פרשת "היוצק"

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרטת זיכרון במחלף חולון, לנרצחים בבית החרושת "היוצק" במלחמת העצמאות

פרשת "היוצק", שהתרחשה בסוף פברואר 1948, הייתה תקרית בולטת של שיתוף פעולה בריטי-ערבי נגד לוחמי "ההגנה" במלחמת העצמאות, ובה נהרגו 10 לוחמי "ההגנה" על ידי ערבים בחסות הבריטים.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משני צדי הכביש הישן תל אביב-ירושלים, בין אבו כביר למקווה ישראל, במקום בו נמצא כיום מחלף חולון, עמדו שני בתי חרושת בבעלות יהודית. הצפוני היה בית החרושת "היוצק" ליציקות מתכת, והדרומי בית החרושת לספירט[1].

עם פרוץ מלחמת העצמאות הכירה ההגנה בחשיבות מקומות אלה, ששלטו על כביש יפו-ירושלים, וחשוב מכך, על דרך הביטחון מתל אביב (שכונת התקווה) למקווה ישראל, בה עברה כל התחבורה היהודית מתל אביב למושבות הדרום ולירושלים, לאחר שהכביש הראשי נחסם על ידי הערבים באבו כביר וביאזור. ההגנה שלחה כוח לשמור על שני בתי החרושת.

שני בתי החרושת היו לצנינים בעיניו של חסן סלאמהמכונה גם "אבו עלי"), מפקד הכנופיות הערביות באזור, שהורה על ירי בלתי פוסק עליהם. "היוצק" הוטרד מאש מאבו כביר ובית החרושת לספירט, מתל א-ריש (כיום תל גיבורים בחולון). ב-29 בדצמבר 1947 הודיעו בעלי בתי החרושת כי הם עוזבים את המקום בשל תנאי הביטחון. במקום נשארו מגיני ההגנה.

ב-24 בינואר 1948 פוצץ כוח של הפלמ"ח את הכביש ליד "היוצק" וחסם את התחבורה הערבית ליפו, כתגובה לנפילת שבעת הנוטרים ביאזור. בתגובה, הקיפו הבריטים את בתי החרושת וחיפשו נשק באמצעות שימוש במכשירים מגנטיים. כאשר מצאו נשק הם ביצעו פיצוצים באגף המערבי של בית החרושת לספירט.

ב-28 בפברואר 1948 נחל סלאמה ניצחון מפתיע. כוח של לוחמי ההגנה שחדר לכפר סלמה כותר על ידי כוחות ערביים, ובקרב הנסיגה נהרגו ששה לוחמי ההגנה. קרנו של סלאמה עלתה, והוא שאף כעת לבסס את מעמדו בכך שיכבוש את שתי העמדות האסטרטגיות של "היוצק" ובית החרושת לספירט. באותו יום פשטו הבריטים על "היוצק", קיללו וגידפו את המגינים, והאשימו אותם כי ירו עליהם. המגינים הוצאו החוצה בידיים מורמות. כאשר מצאו הבריטים שני רימוני יד הם הורו לחוליית תותחנים לירות חמישה פגזים על "היוצק", שפערו חור גדול בחזית הבניין.

לפני שעזבו הבריטים, אמר מפקדם ללוחמי ההגנה: "הבטחנו לפוצץ וקיימנו. עוד נתראה 'בויס', יפה לראות ששה יהודים מוטלים הרוגים על הארץ".

נסיגה וכיבוש מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערבים, שהבחינו בהרס ב"היוצק", תקפו בלילה את המקום, ופצעו שלושה מהמגינים. בשעה 02:50 הם הצליחו לחדור לבניין, והמגינים נאלצו לסגת. גם בית החרושת לספירט הותקף והערבים הגיעו כמעט עד שערי הבניין. ברגע האחרון הגיעה תגבורת וההתקפה נהדפה. מפקדת ההגנה הורתה מיד על התקפת נגד על "היוצק", ועם עלות השחר נכבש המקום בחזרה.

29 בפברואר 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הכיבוש מחדש נשלחו למקום גם פועלים ומשאית עם חומרי ביצורים כדי לתקן את הנזקים ולבצר את המקום נגד התקפות נוספות.

באותו יום מימש לח"י את איומו לנקום בבריטים על הפיגוע ברחוב בן יהודה שבוצע על ידי ערבים שערקו מהצבא הבריטי, לבשו מדים בריטיים, עשו שימוש בכלי רכב ונשק של הצבא הבריטי, רצחו 58 בני אדם, פצעו 38 והרסו שלושה בניינים. בשעות הבוקר עלתה רכבת שהובילה חיילים בריטים לחופשה במצרים על מוקש רב עצמה שהוטמן על ידי לח"י. הפיצוץ היה ליד מכון איילון, בפאתי רחובות, ובו נהרגו 28 חיילים ונפצעו עשרות. החיילים הבריטים זעמו וחיפשו נקמה. מגיני "היוצק" שילמו את המחיר.

