לדלג לתוכן

פרשת המכולה המוברחת

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת המכולה המוברחת היא פרשת שחיתות שנחשפה בישראל בתחילת שנות ה-2000, אשר עסקה בהברחת סחורות דרך נמל אשדוד תוך התערבות פוליטית וטיוח חקירה מצד בכירים במערכת האכיפה. הפרשה עוררה שאלות חמורות בנוגע להתנהלות הרשויות, המעורבות הפוליטית והשפעתה על מערכת אכיפת החוק.

הפרשה החלה ב-2004, כאשר במהלך חקירה של רשות המיסים התגלה כי לנמל אשדוד הגיעה מכולה שבה מקרני טלוויזיה בשווי מיליוני שקלים. בבדיקת הסחורה נמצא פער משמעותי בין הערך המוצהר שלה לבין הערך האמיתי שלה, מה שמעיד על כוונה להימנע מתשלום מיסים. החוקר חיים שצ'ופק, חוקר מכס בכיר, הורה על החרמת המכולה, הטלת קנס מרבי על בעל המכולה והגשת כתב אישום נגדו. למרות זאת, בעקבות התערבות של אנשי עסקים ובלחץ לשכת שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, שוחררה המכולה מהנמל בניגוד להמלצות החוקר. המבריחים שילמו מס מופחת ולא הושתה עליהם סנקציה פלילית. חומרי החקירה הועברו לפרקליטת מחוז תל אביב דאז, רות דוד, שסגרה את התיק בתוך שלושה ימים, על פי המלצת מנחם מזרחי שהיה סגנה, מבלי לגבות עדות מהמעורבים. בנוסף, ההחלטה על סגירת התיק, כמו גם חומרי החקירה, הושמדו. מספר חודשים לאחר מכן, המקור המדיעיני שדיווח על פרטי ההברחה נמצא ללא רוח חיים, דווח כי התאבד, גופתו לא נותחה ונסיבות מותו לא נחקרו[1][2].

חשיפת ההברחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2004, התקבל דיווח במשרד החקירות של המכס לגבי מכולה חשודה בנמל אשדוד. בעל עסק לציוד צילום בשם "סונאר" הודיע כי נמסר לו על הגעת מכולה לנמל אף שלא ציפה לקבל מכולה. חוקר בכיר במכס, חיים שצ'ופק, זיהה את המקרה כחשוד, שכן מבריחים נוהגים להסתיר את זהותם באמצעות שימוש בשמות מוכרים עם מוניטין חיובי, במטרה להימנע מביקורות פתע. בהמשך החקירה התברר כי המכולה הייתה שייכת לחברת "סונאר C.L", העוסקת בתחום האשראי ליבוא, ולא לחברת הציוד לצילום כפי שנטען. המכולה, שהגיעה ממזרח אסיה, הייתה מלאה במקרנים למערכות קולנוע ביתי, מוצר שהיה פופולרי בשוק האלקטרוניקה באותה תקופה ועם שיעור מס גבוה. כאשר נבדקו המסמכים, התגלה כי ערך הסחורה שהוצהר היה נמוך באופן משמעותי מהסכום ששולם בפועל, דבר המעיד על הברחה דוקומנטרית – הצהרה על ערך נמוך בכוונה להימנע מתשלום מיסים.

בנוסף, התברר כי אדם בשם ט' ש' – שהיה קשור לייבוא המכולה – מוכר לחוקרי המכס, וכבר נתפס בעבר בהברחות דומות ונקנס. בהתאם לכך, המליץ שצ'ופק על החרמת הסחורה, הטלת קנס מרבי על בעל המכולה והגשת כתב אישום בגין הברחה דוקומנטרית[3].

התערבות פוליטית וחשיפת קשרים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מכן, נודע לחיים שצ'ופק כי למרות המלצתו להטיל קנס ולנקוט בהליכים פליליים בגין הברחה, לא הוטל קנס, לא הוגש כתב אישום, והמכשירים המוחרמים שוחררו תמורת תשלום מס מופחת. שצ'ופק, ושאר החוקרים, טענו כי מעולם לא נתקלו בצעדים כה חריגים, שבהם סחורה מוברחת אינה מחולטת, לא ננקטים הליכים פליליים, ומבריחים עם היסטוריה עבריינית מקבלים את הסחורה בחזרה.

