פרנק רייקארד

פרנק רייקארד
Frank Rijkaard
מידע אישי
לידה	30 בספטמבר 1962 (בן 61); אמסטרדם שבהולנד
שם מלא	פרנקלין אדמונדו רייקארד
גובה	1.90 מטר
עמדה	קשר
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1998–2000 ; 2001–2002 ; 2003–2008 ; 2009–2010 ; 2011–2013	הולנד ; ספרטה רוטרדם ; ברצלונה ; גלאטסראיי ; ערב הסעודית
	מאזן מדליות
מתחרה עבור הולנד
אליפות אירופה
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

פרנקלין אדמונדו 'פרנק' רייקארד (בהולנדית: ‏Franklin Edmundo "Frank" Rijkaard^ⓘ‏^?‏; נולד ב-30 בספטמבר 1962 באמסטרדם) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל הולנדי. רייקארד ידוע בעיקר בזכות הקדנציות שלו באייאקס אמסטרדם ובמילאן, וכן בזכות תרומתו הרבה לנבחרת הולנד.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980, בגיל 17, רייקארד הופיע לראשונה באייאקס אמסטרדם. כבר בהופעתו הראשונה השאיר רייקארד רושם רב, לאחר שהבקיע שער לזכות קבוצתו בניצחונם 4:2 על קבוצה שווייצרית. במשך אותה עונה השתתף רייקארד בעוד 23 משחקים, בהם הבקיע 4 שערים. בשנת 1982, רייקארד רשם את הופעת הבכורה שלו בליגת העל ההולנדית עם אייאקס וזכה להצלחה. בשנת 1987, השנה בה התחיל לאמן יוהאן קרויף את אייאקס, עזב רייקארד בסערה את מגרש האימונים ונשבע שלעולם לא ישחק בקבוצה אותה יאמן קרויף. באותה תקופה קיבל רייקארד הצעות מכמה קבוצות, ולבסוף עבר רייקארד למילאן.

בזמן שהייתו במילאן זכה רייקארד לתהילה רבה והיה לשחקן בעל ערך חשוב מאוד בקבוצה. מאמן הקבוצה באותן שנים, אריגו סאקי, הפך את רייקארד לקשר מרכזי. יחד עם שחקנים הולנדיים נוספים כמו מרקו ואן באסטן ורוד חוליט, זכה רייקארד עם מילאן פעמיים בגביע אירופה בשנים 1989 ו-1990. בנוסף זכה רייקארד פעמיים באליפות איטליה.

בשנת 1993, לאחר חמש עונות בסרייה א', חזר רייקארד לאייאקס. בתקופה בה ניהל את אייאקס לואי ואן חאל, הובילו את אייאקס פרנק רייקארד ודני בלינד לזכייה בשתיים מתוך שלוש האליפויות בליגה ההולנדית, בהן זכתה אייאקס. בעונת 1994–1995, הייתה אייאקס קבוצה בלתי מנוצחת בליגה ההולנדית וזכתה להצלחה באירופה. בשנת 1995, במשחקו האחרון באייאקס, זכה רייקארד בגביע אירופה (ליגת האלופות), עם ניצחון 1:0 על מילאן.

קריירה בינלאומית (1981-1994)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתו הראשונה של רייקארד בנבחרת הולנד, הייתה בשנת 1981. בתחרות היורו 1988 תרם רייקארד לזכייתה של נבחרת הולנד בתואר, עם ניצחון 0–2 על נבחרת ברית המועצות בכדורגל. בנוסף, השתתף רייקארד ביורו 1992 ובמונדיאל 1990 ומונדיאל 1994. הופעתו האחרונה במדי הנבחרת הייתה במונדיאל 1994, בהפסד 3:2 לנבחרת ברזיל, הנבחרת המנצחת של אותו מונדיאל. בסך הכול הבקיע רייקארד בנבחרת הלאומית 10 שערים. רייקארד זכור במיוחד בזירה הבינלאומית עקב תקרית היריקה המפורסמת – במשחק שמינית גמר מונדיאל 1990 מול גרמניה, ירק רייקארד על רודי פלר הגרמני והורחק מהמשחק בבושת פנים.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת האימון של רייקארד החלה כאשר מונה למאמן נבחרת הולנד בשנת 1998. עוד קודם לכן היה רייקארד עוזר מאמן של המאמנים רונאלד קומאן ויוהאן ניסקנס. רייקארד לא נלקח ברצינות בתור מאמן בשל חוסר ניסיונו, אך הוא הפתיע כאשר הוביל את הנבחרת עד לחצי הגמר של יורו 2000. למרות ההפסד בחצי הגמר לנבחרת איטליה, נחשב טורניר זה להצלחה רבה עבור הנבחרת ההולנדית.

