פרשת אום אל-חיראן
בליל 18 בינואר 2017, נערך מבצע לפינוי והריסת בתים בכפר בדואי בלתי מוכר אום אל-חיראן, בנגב. במהלך המבצע שוטרים פתחו בירי לעבר רכב שבו נהג תושב הכפר, יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן. לאחר הירי הרכב פגע בשוטרים שאבטחו את הפינוי. שוטר אחד נהרג ושוטר נוסף נפצע באורח קל. נהג הרכב נורה בידי שוטרים אחרים, נמנע ממנו טיפול רפואי, והוא מת בשל איבוד דם.
משטרת ישראל הודיעה כי מדובר בפיגוע דריסה, אחרים הציגו גרסה לפיה הנהג נפגע מירי, איבד שליטה על רכבו שהידרדר באיטיות, ופגע בשוטרים בשגגה. האירוע נבדק במח"ש ופרקליט המדינה פסק שאין חשד לעבירה פלילית מצד השוטרים שהרגו את אל-קיעאן, אולם לא הכריע בשאלה האם היה מדובר בפיגוע. שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף העיר ב-2021 על הפרשה: "אם לא ניתן להכריע במידה גבוהה של ודאות שפעל בכוונת מכוון, הרי שמשמעות הדברים היא כי מבחינה משפטית יעקוב אבו עלקיאן ז"ל היה ונותר חף מפשע".[1]
התקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 בינואר 2017 החל פינוי של חלק מבתי אום אל-חיראן, בהשתתפות שוטרים רבים. במהלך ההכנות לפינוי התושבים והריסת המבנים אירעה תקרית שבה נדרסו שוטרים על ידי מכוניתו של יעקוב מוסא אבו אל קיעאן, מורה למתמטיקה תושב הכפר. אחד השוטרים, ארז עמדי לוי, נהרג, אחר נפצע ונהג המכונית נורה ומת.[2] בסרטון שצולם ממסוק משטרתי נראית המכונית נוסעת באיטיות, ושוטר בצד הדרך יורה מספר יריות. מיד אחר כך המכונית מאיצה לעבר שוטרים שנמצאים בהמשך הדרך ופוגעת בהם.[3]
האירוע הוגדר על ידי המשטרה כפיגוע דריסה, בידי "מחבל תושב האזור, פעיל התנועה האיסלאמית"[4] והיא פרסמה שהירי הראשוני היה באוויר. אדם שהיה במקום העלה אפשרות שהדריסה התרחשה לאחר שהנהג נפגע ואיבד שליטה על רכבו.[5] נתיחת גופתו של הנהג העלתה כי הוא נפגע מקליע בחזה ומקליע בברך ימין.[6] על פי דיווח בערוץ 10 הוא מת מדימום פנימי שנמשך 20–30 דקות,[7] במשך פרק זמן זה לא טופל אבו אל קיעאן.[8][9]
בעקבות התקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]באותו יום התייחסו לתקרית השר לביטחון פנים גלעד ארדן ומפכ"ל המשטרה רוני אלשיך כפיגוע טרור, ואף טענו לקשר בין אבו אל קיעאן לארגון דאעש.[10] גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התייחס לאירוע כפיגוע דריסה.[4][11]
השבת גופת הנהג למשפחה עוכבה, בנימוק של חשש ל"פגיעה של ממש בסדר הציבורי". נטען כי למחרת האירוע הסכימה המשטרה למסור מיידית את הגופה, אך בכפוף לתנאים שישמרו על הסדר הציבורי. אלא שהמשפחה לא הסכימה לתנאים, בהם מועד קצוב להלוויה, הגבלת כמות המשתתפים וללא נאומים פוליטיים. לאחר שישה ימים פסק בג"ץ לשחרר את גופתו של הנהג לקבורה ללא תנאים.[12][13]
מחקירת האירוע עולה כי אל קיעאן לא קיבל טיפול רפואי מהשוטרים ומהצוות הרפואי במקום. בדו"ח המכון לרפואה משפטית נכתב כי הוא מת מאיבוד דם עשרות דקות אחרי הירי, ושאף גורם רפואי לא קבע את מותו.[14]