ביוני 2004, במסגרת חקירת פרשת רשות המיסים, התבקש שצ'ופק להעיד בפני סנ"צ אריה אידלמן, ראש מפלג הונאה במשטרת מחוז תל אביב. בעדותו, שעסקה בין השאר בפרשת המכולה המוברחת, ציין שצ'ופק כי "בכל השנים שלי כחוקר מכס לא נתקלתי בדבר כל כך בוטה כמו פרשת המכולה של מכשירי הקולנוע הביתי". עדותו של שצ'ופק חשפה פרטים נוספים על ההתנהלות מאחורי הקלעים של הפרשה. במהלך החקירה התברר כי אחד הגורמים המעורבים היה איש העסקים שמעון בלולו, אחיו של עמי בלולו, פעיל ליכוד בולט בעל השפעה במרכז הליכוד, אשר היה בקשרים עם אישים בכירים מערכת הפוליטית.

המקור המודיעיני, אהרון לילוף, היה איש עסקים שעסק בין השאר בייבוא מוצרי אלקטרוניקה, מימון חוץ בנקאי ונדל"ן. לילוף, שהיה מקור מודיעיני מוערך במחלקת החקירות של המכס והתמחה בהליכי יבוא והברחות, הכיר היטב את שמעון בלולו שהיה עימו בקשרים עסקיים. במהלך עדותו בפני אידלמן, סיפר לילוף כי שמעון בלולו פנה ללשכת שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, בבקשה להתערבותו לשחרור המכולה המוחרמת. לילוף אף העיד כי היה נוכח בעת שבלולו התקשר ישירות ללשכת נתניהו. בנוסף, אידלמן תיעד את עדותו של לילוף בווידאו[3][2].

טענות לטיוח החקירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות עדותו של אהרון לילוף, שצפויה הייתה לחשוף מעורבות פוליטית, הודיע סנ"צ אידלמן, שהוביל את החקירה, כי התיק יועבר לטיפול היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). אולם, מספר שבועות לאחר מכן, התקבלה הוראה מיחידת החקירות של המכס לנתק קשר עם לילוף, ועדותו לא נבדקה. אידלמן, שהתלונן על כך, ציין כי לא הותר לו להפעיל אמצעי חקירה נוספים[3][4][5].

במקביל, חיים שצ'ופק, רפי רותם ועוד 13 חוקרים מיחידת חקירות מכס–מע"מ ברשות המיסים, אספו את חומרי החקירה הרלוונטיים, כולל מסמכים רבים, עדויות, ראיות מצולמות ומוקלטות, על מנת להעבירם לפרקליטות לצורך בדיקה מעמיקה של הקשרים בין רשות המיסים לארגוני פשע ובין הגורמים הפוליטיים השונים. על פי עדות רותם, תיק החקירה הועבר בפועל לפרקליטות ביום חמישי, 8 ביולי 2004, וביום ראשון, 11 ביולי, הודיעה הפרקליטות על סגירת התיק. עם זאת, על פי רישומי הפרקליטות, התיק נפתח כשבועיים לפני כן ב-24 ביוני, ונסגר ב-12 ביולי, יום לאחר התאריך שבו נקב רותם. במשך זמן קצר זה, מנחם מזרחי, אז סגנה של פרקליטת מחוז תל אביב, רות דוד, כתב חוות דעת בת 160 עמודים, בסופה המליץ לסגור את התיק. רות דוד קיבלה את המלצת מזרחי, והתיק נסגר ללא הגשת כתב אישום[6]. בנוסף ההחלטה על סגירת התיק, כמו גם חומרי החקירה והראיות, הושמדו[1]. רותם ערער על סגירת התיק ב-31 ביולי 2004[7].