בעונת 2001/2002, הפך רייקארד למאמן ספרטה רוטרדם, הקבוצה המקצועית הוותיקה ביותר בליגת העל ההולנדית. את רוב העונה בילה רייקארד עם ספרטה רוטרדם בתחתית הטבלה. באותה עונה ירדה ספרטה רוטרדם בפעם הראשונה בהיסטוריה לליגה השנייה בהולנד, וכתוצאה מכך סולק רייקארד מהמועדון.

בעונת 2003/2004, פחות משנה לאחר סילוקו מספרטה רוטרדם, מונה רייקארד למאמן של ברצלונה. רייקארד הגיע למועדון עם התמנותו של ז'ואן לאפורטה לנשיא המועדון, אך עם אוהדים לא מרוצים, אשר כעסו על סירובו של השחקן האנגלי, דייוויד בקהאם, להצטרף לקבוצה. רייקארד הבין שלמרות הצטרפותו של כוכב הכדורגל רונאלדיניו (אשר היה בעדיפות השנייה של הנהלת ברצלונה אחרי בקהאם), עדיין היו במועדון שחקנים ותיקים שהראו יכולות משחק נמוכות. מאז שנת 1999 לא זכתה ברצלונה בשום תואר, ולכן התעקשו אוהדיה להכיר בריאל מדריד, אשר זכתה באליפות בשנת 2000, כיריבה גדולה.

תחילת הדרך של רייקארד בברצלונה הייתה מאכזבת. בעקבות הכישלון קראה קבוצה גדולה של אוהדים להתפטרותו, ולאחר הפסד הקבוצה לריאל מדריד בשנת 2003, הצטרפו כל כלי התקשורת לקריאות ההתפטרות. מאז שנת 2004 הפתיע רייקארד והקבוצה החלה להתחזק. רייקארד בנה מחדש את המועדון סביב רונאלדיניו עם שחקנים כמו סמואל אטו ואדמילסון. בעקבות השינויים שביצע רייקארד, ותמיכה רבה של לאפורטה, זכתה לבסוף הקבוצה בשתי אליפויות, בעונות 2004/2005 ו-2005/2006. רייקארד הפך למאמן הראשון שהצליח לגבור על ריאל מדריד פעמיים באצטדיון סנטיאגו ברנבאו. באותה תקופה, בעקבות הישגיו הבלתי המעורערים עם הקבוצה, נחשב רייקארד לאחד מחמשת המאמנים המצליחים בעולם וקיבל תשבחות רבות.

ב-17 במאי 2006, הוליך רייקארד את קבוצתו לזכייה בליגת האלופות, עם ניצחון 2:1 על הקבוצה האנגלית ארסנל. הזכייה בתואר הפכה אותו לאחד מחמשת האנשים שזכו בתואר גם כשחקנים וגם כמאמנים. בעונה שלאחר מכן, עונת 2006/2007, הקבוצה לא הצליחה לשחזר את הצלחתה, ואף על פי שהובילה את הליגה במספר הנקודות במשך רוב העונה, תיקו של ברצלונה מול ריאל בטיס אפשר לריאל מדריד לעלות למקום הראשון. מדריד שמרה על היתרון עד סיום העונה, והוכתרה כאלופה, עם מספר נקודות זהה לשל ברצלונה אך עם יתרון במפגשים בין שתי הקבוצות.

בעונת 2007/2008 המשיכה מגמת ההידרדרות של הקבוצה. למרות הצטרפותו של תיירי הנרי, כוכב ארסנל לשעבר, לקבוצה, ברצלונה לא הצליחה לנצח במשחקי החוץ – הקבוצה ניצחה רק ארבע פעמים מחוץ לקאמפ נואו. לצד התוצאות העגומות, היו גם פציעות של שחקני מפתח בברצלונה, כולל ליונל מסי, רונאלדיניו, קרלס פויול וסמואל אטו. עוד לפני תום העונה, הנהלת ברצלונה הצהירה על היפרדותו של רייקארד מן הקבוצה, לאחר ההפסד 4:1 לריאל מדריד, מחזור לאחר שהיריבה הבטיחה את זכייתה באליפות.

בעונת 2008/2009 חתם רייקארד בגלטסראיי מליגת העל הטורקית, ובאוקטובר 2010 פוטר.

ב-28 ביוני 2011 מונה רייקארד למאמן נבחרת ערב הסעודית. ב-16 בינואר 2013 פוטר בעקבות חוסר הצלחת הנבחרת תחת הדרכתו.