מיד לאחר האירוע ניתחה הסוכנות לארכיטקטורה פורנזית בגולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון, את האירוע.[15] התחקיר הראשוני השווה את הסאונד שהוקלט על ידי הצלמת קרן מנור, ששהתה במקום בזמן האירוע, לבין הצילום התרמי שצולם ממסוק משטרתי ושוחרר לתקשורת. התחקיר העלה שבניגוד לגרסת המשטרה, הירי הראשוני לא כוון לאוויר אלא לעבר הרכב של אבו אל-קיעאן, עוד לפני הדריסה, ושאבו אל-קיעאן נורה שוב לאחר עצירת הרכב.[16] בעניין טענות המשטרה שאבו אל-קיעאן האיץ את רכבו לעבר השוטר ארז לוי כדי לדרוס אותו, הסוכנות לארכיטקטורה פורנזית ואקטיבסטילס העלו כי לנוכח המדרון התלול במסלול שבו נע הרכב לא היה צורך ללחוץ על דוושת ההאצה כדי להאיץ. הסוכנות פרסמה מסקנות דומות שוב ביוני 2019, הפעם תוך כיול של ממצאיה עם סרטונים ממצלמות גוף שנשאו השוטרים.[17]:
כחודש לאחר האירוע התפרסם בכמה כלי תקשורת כי מחקירת המחלקה לחקירות שוטרים, שעדיין לא הסתיימה, עולה שההתנהלות של המשטרה באירוע מצביעה על "כשל תפקודי חמור", וכי סביר שהתאונה לא הייתה אירוע של פיגוע חבלני.[18][19] באותה עת הגדיר השר ארדן את התקרית כ"אירוע קשה ומצער" שנהרג בו אזרח.[20] אמנם בסוף דצמבר 2018 אמר ארדן שוב שלתחושתו יש הסתברות גבוהה שהדריסה הייתה פיגוע.[21]
ב-28 בפברואר 2018 שלח ראש מח"ש, אורי כרמל, לפרקליט המדינה שי ניצן מכתב שבו כתב, בין היתר "עמדתי היא שיש בסיס עובדתי ומשפטי איתן לקביעה כי התנהגות הנהג המנוח הייתה תמימה, ונבעה מאובדן שליטה ברכב, כאשר אין יסוד סביר לחשד שהוא בקש לבצע פיגוע".[22]
ב-1 במאי 2018 פרסם פרקליט המדינה שי ניצן את החלטתו לסגור את התיק נגד השוטרים שירו באבו אל-קיעאן ולא לנקוט בהליכים פליליים משום שפעולתם נבעה מתחושה של סכנת חיים. הוא העביר לטיפול פיקודי או משמעתי את הבדיקה האם נפלו ליקויים מקצועיים בהתנהלות השוטרים היורים, אם נפל פגם בטיפול הרפואי באל קיעאן ועוד. עוד פרסם ניצן כי לא ניתן להכריע ברמה גבוהה של ודאות האם אל קיעאן התכוון לבצע פיגוע, או שהוא איבד שליטה על כלי הרכב בעקבות הירי.[23] משפחתו של אבו אל קיעאן עתרה לבג"ץ נגד החלטתו של פרקליט המדינה לסגור את התיק, אך עתירתה נדחתה.[1]
ביוני 2018 פורסם כי רכז של השב"כ חיבר דוח ששלל את האפשרות של פיגוע מתוכנן, והעריך כנמוכה את האפשרות של פיגוע ספונטני. השב"כ לא אימץ את עמדתו וקבע שלא ניתן לדעת האם היה מדובר בפיגוע. עוד פורסם שלדעת ראש מח"ש והמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים הסבירות שמדובר בפיגוע קלושה.[24][25]
בספטמבר 2020 פרסם עמית סגל כי בנובמבר 2017, לאחר שמפכ"ל המשטרה רוני אלשיך תקף את המחלקה לחקירות שוטרים בפרשה, הורה פרקליט המדינה שי ניצן לראש המחלקה אורי כרמל, שלא להגיב למתקפות. לדברי סגל, אף שניצן סבר שהתנהגותו של אלשיך הייתה "שערורייתית", עמדתו הייתה שטיהור שמו של אל-קיעאן יגרום לערעור האמון במשטרת ישראל, יזיק לאינטרסים של מדינת ישראל ויועיל "למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק. ודי לחכימא". בתגובת הפרקליטות נטען שהוראתו של ניצן לכרמל נבעה מכך שסבר כי "יחסים הולמים בין הרשויות אינן עולים בקנה אחד עם התקפות פומביות".[26][27] בעקבות הפרסום דרשה הרשימה המשותפת הקמת ועדת חקירה לבחינת הפרשה.
