פרעות הסטודנטים באורדיה

פרעות הסטודנטים באורדיה, שהופנו כנגד יהדות אורדיה, התרחשו בתחילת חודש דצמבר 1927, במהלך כינוס ארצי של קונגרס הסטודנטים הלאומי של רומניה, שנערך בעיר אורדיה.

הרקע לאירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע סטודנטיאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הוענקה אזרחות רומנית לכל יהודי רומניה. דבר זה איפשר לצעירים יהודים בעלי ההשכלה המתאימה והנגישות למוסדות להשכלה גבוהה ללמוד באוניברסיטאות רומניה. הסטודנטים היהודים עלו בכמותם בהרבה על המצופה לפי חלקם היחסי באוכלוסייה ואף על פי שהיוו פחות מחמישה אחוזים מאוכלוסיית רומניה, היו פקולטות בהן הגיעו לעשרות רבות של אחוזים. הסטודנטים הרומנים, המתחרים עם הסטודנטים היהודים על מקומות הלימוד והפרנסות הנגזרות מלימודים אלה, ראו בכך תחרות לא הוגנת ותבעו נומרוס קלאוזוס בקבלת היהודים ללימודים גבוהים.

בפקולטות לרפואה, בהן למדו יהודים רבים, הורגש מחסור בגופות לניתוחי סטודנטים ולאחר שנחשפה העובדה, שהיהודים לא מאפשרים ניתוחי גופות של בני קהילתם, התעורר פולמוס גופות היהודים בפקולטות לרפואה ברומניה.

על רקע מחלוקות אלה כבר היו אירועים אנטישמיים, שהובילו סטודנטים, בקלוז' ובבוקרשט.

רקע מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורדיה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה עיר הונגרית, שנקרעה מארצה וסופחה לרומניה. שינוי זה השפיע בצורה מכרעת על אוכלוסיית המקום, שמרביתה הייתה הונגרית (51% ב-1930) והמיעוט הגדול ביותר, היהודים, היוו כרבע מהאוכלוסייה ב-1927, 20,262 נפש. באורדיה היו רק 5,734 רומנים ב-1918, אך מספרם גדל במהרה ובדצמבר 1920 כבר הגיע ל-8,441.

בתחילת דצמבר 1927 התקיים באורדיה כינוס ארצי של קונגרס הסטודנטים הלאומי של רומניה. לכינוס הגיעו כחמשת אלפים סטודנטים צעירים, מרביתם לאומנים. הכינוס, שזכה לתמיכה כספית של ממשלת רומניה^[1], היה אנטי יהודי מתחילתו, כשבין הנושאים על סדר היום היו "המאבק ביהודים" והנומרוס קלאוזוס. לא היו מקומות אירוח לחמשת אלפים סטודנטים, לכן התושבים אולצו לארח אותם וכך התארחו אלף סטודנטים בבתי יהודים.

הפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימנים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכינוס הסטודנטים, שנפתח ב-2 בדצמבר, הגיעו 5,000 סטודנטים מכל המרכזים האוניברסיטאיים של רומניה, מרביתם חברי Asociaţia Studenţilor Creştini Ortodocşi din România (איגוד הסטודנטים הנוצרים אורתודוקסים של רומניה).

כבר בחודש נובמבר החלו אירועים אנטישמיים ברכבות, שהובילו סטודנטים, בתחנות הרכבת וברחובות, אירועים שבמהלכם הוכו מי שזוהו כיהודים ולעיתים גם מי שזוהו בטעות כיהודים. אירועים אלה היו אותות אזהרה למה שעלול להתרחש בכינוס באורדיה, לכן וילהלם פילדרמן הגיש לשר הפנים תזכירים בנושא, חתומים על ידו ועל ידי הוריה קרפ ודוקטור אמיל יעקבי, חברי פרלמנט וסנאט יהודים^[2]. פילדרמן וקרפ ניהלו שיחה בנושא זה עם שר הפנים של רומניה, יון ג. דוקה וזה הבטיח להם שננקטו כל האמצעים הדרושים למנוע חריגות. הסטודנטים הרומנים הגיעו לאורדיה מצוידים באלות ונבוטים בעובי של אגרוף^[3].

