פרשת הקרקעות של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית ברחביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדמות ג'נג'ריה (מתחם שהשתרע בין רח' הקרן הקיימת בצפון, רח' בן מימון בדרום, רח' המלך ג'ורג' במזרח ועמק המצלבה במערב), בבעלות הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, שעליהן הוקמה שכונת רחביה א', אחרי שנמכרו לחברת הכשרת היישוב ב-1950. מכירת השטח גרמה לכעס רב מצד מנהיגות היישוב הערבי וכנסיות אחרות. כתוצאה מכך, עברה הפטריארכיה לשיטת החכרה במקום מכירה.

פרשת הקרקעות של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית ברחביה, היא פרשת הונאה שהתרחשה בשנת 2000. יעקב רבינוביץ ביים עסקת מקרקעין רחבת היקף, בין מדינת ישראל והקרן קיימת לישראל לבין הפטריארכיה, תוך שהוא מציג מצג שווא כאילו הוא מתווך בין שליחי המדינה, לבין הפטריארך דיאודורוס הראשון, להארכה מתחדשת מאליה של תקופת החכירה של קרקע בת כ-520 דונם בבעלות הפטריארכיה הממוקמת ברחביה, לתקופת חכירה של 999 שנים נוספות. בעסקה זאת העלים רבינוביץ, לא פחות מ-20 מיליון דולר, כספים שמדינת ישראל ייעדה לעסקת הקרקעות ברחביה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הגדול בירושלים, שהקרקע עליו הוא בנוי, הייתה שייכת לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית עד למרץ 2011, עת נמכרה לקבוצת משקיעים.

עסקאות חכירה עם הפטריארכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים, מחזיקה ברכוש מקרקעין רב ברחבי מדינת ישראל. כפועל יוצא מכך היא מעורבת, במספר רב של עסקאות שכירות עם שוכרי נכסים, יהודים וערבים, כמו גם עם נציגי המדינה, והקרן קיימת לישראל. דוגמה מובהקת היא עסקת הקומבינציה בגבעת אנדרומדה תמורתה קיבלה הפטריארכיה 30 דירות. שטחי קרקע רבים השייכים לפטריארכיה, ונמצאים באזור ירושלים רבתי, הוחכרו לקק"ל, לתקופה של 100 שנים. בראשית המאה ה-21 בהתקרב תקופת החכירה לסיומה, נוצר הצורך לחדשה לתקופה נוספת. עם זאת, בעקבות התנגדותם של גורמים יוונים-אורתודוקסים פרו-פלסטינים, ובכדי למנוע את הכשלתן, עסקאות חידוש החכירה, בין הפטריארכיה לבין רשויות מקרקעי המדינה, חייבות היו להתבצע בחשאיות ובסודיות.

ההכרח בחשאיות, הוביל לשימוש בשירותיהם של מתווכים למיניהם, אשר לא תמיד הייתה ערבות ליושרם.

באותם ימים, ראש הפטריארכיה היה הפטריארך דיאודורוס הראשון, אדם זקן חולה ותשוש, המוטל על ערש-דווי.

בתחילת שנת 2000, פנה עו"ד וינרוט בשם יעקב רבינוביץ, דוד מורגנשטרן ואדם נוסף בשם בנו זוסמן, אל שרי האוצר והתשתיות, ומסר להם כי ללקוחותיו, יש קשרים עם הפטריארכיה היוונית, וכי הם יכולים להביא לפתרון בעיית הקרקעות בירושלים. כך שתמורת תשלום של 20 מיליון ש"ח במזומן, תסכים הפטריארכיה להחכיר אותן לתקופה של 999 שנים. לדברי וינרוט, רבינוביץ פנה אליו, והציג בפניו מסמך על ביצוע עסקה קודמת עם הפטריארך בבית שמש, בשווי אסטרונומי של 300 מיליון דולר. כן הציג בפניו מכתב המלצה מעו"ד אברהם הללי ראש אגף המקרקעין של הקק"ל, ועל כן אמינותו לא הייתה מוטלת בספק[1].

