקט למען מאה אמריקאית חדשה" (Project for the New American Century), צוות חשיבה שמרני.[15] הוא היה יושב הראש לשעבר של "המועצה העסקית ארצות הברית-טאיוואן" לאחר שכיהן כיושב הראש בין השנים 19992002 והוחלף בויליאם כהן.[16] קרלוצ'י היה חבר במועצת הנאמנים של מכון ראנד ויושב ראש-מייסד שותף של המועצה המייעצת למכון ראנד למדיניות המזרח התיכון.[17] הוא גם היה חבר במועצת הכבוד של "ברית מדיניות הסמים" (Drug Policy Alliance), גוף שמקדם לגליזציה של סמים קלים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלוצ'י היה נשוי לבילי ג'ין אנתוני משנת 1954 ועד לגירושיהם בשנת 1974 ולאחר שנולדו להם שני ילדים.[18] משנת 1976 ועד למותו הוא היה נשוי למרסיה מקמילן מאיירס. נולדה להם בת אחת.

פרנק קרלוצ'י מת ב-3 ביוני 2018 כתוצאה מסיבוכים של מחלת פרקינסון בביתו שבמקלין, וירג'יניה בגיל 87.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנק צ. קרלוצ'י בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "Frank C. Carlucci - Ronald Reagan Administration". Office of the Secretary of Defense - Historical Office.
  2. ^ Mazur, Suzan (June 30, 2005). "Suzan Mazur: Frank Carlucci I, "Sublime Prince"". Scoop News.
  3. ^ Santomenna: sui sentieri della memoria (באיטלקית)
  4. ^ Nelan, Bruce (June 4, 2018). "Frank Carlucci, defense secretary and tamer of federal bureaucracies, dies at 87". The Washington Post.
  5. ^ "Frank Carlucci, Carlyle chairman who led Pentagon, dies at 87". Pensions and Investments. June 4, 2018.
  6. ^ PHILIP SHENON, Frank Carlucci: The Shrewdly Low-Key Defense Secretary, Politico Magazine, December 30, 2018
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 David Akerman (October 21, 2000). "Who Killed Lumumba?". BBC.
  8. ^ Michael S. Mayer (2009). The Eisenhower Years. Infobase Publishing. p. 44.
  9. ^ Kettle, Martin (August 10, 2000). "President 'ordered murder' of Congo leader". The Guardian. London.
  10. ^ Witte, Ludo de (2002). The Assassination of Lumumba. Verso. p. 78.
  11. ^ OBITUARY Frank Charles Carlucci III, Dignity memorial
  12. ^ 12.0 12.1 Shorrock, Tim (March 14, 2002). "Company Man". The Nation. Archived from the original on September 21, 2002.
  13. ^ 13.0 13.1 ""Carlucci" bleeped from HBO version of Lumumba". WSWS. March 15, 2002.
  14. ^ Frank Carlucci parecia "um típico mafioso italiano" Archived July 7, 2012, at Archive.today, João Pedro Henriques, 13 de Novembro 2008 (בפורטוגזית)
  15. ^ B.W.Holmes (December 2004). "Partial list of people associated with the Project For The New American Century". Reasoned spirituality.
  16. ^ "About the Council". US-Taiwan Business Council.
  17. ^ "Frank Charles Carlucci III". SourceWatch.
  18. ^ "Frank Carlucci". NNDB.