הפרעות באורדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכתחילה הגיעו הסטודנטים עם סדר יום אנטישמי, הם צעדו ברחובות העיר תוך השמעת שירים אנטישמיים ונשיאת סמלים אנטישמיים^[4].

בתיאטרון המקומי, שבאולמו נערכו הדיונים, היה מקום לאלף איש, לכן מרבית הסטודנטים נשארו מחוץ לבנין. הרוחות בין הסטודנטים ברחוב התלהטו בהדרגה וביום 4 בדצמבר, לאחר שהסטודנטים, שהשתתפו בדיונים בתיאטרון, יצאו החוצה והמשיכו בדיונים בחוץ, נטען שיהודי השליך אבן מאחת הקומות העליונות לתוך ריקוד הורה של סטודנטים והסטודנטים החליטו לנקום ביהודים.

ברחובות היו בודקים את זהות החולפים ואם התברר שהיו יהודים, היו מכים אותם. יהודים שנתפסו ברחוב הוכו קשות, נופצו חלונות של חנויות, בתים ובתי כנסת יהודים, פורעים פרצו לתוך בתי כנסת וזרעו הרס, הוציאו החוצה ספרי תורה ושרפו אותם. לסטודנטים המתפרעים הצטרפו גם פורעים מקומיים ונטען שבין הפורעים נשמע גם דיבור בהונגרית. נפגעו כל בתי הכנסת ובתי התפילות היהודים של אורדיה^[5] - ארבעה בתי כנסת ושני בתי תפילות.

אנשי החוק המקומיים לא הצליח לעצור את הפרעות, לכן, באישור ממשלת רומניה, הוזעקו יחידות צבא. הפרעות התפשטו גם לקלוז', לחואדין (Huedin), לצ'יוצ'אה (Ciucea), לגימש (Ghimeş), לפג'ט (Făget), לטרגו אוקנה (Târgu Ocna) וליאשי^[6] באמצעות הסטודנטים שחזרו מאורדיה לאוניברסיטאות ולבתים שלהם. הסטודנטים הנוסעים המשיכו את הפרעות נגד היהודים גם ברכבות ובתחנות הרכבות דרכן חלפו רכבותיהם.

שוטרים פשטו על רכבות הסטודנטים בשובם לבוקרשט ועצרו חשודים ובחיפוש בכליהם נמצאו חפצים, ביניהם חפצי קודש, שנבזזו באורדיה^[7].

הסטודנטים והפורעים האחרים, שהצטרפו אליהם, ניפצו חלונות ותריסים של בתי מגורים חנויות ומוסדות דת ומוסדות קהילתיים אחרים. המקומות הפרוצים נבזזו ונהרסו, כשהבוזזים מטמאים חפצי פולחן, שורפים ספרי תורה ומכים ביהודים. הפורעים פגעו גם במערכות עיתונים, בתי קפה ומסעדות בבעלות יהודית.

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיצויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת רומניה הסכימה לשלם ליהודים פיצויים. ועדה בראשותו של שר הדתות אלכסנדרו לפדאטו (Alexandru Lapedatu) העריכה את הנזקים בשבעה מיליוני לאי, רחוק מאוד מהערכת ראשי היהודים, שתבעו מאה מיליוני לאי. בפועל שולמה רק מקדמה של שני מיליוני לאי ואת היתרה העבירו לתקציב השנה הבאה^[8]. במרץ 1928 דווח שהוקצבו עוד 14 מיליון לאיי לתשלום פיצויים^[9].

