פרץ סנדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרץ סנדלר
פרץ סנדלר
פרץ סנדלר
לידה 1903
בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1985 (בגיל 82 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחנך עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרץ סנדלר (י' בטבת, תרס"ד, דצמבר 19031985) היה חוקר מקרא ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרץ סנדלר נולד בי' בטבת תרס"ד (1903) בעיירה לונה, ליד הנהר ניימן שברוסיה הלבנה (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית), בן בכור למשפחה מרובת ילדים. כבר בילדותו נחשב לעילוי ונודע בלמדנותו המופלגת. אמו, שהכירה בכישרונותיו יוצאי הדופן של בנה, שלחה אותו ללמוד בישיבת "שער התורה" בגרודנה, שבראשהּ עמד ר' שמעון שקופ, ובסמינר למורים "תרבות" בווילנה, שם נתוודע לראשונה אל המושגים המדעיים של חקר המקרא. לאחר ארבע שנות הוראה בעיירות שונות בפולין, עלה בשנת 1931 לארץ ישראל והשתקע בירושלים. בין השנים 19331942 למד באוניברסיטה העברית בהר הצופים, שם קשר יחסים הדוקים עם הסופר והמבקר שלמה צמח, עם פרופ' יוסף קלוזנר ועם פרופ' משה צבי סגל. הוא סיים את לימודיו בתואר מוסמך למדעי הרוח במקצועות: ספרות עברית, היסטוריה וסוציולוגיה של עם ישראל ומקרא.

מיום הגיעו ארצה ועד יציאתו לגמלאות היה טרוד בענייני פרנסה, שהותירו לו זמן מועט למחקריו. במהלך השנים נטל על עצמו עבודות שונות: כסטודנט עבד כסדרן בבית הקולנוע "אדיסון" בירושלים. במחצית השנייה של שנות השלושים הועסק כמורה בקיבוץ גבע. לאחר נישואיו לטוניה שיינפלד-ברטר (1940) לימד בבית הספר היסודי לילדי העובדים בנשר, שם נולדו ילדיו, ינון ונטע. בתחילת שנות החמישים העתיקה המשפחה את משכנה לשכונת בת גלים בחיפה, והוא החל ללמד תנ"ך בבית הספר "תיכון חדש" בחיפה. לאחר מספר שנים קיבל על עצמו את ניהול סמינר צה"ל למורים ולגננות, תוך שהוא ממשיך להחזיק במשרתו כמורה לתנ"ך ב"תיכון חדש". לאחר צאתו לגמלאות, במחצית השנייה של שנות השישים, שימש כמרצה בבית הספר להשתלמויות מורים בתל אביב מספר שנים. לעיתים קרובות אחז במספר משרות בעת ובעונה אחת, וכהשלמת הכנסה בדק במשך שנים בחינות בגרות בתנ"ך.

סדר יומו העמוס במשך רוב שנות חייו הותיר בידיו זמן מצומצם בלבד למחקריו המדעיים. על מחקרים אלה היה שוקד בשעות הקטנות של הלילה. הוא היה מרצה מבוקש, ולמרות עיסוקיו הרבים, הקדיש מזמנו להרצאות לציבור הרחב בתחום המקרא.

גישתו המחקרית מצטיינת ביסודיות, ברחבות אופקים ובמיצוי המידע הרלוונטי.[1]

בשל הזמן המצומצם שנותר בידיו למחקר והזמן שהקדיש ללימוד יסודי של נושאי מחקריו המגוונים, לא הִרבה פרץ סנדלר לפרסם. בנוסף על ספרו על הביאור לתורה של משה מנדלסון, שפורסם לראשונה ב-1940, ובו ערך, בין השאר "ניתוח הביאור והתרגום תוך סיפור הקרנת מעשה התרגום והביאור על בית ישראל באותה תקופה ובתקופות שלאחריה",[2] חיבר גם שורת ערכים (ר' פירוט להלן), בשלל ההיבטים השונים של פרשנות המקרא ב"אנציקלופדיה מקראית" וב"לקסיקון המקראי" – "סיכומים מצוינים בהדגשת הייחוד של התקופה או האישיות, והתרומות המצטרפות לכלל גדול של חקר המקרא במשך הדורות בעמים ובישראל".[3]

לצד ערכים אלה פרסם פרץ סנדלר שורה של מאמרים חשובים העוסקים בסוגיות יסוד מהותיות בחקר המקרא (ר' פירוט להלן) כגון: סוגיית הגלוסה במקרא;[4] תולדות הפולמוס והנצחנות שבין היהודים לנוצרים בימי הביניים;[5] וסוגיות הקשורות בתרגום המקרא לנוסח האנגלי הרשמי של המלך ג'יימס.[6]