יום לאחר הפרסום התנצל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בפני משפחת אל קיעאן על הצהרתו סמוך לאירוע, שיעקוב היה מחבל שביצע פיגוע דריסה. לדברי נתניהו, דבריו נאמרו בזמנם בהתאם למידע שמסרה ואימתה לבקשתו משטרת ישראל. נתניהו ליווה את התנצלותו במתקפה על המשטרה והפרקליטות.[28][27] הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה דחו את טענותיו של נתניהו כלפיה.[29][30] גם נשיא המדינה רובי ריבלין, התייחס לפרשה ולפרסום, ואמר כי גם על ארגונים ממשלתיים מוטלת האחריות להתנצל. "גם אחרי שעובר זמן, ניתן לומר טעינו."[30]
ב-18 בספטמבר 2020 פרסם אבנר בן-זקן עדויות שלפיהן גורמי המודיעין שהיו בשטח טענו ברגעים הראשונים כי מדובר בתאונה טרגית. על-פי העדויות אלשיך טען באופן אינסטנקטיבי כי אל-קיעאן הוא איש דאעש ותבע להשתיק את הקולות שסברו אחרת.[31]
מח"ש והפרשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה סעדה, שהיה סגן ראש מח"ש בעת התקרית, טען ביולי 2022 שהמפכ"ל אלשיך שיבש את חקירת השוטרים ושנמנעה חקירה יסודית של התנהלות המשטרה. סעדה ייחס את הגנת הפרקליטות על אלשיך לרצון להגן על תיקי נתניהו,[32] אך טענה זו נדחתה עוד בשנת 2020 על ידי נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, דוד רוזן.[33][34]. מאוחר יותר, בעדותו בבית המשפט ובראיונותיו בתקשורת, תיאר סעדה עימות חריף שהתקיים, לדבריו[35][36], בלשכת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בהשתתפות מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, ראש מח"ש אורי כרמל וסעדה עצמו. לפי סעדה, לאחר שהוא וכרמל פנו למנדלבליט והתלוננו על שיבוש חקירת מח"ש בפרשת אום אל־חיראן ועל איומים מצד אלשיך, הם זומנו לפגישה דחופה עם בכירי המערכת. סעדה טען כי במהלך הפגישה התפרץ אלשיך בצעקות כלפיו, השמיע איומים, וחזר על הטענה שיש "לפרק את מח"ש", בעוד ניצן ומנדלבליט נמנעו מלהגן עליו או להעמיד את אלשיך במקומו. לדבריו, כרמל עצמו הטיח באלשיך כי איים על סגנו. סעדה הציג את האירוע כחלק ממסכת רחבה יותר של הפעלת לחץ על מח"ש שלא למצות את חקירת אום אל־חיראן, בין היתר בשל רצון של ניצן ומנדלבליט, לטענתו, לשמור על "שקט תעשייתי" ביחסי הפרקליטות והמשטרה בתקופת חקירות נתניהו. אלשיך וניצן דחו את טענותיו של סעדה; אלשיך מסר כי הדברים "שקריים, מופרכים ונטולי אחיזה במציאות", וניצן תיאר את טענותיו של סעדה כ"בליל של שקרים, סילופים, חצאי אמת והזיות"[37][38].
