פרפה-לואי מונטיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרפה-לואי מונטיי
Parfait-Louis Monteil
Parfait-Louis Monteil.png
לידה 18 באפריל 1855
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בספטמבר 1925 (בגיל 70)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חיל נחתים עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה colonel עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
  • מפקד בלגיון הכבוד (2 בנובמבר 1920)
  • מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית הצרפתית (1893) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרפה-לואי מונטייצרפתית: Parfait-Louis Monteil;‏ 18 באפריל 1855 - 29 בספטמבר 1925) היה קצין בצבא הקולוניאלי הצרפתי וחוקר ארצות, שערך מסע במערב אפריקה בין 1890 ל 1892. הוא נסע מזרחה מסנגל לאגם צ'אד, ואז צפונה דרך הסהרה לטריפולי.[1]

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטיי היה אחיו הגדול של צ'ארלס מונטיי (1871–1949), שהפך לאתולוג ידוע. [2] מונטיי היה בוגר האקדמיה הצבאית הצרפתית. הוא שירת בסנגל ותפקידו כלל סקרים קרטוגרפיים.[3] בשנת 1884 התמנה לחבר בחברה הגאוגרפית הצרפתית. [4] [5] הוא התחבר עם מושל סנגל לשעבר, לואי פידרבה, וביקר בקביעות בדירתו באמצע שנות השמונים. [6] [7]

מונטיי שירת בפרוטקטורט הצרפתי של אנאם, חלק מווייטנאם, משנת 1886 עד 1888.[3] לאחר מכן בילה זמן מסוים בחקירת האפשרות להקמת רכבת לקישור בין באפולה ובמקו בסנגל, לפני שהחל למסעו הגדול ברחבי מערב אפריקה בשנת 1890.[1]

רקע פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת, בריטניה, גרמניה, פורטוגל ואיטליה הגיעו להסכמה רחבה על אופן חלוקתה של יבשת אפריקה בועידת ברלין 1884-1885. צרפת זכתה בראש ובראשונה ברוב מערב אפריקה מאלג'יריה ותוניסיה דרומה על פני הסהרה והסאהל כולל הסוואנה הסודנית. המעצמות האחרות יכלו להרחיב את מושבות החוף שלהן צפונה ממפרץ גינאה אל תוך פנים מערב אפריקה. במקרה של בריטניה, מושבות אלה כללו את גמביה, סיירה לאון, חוף הזהב (כיום גאנה), מושבת לאגוס[8].

ב־5 באוגוסט 1890 כרתו הבריטים והצרפתים הסכם לבירור הגבול בין מערב אפריקה הצרפתית למה שיהפוך לניגריה. בריטניה קבלה את כל השטחים כולל חליפות סוקוטו, ואילו הצרפתים קבלו את השטחים צפונה יותר. עם זאת, הם לא ידעו את היקף חליפות סוקוטו. משימתו של מונטיי ומשלחתו היה גילוי גבולותיה הצפוניים של החליפות.[3]

מסנגל לטריפולי דרך צ'אד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת המסע של מונטיי במערב אפריקה מסנגל ועד אגם צ'אד

קולונל מונטיי ומשלחת קטנה של צרפתים הגיעו לדקר בספטמבר 1890. הוא נסע ברכבת במעלה החוף לסנט לואיס, שם שכר סבלים ומדריכים. הוא המשיך את מסעו במעלה נהר סנגל באמצעות ספינת קיטור, והגיע ב־18 באוקטובר 1890 לקיי, שם קנה ציוד וסוסים. מונטיי הגיע לסאגו שבנהר הניגר העליון ב 14 בדצמבר, המאחז האחרון של הצרפתים בסודן. המדינות שממזרח לנקודה זו, היו ידועות כמוסלמיות. היו שמועות כי הן עשירות בזהב, עבדים ושנהב, אך גבולותיהן לא הוגדרו על ידי האירופאיים.[3]

מונטיי יצא לכיוון מזרח. בדרך כלל זכה לקבלת פנים ידידותית וכן לחתימה על הסכמי ידידות עם השליטים השונים. המשלחת סבלה מחום, יתושים ומחסור במי שתייה. השליט של העיר סאן (במאלי) חתם על הסכם שלום שהציב את העיר בחסות הגנה צרפתית. מונטיי שיבח את שליט סאן ואמר שניתן לבצע עסקאות איתם בביטחון מוחלט, ללא כל מיסים המוטלים על יבוא, יצוא או מכירות.[9]