התגובות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגיעה בסטודנטים היהודים ברחבי רומניה והפגיעה ביהדות אורדיה בפרט דווחו בתקשורת העולמית וזכו לגינוי כללי. מעבר לגינוי היו גם מעשים - קבוצת כדורגל מרומניה הגיעה בחודש דצמבר 1927 לשחק נגד קבוצות מקומיות בסלוניקי, באותה תקופה מרכז יהודי ידוע. במשחק נגד אחת הקבוצות, המורכבת בעיקר מיהודים, הותקפו שחקני הקבוצה הרומנית על ידי הכדורגלנים היהודים, לקול תשואות הקהל שמנה כרבבה, מרביתם יהודים, בתואנה שזו נקמה על אירועי אורדיה. הכדורגלנים המוכים חזרו לקונסטנצה ודיווח על האירוע הופץ בעיתונות הרומנית^[10].

מצרפת הגיעו לרומניה דיווחים, שבמהלך כינוס של כ-40 סטודנטים רומנים בצרפת, הגיעו למקום כמאתיים יהודים שמוצאם מרומניה, הונגריה וארץ ישראל והפליאו בהם מכות תוך צעקות, שזו נקמה על אורדיה^[11].

הפרעות באורדיה הזיקו לרומניה בדיונים של חבר הלאומים לגבי דרישות הונגריה^[12].

התגובות ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצב הפוליטי בממלכת רומניה לפני הפרעות, במהלכן ולאחריהן היה מצב משברי מכמה סיבות. פרדיננד הראשון, מלך רומניה מת ב-20 ביולי 1927 - בנו, קרול איבד את זכות הירושה בגלל נטישת רעיתו ובנו לטובת המאהבת שלו והמלוכה עברה לבנו של קרול, מיכאי הראשון, מלך רומניה, שטרם מלאו לו חמש שנים, ולכן שלטה במקומו עוצרות מלכותית. הממשלה הורכבה על ידי המפלגה הלאומית ליברלית בהנהגת בני משפחת ברטיאנו. המפלגה היריבה, המפלגה הלאומית-חקלאית, תמכה בשובו של הנסיך קרול לרומניה והכתרתו במקום בנו הקטין. ב-24 בנובמבר 1927 מת ראש ממשלת רומניה ובמקומו מונה לראש ממשלה אחיו, וינטילה ברטיאנו, שהיה גם שר האוצר. בנסיבות אלה, האופוזיציה התאמצה לערער את שלטון המפלגה הלאומית ליברלית, בין היתר באמצעות מצעדים והפגנות.

המפלגה הלאומית חקלאית השתמשה באירועי אורדיה כהוכחה לכך שהממשלה אינה מתפקדת כראוי וצריך להפילה ולהחליפה באמצעות בחירות כלליות, ולשם כך יזמו שוב הפגנות ומצעדים^[13].

הנבחרים היהודים בפרלמנט ובסנאט הרומני, שהתריעו לפני האירועים ולא שמעו להם, השמיעו שוב את דבריהם, אך הממשלה ויתר הרשויות חיפשו ומצאו דרכים למזער את האירועים, לטשטש אותם וליצור רושם של טיפול בבעיה על ידי הזזת כמה אחראים מתפקידיהם.

הארכיבישוף של מולדביה האשים את היהודים בפרעות^[14].

במרכזים האוניברסיטאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכזים האוניברסיטאיים השונים התקבלו רשימות שמיות של סטודנטים ממרכזיהם שהיו מעורבים בפרעות. האוניברסיטאות לא מיהרו לפעול, הן טענו שהרשימות לא מספיקות לשם כך והן ימתינו למיצוי ההליכים המשפטיים נגד הסטודנטים. לאחר שהליכים אלה מוצו כלפי חלק מהסטודנטים, החליטו הנהלות האוניברסיטאות על הרחקת הסטודנטים, חלקם לשנה וחלקם לצמיתות, אבל כעבור זמן קצר, בעקבות בקשות מחילה, שהגישו הסטודנטים, בוטלו מרבית ההרחקות^[15].