חברת הימנותא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימנותא בע"מ היא חברת בת של הקרן הקיימת לישראל, שנוסדה בשנת 1938 במטרה להוות מכשיר משפטי לקניית וניהול קרקעות שהקרן הקיימת שוקלת למכרם הלאה, דבר הנוגד את עקרונות הקרן. כן נועדה חברת הימנותא להחזיק בנאמנות קרקעות שנמסרו לקרן הקיימת עד למסירתם חזרה לבעליהם.

"הימנותא" היא זו שמימנה את עסקת הקרקעות ברחביה, באמצעות כספי הלוואה שהעמידה המדינה לקק"ל, ואלו הועברו להימנותא לשם ביצוע העסקה.

התאגיד הזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאגיד זר[2] בשם CHRISTIAN LANDS IN ISRAEL LTD, הוקם במיוחד לצורך העסקה על ידי עו"ד יעקב וינרוט ונשלט על ידי רבינוביץ. על פי ההסבר שנמסר, התאגיד הוקם כדי להתגבר על הרגישות הפוליטית, הכרוכה בביצוע העסקה במישרין עם רשויות המדינה, וכדי שזו תחשב עסקה עם גורם פרטי זר. על פי המוסכם התאגיד הזר, הוא זה שיחכור את הקרקעות מאת הפטריארכיה.

החתימה על ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליך החתימה תוכנן ונוהל על ידי רבינוביץ. היה זה הליך בו כל צעד נשקל מראש במטרה להטעות את המשתתפים, ולמנוע מהם להבחין בתרמית.

העיתוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנדחה מספר פעמים, על ידי גורמים עלומים שהתקשרו לרבינוביץ בשם הפטריארך, נקבע מועד החתימה על העסקות, ליום שישי, ה-14 באפריל סמוך לכניסת השבת, בזמן שהפטריארך מתאושש מטיפול דיאליזה שעבר באותו יום. רבינוביץ, שותפו מורגנשטרן, וכן עו"ד וינרוט הם אנשים חרדים, עובדה שיצרה לחץ לסיים את העסקה במהירות, וטרם כניסת השבת. השילוב בין הצורך לסיים את העסקות במהירות ובין מצבו הבריאותי של דיאודורוס, תרם לכך שהנתונים לא נבדקו כראוי, והתאפשרה הצגת מצג השווא כאילו הפטריארך חתם על המסמכים, וקיבל לידיו את התמורה.

אופן התשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימנותא העבירה לחשבונו של עו"ד וינרוט את מלוא הסכום של 20 מיליון ש"ח. מתוכם סכום של 16 מיליון יועבר לפטריארך, ו-4 מיליון ישמשו לכיסוי שכר טרחת עורכי הדין, המתווכים והוצאות שונות.

על פי הנחיות רבינוביץ, (בהתאם להוראות שקיבל לדבריו מן הפטריארך), הכין וינרוט 13 שיקים בנקאיים, משוכים על שמו, ומוסבים על החָלָק[3], אותם היה אמור רבינוביץ להעביר לפטריארך. את השיקים ביקש רבינוביץ לקבל ב-2 מעטפות.

בבית הפטריארך[עריכת קוד מקור | עריכה]

את אירוע החתימה ניהל רבינוביץ ביד רמה, כאשר הוא קובע באופן בלעדי את סדריו. בעת שהוא מורגנשטרן וזוסמן נמצאו כבר בבית הפטריארך, הגיעו גם עו"ד יעקב וינרוט, אחיו - עו"ד אברהם וינרוט, הנוטריון - עו"ד אברהם פרי, הרופא - ד"ר ברונו אוסטפלד, ונציג קק"ל מר מרדכי תנורי. כדי לא לעורר חשד, הם הגיעו בשתי מכוניות נפרדות, והתבקשו על ידי רבינוביץ להמתין בחדר האורחים. חדר האורחים בבית הפטריארך נמצא בקומת הכניסה, בעוד שחדר המגורים של הפטריארך ממוקם בקומה גבוהה יותר.

