פרס נובל לכלכלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרס נובל לכלכלה, ובשמו הרשמי פרס בנק שוודיה לכלכלה לזכרו של אלפרד נובלשוודית: Sveriges Riksbanks pris i ekonomisk vetenskap till Alfred Nobels minne), הוא פרס יוקרתי המוענק מדי שנה לכלכלנים בולטים על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים.

הפרס שונה משאר הפרסים המוענקים בטקס פרס נובל בשל העובדה שהוא אינו חלק ממורשתו של אלפרד נובל. הפרס מוענק ביוזמת בנק שוודיה החל משנת 1969, אשר במהלכה חגג הבנק את שנת ה-300 להיווסדו.

תהליך הענקת הפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה על הענקת הפרס, כמו בשאר פרסי נובל, נתונה בידיה של האקדמיה השוודית המלכותית למדעים, והפרס מוענק יחד עם שאר הפרסים במדעים. שמותיהם של כמאה מועמדים נשלחים בכל שנה על ידי ממליצים מוסמכים לוועדת הפרס, המונה חמישה עד שמונה חברים. זו בתורה שולחת רשימה מצומצמת לאספת נובל, שמצביעה על המועמדים (עד שלושה). הפרס ניתן בטקס הנערך בסטוקהולם, והוא מלווה במענק כספי בסך 10 מיליון קרונות (בערך מיליון אירו נכון לסוף 2004). כל המידע על תהליך בחירת הזוכים נשמר בסוד במשך 50 שנה, בדומה לפרסי נובל האחרים.

חתני פרס נובל לכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 2012 הפרס חולק לשבעים זוכים אשר 49 מתוכם הם תושבי ארצות הברית, ורק אישה אחת. שני ישראלים זכו בפרס: ישראל אומן ודניאל כהנמן. הגיל הממוצע של זוכי הפרס לכלכלה (67) הוא גבוה יחסית לפרסי נובל האחרים (הגיל הממוצע של כל הפרסים הוא 59)[1].

