פרשת טמפיקו
 | |||||||||||||
| תאריכים | 9 באפריל 1914 – הווה (112 שנים) | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
טמפיקו  | ||||||||||||
| |||||||||||||
  | |||||||||||||
פרשת טמפיקו (באנגלית: Tampico Affair. בספרדית: Incidente de Tampico) החלה ב-9 באפריל 1914 כאירוע בין ימאים אמריקאים ל"צבא הפדרלי" של מקסיקו. חיילים מקסיקנים עצרו תשעה ימאים שירדו לחוף מקסיקני. מפקד צי האניות, אדמירל משנה, הנרי מאיו (Henry Mayo), דרש את שחרורם והתנצלות רשמית, כולל הצדעה לדגל ארצות הברית ומטח כבוד של 21 תותחים. מקסיקו שחררה את הימאים אך סירבה לדרישות ההצדעה והמטח. וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית, תמך בדרישות של הצי, מה שהוביל להסלמת הסכסוך. האמריקאים כבשו את נמל וראקרוס והחזיקו בו מעל שישה חודשים, פעולה שתרמה להתפטרותו של הדיקטטור המקסיקני ויקטוריאנו ורטה, ביולי 1914.
מיקומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טמפיקו שוכנת לחוף מפרץ מקסיקו, כ-500 קילומטרים דרומית לגבול ארצות הברית – מקסיקו.
- וראקרוס שוכנת אף היא לחוף מפרץ מקסיקו, כ-430 קילומטרים, מדרום מזרח לטמפיקו.
מהלך הפרשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המהפכה המקסיקנית, תפס את השלטון במקסיקו, הגנרל ויקטוריאנו ורטה לאחר הפיכה נגד הנשיא המודח פרנסיסקו מדרו. נשיא ארצות הברית וודרו וילסון סירב להכיר בו[1] וכדי להגן על אזרחים ורכוש אמריקאי, נשלחו מספר אוניות מלחמה של הצי האמריקאי, בפיקוד האדמירל הנרי ט. מאיו, לעיר הנפט טמפיקו. הצי האמריקאי שמר על יחסים ידידותיים עם חיל המצב הפדרלי של הנשיא ורטה, ואף ירה 21 מטחי כבוד לכבוד הדגל המקסיקני ב-2 באפריל 1914.
ב-6 באפריל כבשו כוחות המורדים בפיקודו של ונוסטיאנו קאראנסה, אזורים בעלי חשיבות אסטרטגית מחוץ לטמפיקו. מאיו הצהיר כי הצי האמריקאי יישאר נייטרלי, אך יגן על חיים ורכוש אמריקאי.[1] יום למחרת, אמריקאים וזרים שעבדו באזור החלו לחפש מקלט על גבי ספינות מלחמה אמריקאיות ואירופיות.
התקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 באפריל, עצרו חיילים מקסיקניים חמושים של הגנרל סָארָגוֹסָה (Zaragoza) תשעה מלחים אמריקאים: שבעה שירדו לחוף המקסיקני לרכוש דלק וכן את השניים שנותרו על הסירה האמריקאית.[2] הם נלקחו למפקד המקסיקני הקולונל רָאמוֹן הִינוֹחוֹסָה (Col. Ramón H. Hinojosa). בתגובה, שלח האדמירל מאיו הודעה חריפה לסארגוסה וטען כי "לקיחת אנשים מסירה המניפה את הדגל האמריקאי הוא מעשה עוין, שאין לו מחילה". מאיו דרש לשחרר מיד את חייליו, לקבל התנערות רשמית מהאירוע ושהקצין האחראי "יקבל עונש חמור". בנוסף, דרש מאיו שמקסיקו "תניף את הדגל האמריקאי במיקום בולט ביבשה ותצדיע לו ב-21 מטחי כבוד".[3]
סָארָגוֹסָה שחרר את החיילים העצורים והעביר את דרישותיו של מאיו למשרד המלחמה במקסיקו סיטי. כשנשיא ארצות הברית, וילסון, שמע על התקרית, הוא הגיב: "מאיו לא יכול היה לפעול אחרת" וקבע שאם האשמים לא ייענשו במהירות, "עלולות להיות השלכות חמורות ביותר".