בספטמבר 2015, במסגרת עדות שנשמעה בהליך משפטי אחר שהתנהל נגד רפי רותם, התייחס מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר, עו"ד גיא רוטקופף, לסגירת תיק החקירה בפרשת המכולה. רוטקופף סיפר כי פנה למנחם מזרחי, שכיהן אז כסגן פרקליטת מחוז תל אביב, וביקש לברר את סיבת סגירתו המהירה של התיק. לדבריו, מזרחי הסביר כי התיק נסגר בתוך יום אחד, משום שמדובר היה בתיק שליווה באופן אישי מתחילתו ועד סופו, ולאחר בחינה מעמיקה הוחלט – בתיאום עם פרקליטת המדינה דאז, השופטת עדנה ארבל – כי אין הצדקה לנקיטת צעדי חקירה נוספים, ובהם האזנות סתר או פעולות מודיעיניות אחרות. מזרחי הוסיף כי רפי רותם שיתף פעולה באופן מלא עם צוות החקירה, העביר הקלטות וסייע ככל שנדרש, אולם בסופו של דבר פרקליטות המדינה קבעה שאין מקום להמשך החקירה, והתיק נסגר[8]. בדצמבר 2015, שלושה חודשים לאחר מכן, מזרחי עצמו – שכיהן באותה עת כשופט שלום – העיד באותו הליך, וציין כי המידע שסיפק המקור אהרון לילוף תועד בזיכרונות דברים שערך רותם ובתיעוד וידאו. עם זאת, לדבריו, לא ניתן היה להסתמך על העדות במלואה, שכן חלקים ממנה התבססו על שמועות ועל עדויות עקיפות שלא ניתן היה לאמתן במדויק, ולא לבסס עליהן כתב אישום[9][10]. העיתונאי גור מגידו, הדגיש כי נתניהו עצמו לא נחשד בפרשה. לדבריו, יש להתייחס בזהירות למידע שמסר לילוף, שכן המזכר שבו נרשמו דבריו חסר ערך ראייתי ישיר, ועדותו נחשבה לעדות מכלי שני בלבד. מגידו ציין כי ייתכן שחיקור מעמיק של בלולו היה מאפשר בירור מקיף יותר של הדברים – אך ייתכן גם שהתיק היה נסגר באותה מידה[6].

בנובמבר 2017, כ-13 שנים לאחר סגירת התיק, נציב הביקורת על הפרקליטות, השופט (בדימוס) דוד רוזן, חקר את הפרשה. במסקנותיו כתב ”מדובר בתיק, המגלם חשדות כבדים כנגד נושאי משרה רמים ונכבדים”, ”סגירתו של "מגה תיק" כזה תוך ארבעה ימים, על ידי פרקליט מחוז שעיין בחוות דעת שנפרשה על פני 160 עמודים – אינו יכול שלא לעורר תמיהה”. והוסיף כי ”קשה להניח שבימים ספורים אלה, אשר כללו גם סוף שבוע, עיינה פרקליטת המחוז גם במסמכים ועדויות מרכזיים בתיק החקירה”. יתרה מכך, רוזן התייחס לנושא השמדת חומרי החקירה והראיות, שהיו אמורים להישמר לצורך בדיקה עתידית. הוא ציין כי ”מסיבות עלומות, שלא לומר מוזרות ותמוהות, יחד עם התיק נעלם או בוער אף התיעוד שהוביל להחלטה לביעור, כמו גם זהות הגורם שקיבל את ההחלטה לבער את התיק בשנת 2014. אין הדעת סובלת מצב דברים זה. לא ייתכן כי עם ביעור התיק, תבוער גם ההחלטה על הביעור, באופן שלא מאפשר להתחקות אחר השיקולים שעמדו בבסיס החלטה זו ואחר זהותו של מקבל ההחלטה. לא זאת אף זאת – קשה לקבל הנתון לפיו במערכת הממוחשבת של הפרקליטות לא נמצאו מסמכים או פניות נוספות בנוגע לתיק החל משנת 2007”[6][11][12].

מותו של המקור המודיעיני אהרון לילוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקירה סביב שחרור המכולה, שבה היו מעורבים שמעון בלולו וגורמים פוליטיים בכירים, כללה גם את עדותו של המקור המודיעיני אהרון לילוף, שכונה ביחידת החקירות "מקור 270/02". במזכר שנמצא מאוחר יותר בידי רפי רותם נכתב כי לילוף סיפר על קשריו של בלולו עם שר האוצר דאז בנימין נתניהו, וטען כי בלולו השתמש בקשרים אלו לצורך שחרור המכולה המוחרמת במכס. לילוף הוסיף כי היה עד לשיחה טלפונית בין השניים, שבה, לטענתו, הופעל לחץ לשחרור המכולה. עדותו של לילוף במשטרה תועדה גם בווידאו.

בהמשך, לילוף, שחשף גם קשרים נוספים בין בכירי רשות המיסים לארגוני פשע, פנה למפעיליו ברשות המיסים ודיווח כי גורם בכיר ביחידת החקירות הדליף את זהותו כמודיע למשפחות פשע, כי הוא נתון תחת איומים וחייו בסכנה. למרות זאת, לא ננקטו צעדים ממשיים להגנתו.

