פרשת זיוף הפרנק
שערוריית זיוף הפרנק הצרפתי פרצה בממלכת הונגריה בשנת 1925 אחרי מלחמת העולם הראשונה. שורשי הפרשה חוזרים לשנת 1923, כאשר חוגי הימין ההונגרי רצו לנקום בהסכם השלום של חוזה טריאנון בצרפת על ידי זיוף מסיבי של שטרות כסף של הפרנק הצרפתי, ובכך גם השגת כסף לעסקים האיראדנטיים שלהם (החזרת שטחי "הונגריה הגדולה" מלפני המלחמה לריבונות הונגרית). הזיוף בוצע לכאורה בידיעת החוג הפוליטי ההונגרי הגבוה ביותר, כמו ראש הממשלת הונגריה אישטוואן בתלן וראש ממשלת הונגריה לשעבר פאל טלקי. אולם לאחר מעצרם של אזרחים הונגרים שהפיצו את הפרנקים המזויפים באמסטרדם בדצמבר 1925, הסקנדל הסלים לרמה בינלאומית, ומספר מעצרים נערכו גם בהונגריה. עם זאת, הנאשמים, שהעלו טעמים פטריוטיים להגנתם, הועמדו למשפט מתון למדי. ממשלתו של בתלן דשדשה ב-1926 בגלל אחריותה לעניין, אך לבסוף נשארה בשלטון.
רקע ומטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הונגריה סיימה את מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) כמפסידה. לאחר הכתבת תנאי השלום באמצעות חוזה טריאנון (4 ביוני 1920), האליטה הפוליטית של הונגריה ראתה את התיקון של התנאים של החוזה כמטרה העיקרית שלה. לפי ראייתם צרפת הייתה אחראית לנזק שספגה הונגריה במסגרת הסכם השלום. ניסיונות של רוויזיוניזם היסטורי לתיקון נעשו על ידי קציני צבא, פוליטיקאים ואישי ציבור על ידי ייצור שטרות של פרנקים צרפתיים מזויפים. המצב הכלכלי והפיננסי הלא יציב במדינה היה נוח במיוחד לזיוף. בנוסף לתמיכה הכספית בתיקון של חוזה טריאנון, הם רצו להחליש את הכלכלה הצרפתית ולהשפיע על הבחירות בצ'כוסלובקיה. השטרות המזויפים, לא מעט בגלל איכותם הירודה, לא תוכננו להחלפה בצרפת, אלא במדינות מערב אירופה אחרות, בעיקר הולנד ואיטליה.
ייצור כסף מזויף 1922–1925[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזייפנים עסקו בניסיונות זיוף הפרנק במשך שנים, כדי לנקום בצרפת. הזיוף בוצע במכון הקרטוגרפיה בבודפשט, שהיה תחת פיקוח משרד ההגנה. הכלים - מכונה, נייר, דפוס, מעטפה - הגיעו בעיקר מגרמניה ומאוסטריה. עם קבלת האמצעים הדרושים, החלו לייצר את הערך הנקוב הגדול ביותר, 1,000 פרנק. התוצאה הסופית הייתה 30,000 שטרות מזויפים מסוג "bleu et rose" של אלף פרנק, מתוכם 4,400 יצאו באיכות טובה, 9,000 באיכות בינונית ו-16,000 באיכות גרועה. שטרי הכסף הצרפתיים הכחולים-ורודים הונפקו בצרפת עוד בשנת 1890,[1] מאפייני האבטחה של השטרות הצרפתיים באותה תקופה היו דפוס שקע או תגלִיף (באנגלית: Intaglio), הדפסה פוליכרום (רב צבעים) וסימני מים וכן נייר שטרות צרפתי טיפוסי, דק במיוחד אך חזק, דמוי סרט.[2] [3] יחד, הם היוו מכשול כמעט בלתי עביר בפני זייפנים. אלף פרנק מהטיפוס הזה זה הוחלף ב"Cérès et Mercure" בשנת 1929 על ידי בנק דה פראנס (Banque de France) עקב ניסיון הזיוף בהונגריה והוצא מהמחזור לחלוטין ב-1933.[4] לאחר השלמת הזיוף, הושמדו מכונות הדפוס, לוחות ההדפסה ושאר האמצעים.