בנוסף עסק סנדלר גם בתחום החורג מעיסוקו העיקרי – תולדות הציונות. הוא גילה את האוטופיה "חזות העתיד" של מנחם אייזלר, ופרסמה בצירוף מבוא ותרגום בספר "חזיוני מדינה: ילקוט אוטופיות ציוניות" שבעריכתו.[7]

חוג מכריו היה נרחב, והקיף רבים מאנשי הספר והתרבות בחיפה ומחוצה להּ, בהם פרופ' יוסף קלוזנר, פרופ' משה צבי סגל, פרופ' דב סדן, דב בר מלכין, שלמה טנאי, שלמה צמח, שמשון מלצר, ש. שלום, יעקב אורלנד (שהספידו במותו), שרגא אבנרי, פרופ' גדליה אלקושי, יהושע נבון, פרופ' יעקב טלמון, גצל קרסל, חיים גבריהו, הציירים צבי מאירוביץ', אברהם ישכיל, שמואל לם, המשורר והמבקר יצחק עקביהו ועוד רבים אחרים.

בתו, נטע זגגי, היא פרופסור בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב.

מחקריו ופרסומיו (לא כולל פרסומים וראיונות בעיתונות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הביאור לתורה של משה מנדלסון וסיעתו, התהוותו והשפעתו, הוצ' ראובן מס, ירושלים, תש"א-1940. (מהדורה שנייה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשמ"ד-1984 - עם ראשית דבר מאת דב סדן.)
  • חזיוני מדינה: ילקוט אוטופיות ציוניות, עם מבוא ל"חזות העתיד" מאת פ. סנדלר ואחרית-דבר ג. קרסל, תל אביב: מ. ניומן, תשי"ד-1954.
  • "לבעיית "פרדס" והשיטה המרובעת", ספר אורבך, כרך א' של כתבי החברה העברית לחקר המקרא, תשט"ו, עמ' 222–235.
  • "בין ישראל לעמים", כרמלית, תשט"ו–תשי"ז, עמ' 1–11.
  • "סתרם של מפורסמות", בחינות בבקורת הספרות 10, מוסד ביאליק, ירושלים, עמ' 53–62.
  • "לחקר ה"פסקא באמצע הפסוק", ספר ד. נייגר, הוצאת החברה לחקר המקרא בישראל, ירושלים, תשי"ט, עמ' 222–249.
  • "על ישן וחדש בפרשנות", בית מקרא, א' (מ"ד), תשל"א, עמ' 46–67.
  • "תרגום המקרא נוסח המלך ג'יימס" ב"מהדורה מתוקנת ומשופרת", בית מקרא, א' (נ"ו), תשל"ד, עמ' 54–93.
  • "מנדלסוניאנה – בימים ההם ובזמן הזה", קתרסיס 12, סתיו תש"ע-2009 (פרסום ראשון מכתב יד שבעיזבונו של פרץ סנדלר. נכתב בשנת תשכ"ט/תש"ל – 1969/70).
  • "מגידולי שדה-הפקר או: העת לעקור נטוע?", קתרסיס 12, סתיו תש"ע-2009 (פרסום ראשון של מאמר, מעיזבונו של פרץ סנדלר, שנכתב בשנת 1970).
  • הערכים "מדע המקרא" (עמ' 466–495), "פרשנות" (עמ' 733–756) בלקסיקון מקראי בעריכת מ. סוליאלי ו-מ. ברכוז, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה.
  • אנציקלופדיה מקראית כרך ד' – "מבוא", "מבואות למקרא" (עמ' 579–596);
  • אנציקלופדיה מקראית, כרך ה' – "מקרא", "חקר המקרא" (עמ' 386–418).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כפי שמעידים עליו פרופ' יוסף קלוזנר ופרופ' דב סדן בהקדמות לשתי המהדורות של ספרו על הביאור לתורה של מנדלסון, וכמו כן גצל קרסל במאמרו "פרץ סנדלר – מרחיב אופקי מחקר המקרא", שפורסם בהגיעו לגבורות (בית-מקרא א' (צ"ו), תשרי-כסלו, תשמ"ד, עמ' 1–6).
  2. ^ ג. קרסל, שם, עמ' 3–4.
  3. ^ ג. קרסל, שם, עמ' 6.
  4. ^ "סתרם של מפורסמות", בחינות בבקורת הספרות 10, מוסד ביאליק, ירושלים, עמ' 53–62.
  5. ^ "בין ישראל לעמים", כרמלית, תשט"ו–תשי"ז, עמ' 1–11.
  6. ^ "תרגום המקרא נוסח המלך ג'יימס" ב"מהדורה מתוקנת ומשופרת", בית מקרא, א' (נ"ו), תשל"ד, עמ' 54–93.
  7. ^ ר' שם, עמ' 9–98.