בקהילות היהודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפרעות נערכו בקהילות היהודיות, שנפגעו בפרעות, אסיפות בהן נאמו רבנים וראשי קהילות ונקבעו ימי צום ותפילה. ספרי וחפצי הקודש שטומאו נאספו ונערכו להם טקסי קבורה בנוכחות רבנים, כולל הרב הראשי של יהדות רומניה, דוקטור יעקב יצחק נימירובר. היו טקסי קבורה שלא אושרו על ידי השלטונות מחשש להתפרצות אי סדרים במהלכם^[16].

חיילים רומנים נשלחו לפטרל בשכונות היהודיות למורת רוחם של התושבים היהודים ונציגיהם בבתי הנבחרים ביקשו להפסיק זאת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) (ברומנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gabriel MOISA TULBURĂRI ANTISEMITE ÎN ORADEA ANULUI 1927(הקישור אינו פעיל) (ברומנית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ממשלת רומניה תומכת בפורעים, הארץ, 4 במרץ 1928
^ Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) מסמך 157 (ברומנית)
^ Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) נספח למסמך 160, חתום על ידי הסנאטור היהודי אמיל יעקבי (ברומנית)
^ תקווה - יהודי אורדיה (ברומנית)
^ שדידות בתי כנסת בפרעות אורדיאה מארי, דואר היום, 11 בדצמבר 1927
^ הפורעים החדשים, דואר היום, 15 בדצמבר 1927
^ פרטי הפרעות ברומניה, דואר היום, 22 בדצמבר 1927
^ Gabriel MOISA TULBURĂRI ANTISEMITE ÎN ORADEA ANULUI 1927 (ברומנית)
^ מידיעות סט"א על ידי הדואר, דואר היום, 21 במרץ 1928
^ Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) מסמך 172 (ברומנית)
^ Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) נספח למסמך 187 (ברומנית)
^ ההזיק עניין אורדיאה מרה לרומניה?, דואר היום, 7 במאי 1928
^ יואן סקורטו "הפוליטיקה וחיי היום-יום ברומניה של המאה ה-20" - עמודים 49 - 50 (ברומנית)
^ הארכיבישוף של מולדביה תוקף את היהודים בסינט הרומני, דואר היום, 20 באפריל 1928
^ Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) מסמכים 175, 183 ו-186 (ברומנית)
^ Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) מסמכים 173, 174 ו-176 (ברומנית)

[1] ממשלת רומניה תומכת בפורעים, הארץ, 4 במרץ 1928

[2] Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) מסמך 157 (ברומנית)

[3] Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) נספח למסמך 160, חתום על ידי הסנאטור היהודי אמיל יעקבי (ברומנית)

[4] תקווה - יהודי אורדיה (ברומנית)

[5] שדידות בתי כנסת בפרעות אורדיאה מארי, דואר היום, 11 בדצמבר 1927

[6] הפורעים החדשים, דואר היום, 15 בדצמבר 1927

[7] פרטי הפרעות ברומניה, דואר היום, 22 בדצמבר 1927

[8] Gabriel MOISA TULBURĂRI ANTISEMITE ÎN ORADEA ANULUI 1927 (ברומנית)

[9] מידיעות סט"א על ידי הדואר, דואר היום, 21 במרץ 1928

[10] Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) מסמך 172 (ברומנית)

[11] Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) נספח למסמך 187 (ברומנית)

[12] ההזיק עניין אורדיאה מרה לרומניה?, דואר היום, 7 במאי 1928

[13] יואן סקורטו "הפוליטיקה וחיי היום-יום ברומניה של המאה ה-20" - עמודים 49 - 50 (ברומנית)

[14] הארכיבישוף של מולדביה תוקף את היהודים בסינט הרומני, דואר היום, 20 באפריל 1928

[15] Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) מסמכים 175, 183 ו-186 (ברומנית)

[16] Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) מסמכים 173, 174 ו-176 (ברומנית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]