כשנכנס לאזור שכיום נמצאת בו מדינת בורקינה פאסו, רצה מונטיי כי וובוגו שליט ואגאדוגו, יסכים לפרוטקטורט הצרפתי. וובוגו סירב לקבלו, והוא נאלץ לצאת לדרך במהירות.[10][11] הוא הגיע לעיר דורי, בירת ממלכת ליפטאקו, ב־22 במאי 1891, בתקופה בה האמיר, אמדו אייסה, גסס והיו מחלוקות על הירושה. מונטיי החל לנהל משא ומתן על הסכם עם חסידיו של עיסא, בנו של האמיר והבא אחריו בתור לשלטון, אך אחיינו של האמיר סורי הצליח להשיג את התמיכה הדרושה בכדי להיות השליט הבא.[12]

קבוצת חיילים של אמפרית קנאם בורנו, אמצע המאה ה-19

ביוני המשיך מונטיי לסאבה, בירת יגאה, שם לאחר תשלום ניכר לשליט "החמדן" הוסכם על אמנה אחרת. משם נסע דרך טורודי לסיי, עיירה מסחרית גדולה על נהר הניגר, ומשם הלאה לסוקוטו דרך ארונגו. הוא ציין כי אמירות קביבי ארגונגו אינה תלויה בחליפות סוקוטו. לימים קביעה זו הפכה לנקודת מחלוקת בין האמפריות הצרפתיות והבריטיות. יתרה מזאת, הוא מצא עדויות מועטות לכך ש"החברה המלכותית של ניגר" (בריטית) ​​נכחה באזור כנטען, מלבד איוש כמה תפקידים מסחריים באמירות גוונדו מדרום לארגונדו.[3]

מונטיי התקבל בברכה על ידי החליף בסוקוטו, עבד אר-רחמן דן אבו בכר, שבאותה תקופה ניהל מלחמה נגד האמיר של ארגונגו. מונטיי חתם על אמנה עם החליף ב־28 באוקטובר 1891 ונתן לו משי, ברוקד, קפטנים רקומים וכסף. לדבריו, מדינת החליפות הייתה רעועה. אך ייתכן כי הערכת חסר זו הייתה בעקבות ההשפעות המשולבות של המלחמה והשליט הלא פופולרי אבו בכר.

זמן קצר לאחר עזיבת מונטיי, חליפות סוקוטו ניצחה את האמיר של ארגונגו.[3]

מונטיי נסע מסוקוטו למרכז החשוב של קאנו, עיר שכוללת סוחרים גדולים ובעלי מלאכה מיומנים. ממנה עבר דרך חג'ג'יה עבר לאגם צ'אד. ב־9 באפריל 1892 הגיע לעיר קוקה על שפת האגם. הוא החליף מתנות עם הסולטאן של קנאם בורנו, והיה האורח שלו במשך מספר חודשים בזמן שחקר את המדינה סביב האגם. באותו הזמן הסולטאן ניסה לקבל מתנות נוספות תמורת התנהלות בטוחה. כאשר הותר להם לנסוע, הוא פנה צפונה דרך הסהרה לטריפולי, והגיע לים התיכון ב -10 בדצמבר 1892.

מסעו תרם רבות להבהרת התמונה של האזור עבור האירופאים, ועבור צרפת בפרט, הוא מיפה את הגאוגרפיה והפוליטיקה של האזור.[13] תוך 15 שנה כמעט כל השטח בו ביקר מונטיי הפך להיות בשליטה קולוניאלית.[14]

המשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרתו של מונטיי לצרפת, בשנת 1893 העניקה לו "החברה הגאוגרפית הצרפתית" Société de géographie את מדליית הזהב הגדולה על ספרו שתעד את המסע. [15] הייתה זאת משלחת מוצלחת ברחבי מערב אפריקה. השגיה הרשימו את המדינאי ושר החוץ הצרפתי תאופיל דלקה, שלקח את מונטיי לפגוש את נשיא צרפת, סאדי קרנו ב־4 במאי 1893. קרנו רצה שמונטיי יעמוד בראש משלחת לפאשודה שבנילוס העליון, אולם ב־30 במאי שלח אותו דלקה לקונגו הצרפתית (הרפובליקה המרכז אפריקאית) לעמוד מול החדירות הבלגיות באזור. [16]

