פרס אלברט איינשטיין

אין לבלבל ערך זה עם הערך "מדליית אלברט איינשטיין".

פרס אלברט איינשטיין^[א] היה פרס בתחום הפיזיקה התאורטית, שהוענק מעת לעת בין השנים 1951 ל-1979. הפרס נוסד כדי להוקיר הישגים גבוהים במדעי הטבע, ויוסד על ידי קרן ההנצחה על שם לואיס ורוזה שטראוס, לרגל יום הולדתו ה-70 של אלברט איינשטיין. הפרס הוענק לראשונה בשנת 1951, וכלל מדליית זהב בדיוקנו של איינשטיין, שעוצבה על ידי הפסל גילרוי רוברטס (אנ'), וכן פרס כספי בסך 15,000 דולר, שלימים הופחת ל-5,000 דולר. הזוכה בפרס נבחר על ידי ועדה של המכון למחקר מתקדם שבפרינסטון, אשר ניהל את הענקת הפרס. הוועדה הראשונה כללה את אלברט איינשטיין בעצמו, רוברט אופנהיימר, ג'ון פון נוימן והרמן וייל.

אין לבלבל בין פרס זה לבין פרסים אחרים הנושאים את שמו של אלברט איינשטיין, ובהם "הפרס העולמי למדע על שם אלברט איינשטיין" (אנ') (המוענק מאז 1984 על ידי מועצת התרבות העולמית (אנ')), "מדליית אלברט איינשטיין" (המוענקת מאז 1979 על ידי אגודת אלברט איינשטיין), וכן פרס "הנס אלברט איינשטיין" (אנ') (על שם בנו של איינשטיין, המוענק מאז 1988 על ידי אגודת המהנדסים האזרחיים האמריקאית (אנ')).^[1] פרס אלברט איינשטיין נוסד מוקדם מכולם, עוד בחייו של איינשטיין, בשעה שכיהן כפרופסור במכון למחקר מתקדם. "הניו יורק טיימס" תיאר אותו כ"פרס הגבוה מסוגו בארצות הברית", ויש שראו בו "מקבילה יוקרתית לפרס נובל".

מקבלים