פרס הילודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מכתב של ראש הממשלה משה שרת לאשה ערביה המעניק לה 100 לירות

פרס הילודה היה מענק של 100 לא"י שהוענק על ידי מדינת ישראל בשנים הראשונות שלאחר הקמתה לאמהות של עשרה ילדים או יותר, לשם עידוד הילודה. הפרס מזוהה ביותר עם דוד בן-גוריון,[1] שביקש בפרס להדגיש את חשיבות ריבוי האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, אך הוענק גם על ידי משה שרת בהיותו ראש ממשלה.

בנובמבר 1949 עלתה דרישה בשם השוויון להעניק את הפרס גם לאשה ערבייה שילדה עשרה ילדים. דרישה זו הביאה לוויכוח ציבורי:[2] היו שטענו שהפרס נועד לעודד ילודה בעם היהודי, שסבל מהשואה והריבוי הטבעי שלו קטן יותר מזה של הערבים;[3] אחרים טענו שערך השוויון גובר על שיקולים אחרים וכי יש להעניק את הפרס גם לאם ערבייה, שממילא רק מעטות מהן יש להן עשרה ילדים.[4] בפועל הממשלה נענתה לדרישה והעניקה את הפרס גם לנשים ערביות שילדו עשרה ילדים.[5]

הפרס עורר תדהמה במזרח אסיה, שבה נעשו מאמצים רבים דווקא להקטין את הילודה.[6]

היו שיצאו נגד פרס הילודה כמעודד נשים להרוס את בריאותן בלידות רבות[7]. מנהל קופת חולים כללית לשעבר, הרופא ד"ר יוסף מאיר, יצא נגד פרס הילודה במאמר תחת הכותרת: "הגברת הילודה או ריבוי הילדים" בכותבו שאין עניין לעודד משפחות עניות מיוצאות המזרח להביא עשרה ילדים, אלא יש לעודד את כל בית ישראל ובמיוחד האליטה אינטלקטואלית, להביא 3-5 ילדים.[8]

בשנת 1959 החלה המדינה להעניק קצבאות ילדים, ופרס הילודה בוטל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מתחרה" לפרס הילודה, מעריב, 29 ביולי 1959
  2. ^ ח. ש., הפרס - למי?, דבר, 14 בנובמבר 1949
  3. ^ א. שרון, פרס הילודה, דבר, 8 בדצמבר 1949
  4. ^ מ. א., פרס ילודה, דבר, 22 בנובמבר 1949
  5. ^ עכו - פרסי ילודה, דבר, 20 בנובמבר 1953
  6. ^ מרים שיר, קונגרס נשים בציילון, דבר, 30 באוגוסט 1955
  7. ^ אירמה פולאק, בעיות אנוש, דבר, 2 ביולי 1951
  8. ^ שחלב סטולר-ליס, כך אגדל תינוק ציוני, עיונים בתקומת ישראל, 2003 (כרך 13), עמ' 277-293.