הוא הגיע לנמל לואנגו ב־24 באוגוסט 1894, תכנן לנסוע תחילה לאובנגי ואחר כך לכיוון הנילוס. עם זאת, לפני שהתחיל את מסעו פנימה ליבשת, הוא נקרא לשוב בדחיפות לחוף השנהב כדי לסייע בהתמודדות עם האיום של לוחמי האימאם סמורי טור.[17] בספטמבר 1894 הוא ניהל משלחת למדינת באולה בחוף השנהב, והגיע לטיאסה בדצמבר. [18]

מאוחר יותר מונטיי ניסה ללא הצלחה להיכנס לפוליטיקה והיה מעורב בקולוניזציה של דרום תוניסיה.

הוא נפטר בשנת 1925. [19]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרפה-לואי מונטיי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Lanhers, Y. (1950). "Fonds colonel Monteil (1885–1940)" (PDF) (in French). Les Archives nationales de France. 66 AP 1 à 18. Retrieved 2010-10-10.
  2. ^ Dulucq, Sophie (2009), Ecrire l'histoire de l'Afrique à l'époque coloniale: XIXe-XXe siècles (in French), KARTHALA Editions, ISBN 978-2-8111-0290-6, retrieved 2018-06-18
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Hirshfield, Claire (1979). The diplomacy of partition: Britain, France, and the creation of Nigeria, 1890–1898. Springer. ISBN 90-247-2099-0. Retrieved 2010-10-10.
  4. ^ Société de géographie (France) (1885). Liste des membres. Retrieved 2010-10-10.
  5. ^ Ministère de l'éducation nationale, France (1886). Recueil des lois et actes de l'instruction publique (in French). Delalain frères. Retrieved 2010-10-11.
  6. ^ Bingen, R. James; Robinson, David; Staatz, John M. (2000). Democracy and development in Mali. MSU Press. ISBN 978-0-87013-560-6. Retrieved 2010-10-14.
  7. ^ Marcus, Harold G.; Spaulding, Jay (1998). Melvin Eugene Page (ed.). Personality and political culture in modern Africa: studies presented to Professor Harold G. Marcus. Boston University papers on Africa. 9. African Studies Center, Boston University. ISBN 978-0-915118-16-8.
  8. ^ Crowe, Sybil E. (1942). The Berlin West African Conference, 1884–1985. New York: Longmans, Green.
  9. ^ Mann, Gregory (2006). Native sons: West African veterans and France in the twentieth century. Duke University Press. ISBN 0-8223-3768-1. Retrieved 2010-10-10.
  10. ^ Englebert, Pierre (1999). Burkina Faso: Unsteady Statehood In West Africa. Westview Press.
  11. ^ Abaka, Edmund (2004). "Collaboration as Resistance". In Kevin Shillington (ed.). Encyclopedia of African History. 1 A–G. Taylor and Francis
  12. ^ Benjaminsen, Tor Arve; Lund, Christian (2001). Politics, property and production in the West African Sahel: understanding natural resources management. Nordic Africa Institute
  13. ^ Lengyel, Emil (2007). Dakar — Outpost of Two Hemispheres. READ BOOKS
  14. ^ Oliver, Roland; Fage, J. D.; Sanderson, G. N. (1985). The Cambridge history of Africa: From 1870 to 1905. Cambridge University Press.
  15. ^ inta, Pierre (2006). La Libye (in French). KARTHALA Editions. ISBN 2-84586-716-6. Retrieved 2010-10-11.
  16. ^ Kalck, Pierre (2005). "Monteil, Colonel Parfait". Historical dictionary of the Central African Republic. Scarecrow Press. ISBN 0-8108-4913-5. Retrieved 2010-10-11.
  17. ^ Imperato, Pascal James (2001). Quest for the Jade Sea: Colonial Competition Around an East African Lake. Westview Press. ISBN 0-8133-2792-X. Retrieved 2010-10-11.
  18. ^ Prater, Robert Hill (2005-10-19). Seedtime and Harvest: Christian Mission and Colonial Might in Côte d’Ivoire (1895–1920) (PDF) (Thesis). Friedrich-Alexander-Universität.
  19. ^ Larousse (1963). "Monteil (Partfait Louis)". Grand Larousse encyclopédique en dix volumes (in French). 7: Mali–Orly. Librairie Larousse.