בשנת 2022 פרסם בהארץ[39] אורי כרמל, ראש מח"ש בעת ניהול התיק, ביקורת חריפה על התנהלותם של מפכ"ל המשטרה דאז רוני אלשיך ופרקליט המדינה דאז שי ניצן בפרשת אום אל־חיראן. כרמל טען כי אלשיך הכריז בפומבי, עוד בטרם נערכה בדיקה מוסמכת, כי יעקוב אבו אל־קיעאן היה "מחבל" שביצע פיגוע דריסה. לדבריו, חקירת מח"ש, שנפתחה בהנחיית פרקליט המדינה ועל דעת היועץ המשפטי לממשלה, כללה גם את בירור השאלה אם מדובר בפיגוע, והעלתה תשתית ראייתית רחבה שסתרה את גרסה זו. בין היתר ציין כרמל את עמדת שב"כ שלפיה לא נמצא בסיס לחשד לפיגוע; את העובדה שאבו אל־קיעאן עסק בפינוי חפצים מביתו; את היעדרם של ממצאים מודיעיניים או דיגיטליים המעידים על כוונה לאומנית; ואת שחזור מח"ש, שלפיו האפשרות הסבירה הייתה שאבו אל־קיעאן נפגע מירי, איבד שליטה על רכבו, והרכב הידרדר ופגע בשוטרים.
כרמל מתח ביקורת נוספת על אלשיך בשל ניסיון של לשכת המפכ"ל, לטענתו, לקבל משב"כ מסמך פנימי וסודי הנוגע לאירוע, שכונה "מסמך זיאד", בשעה שהמשטרה עצמה הייתה הגוף הנחקר ומח"ש הייתה הגוף החוקר. כרמל תיאר זאת כ"חציית קו אדום": ראש הגוף הנחקר ניסה לעקוף את הגוף החוקר ולקבל מידע מגוף שלישי, שאנשיו היו עדים בחקירה. לדבריו, כאשר המסמך הועבר לבסוף למח"ש, התברר כי הוא לא חיזק את טענת הפיגוע אלא להפך: הוא כלל מידע שלפיו שוטר ירה לעבר אבו אל־קיעאן מטווח קצר לפני שהרכב האיץ, וחיזק את האפשרות כי הנהג נפגע מן הירי ואיבד שליטה. כרמל הוסיף כי אלשיך האשים לאחר מכן את מח"ש בפומבי בהסתרת "מסמך השב"כ", אף שלטענתו מח"ש כלל לא ידעה על קיומו עד לפניית שב"כ אליה, וכי תוכן המסמך סתר את האשמתו.
ביחס לשי ניצן, כרמל טען כי פרקליט המדינה נמנע שלא כדין מניקוי שמו של אבו אל־קיעאן, אף שלדבריו כלל הגורמים המקצועיים שעסקו בחקירה - ובהם חוקרי מח"ש, אנשי מודיעין, פרקליטים, המשנה לעניינים פליליים בפרקליטות והממונה על החקירה בשב"כ - סברו כי אין יסוד סביר לחשד שאבו אל־קיעאן התכוון לבצע פיגוע. לפי כרמל, אילו היה אבו אל־קיעאן נותר בחיים, התיק נגדו היה נסגר בעילה של חוסר אשמה. למרות זאת, ניצן קבע בהחלטתו כי לא ניתן להכריע בשאלת אשמתו של אבו אל־קיעאן "במידה גבוהה של ודאות". כרמל ביקר קביעה זו כמבחן משפטי חריג ובלתי מקובל, וטען כי המבחן הרלוונטי בדין הפלילי הוא קיומו או היעדרו של יסוד סביר לחשד. לשיטתו, בהיעדר יסוד כזה הייתה מוטלת על רשויות האכיפה חובה להסיר את הכתם הציבורי שהוטבע על שמו של אבו אל־קיעאן.
