פרשת חולי הנפש היהודים בבית לחם (1948)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שער בית החולים הפסיכיאטרי בבית לחם (תמונה משנת 2018)

פרשת חולי הנפש היהודים בבית לחם התרחשה בעיצומה של מלחמת העצמאות. 75 מאושפזים יהודים נותרו לאחר פרוץ המלחמה בבית החולים הפסיכיאטרי המנדטורי בבית לחם, מעבר לקווי האויב. לאחר תום שלטון המנדט החלו מגעים להעברתם לישראל בתיווך ארגון הצלב האדום. הם הגיעו לישראל רק בינואר 1949.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית החולים הפסיכיאטרי בבית לחם

בית החולים בבית לחם הוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי ב-1928 והיה למוסד האשפוז הציבורי העיקרי לחולי נפש בארץ ישראל המנדטורית בניהול מחלקת הבריאות של שלטונות המנדט. מנהל בית החולים היה בריטי והרופאים היו ערבים. אושפזו בו ערבים ויהודים במחלקות מעורבות.

לאחר תום המנדט הבריטי במאי 1948 עבר המוסד לניהולה של אגודת הרופאים הערבית בפלסטין. דוקטור מוחמד טאהה דג'אני מונה למנהלו. באותה עת שהו בבית החולים 75 חולים יהודים בגילאי 24 עד 74.[1] חלקם היו מאושפזים בבית החולים מאז שנות השלושים. למעשה, לאחר נפילת גוש עציון והליכת מגיניו שלא נטבחו לשבי בירדן היו החולים בבית לחם היהודים האחרונים שנותרו בשטחי יהודה ושומרון. הפסיכיאטר דוקטור דניאל ארגו, שחקר את הפרשה, העריך כי עובדת היותם חולי נפש גוננה עליהם מפגיעה.[2]

הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 ביולי שלח ד"ר פפילימין, ראש משרד הצלב האדום בארץ ישראל, מכתב אל דוקטור אברהם קצנלסון, מנכ"ל משרד הבריאות הישראלי, ובו התריע על הימצאם של החולים היהודים בבית לחם וציין את בקשתו של מנהל המוסד דג'אני להעביר אותם לישראל בהקדם האפשרי.

כחודש וחצי לאחר קבלת המכתב נדון עניינם של החולים בישיבה שנערכה בלשכת שר הבריאות חיים משה שפירא. על פי הצעת עובדי משרד הבריאות התקבלה החלטה לדרוש להעביר לישראל את החולים היהודים תמורת העברתם חזרה של כ-45 חולי נפש ערבים שהיו מאושפזים במחלקת חולי נפש בבית הכלא בעכו (במקור אחר הוזכר מספר של מאה חולים ממספר מוסדות בישראל[3]). לא ברור אם הייתה כוונה לאשפזם במתקן בעכו, אשר נמצא כבלתי מתאים לאשפוז. משרד הבריאות הסכים לשלם עבור החזקת החולים היהודים בבית לחם, אך דרש מהצלב האדום להודיע לשלטונות הערבים שישראל דורשת לקבל מהם תשלום עבור החזקת החולים הערבים בעכו. ב-1 בספטמבר העבירה הממשלה דרך הצלב האדום שיק תשלום ראשון על סך 1,350 לירות ארץ ישראליות. בהמשך הועבר תשלום נוסף, אך לא ידוע אם הגיע ליעדו כיוון שהצלב האדום כבר עזב באותה עת את ירושלים. ההתכתבויות בין הצדדים בנוגע להעברת החולים היהודים נמשכו.

בחודש אוקטובר התריעה אגודת הרופאים הערבית שאין בידה כספים להזנת החולים. ב-11 בדצמבר כתב ד"ר דג'אני למשקיפי האו"ם והדגיש כי החולים זקוקים למזון וכי הוא לא מצליח להשיג משום מקור שהוא מימון להאכלתם. במהלך זמן זה מתו שלוש מהחולות היהודיות. סיבת המוות איננה ברורה - האם מאי ספיקת לב או מרעב. מקום קבורתן איננו ידוע. אפשר שפניות אלו ופטירת החולות זירזו את שלטונות ישראל למצוא פתרון לשיכונם של החולים. בידיעה שפורסמה בעיתון "מעריב" בדצמבר נאמר שהערבים הודיעו שהם מוכנים להמשיך ולהחזיק את החולים בבית לחם תמורת קבלת דמי כלכלתם מישראל, אלא שישראל העדיפה להעבירם אליה.[3]

מעבר מנדלבאום, 1948 (צילום של וילם ואן דה פול)

העברת החולים לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע ההעברה היה אמור להתקיים באמצע דצמבר אך יצא לפועל לבסוף ב-24 בינואר 1949 בסיוע משקיפי האו"ם והצלב האדום. 67 עד 69 חולים (לא ידוע מה עלה בגורל האחרים) הובאו אל מעבר מנדלבאום בירושלים והועברו אל ירושלים העברית. הם הוסעו בארבע משאיות ובאמבולנס שסיפק הצבא המצרי ובליווי של רופאים ואחיות ערבים ושל נזירות נוצריות ממנזרים בבית לחם. בדיווח עיתונאי על ההעברה נכתב כי החולים לבשו גלימות חולים אפורות ונעלו נעלי בית וכי ד"ר קצנלסון ביקש מהרופא המלווה הערבי למסור לד"ר דג'אני את הערכתו על הטיפול בהם. בעיתונות נכתב כי נקבע שהם יועברו בירושלים למנזר סן ונסן דה פול, לבית החולים הר הצופים שהשתכן ברחוב בצלאל, לבית החולים עזרת נשים ולמתקן בגבעת שאול.[4] כנגד העברת החולים שילמה ישראל דרך הצלב האדום סכום נוסף של 2,500 לירות.[5]

עיתון "הצופה" כתב באמצע דצמבר כי מספר שבועות לפני כן העבירה ישראל לעיר העתיקה המוחזקת על ידי ירדן מאה חולים ערבים.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

* Daniel Argo, Vladislav Fainstein, Edgar Jones, MZ. Abramowitz, Patients behind the front lines: the exchange of Mentally Ill patients in the 1948 Arab-Israeli War, History of Psychiatry, 14 March 2020

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בידיעות העיתונאיות על הפרשה מופיעות גרסאות סותרות על מספר הגברים והנשים בין החולים.
  2. ^ ד"ר ארגו ועמיתיו ולדיסלב פיינשטיין, אדגר ג'ונס ומ.ז. אברמוביץ חקרו את פרשת החולים בבית לחם על בסיס מסמכים שהשתמרו בארכיון המדינה ופרסמו עליה מאמר מדעי (ראו בפסקה לקריאה נוספת).
  3. ^ 1 2 חולי רוח יהודיים יוחזרו מבית לחם לירושלים, מעריב, 14 בדצמבר 1948.
  4. ^ היום - העברת חולי הרוח מבית לחם לירושלים, הבוקר, 24 בינואר 1949.
  5. ^ שיירת חולי-הרוח הגיעה לירושלים, הבוקר, 25 בינואר 1949
    הוחזרו 67 חולי-רוח מבית לחם, דבר, 25 בינואר 1949
    י. אופיר, מחזות היסטריים בזמן העברת חולי הרוח, חרות, 25 בינואר 1949
  6. ^ שוב נדחתה העברת חולי הרוח מבית לחם, הצופה, 15 בדצמבר 1948.