רוברטו אֶסְטֶבָה רוּאִיז (Roberto A. Esteva Ruiz), שר החוץ המקסיקני, ביקש מהשגרירות האמריקאית במקסיקו סיטי, לבטל את דרישות מאיו, מאחר שסארגוסה כבר התנצל בעל פה, אך במקביל, התפרסם בתקשורת המקסיקנית, דיווח שגוי, שבו נטען כי העצורים היו נחתים ולא מלחים, וכי הם "הוצגו במצעד" ברחובות טמפיקו.
ב-13 באפריל, אמר וילסון לכתבים שהמקסיקנים יירו מטח כבוד לדגל האמריקאי ולמחרת ב-14 באפריל, הורה וילסון לצי האטלנטי, בפיקודו של סגן אדמירל צ'ארלס ג'ונסטון בָּאדְגֶ'ר (Vice Admiral Charles Johnston Badger), להפליג למים הטריטוריאליים של מקסיקו ובהמשך הצהיר וילסון לגבי המצב במקסיקו כי היו "מקרים רבים... של זלזול בזכויות אזרחי ארצות הברית או בכבוד ממשלת ארצות הברית, וללא כל ניסיון פיצוי או תיקון".
ב-16 באפריל, נמסרה הודעה לוושינגטון כי ורטה הסכים למטחי כבוד סימולטניים, כלומר "שביעות רצון של שתי המדינות, הרואות את הסוף הטוב של סכסוך שמעולם לא היה רציני באמת". וילסון התנגד למחווה סימולטני ודרש שהמקסיקנים יבצעו את המהלך הראשון וכדי לחזק את התנגדותו הוא החליט שהצי האמריקאי יישאר כדי למנוע כל..."ביטוי של איבה ובוז כלפי ארצות הברית כפי שוורטה גילה בעבר" וב-18 באפריל, הצהיר הנשיא כי יפנה לקונגרס, "במטרה לנקוט בפעולות שעשויות להיות נחוצות כדי לאכוף את הכבוד הראוי לדגל האומה", אם מקסיקו לא תבצע את מטח הכבוד עד למחרת.[3]
כיבוש וראקרוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
_LCCN2014696294.jpg)
ב-20 באפריל, ביקש וילסון[4] וקיבל את אישור הקונגרס לשימוש בכוחות מזוינים נגד מקסיקו על מנת לכבוש את וראקרוס ולסלק את שלטונו הלא לגיטימי של ורטה. הצי הונחה לנחות בווראקרוס, כדי לתפוס את בית המכס וליירט משלוח נשק צפוי עבור כוחותיו של ורטה.[1][5][6]
בכיבוש וראקרוס נהרגו 19 חיילים אמריקאים ו-72 נפצעו. האבדות המקסיקניות היו 126 חיילים הרוגים וכ-200 פצועים.[2]
העיתונות האירופית גינתה את ההתערבות האמריקאית.[7]
בחוף האוקיינוס השקט של מקסיקו, יחידות חיל הים האמריקאי עקבו אחר הקרבות בין כוחותיו של וארטה למורדים, תוך שהם מגינים על אזרחים ואינטרסים אמריקאים. ב-23 באפריל, בעיר אנסנדה, נאלצו הקונסול האמריקאי ו-250 מאזרחיו לחפש מסתור בבניין הקונסוליה האמריקאית, שכן הרשויות המקסיקניות לא שלטו במפגינים אנטי-אמריקאים. באותה עת היו במקסיקו כ-50,000 אזרחי ארצות הברית שרובם מצאו דרך להימלט ממקסיקו ולשם כך הוקמו מחנות פליטים בסן דייגו, טקסס וניו אורלינס. בתחילת מאי הפליגה אוניית התובלה הצבאית האמריקאית USS Buford מסן פרנסיסקו ועצרה בנמלים רבים בחוף המערבי של מקסיקו כדי לאסוף פליטים אמריקאים נוספים ובמהלך מאי המשיכה האנייה USS איריס לאסוף פליטים וביניהם קלמנט אדוארדס (Clement Edwards), הקונסול האמריקאי באקפולקו. באיסוף הפליטים האמריקאים ממקסיקו הועסק 71 ספינות של חיל הים האמריקאי.[8]