רבינוביץ הראה לנוכחים את מסמכי העסקות שנוסחו על ידי יעקב וינרוט, שנשאו 2 חותמות, אך לא היו חתומים. מרגע זה הוא מנהל את העלייה לרגל לחדרו של הפטריארך, שחזר לא מכבר מטיפול דיאליזה מעייף, והוא משוכנע כי מדובר במשלחת שבאה לבקרו ולדרוש בשלומו. רבינוביץ הסביר לנוכחים כי לנוכח מצבו הבריאותי של הפטריארך יימנע מהם לעלות, כולם ביחד, לחדרו.

ראשונים עלו זוסמן, רבינוביץ, וד"ר אוסטפלד. לצידו של הפטריארך נמצאה המטפלת שלו, והעידה כי דיאודורוס הוא אדם חכם וצלול. הרופא התחיל לטפל ברגלו של הפטריארך, ולא ביצע כל בדיקת כשירות. בבית המשפט הועלתה ההשערה שדיאודורוס כלל לא ידע שהוא אמור לעבור בדיקת כשירות, וכי הוא חשב שרבינוביץ אירגן לו רופא, לטפל בבעיית הנמק שהציקה לו.

לאחר מכן עלה הנוטריון, עו"ד פרי. כאשר הוא נכנס לחדר הוא ראה את הפטריארך במיטתו, ורבינוביץ מסר לו את המסמכים כאשר הם כבר חתומים. פרי, שלדבריו, הבין שהמסמכים נחתמו לפני דקות ספורות, אישר שהמסמכים נחתמו בפניו.

אחרון עולה לחדר יעקב וינרוט שברך את הפטריארך באנגלית על ביצוע העסקה, ודיאודורוס ענה לו באנגלית גם הוא: "כן, כן, תבוא שוב". מתשובה זאת למד וינרוט כי אכן הפטריארך מודע לכל התהליך שנעשה, קיבל את השיקים הבנקאיים לידיו, וכי הכל כשורה. בדיעבד מתברר כי ביום ראשון 16 באפריל, השיקים הבנקאיים נמצאים עדיין בידיו של רבינוביץ. רבינוביץ ניסה להסביר עובדה זאת, וסיפר ששני כמרים הגיעו אליו עם השיקים, תוך שהם מבקשים להמירם למזומנים, באומרם שהפטריארך "עובד רק במזומן".

הכספים לא הגיעו מעולם לידי הפטריארך. דא עקא, השיקים נפדו על ידי רבינוביץ וזוסמן, ותמורתם הופקדה בחשבונותיהם בארץ ובחו"ל.

בלשכת רישום המקרקעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך למועד התרחשות האירועים הנ"ל, פנה וינרוט ללשכת רישום המקרקעין בירושלים, ורשם על סמך ייפוי הכוח הנחזה להיות חתום בחתימת ידו של הפטריארך, הערת אזהרה לטובת התאגיד הזר, על זכויותיה של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית, במקרקעין נשוא ה"עסקה".

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבר רישום העסקה נודע לעיתונאי, אשר פרסם את קיומה באמצעי התקשורת. הדבר נודע לאנשי הפטריארכיה, ואלו פנו לבית המשפט בבקשה לבטל את הרישום בלשכת רישום המקרקעין, מהסיבה שחתימות הפטריארך, על מסמכי העסקה ועל ייפוי הכוח, זויפו. בשלב ראשון ביקשה הפטריארכיה צו מניעה לביצוע דיספוזיציה (שינוי מעמד) בקרקעות.

במקביל הגישה הפטריארכיה, גם תלונה במשטרה כנגד המעורבים בפרשה. תלונה זו הניבה בסופו של דבר כתב אישום כנגד רבינוביץ ומורגנשטרן, בעוד שזוסמן נמלט מהמדינה, מצא מקלט ברומניה, והוסגר לישראל רק ב- 18 בנובמבר 2011[4].

בית המשפט המחוזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט התקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני השופט משה גל. רבינוביץ הורשע בעבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, ושיבוש מהלכי משפט. כעונש הוטל עליו מאסר של שבע שנים, מתוכן ארבע וחצי שנים לריצוי בפועל, ושנתיים וחצי על תנאי. כן, הוטל עליו קנס בסך של 20 מיליון ש"ח, או שלוש שנות מאסר תמורתו, ופיצוי קק"ל בסך של 800,000 ש"ח. מורגנשטרן הורשע בכך שסייע לרבינוביץ לבצע את העבירות הנזכרות, וכן בשיבוש מהלכי משפט. כעונש הוטל עליו מאסר של שנתיים, מתוכן שנה וחצי בפועל והיתרה על תנאי. כן הוטל עליו קנס בסך של 2 מיליון ש"ח, או שנת מאסר תמורתו, ופיצוי קק"ל בסך של 300,000 ש"ח.