בשעה 16:10 חדרו הבריטים ל"היוצק" מלווים באזרחים ערבים ואנשי חיל-הספר הערבי. המגינים והפועלים נצטוו לעמוד עם פניהם אל הקיר כשידיהם מורמות, בזמן שהבריטים חיפשו נשק. הקשר הטלפוני נותק ולא היה ניתן להזעיק עזרה. על הפעולה פיקד קצין בריטי שצווח כל הזמן: "רציתם מלחמה, בבקשה - דמכם יישפך". הבריטים מצאו את הנשק שהיה במקום.

כאשר ירדה החשיכה הסתלקו הבריטים והשאירו את המגינים והפועלים ללא נשק, חשופים להתקפות הערבים. הם ניסו לעלות על המשאית שהייתה במקום אך היא קולקלה מבעוד מועד. שמונת המגינים ו-15 הפועלים שהיו במקום החלו לרוץ לעבר מקווה ישראל, אולם הערבים השיגו אותם, הרגו במקום תשעה ושבו אחד.

בשעה 21:15 הובאו למקווה ישראל שמונה גופות עם סימני התעללות קשים; גופה נוספת נמצאה למחרת. כעבור שלושה ימים הובאה מיפו גופתו של הקרבן העשירי מ"היוצק". הוא נתפס על ידי הערבים והובא לחקירה לפני חסן סלאמה שם עונה עד שיצאה נשמתו. גם בגופתו נמצאו סימני התעללות קשים. לוחם אחד בשם רחמים עוז היה פצוע קשה מאד אך ניצל כי כל ההרוגים שכבו עליו והערבים לא הבחינו בו וכן לוחם אחר בשם סעדיה כהן הצליח לברוח למפקדת ההגנה ולהזעיק עזרה. עוד מספר רחמים עוז שהערבים התעללו בגוויות של ההרוגים באכזריות רבה. התגבורת הגיעה ל"היוצק" והלוחמים פינו את ההרוגים ואת רחמים עוז לקחו במצב אנוש לבית החולים והוא ניצל.

תגובת הערבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילת "היוצק" לא היה ניתן להמשיך ולהחזיק בבית החרושת לספירט. הבריטים הבטיחו להגנה כי העמדות ב"היוצק" ובבית החרושת לספירט יוחזרו לידי היהודים, אך ברגע האחרון הגיעה פקודה מדרגים גבוהים שלא לעשות כן. למחרת נכנסו הערבים בחסות משוריינים בריטים לשני בתי החרושת, פוצצו אותם והניפו עליהם דגלים.

חסן סלאמה התקבל ביפו בתשואות על ידי המון ערבי. למחרת פורסם בעיתון ערבי ראיון עמו:

המפקד המעולה והמנוסה, המפורסם בעצביו החזקים, בשווי משקל ובביטחון עצמי והמפיח רוח ביטחון בכל מי שמדבר או פועל עמו. מלבד בקיאותו הצבאית שרכש בבגדד, למד דרכי מלחמת העצבים ביוגוסלביה ובכלל, המפקד אבו עלי, לא בלבד שהוא שולט על אזור מסוכן, הקרוב לתל אביב, מבצרה של הציונות, אלא הוא המפקד הראשון שזכה בסיבוב הראשון של המלחמה, שכן יעידו על כך קרבות סלמה, אבו כביר ואחרים.

בחסות משוריינים בריטים בנו הערבים על חורבות בתי החרושת עמדות, ומהן היו פותחים מדי פעם באש על התחבורה היהודית בדרך הביטחון. המצב היה חמור אך הבריטים הגיעו לבסוף להסכם עם ההגנה. הערבים גורשו ובמקום חנה כוח בריטי ששמר על השקט עד הפינוי.

תגובת ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת "היוצק" נעלה סופית בפני כוחות משטרה וצבא בריטים את האפשרות לחפש נשק בעמדות ההגנה. ב-1 במרץ 1948 הורה מפקד ההגנה בתל אביב כי:

במקרה שינסה צבא או משטרה לחדור לאחת העמדות שלנו יש להתרות בהם שאנשינו יתנגדו להם בכוח. אם בכל זאת ינסו לפרוץ בכוח יש לפתוח עליהם באש. רק במקרה שיחד עם הצבא יופיע קצין מחוז יהודי, יש לתת להם מעבר חפשי

ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, סיפר לימים כי הטבח ב"היוצק" דיכא את חברי ההגנה בתל אביב, וכי המטה הכללי והפיקוד העליון מתחו ביקורת על הפיקוד התל אביבי שאיבד את צומת חולון משום שלא הציב מספיק כוחות במקום וכי היה הגיוני יותר לפנות את שני המבנים מאשר להחזיק בהם בכוחות דלים כל כך. בקורסים למפקדים צויינה פרשת "היוצק" ככישלון שיש להפיק ממנו לקח.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחלף חולון הוקמה ב-2010, אנדרטה ובה פרטים על פרשת "היוצק" ושמות החללים.

הערות וסימוכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו מפה בערך דרך הביטחון

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורבות בריטית בטרור כנגד יהודים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]