כרמל הוסיף וטען כי ניצן לא רק נמנע מלקבל את עמדת מח"ש, אלא גם פעל באופן שמנע ביקורת ממשית על החלטתו ועל התשתית הראייתית שעמדה בניגוד לה. לדבריו, כאשר שר המשפטים הטיל על נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט דוד רוזן, לברר את אופן הטיפול בפרשה, הגיש כרמל לנציב חוות דעת מפורטת שכללה את מכלול הראיות ואת עמדת מח"ש. ואולם ניצן התנגד לכך שהנציב יכריע במחלוקת, לפי סעיף 16 לחוק הנציבות, בנימוק שהעניין תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון[40]. בהמשך, כאשר ביקשו בני משפחת אבו אל־קיעאן להגיש לבית המשפט העליון את חוות דעתו של כרמל[41] - דווקא משום שהבירור בפני הנציב סוכל בטענה שהעניין אמור להתברר בבית המשפט - התנגדה לכך הפרקליטות בטענה ההפוכה למעשה: שהמסמך נערך עבור הנציב ולכן אינו קביל בהליך המשפטי[42]. כרמל ראה במהלך זה לא רק מחלוקת דיונית, אלא חלק מן הכשל המוסדי בפרשה: לטענתו, ניצן השתמש בהליך התלוי בבג"ץ כדי למנוע מן הנציב לברר את המחלוקת לגופה, ולאחר מכן מנעה הפרקליטות את הצגת אותה חוות דעת לבית המשפט בטענה שמדובר במסמך שנערך עבור הנציב. בכך, לפי כרמל, נחסמה עמדת מח"ש משני המסלולים האפשריים לביקורת - הן בפני נציב הביקורת והן בפני בית המשפט העליון - והחלטת ניצן נותרה על כנה מבלי שמלוא חומר הראיות ומסקנות הגוף החוקר הונחו בפני הגורמים שבחנו את הפרשה.
כרמל סיכם כי התוצאה הייתה הותרת עננה כבדה מעל שמו של אבו אל־קיעאן: אלשיך המשיך לטעון שמדובר במחבל, ניצן נמנע מקביעה פוזיטיבית המנקה את שמו, וההליך הביקורתי והמשפטי לא כלל, לשיטת כרמל, עיון מלא בתשתית הראייתית שהציגה מח"ש. משום כך קרא כרמל לרשויות האכיפה לפעול להסרת הכתם משמו של אבו אל־קיעאן, לתיקון העוול שנגרם למשפחתו ולחיזוק אמון הציבור במערכת האכיפה.
לאחר פרסום מאמרו של כרמל הגיב רוני אלשיך במאמר תגובה באותו עיתון, שכותרתו "אורי כרמל, אתה לא סעדה. אל תצטרף לקמפיין להצלת נתניהו"[43]. אלשיך דחה את טענות כרמל, ובין היתר טען כי הפעולות שיוחסו לו במאמר נעשו לפני פתיחתה הרשמית של חקירת מח"ש, ולכן אינן בגדר שיבוש חקירה. גם שי ניצן דחה את הטענות שהועלו נגדו בפרשה; בתגובה שפורסמה מטעמו נטען כי בג"ץ אישר את עמדתו, כי הראיות שנאספו בתיק היו בפני בית המשפט, וכי דו"ח שב"כ המכונה "דו"ח זיאד" הוזכר בהחלטתו ונבחן במסגרת ההליך[44]. לצד זאת, כרמל וסעדה טענו כי עמדת מח"ש וחוות הדעת המלאה של כרמל לא נבחנו לגופן בידי נציב הביקורת או בית המשפט העליון בשל המהלכים הדיוניים שתוארו על ידם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמר המערכת, טרגדיה בנגב, באתר הארץ, 19 בינואר 2017- גיא פלג, הנתיחה קבעה: הנהג קיבל כדור בברך, באתר מאקו, 20 בינואר 2017
- יהושע בריינר, במח"ש קבעו שאבו אלקיען נהג במהירות של 10 קמ"ש - אך זה לא הספיק כדי לנקות את שמו, באתר הארץ, 3 במאי 2018
- אילנה קוריאל, מ"מחבל" ל"תושב": כך טוהר שמו של המורה מהדרום שנורה למוות, באתר ynet, 9 בספטמבר 2020
- עו״ד אורי כרמל, ניהלתי את חקירת מות אבו אל־קיעאן. הנה האמת, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2022
- רוני אלשיך, אורי כרמל, אתה לא סעדה. אל תצטרף לקמפיין להצלת נתניהו, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2022
- עו״ד עופר ברטל, כרמל מטעה, זו האמת לאמיתה בפרשת אום אל־חיראן, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 בג"ץ 1504/20 סארה אבו אלקיעאן ואחרים נ' פרקליט המדינה ואחרים, ניתן ב־20 באוקטובר 2021
- ↑ ערוץ 7, התפרעויות בנגב שוטר נרצח בפיגוע דריסה, באתר ערוץ 7, 18 בינואר 2017
- ↑ שוטר ואזרח נהרגו בעימותים בפינוי אום אל-חיראן; מח"ש פתחה בבדיקה, באתר הארץ, 18 בינואר 2017.