שנה מקבלי הפרס מוסד[2] נימוק
1969 רגנר פריש אוניברסיטת אוסלו על פיתוח ויישום מודלים דינמיים לניתוח תהליכים כלכליים
יאן טינברגן אוניברסיטת ארסמוס
1970 פול סמואלסון המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על העבודה המדעית בה פיתח תאוריות כלכליות סטטיות ודינמיות, פעולה שתרמה להעלאת רמת הניתוח במדע הכלכלי
1971 סיימון קוזנץ אוניברסיטת הרווארד על הפרשנות המבוססת אמפירית של צמיחה כלכלית שהובילה לתובנות מעמיקות לגבי המבנה והתהליך הכלכליים והחברתיים של פיתוח
1972 ג'ון היקס אוניברסיטת אוקספורד על התרומות החלוציות לתאוריית שיווי המשקל הכלכלי הכללי ולתיאורית הרווחה
קנת' ארו אוניברסיטת הרווארד
1973 וסילי לאונטיף אוניברסיטת הרווארד על פיתוח שיטת תשומה-תפוקה ועל יישומה בבעיות כלכליות חשובות
1974 גונאר מירדאל על עבודתם החלוצית בתחום התאוריה של הכסף והתנודות הכלכליות, ועל הניתוח החודר של קשרי הגומלין בין תופעות כלכליות, חברתיות וממסדיות
פרידריך אאוּגוסט פון האייק
1975 לאוניד קנטורוביץ' האקדמיה למדעים של ברית המועצות על תרומותיהם לתאוריה של אופטימיזציה של הקצאת משאבים
טיאלינג קופמאנס אוניברסיטת ייל
1976 מילטון פרידמן אוניברסיטת שיקגו על הישיגיו בתחומים של ניתוח צריכה, היסטוריה ותאוריה מוניטרית ועל שהדגים את הסיבוכיות של מדיניות ייצוב
1977 ברטיל אולין בית הספר לכלכלה של שוודיה על תרומותיהם פורצות הדרך לתאוריה של סחר בינלאומי ותזוזות הון בינלאומיות
ג'יימס מיד אוניברסיטת קיימברידג'
1978 הרברט סיימון אוניברסיטת קרנגי מלון על מחקרו החלוצי על תהליך קבלת ההחלטות בארגונים כלכליים
1979 תיאודור שולץ אוניברסיטת שיקגו על מחקרם החלוצי על פיתוח כלכלי ובמיוחד בקשר לבעיות של מדינות מתפתחות
ארתור לואיס אוניברסיטת פרינסטון
1980 לורנס קליין אוניברסיטת פנסילבניה על יצירה של מודלים אקונומטריים ויישומם לניתוח של תנודות כלכליות ומדיניויות כלכליות
1981 ג'יימס טובין אוניברסיטת ייל על הניתוח של שווקים פיננסיים וקשריהם להחלטות הוצאה, תעסוקה, ייצור ומחירים
1982 ג'ורג' שטיגלר אוניברסיטת שיקגו על מחקריו רבי ההשפעה של מבנים תעשייתים, תפקוד שווקים והסיבות והתוצאות של רגולציה ציבורית
1983 ז'ראר דברה אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הכנסת שיטות אנליטיות חדשות לתאוריה הכלכלית, ועל הניסוח הריגורוזי של התאוריה של שיווי משקל כללי
1984 ריצ'רד סטון אוניברסיטת קיימברידג' על תרומות בסיסיות לפיתוח מערכת חשבונאות לאומית ששיפרה את הבסיס לניתוח כלכלי אמפירי
1985 פרנקו מודיליאני המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על הניתוח החלוצי של חיסכון ושל שווקים פיננסיים
1986 ג'יימס מ. ביוקנן המרכז לחקר בחירה ציבורית על הבסיס החוזי והחוקתי לתאוריה של קבלת החלטות כלכלית ופוליטית
1987 רוברט סולו המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על תרומותיו לתאוריה של צמיחה כלכלית
1988 מוריס אלה בית הספר הלאומי הגבוה למכרות בפריז על תרומותיו החלוציות לתיאורית השוק ולניצול יעיל של משאבים
1989 טריגבה הבלמו אוניברסיטת אוסלו על הבהרת היסודות ההסתברותיים של האקונומטריקה ועל הניתוח של מבנים כלכליים בו-זמניים
1990 הארי מרקוביץ' אוניברסיטת העיר ניו יורק על עבודתם החלוצית בתאוריה של כלכלה פיננסית
מרטון מילר אוניברסיטת שיקגו
ויליאם שארפ אוניברסיטת סטנפורד
1991 רונלד קואס אוניברסיטת שיקגו על הגילוי וההבהרה של חשיבות עלויות עסקה וזכויות הקניין למבנה המוסדי ולפעולה של הכלכלה
1992 גארי בקר אוניברסיטת שיקגו על הרחבת התחום של ניתוח מיקרו-כלכלי למגוון רחב של התנהגות ואינטראקציה אנושית
1993 רוברט פוגל אוניברסיטת שיקגו על חידוש המחקר בהיסטוריה כלכלית על ידי יישום של תאוריה כלכלית ושיטות כמותיות בשביל להסביר שנויים כלכללים ומוסדיים
דאגלס נורת' אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס
1994 ג'ון הרסני אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הניתוח החלוצי של שיווי משקל בתאוריה של משחקים לא-שיתופיים
ג'ון נאש אוניברסיטת פרינסטון
ריינהרד סלטן אוניברסיטת בון
1995 רוברט לוקאס אוניברסיטת שיקגו על שפיתח את ההנחה של ציפיות רציונליות ויישם אותה, ובכך שינה את הניתוח המקרו כלכלי והעמיק את הבנתנו במדיניות כלכלית
1996 ג'יימס מירליס אוניברסיטת קיימברידג' על תרומתם הבסיסית לתאוריה הכלכלית של תמריצים תחת מידע א-סימטרי
ויליאם ויקרי אוניברסיטת קולומביה
1997 רוברט קרהרט מרטון אוניברסיטת הרווארד על שיטתם החדשה לקביעת הערך של נגזרים
מיירון שולס לונג טרם קפיטל מנג'מנט
1998 אמרטיה סן אוניברסיטת קיימברידג' על תרומותיו לכלכלת הרווחה
1999 רוברט מנדל אוניברסיטת קולומביה על הניתוח של מדיניות מוניטרית ופיסקלית תחת משטרים שונים של שער חליפין ועל הניתוח של אזורי מטבע אופטימליים
2000 ג'יימס הקמן אוניברסיטת שיקגו על הפיתוח של תאוריה ושיטות לניתוח מדגמים סלקטיביים
דניאל מקפאדן אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הפיתוח של תאוריה ושיטות לניתוח בחירה בדידה
2001 ג'ורג' אקרלוף אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הניתוח של שווקים עם מידע א-סימטרי
מייקל ספנס אוניברסיטת סטנפורד
ג'וזף שטיגליץ אוניברסיטת קולומביה
2002 דניאל כהנמן אוניברסיטת פרינסטון על הכנסת תובנות מהמחקר הפסיכולוגי למדע הכלכלי, בייחוד בקשר לשיפוט אנושי וקבלת החלטות תחת אי-ודאות
ורנון סמית אוניברסיטת ג'ורג' מייסון על מיסוד ניסויי מעבדה ככלי לניתוח כלכלי אמפירי, בייחוד במחקר של מנגנוני שוק אלטרנטיביים
2003 רוברט אנגל אוניברסיטת ניו יורק על שיטות לניתוח סדרות עתיות כלכליות עם תנודתיות משתנה בזמן (ARCH)
קלייב גריינג'ר אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו על שיטות לניתוח סדרות עתיות כלכליות עם מגמות משותפות (קואינטגרציה)
2004 פין קידלנד אוניברסיטת קרנגי מלון ואוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה על תרומותיהם בדנימיקה מקרו-כלכלית: הקונסיסטנטיות בזמן של מדיניות כלכלית והכוחות המניעים מאחורי מחזורי עסקים
אדוארד פרסקוט אוניברסיטת המדינה של אריזונה והפדרל ריזרב של מיניאפוליס
2005 ישראל אומן האוניברסיטה העברית בירושלים על חיזוק הבנתנו של עימות ושיתוף פעולה דרך ניתוח של תורת המשחקים
תומאס שלינג אוניברסיטת מרילנד
2006 אדמונד פלפס אוניברסיטת קולומביה על הניתוח של שקלול תמורות בין-זמניות במדיניות מקרו-כלכלית
2007 לאוניד הורביץ' אוניברסיטת מינסוטה על הנחת היסודות לתאוריית תכנון המכניזמנים
אריק מסקין המכון למחקר מתקדם בפרינסטון
רוג'ר מאירסון אוניברסיטת שיקגו
2008 פול קרוגמן אוניברסיטת פרינסטון על ניתוח דפוסי מסחר ומיקום של פעילות כלכלית
2009 אלינור אוסטרום אוניברסיטת אינדיאנה ואוניברסיטת המדינה של אריזונה על הניתוח של ממשל כלכלי, בייחוד ביחס למשאבי הכלל
אוליבר ויליאמסון אוניברסיטת קליפורניה בברקלי על הניתוח של ממשל כלכלי, בייחוד ביחס לגבולות של העסק
2010 פיטר דיאמונד המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס על ניתוח שווקים עם חיכוכי חיפוש
דייל מורטנסן אוניברסיטת נורת'ווסטרן ואוניברסיטת אורהוס
כריסטופר פיסרידס בית הספר לכלכלה של לונדון
2011 תומאס סרג'נט אוניברסיטת ניו יורק על מחקרם האמפירי על סיבתיות במקרו-כלכלה
כריסטופר סימס אוניברסיטת פרינסטון
2012 אלווין רות אוניברסיטת הרווארד על התאוריה של הקצאה יציבה והפרקטיקה של תכנון שוק
לויד שפלי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
2013 יוג'ין פאמה אוניברסיטת שיקגו על הניתוח האמפירי של מחירי נכסים
לארס פיטר הנסן אוניברסיטת שיקגו
רוברט שילר אוניברסיטת ייל
2014 ז'אן טירול אוניברסיטת טולוז על הניתוח של כוח שוק ורגולציה
2015 אנגוס דיטון אוניברסיטת פרינסטון על הניתוח של צריכה, עוני ורווחה
2016 אוליבר הארט אוניברסיטת הרווארד על תרומתם לתורת החוזים
בנגט הולמסטרום המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס

המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מבני משפחת נובל הביעו תרעומת על השימוש בשם "פרס נובל לכלכלה". פיטר נובל טוען שבנק שוודיה "הפר את הסמל המסחרי של השם נובל. שני-שליש מהפרסים של הבנק בכלכלה הוענקו לכלכלנים אמריקאים מאסכולת שיקגו, שיוצרת מודלים מתמטיים כדי לתת ספקולציות בשוק המניות והאופציות - ההפך הגמור ממטרותיו של אלפרד נובל, להיטיב עם בני האדם"[3].

מתנגדי הפרס ומדיניות הבחירה בזוכים בו העלו את הטענות הבאות:

  1. הקישור לשם נובל אף על פי שלא מדובר בפרס נובל אמיתי.
  2. הטיה כלפי כלכלה נאו-ליברלית.
  3. כלכלה אינה מדע של ממש, מה שמקשה על שיפוט אובייקטיבי של המועמדים.
  4. הכלכלנים החשובים ביותר כבר זכו בפרס בשנות השבעים ותחילת שנות השמונים ועל כן המועמדים שנותרו בתחום הם חלשים יותר ולכן יותר מעוררי מחלוקת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 17 Questions and Answers about the Prize in Economic Sciences
  2. ^ המוסד או המוסדות אליהם השתייך הזוכה בעת קבלת הפרס
  3. ^ Nobel descendant slams Economics prize