פרסיאדו אביגדור
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
26 בפברואר 1928 סופיה, ממלכת בולגריה  | |||
| פטירה |
28 באפריל 2018 (בגיל 90) בת ים, ישראל | |||
| עמדה | מגן | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
פרסיאדו (יקיר) אביגדור (בבולגרית: Авигдор Персиадо; 26 בפברואר 1928, סופיה, ממלכת בולגריה–28 באפריל 2018, בת ים, ישראל), היה כדורגלן, מאמן כדורגל, ואיש ניהול ישראלי, המזוהה עם קבוצת מכבי יפו ונמנה עם מייסדיה.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרסיאדו אביגדור נולד בסופיה לשמואל ואסתר. למד בבית הספר הקהילתי בעירו. בהיותו נער הצטרף לתנועת מכבי בעיר הולדתו ושיחק כדורגל בקבוצת מכבי סופיה. הוא זכה לכינויו: טופצ'ה Топче–כדור בבולגרית, והכינוי ליווה אותו לאורך כל חייו. במאי 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה גורשו יהודי סופיה לערי השדה, ומשפחת אביגדור הגיעה לעיר רוסה והתגוררה בקרב הקהילה המקומית. בהמשך, שיחק אביגדור בקבוצת הכדורגל המקומית "נאפרדוק רוסה" (בול'). בראשית 1945 שבה המשפחה לסופיה ואביגדור שב לשחק במכבי סופיה.[1] ב-1949 במסגרת העלייה ההמונית עלה עם משפחתו לישראל והתגורר ביפו. באותה השנה נמנה עם מייסדי קבוצת מכבי יפו ובה שיחק בתפקיד המגן.
בסיום עונת 1954/1955 עלה עם הקבוצה לאחר משחקי מבחן, מליגה ב' שהייתה השנייה בישראל לליגה הלאומית בכדורגל, שנקראה בעונה הקודמת ליגה א' והייתה הליגה הבכירה בישראל. בעונת 1955/1956 בליגה הלאומית השתתף במשחקי הקבוצה, והיא הצליחה להישאר בליגה לאחר משחקי מבחן. ב-6 ביולי 1957 השתתף במשחק גמר גביע המדינה בכדורגל 1956/1957 בו הפסידה מכבי יפו להפועל פתח תקווה 1–2. משחק הליגה האחרון שלו בשורות מכבי יפו נערך ב-11 ביוני 1960, מחזור הסיום של עונת 1959/1960 בליגה הלאומית, מול הפועל פתח תקווה. בעונה זו כיהן גם כמנהל הקבוצה. לכבוד פרישתו ממשחק פעיל בקבוצה, נערך לכבודו משחק ידידות שהתקיים ב-18 במרץ 1961 במגרש "הפחים" לעיני 4,000 אוהדים מול שמשון תל אביב.[2] במחצית המשחק התקיים טקס חגיגי ובו הוענקו לו גביעי הוקרה וזרי פרחים. בתחילת המחצית השנייה ירד אביגדור מהמגרש לתשואות הקהל, פשט את חולצתו והעניק אותה למי שראה כממשיך דרכו יהודה נקסון. בין השנים 1960–1964 שימש כעוזר מאמן למאמנים: זאב בסרגליק, ואסיל ספאסוב ונוטקו ולב.
בנוסף, ולאורך השנים שלאחר פרישתו, השתלב אביגדור בהנהלת האגודה. הוא שימש כמאמן "חירום" בקבוצה לתקופות קצרות ותקופות מעבר בין מאמנים. כך לדוגמה, ב-1963 אימן את הקבוצה במשחקי מכבי אירופה שנערכו בליון צרפת,[3] וכן ב-1967 כיהן לזמן קצר כמאמן הקבוצה עד להגעתו של המאמן הבולגרי סאשה פופוב.[4] בהמשך, אימן קבוצות ילדים ונוער, היה מנהל הקבוצה, יושב ראש המועדון[5] ויושב ראש מחלקת הנוער. היה פעיל במועדון עד להקמת מכבי קביליו יפו ב-2008. פרסיאדו אביגדור הלך לעולמו ב-2018 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון. היה נשוי לחנה, אב לשתי בנות וסב לנכדים ולנינים.[6]
הישגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמאמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מכבי יפו
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרסיאדו אביגדור באתר GRAVEZ
- ישראל רוזנבלט, מכבי יפו מצפה לעתיד טוב יותר תחת שרביטו של מאמן בולגרי, מעריב, 10 באוגוסט 1967
- הצוות הלאומי - מכבי יפו, מעריב, 1 בנובמבר 1968
- חילופי משמרות ביפו, מעריב, 27 באפריל 1977
- יצחק פרי, הנהלת יפו מתפזרת לכל עבר, מעריב, 23 באפריל 1990
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טודור בוריסוב, איך הכדורגל המלוכני כבש את בולגריה, סופיה, 2019, עמודים 17–20.
- ^ הפועל ת"א זכה בגביע צפרירי, הארץ, 19 במרץ 1961.
- ^ הבוקר: מכבי יפו - הולנד בפתיחת המכביה בליאון, חדשות הספורט (עמוד 4) 2 ביוני 1963.
- ^ נכשל המו"מ ינבסקי-יפו, מעריב, 26 ביוני 1967.
- ^ משה בוקר, דוד מנור, קדוש: נקווה לתוצאות בסיום העונה, חדשות, 7 בינואר 1990.
- ^ ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020, עמודים 189–190. נתונים היסטוריים: ירון משעל.