רק ב-11 בספטמבר 2012, לאחר שכאמור, כשנה קודם לכן הוסגר זוסמן לישראל, הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בירושלים, על חלקו בעסקה. הוא הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, ובהלבנת הון. בהכרעת הדין כתב עליו השופט רפי כרמל: "הוא היה בלב ליבו של המעגל הפנימי המבצע. היה אמון על הרעיון כולו"[5].

בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם הפרקליטות וגם רבינוביץ ומורגנשטרן ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעוד שהמדינה ערערה על קולת העונשים, ועל כך שמורגנשטרן הורשע רק כמסייע, ולא כמבצע עיקרי, הנאשמים ערערו על עצם הרשעתם. בדיון ישבו השופטים: אשר גרוניס, מרים נאור, ויורם דנציגר.

  • ערעורו של רבינוביץ נדחה, ובית המשפט העליון החליט לא להתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי.
  • ערעורו של מורגנשטרן התקבל באופן חלקי. באשר להרשעה בסיוע לביצוע עבירות המרמה והזיוף, קבעו השופטים כי לא ניתן לבסס את רף ההוכחה הדרוש במשפט הפלילי, מעבר לכל ספק סביר, את אשמתו, באמצעות תשתית הראיות הנסיבתיות שהציגה המדינה. באשר לעבירת שיבוש מהלכי החקירה, קבעו השופטים כי יש להשאיר את ההרשעה על כנה.
  • ערעור המדינה התקבל באופן חלקי. עונשו של רבינוביץ הוחמר, וחלק המאסר בפועל אשר הושת עליו, הוגדל מארבע וחצי לשש שנים. באשר למורגנשטרן קבע בית המשפט כי לא ניתן לבסס הרשעה כי הוא היה מבצע כרבינוביץ. רכיבי הקנס והפיצוי שהושתו במחוזי בוטלו, ועונש המאסר הוקטן לחצי שנה אשר רוצתה בעבודות שירות בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק.

הימנותא תובעת את יעקב וינרוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, הגישה הימנותא תביעה נגד עו"ד יעקב וינרוט בסך 20 מיליון דולר. הימנותא טענה כי וינרוט, ששימש כנאמן בעסקת הקרקעות, התרשל וכתוצאה מכך התאפשרה ההונאה בה זויפה חתימתו של הפטריארך היווני. בתום הליך גישור בפני שופט בית המשפט העליון בדימוס תיאודור אור הושגה פשרה בה שילם 5.5 מיליון דולר להימנותא[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה יפרח, כמה צריך לשלם כדי להתמנות לפטריארך? תחקיר: כסף, סודות ושקרים אתר חדשות מחלקה ראשונה 29 ביולי 2011
  2. ^ תאגיד זר הוא חברה שנרשמה בחו"ל
  3. ^ שיק מוסב על החָלָק, משמעו שיק המוסב על ידי האדם שלפקודתו נערך השיק, באמצעות חתימת שמו על גב השיק, ומבלי שיכתוב למי הוא מסב את השיק. בכך מאפשר המסב על החלק, לאדם לו הוא מוסר את השיק, להעביר את השיק הלאה, מבלי להשאיר "טביעות ידיים"
  4. ^ עופר וולפסון, בנו זוסמן מפרשת "הפטריארך היווני" הוסגר לישראל, אתר חדשות מחלקה ראשונה, 18 בנובמבר 2011
  5. ^ יסמין גואטה ביהמ"ש הרשיע את בנו זוסמן בחלקו בפרשת הפטריארכיה היוונית, TheMarker ‏ 11 בספטמבר 2012
  6. ^ ‫הילה רז, עו"ד וינרוט: "שילמתי 5.5 מיליון דולר לקק"ל בעקבות החלטת בורר", באתר TheMarker‏, 31 במאי 2012‬