במרץ 2014 הודיע רייקארד על פרישה מאימון^[1].

צורת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאמן, פילוסופיית האימון של פרנק רייקארד היא להוביל את קבוצתו למשחק התקפי. רייקארד מאמין שצורת משחק זו מיועדת לשתי מטרות- לנצח במשחק ולהראות לקהל מחזה שיגרום לו הנאה. סגנון האימון הזה נחשב כמעין מסורת של מאמנים הולנדים גדולים כמו רינוס מיכלס ויוהאן קרויף. רייקארד למד כיצד לרסן את המזג החריף שלו כשחקן, ולשמור על יציבותו כמאמן. בעונות בהן זכה עם ברצלונה באליפות, השתמש רייקארד במערך 4-1-2-2-1. כמאמן כדורגל, אימץ רייקארד את המחשבה שלכל שחקן בקבוצה אותה הוא מאמן יש ערך רב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פרנק רייקארד בוויקישיתוף

פרופיל, באתר Transfermarkt
פרופיל, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
פרופיל, באתר Soccerway
פרופיל, באתר BDFutbol
פרופיל, באתר WorldFootball.net
פרופיל, באתר National Football Teams
פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מערכת וואלה! ספורט‏, פרנק רייקארד הודיע על פרישה מאימון, באתר וואלה!‏, 19 במרץ 2014

נבחרת הולנד – יורו 1988 (מקום ראשון)
1 ואן ברויקלן • 2 ואן טיחלן • 3 טרוסט • 4 ר. קומאן • 5 וינטר • 6 ואן ארלה • 7 וננבורג • 8 מוהרן • 9 בוסמן • 10 חוליט • 11 ואן טסחיפ • 12 ואן באסטן • 13 א. קומאן • 14 קיפט • 15 קוברמנס • 16 היילה • 17 רייקארד • 18 סורבין • 19 קרוזן • 20 ואוטרס • מאמן: מיכלס		הולנד

נבחרת הולנד – מונדיאל 1990
1 ואן ברויקלן • 2 ואן ארלה • 3 רייקארד • 4 ר. קומאן • 5 ואן טיחלן • 6 ואוטרס • 7 א. קומאן • 8 וננבורג • 9 ואן באסטן • 10 חוליט • 11 ויטסחה • 12 קיפט • 13 רוטחס • 14 טסחיפ • 15 רוי • 16 היילה • 17 גילהאוס • 18 פראסר • 19 ואן לואן • 20 וינטר • 21 בלינד • 22 מנזו • מאמן: ביינהאקר		הולנד

נבחרת הולנד – יורו 1992
1 ואן ברויקלן • 2 ואן ארלה • 3 ואן טיחלן • 4 קומאן • 5 בלינד • 6 ואוטרס • 7 ברגקאמפ • 8 רייקארד • 9 ואן באסטן • 10 חוליט • 11 ואן טשחיפ • 12 קיפט • 13 מנזו • 14 ויטסחה • 15 וינטר • 16 בוס • 17 דה בור • 18 יונק • 19 ויסקאל • 20 רוי • מאמן: מיכלס		הולנד

נבחרת הולנד – מונדיאל 1994
1 דה חוי • 2 פ.דה בור • 3 רייקארד • 4 קומאן • 5 ויטסחה • 6 ואוטרס • 7 אוברמארס • 8 יונק • 9 ר.דה בור • 10 ברגקאמפ • 11 רוי • 12 בוסמן • 13 ואן דר סאר • 14 ואן גובל • 15 בלינד • 16 ניומן • 17 טאומנט • 18 ולקס • 19 ואן פוסן • 20 וינטר • 21 דה וולף • 22 סנדלרס • מאמן: אדבוקאט		הולנד

נבחרת הולנד – יורו 2000
1 ואן דר סאר • 2 רייזיחר • 3 סטאם • 4 פ. דה בור • 5 זנדן • 6 סידורף • 7 קוקו • 8 דווידס • 9 קלייברט • 10 ברגקאמפ • 11 אוברמארס • 12 ואן ברונקהורסט • 13 קונטרמן • 14 ואן ווסן • 15 בוסוולט • 16 ר. דה בור • 17 ואן הוידונק • 18 דה חוי • 19 ניומן • 20 וינטר • 21 מקאיי • 22 וסטרוולד • מאמן: רייקארד		הולנד

[1] מערכת וואלה! ספורט‏, פרנק רייקארד הודיע על פרישה מאימון, באתר וואלה!‏, 19 במרץ 2014

[1]