ניסיון התיווך לסיום התקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל היעדר יחסים דיפלומטיים בין ארצות הברית למקסיקו, הובילו "מדינות ABC" (ארגנטינה, ברזיל וצ'ילה) מפגש תיווך שהפך לוועידת השלום (Niagara Falls peace conference), בקנדה. המפגש החל ב-20 במאי 1914 והסתיים ב-2 במאי, ללא תוצאות.[2]
וילסון הציע לקיים מפגש של ארצות הברית ושש מדינות אמריקה הלטינית (ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, בוליביה, אורוגוואי וגואטמלה), בכוונה להביאן להתערבות משותפת במקסיקו, אך עד שהוועידה התכנסה בוושינגטון באוגוסט 1915, שינה וילסון את דעתו.[7]
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 1917, שלחה גרמניה את מברק צימרמן, שרמז כי ברית מקסיקנית עם גרמניה נגד ארצות הברית תאפשר החזרת שטחים שנלקחו ממקסיקו על ידי ארצות הברית במלחמות קודמות, וכי לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת הקרובה של גרמניה תבטיח את תבוסת הבריטים והצרפתים. יירוט מברק צימרמן על ידי בריטניה ולוחמת הצוללות של גרמניה נגד ספינות סוחר אמריקאיות זמן קצר לאחר מכן, היו ההצדקות האחרונות שהניעו את וילסון לבקש מהקונגרס הכרזת מלחמה נגד גרמניה, באפריל 1917.
הסנטימנט האנטי-אמריקאי במקסיקו בעקבות תקרית טמפיקו הביא לכך שממשלת מקסיקו נותרה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה. והיא העניקה ערבויות מלאות לחברות גרמניות שפעלו במקסיקו. בשנים 1917–1918 שקל הנשיא וילסון לפלוש שוב לווראקרוס וטמפיקו , כדי להשתלט על מצר טהואנטפק, הנתיב היבשתי הקצר ביותר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, ועל שדות הנפט בטמפיקו. הנשיא המקסיקני החדש יחסית, ונוסטיאנו קאראנסה, איים להרוס את שדות הנפט במקרה שנחתים אמריקאים ינחתו שם. התוכנית לא יצאה אל הפועל.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 Robert E. Quirk, An affair of honor : Woodrow Wilson and the occupation of Veracruz, New York : Norton, 1967, עמ' 14-3, 69-67
- 1 2 3 Intervention in mexico - Wilsonian Missionary Diplomacy, www.americanforeignrelations.com
- 1 2 The Occupation of Veracruz, Mexico, 1914, www.history.navy.mil (באנגלית)
- ↑ "The Tampico Incident": Wilson's Message to Congress [April 20, 1914], historycentral.com
- ↑ Movement of vessels, chroniclingamerica.loc.gov, 18 באפריל, 1918
- ↑ More battleships, www.loc.gov/resource, April 23, 1914
- 1 2 The Border | 1914 The Tampico Affair and the Speech from Woodrow Wilson, www.pbs.org
- ↑ 71 warships suround Mexico, www.loc.gov/resource, May 4, 1914
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על הפרשה באתר ההיסטוריה של הצי האמריקאי (באנגלית)
- נאום וילסון בקונגרס 20 באפריל 1914, (באנגלית)