ביוני 2005[13] נמצא לילוף מת בחדר מלון דן פנורמה בתל אביב. ראשו היה מכוסה בשקית ניילון שהודבקה לצווארו בנייר דבק, ובתוכה נמצא בלון גז קטן המחובר לגזייה. לצד הגופה נמצא גם מכתב התאבדות. אף שבמשטרה וברשות ידעו כי מדובר במקור מודיעיני, לא בוצעה נתיחה לאחר המוות. המשטרה קבעה כי מדובר בהתאבדות, אולם בני משפחתו הביעו ספק בכך. לטענתם, לא היה מקום להניח שמדובר בהתאבדות, והם חשדו כי ייתכן שנרצח. בשל היותו אדם דתי, החליטה המשפחה שלא לערער על קביעת המשטרה, שכן הליך כזה היה כרוך בהוצאת הגופה מן הקבר.

במהלך השבעה התגלו לבני משפחתו ממצאים שהטילו ספק בגרסת ההתאבדות: חלק מציפורניו של לילוף נמצאו תלושות, מפתח החדר לא אותר, לא הורגש ריח של גז בחדר, והשקית שעל ראשו נמצאה שלמה – בניגוד למצופה במקרה של חנק עצמי. אלמנתו, שסירבה לקבל את גרסת ההתאבדות, פנתה למשטרת תל אביב בבקשה לחקור מחדש את נסיבות המוות, אך בקשתה נדחתה. רק כשנה לאחר מכן נודע לה כי בעלה היה מקור מודיעיני של רשות המיסים. בעדותה טענה כי לילוף התריע בפני גורמים ברשות כי נחשף וכי חייו נתונים בסכנה.

רפי רותם וחוקרים נוספים ברשות טענו כי יש יסוד להאמין שחשיפת זהותו של לילוף הובילה לפגיעה בו מצד גורמים עברייניים שהיו מעורבים בהברחות. עם זאת, לא נמצאו ראיות ישירות לכך[9][14][4][10][8].

חקירת פרשיית הטיוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2015, חודש אחרי שרות דוד נעצרה במסגרת חקירת פרשת רונאל פישר, הורה היועץ המשפטי אז, יהודה וינשטיין, לפתוח בחקירה בעניין התנהלותה כפרקליטת מחוז ת"א, בעקבות ממצאים שהציגה בפניו המשטרה[11].

ביולי 2015, חיים שצ'ופק, חוקר המכס לשעבר, פנה למשטרה במטרה למסור עדות בנוגע לפרשת המכולה המוברחת, כחלק מפניה מרוכזת של 15 חוקרים לשעבר ברשות המיסים, שהעלו טענות על פרשיות שחיתות שונות בהן הייתה מעורבת רות דוד[4].

בדצמבר 2015, החליט ויינשטיין לסגור את תיק החקירה. הוא קבע כי אין ראיות מספיקות להעמיד לדין את המעורבים ובכל מקרה העבירה התיישנה, אך לא הספיק לכתוב חוות דעת מנומקת בטרם סיום תפקידו[11].

במרץ 2016, היועץ המשפטי לממשלה החדש, אביחי מנדלבליט, הודיע כי בחן את חוות הדעת של קודמו, יהודה ויינשטיין, ואת מכלול הנימוקים שהוצגו בה, והחליט כי אין מקום לשנות את ההחלטה. לפיכך, הוא הורה על סגירת תיק החקירה.[11].

באפריל 2016, שוקי משעול, עובד ברשות המיסים לשעבר, עתר לבגץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לאחר שהורה על סגירת התיק. העתירה נדחתה בנובמבר 2017. השופטים יצחק עמית, דפנה ברק-ארז ומני מזוז קבעו כי העתירה נעדרת תשתית עובדתית ובחלקה נסמכת על השערות וספקולציות חסרות ביסוס, ולא נמצאה ראיה שיכולה ללמד על קבלת החלטות מוטות או השפעה זרה בעקבות התערבות רות דוד[15][16][17].

בנובמבר 2017, קבע נציב הביקורת על פרקליטות המדינה, השופט (בדימוס) דוד רוזן, כי חלקים מן הפרשה זכו לטיפול חלקי ובלתי ממצה, וכי קיימים סימנים אפשריים לטיוח של ממש. רוזן ציין כי סגירתו המהירה של התיק מעוררת תמיהה, וכי מסיבות שלא הובהרו, תיק החקירה עצמו הושמד, מבלי שנותר תיעוד להחלטה על ביעורו או לזהות הגורם שקיבל אותה[11][1][12].

