פרץ רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרץ רוזנברג
PikiWiki Israel 28626 Art of Israel.jpg
קברו של פרץ רוזנברג,בבית הקברות בבית שערים
לידה 11 בספטמבר 1919
הונגריה
פטירה 25 באוקטובר 2008 (בגיל 89)
בית שערים
תאריך עלייה 1920
השתייכות הצבא הבריטי
תקופת שירות 19421944
תפקידים צבאיים
אלחוטן, צנחן
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
תפקידים אזרחיים
חקלאי, ממציא
פרץ רוזנברג בתחילת שנות ה-40

פרץ רוזנברג (11 בספטמבר 1919 - 25 באוקטובר 2008) היה ראשון צנחני היישוב, חקלאי וממציא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרץ רוזנברג נולד בהונגריה, כשהוריו היו בדרך מפולין לארץ ישראל. בד בבד עם לימודיו בגימנסיה הרצליה הצטרף בגיל 16 ל"הגנה" ואף שימש כמפקד קורס אלחוטנים במסגרת תפקידו המציא ופיתח מספר מכשירי אלחוט[1]. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח לרומניה כשליח יחידת הגדעונים של ההגנה, על מנת לחבור לקבוצה של מלחים ובאמצעותם לנסות להביא עולים עם אוניית המעפילים אטרטו ז'[2], שנתפסה לבסוף על ידי הבריטים. הבריטים אמנם חיפשו את המלווים אך הוא הצליח להימלט ממנה במכונית האספקה[3].

כהכנות לחשש מפני כיבוש גרמני של ארץ ישראל (מה שלימים נקרא "מאתיים ימי חרדה") הצטרף עם כעשרים אלחוטנים לקורס האלחוטנים של "פלסטיין סקים" (Palestine Scheme), שם השתלם במורס אנגלי. ב-1942 התנדב רוזנברג לצבא הבריטי ונסע לקהיר, יחד עם יעקב שפירא (אחיו של דני שפירא) ורחבעם עמיר[4], על מנת להדריך בסרבו-קרואטית סוכנים שהיו אמורים לצנוח בעורף האויב הנאצי במסגרת מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית.

הצניחה באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנברג הצטרף לאימוני הצניחה של צנחני היישוב, ובמאי 1943[5], תחת זהות בדויה ("סרג'נט רוז" (Rose)[6]), צנח באזור ז'אבליאק (Žabljak), בהרי דורמיטור שבמונטנגרו, כחלק מכוח קומנדו ומודיעין בריטי בפיקוד קפטן דיקן (F.W. Deakin) שתפקידו היה לחבור לקבוצת הפרטיזנים בפיקודו של טיטו. רוזנברג שימש כאלחוטן של היחידה הבריטית והיה איש הקשר ממפקדת טיטו למטה הבריטי בקהיר. קשר זה הניב הצנחות של חומרי נפץ ועוד.
עקב ידיעותיו הרבות בנושאי קשר סייע רוזנברג גם לאנשי טיטו לתחזק את ציוד הקשר שלהם, וכך נוצר קשר חם בינו לבין צוותו של טיטו.

בנובמבר 1943, כחלק מכוחות הפרטיזנים, נכח רוזנברג בכנס השני של "המועצה האנטי-פשיסטית לשחרור יוגוסלביה" ביאיצה (כיום בבוסניה והרצגובינה), שבו הכריזה על עצמה המועצה כרשות המבצעת העליונה של יוגוסלביה.

מיד אחרי הכנס יצא רוזנברג, עם מספר פרטיזנים פצועים, למסע חזרה אל חוף הים האדריאטי, שם עלו על ספינת טורפדו בריטית שלקחה אותם לבארי בדרום איטליה, ומשם בטיסה לקהיר, ולמושבו דאז, נהלל.

בתחילת מלחמת העצמאות שירת במחלקת המדע וסייע לג'נקה רטנר בפיתוחי אמל"ח שונים, באותה תקופה הושאל פרץ לבקשתו של אהרון רמז כדי לסייע בהקמת קשר אלחוטי בשירות אויר, ולזכותו נזקפת ההנחתה ללא תקלה של מטוס הנשק "בלק 1" במנחת בית דראס.

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת משטרת ישראל מונה רוזנברג לראש מדור מבצעי הקשר, אך לאחר הקמתו והשלמת לימודי אלקטרוניקה בטכניון חזר למשקו שהחל להקים במושב בית שערים לעבודת החקלאות.

כחקלאי הבין עד מהרה את סוגיית חוסר המים במדינה הצעירה, והחל להמציא ולפתח עשרות פטנטים בתחום. בין המצאותיו: "שעון שבת" לברז, הנסגר אוטומטית אחרי זמן קבוע מראש והנסגר אוטומטית ברגע שהלחץ יורד בצינור כתוצאה מפיצוץ בו; [1]; מתז רוטט וממטירונים שונים כולל "המתפלל", בהשראת "אלי, אלי שלא ייגמר לעולם" של חברתו הצנחנית חנה סנש – וכן שיטות טפטוף זעיר וסינון מים, כל זה במסגרת חברת עין-טל אותה הקים בקיסריה[7].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו, הלה ויחיאל מאיר רוזנברג, ילידי פלונסק, פולין, בני משפחה שהתגוררה בפלונסק מספר דורות; בישראל שימש יחיאל כמנהל המחלקה הטכנית בסולל בונה. אברהם רוזנברג, אחיו של יחיאל ודודו של פרץ כיהן כמנהל בתי הספר כדורי ופרדס חנה. אחד מאחיו של פרץ הוא האדריכל יחזקאל רוזנברג.

פרץ רוזנברג נשא את שרה ליברמן, בתו של צבי ליבנה מנהלל. בנו בכורו גדעון, ששמו כשם יחידת הגדעונים שרוזנברג נמנה עם ראשיה, נולד בעת שרוזנברג שהה במחיצת צוותו של טיטו. לזוג נולדו עוד בת ובן. בתו היא הסופרת והציירת נעמי ולך. נטמן בבית העלמין של מושב בית שערים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 המגוף הראשון - הברז ששינה את עולם המים, באתר רפאל
  2. ^ שי חורב, ספינות בטרם שחר - לקסיקון ההעפלה 1934 - 1948, הוצאת פרדס, 2004, עמ' 45, 48
  3. ^ מוניה אדם, קשר אמיץ: מעלילות שירות הקשר של ה״הגנה״, הוצאת משרד הביטחון, 1986, עמ' 152
  4. ^ אורי דרומי, נפרולוג, הארץ, 21 בדצמבר 2012
  5. ^ אורי מילשטיין, ההיסטוריה של הצנחנים : ממלחמת העצמאות עד מלחמת לבנון, תל אביב: הוצאת שלגי, 1985-1987, עמ' 37
  6. ^ Walter R. Roberts, Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945, עמ' 117
  7. ^ אודות החברה - סקירה כללית, באתר חברת ריין-טל