- 1 2 אילנה קוריאל, המשטרה: המחבל היה קשור לתנועה האיסלאמית, ייבדק קשר לדאעש, באתר ynet, 18 בינואר 2017
- ↑ עדות על האירועים באום אל-חיראן באתר יוטיוב של שיחה מקומית
- ↑ גיא פלג, הנתיחה קבעה: הנהג קיבל כדור בברך, באתר מאקו, 20 בינואר 2017; דליה מזורי, בניגוד לפרסומים: הנתיחה לא קבעה שהנהג לא ניסה לפגע, באתר nrg, 21 בינואר 2017
- ↑ ג'קי חורי, יהונתן ליס, הנהג הדורס מאום אל-חיראן נפגע משני קליעים - ברגל ובבית החזה, באתר הארץ, 20 בינואר 2017
- ↑ אלמוג בן זכרי, הפרקליטות החזירה את תיק אום אל-חיראן למח"ש להמשך חקירה, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2017
- ↑ אלון חכמון, יאסר עוקבי, מסתמן: השוטרים לא יעמדו לדין בפרשת אום אל חיראן, באתר מעריב אונליין, 8 באוגוסט 2017
- ↑ דריסת השוטר בדרום - השר ארדן בריאיון לחדשות 10: "חד משמעית מדובר בפיגוע", 18 בינואר 2017
- ↑
ציוץ של בנימין נתניהו ברשת החברתית X (טוויטר), 18 בינואר 2017 - ↑ תלם יהב ואיתמר אייכנר, בג"ץ אישר: גופת הדורס הבדואי תועבר לקבורה, באתר ynet, 23 בינואר 2017
- ↑ אילנה קוריאל, הלוויה באום אל-חיראן: צירים נחסמו, המשטרה מתגברת כוחות, באתר ynet, 24 בינואר 2017
- ↑ מחדל אום אל חיראן – תיעוד בלעדי: כך הופקר למוות האזרח יעקוב אבו אל-קיעאן, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
- ↑ KILLING IN UMM AL-HIRAN, Forensic Architecture official website
- ↑ סבסטיאן בן דניאל (ג'ון בראון), פרסום ראשון: ניתוח ויזואלי מערער את גרסת המשטרה על אירועי אום אל חיראן, באתר "שיחה מקומית", 19 בינואר 2017
- ↑ יהושע בריינר, שנתיים וחצי אחרי: פורסם תיעוד חדש מהתקרית באום אל-חיראן, באתר הארץ, 3 ביוני 2019
- ↑ "התקרית באום אל חיראן נבעה מכשל משטרתי חמור", באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2017
- ↑ יניב קובוביץ, אלמוג בן זכרי, מח"ש צפויה להודיע כי הדריסה באום אל-חיראן לא הייתה פיגוע, באתר הארץ, 22 בפברואר 2017
- ↑ יניר יגנה, ארדן משנה גישה: הדריסה בנגב "אירוע קשה ומצער", באתר וואלה, 21 בפברואר 2017
- ↑ ארדן: לתחושתי יש הסתברות גבוהה שהדריסה באום אל-חיראן היתה פיגוע, באתר הארץ, 22 באפריל 2018
- ↑ אורי כרמל, תלונת שר המשפטים מיום 13.9.20 בנוגע לפרשת אום אל-חיראן, 25 בנובמבר 2020
- ↑ טובה צימוקי ואילנה קוריאל, פרקליט המדינה סגר את תיק אום אל-חיראן: "לא ניתן להכריע בשאלה אם מדובר בפיגוע", באתר ynet, 1 במאי 2018
- ↑ גידי וייץ, נציג שב"כ קבע: הדריסה באום אל־חיראן - כשל מבצעי של המשטרה ולא פיגוע, באתר הארץ, 10 ביוני 2018
- ↑ גידי וייץ, פרקליט המדינה מנע חקירה של שוטר שהודה שירה באבו אלקיעאן לפני שהאיץ, באתר הארץ, 20 ביולי 2018