השערורייה ושחקניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 בדצמבר 1925 כשל קולונל ההוסרים אריסטיד ינקוביץ' בהולנד בעת שניסה לפדות אלפי פרנק מזויפים בבנק. הוא ושניים מחבריו נעצרו על ידי המשטרה ההולנדית יחד עם מיליוני פרנקים מזויפים. מפיצים בהמבורג, קופנהגן ומילאנו כשלו בזה אחר זה בעקבות החקירה. הנסיך לאיוש וינדישגרץ (Windischgraetz), מזכירו, דז'ה ראבה ומפקד המשטרה הלאומית של הונגריה, אימרה נאדושי, נעצרו בהונגריה. כמו כן, נעצרו כמה אנשי צוות של המכון לקרטוגרפיה. לזיוף תרם גם שותפו של וינדישגרץ, ארתור שולצה. השערורייה הגיעה עד מהרה לחוגים גבוהים ביותר: ראש הממשלה איסטוואן בתלן כאמור וראש הממשלה לשעבר פאל טלקי, שלא הייתה לו מעורבות ישירה אך היה מודע לעניין.
המשפט ופסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפני בית המשפט בהונגריה הכריזו הנאשמים על מעשהם כמעשה פטריוטי, שהקל בעונשם. הנסיך לאיוש ווינדישגרץ נידון לארבע שנות מאסר, חלק מהן בילה בסנטוריום ובמלונות. בן לווייתו, ארתור שולצה, נפטר בטרם עת. מפקד המשטרה אימרה נאדושי נידון ל-3 שנים וחצי, אך בינתיים קיבל חנינה מהעוצר מיקלוש הורטי ושוחרר. לאחר הטלת עונשים קלים להפליא, בנק דה פראנס הפצוע דרש פיצוי סמלי של 1 פרנק. התוצאה הסופית של המשפט לא הייתה מפתיעה במיוחד בהתחשב בנסיבות.
השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שערוריית הזיוף של הפרנק גרמה לאובדן יוקרה חמור להונגריה. ממשלתו שלאחר המלחמה של בתלן ביקשה לכונן יחסים בינלאומיים טובים, שהושפעו בצורה לא נעימה מהשערוריה. אז, למשל, הגיע להונגריה שגריר חדש מצרפת כדי לנהל משא ומתן על הסכם יחסי מסחר בין צרפת להונגריה. בתחילת 1926 היה ויכוח גדול באספה הלאומית; חבר הפרלמנט טיבור פרקש גינה בחריפות את המשתתפים בשערורייה. הוא הגיש הצעה שהציעה להסמיך את ועדת החקירה הפרלמנטרית להמשיך בעבודתה והוועדה, שהוסמכה כדין, הייתה ממשיכה בעבודתה והייתה שומעת את כל המעורבים בפרשת הפרנקים תחת שבועה. תוצאת ההצבעה ב-24 במרץ הייתה שרוב גדול באספה הלאומית דחה את הצעתו של פרקש.[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלאז' אבלונצי : קונספירציה נגד הפרנק. רוביקון 2005/9
- תולדות הונגריה 1918–1919, 1945-1919
- תיק הפרנק 1 I .. Numismatics.hu
- תיק הפרנק 2
- תיק הפרנק בפורטל ההיסטורי של Múl-kor.hu
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Albert Pick: Standard Catalog of World Paper Money - seventh edition, general issues, volume two – Krause Publications Iola Wisconsin 1994
- ^ https://www.banque-france.fr/la-banque-de-france/histoire/billets-en-francs/lhistoire-du-billet-en-francs.html
- ^ http://www.frenchbanknotes.com/articles/create.php
- ^ http://www.banque-france.fr/fileadmin/user_upload/banque_de_france/histoire/Billets_en_Francs/emissions-retraits-billets.pdf
- ^ Világ, 1926. március (17. évfolyam, 42-66. szám)1926-03-24 / 61. szám