בתחילת 2019, עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בדרישה כי יורה לשרת המשפטים דאז, איילת שקד, להקים ועדת בדיקה חיצונית לאחר שהתעלמה מפניות התנועה בנושא. התנועה טענה כי מדובר בטיוח חקירה חמורה, והציעה שמשרד המשפטים יקים ועדת בדיקה בראשות שופט עצמאי[18]. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, כשהשופטים יוסף אלרון ומני מזוז ציינו כי בית המשפט לא מתערב בשיקול דעתו של שר[11].

ביוני 2019, נפגשו אנשי התנועה לאיכות השלטון עם שר המשפטים דאז, אמיר אוחנה, בניסיון לשכנע אותו להשתמש בסמכותו להקים ועדת בדיקה. אולם, גם אוחנה לא פעל בנושא, ולא הוקמה ועדת בדיקה[11].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 ערן הילדסהיים, מכולת פנדורה: נתניהו מתלונן על טיוח פרשת הפרקליטה הבכירה רות דוד • מדוע הוא עצמו נמנע מלבדוק את הפרשה עד היום? • התשובה האפשרית מפחידה למדי, באתר העין השביעית, 23 בנובמבר 2019
  2. ^ 1 2 משה ליכטמן, חן מענית, ‏פרשת המכולה המוברחת: האם נתניהו היה מעורב?, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2017
  3. ^ 1 2 3 משה ליכטמן, ‏מקור מודיעיני במכס העיד במשטרה כי נתניהו התבקש להתערב להחזרת סחורה מוברחת שהוחרמה, באתר גלובס, 18 ביולי 2008
  4. ^ 1 2 3 משה ליכטמן, ‏ייחקרו תלונות של חוקרים ברשות המסים נגד עו"ד רות דוד, באתר גלובס, 21 ביולי 2015
  5. ^ משה ליכטמן, ‏שפירא: קבוצת ה-15 תוזמן להעיד בפרשת השחיתות ברשות המסים, באתר גלובס, 22 ביוני 2016
  6. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד גור מגידו, 16 שנה אחרי: אותר מזכר עם מידע מודיעיני על נתניהו בפרשת רשות המסים, באתר TheMarker‏, 8 במרץ 2020
  7. ^ משה ליכטמן, ‏המשטרה ביטלה את עדות השופט מנחם מזרחי נגד רפי רותם, באתר גלובס, 12 ביולי 2015
  8. ^ 1 2 משה ליכטמן, ‏השופט מנחם מזרחי לא יעיד נגד רפי רותם אלא באישור היועמ"ש, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2015
  9. ^ 1 2 גלי גינת‏, פרשת המקור ש"התאבד": הפרקליטות ידעה שנחשף - וסירבה להגן עליו, באתר וואלה, 16 בדצמבר 2015
  10. ^ 1 2 אמיר זוהר, ‏המודיעין המסכל: סיפור שמתחיל לפני 15 שנה במכולה מוברחת וסופו לא ידוע, באתר מעריב אונליין, 20 בדצמבר 2015
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אמיר בן-דוד, סודות, שקרים ולואי ויטון: כך הפך תיק רות דוד לקונספירציה המושלמת, באתר זמן ישראל, 5 בדצמבר 2019
  12. ^ 1 2 נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, תלונה בעניין גניזתו של תיק, המעלה חשדות כבדים כלפי נושאי משרה בכירים במשרד ממשלתי, בתוך ימים ספורים, באתר www.gov.il, ‏20 בנובמבר 2017
  13. ^ נועם שרביט, ‏אהרון לילוף התאבד שבועיים לאחר שנעצר בחשד למירמה באורליין, באתר גלובס, 28 ביוני 2005
  14. ^ גלי גינת‏, לאחר מאבק של שנים: המדינה תפצה אלמנה של מקור מודיעיני שהתאבד, באתר וואלה, 8 בדצמבר 2015
  15. ^ משה ליכטמן, ‏בג"ץ דחה את ערעורו של שוקי משעול: פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, רות דוד, לא תואשם בעבירות של שוחד והפרת אמונים, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2017
  16. ^ ענת יורובסקי, ‏משפט ופלילים / העליון דחה עתירה כנגד החלטת היועמ"ש שלא להעמיד לדין את רות דוד, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 9 בנובמבר 2017
  17. ^ בג"ץ 3049/16 פס"ד
  18. ^ בגץ 6874-18 עתירה בגץ 6874-18 תגובה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרשת_המכולה_המוברחת&oldid=42281426"