- ↑ עמית סגל, חשיפה: ג'ודי מוזס, הרומן עם החוקר של שרה נתניהו - וטיוח ניגוד העניינים במערכת אכיפת החוק, באתר מאקו, 7 בספטמבר 2020
- 1 2 דני קושמרו, שי ניצן מגיב לדברי ראש הממשלה: "כמה שקרים במשפט אחד", באתר מאקו, 10 בספטמבר 2020
- ↑ יעל פרידסון, אילנה קוריאל, נתניהו: מתנצל בפני משפחת אבו אל קיעאן. הפכו אותו למחבל כדי לפגוע בי, באתר ynet, 8 בספטמבר 2020
- ↑ פרקליטות המדינה, שקר מול אמת, באתר פייסבוק, 9 בספטמבר 2020
- 1 2 דניאל דולב, טל שלו, היועמ"ש לנתניהו: הטענות כי הפרקליטות קבעה כי אל-קיעאן מחבל - שקריות, באתר וואלה, 9 בספטמבר 2020
- ↑ אבנר בן זקן, פרשת דרייפוס הישראלית, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2020
- ↑ עמית סגל, "אלשיך שיבש, ניצן טייח, מנדלבליט השקיף מנגד": בכיר מח"ש בריאיון בלעדי, באתר מאקו, 25 ביולי 2022
- ↑ רוזן צוטט בבג"ץ 377/21 פלוני נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות ואחרים, ניתן ב־26 ביולי 2022: "התכתובות אינן מלמדות על קשר בין ההחלטות שהתקבלו ו/או המחלוקות המקצועיות – שנתעוררו בפרשה בין מח"ש לפרקליט המדינה דאז – לענייניו של ראש הממשלה או לאופן ניהול תיקי חקירותיו. [...] בכל מקרה ברור לחלוטין, כי אין כל קשר בין חילופי הדברים הנ"ל לתיקי ראש הממשלה, וממילא לא להכרעה כלשהי בנוגע לאותם תיקים."
- ↑ איתמר לוין, בג"ץ: אין יסוד לטענות סעדה בנושא אום אל-חיראן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 ביולי 2022
- ↑ סעדה: מנדלבליט וניצן שיבשו חקירות של מחש כדי לא לפגוע בתיקי נתניהו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 10 ביוני 2025
- ↑ "כדי לא לשמח את נתניהו מותר לעשות הכל", באתר העין השביעית, 10 ביוני 2025
- ↑ רועי רובינשטיין, סגן ראש מח"ש לשעבר: "ניצן ומנדלבליט הגנו על אלשיך בגלל תיקי נתניהו", באתר ynet, 26 ביולי 2022
- ↑ התאגיד הציבורי, תוכנית הרדיו קלמן ליברמן: סעדה, מח"ש ואלשיך: שי ניצן ממשיך במתקפה
- ↑ אורי כרמל, הארץ: ניהלתי את חקירת מות אבו אל־קיעאן. הנה האמת
- ↑ יהודה יפרח, הדי הראיון של משה סעדה: הסודות של מח"ש נחשפים, בעיתון מקור ראשון, 5 באוגוסט 2022
- ↑ בג"ץ 1504/20 סארה אבו עלקיאן ואחרים נגד מדינת ישראל
- ↑ יהושע בריינר, המדינה לבג"ץ: יש להתעלם מעמדת ראש מח"ש שהתקרית באום אל-חיראן אינה פיגוע, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2021
- ↑ רוני אלשיך, אורי כרמל, אתה לא סעדה. אל תצטרף לקמפיין להצלת נתניהו, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2022
- ↑ יהודה יפרח, הדי הראיון של משה סעדה: הסודות של מח"ש נחשפים, בעיתון מקור ראשון, 5 באוגוסט 2022
