פרשת יונתן היילו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת יונתן היילו היא פרשה פלילית שזכתה לסיקור תקשורתי נרחב ובמוקדה יונתן (ימר) היילו, תושב נתניה ללא עבר פלילי, אשר הורשע בשנת 2013 ברצח ירון איילין, אסיר משוחרר אשר תקף אותו מינית וסחט ממנו כספים.[1] בית המשפט המחוזי דחה את טענות ההגנה שהעלה היילו ובפרט את טענתו להגנה עצמית, ומצא אותו אשם ברצח.[2] על היילו נגזרו 20 שנות מאסר לצד פיצויים שחויב לשלם למשפחתו של איילין.[3][4]

גזר דינו חולל מחאה ציבורית רחבה, שקראה להקלה בעונשו נוכח מעשי ההתעמרות שקדמו לאירוע.[5] בשנת 2014 הגיש היילו ערעור על חומרת עונשו בפני בית המשפט העליון, אשר קיבל אותו בחלקו. בשנת 2016 המיר בית המשפט העליון את הרשעתו של היילו מעבירת רצח לעבירת הריגה, וקיצר את עונשו ל-12 שנות מאסר.[6]

בד בבד, בשנת 2016, הגיש סנגורו של היילו בקשת חנינה בפני נשיא המדינה ראובן ריבלין, אך זו נדחתה על ידו מטעמים שונים ובכללם, כי מוסד החנינה אינו משמש ערכאת ערעור נוספת.[7] שנה לאחר מכן הוגשה בפני הנשיא בקשת חנינה שנייה אשר התקבלה ב-19 בנובמבר 2017. הנשיא קיצר את עונשו של היילו בשנה, בהמלצת שרת המשפטים איילת שקד[8] ובתמיכתם המוצהרת של 65 חברי כנסת נוספים.[9]

ב-23 ביולי 2018 החליטה ועדת השחרורים בכלא רימונים לשחרר את היילו לאחר שריצה שני שלישים ממאסרו, בהיעדר התנגדות מטעם הפרקליטות.[10] היילו שוחרר בו ביום, שמונה שנים לאחר שנעצר לראשונה על ידי המשטרה, אך שב לכלא כעבור שנה לרצות את יתרת מאסרו, לאחר שהפר את תנאי השחרור שנקבעו לו.[11][12]

הדיה של הפרשה חוללו שיח משפטי וציבורי, על אודות גבולותיה של הזכות להגנה עצמית במשפט הפלילי בישראל, בדומה לדיון הציבורי שהתנהל בפרשת שי דרומי.[13][14][15][16]

ב-30 בנובמבר 2020, חמישה חודשים לאחר שחרורו מהכלא, אותרה גופתו של היילו בתפר שבין חוף פולג לחוף לגונה בנתניה. גופתו נשלחה למכון לרפואה משפטית לשם בדיקת נסיבות מותו.

הרקע לאירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 במאי 2010 נמצאה לפני עלות השחר גופתו של ירון איילין בן ה-24, סמוך למרכז המסחרי של שכונת קריית נורדאו בנתניה, כשעליה סימני אלימות קשה.[17] שעות לאחר מכן, הסגיר את עצמו יונתן היילו, בן 23 במועד האירוע, לידי המשטרה והודה בביצוע המעשה.[2]

היות שבליל האירוע לא נכחו עדי ראייה, עיקר העובדות הידועות ביחס להשתלשלות האירועים נסמכות על גרסתו של היילו לבדה. בחקירתו במשטרה, גולל היילו את סיפור היכרותו המוקדמת עם איילין, אשר ניצניה הנצו ארבע שנים לפני ליל מותו. היילו תיאר בפני חוקריו מסכת ארוכה של התעללות פיזית ונפשית שהסלימה עד למותו של איילין, אשר התגורר בסמיכות לביתו. איילין נהג לקנטר ולהטריד את היילו ולהעמידו בצורה מגוכחת בפני זולתו. בחקירתו תיאר היילו בפני חוקריו כיצד איילין הדביק לשמו כינוי גנאי השאול מאמהרית, שהפך שגור בפיהם של ילדי השכונה שאימצוהו ולעגו לו.[2][3]

בחקירתו השלישית במשטרה, סיפר היילו כי שיאה של ההתעמרות בו הגיעה בשבועות שקדמו לאירוע. על סמך הודאתו, איילין סחט מהיילו כספים תחת איומים ותקף אותו מינית בחסות החשכה בשני מועדים שונים בגן ציבורי בנתניה. לדבריו, חשש להתעמת עם איילין אשר היה אסיר משוחרר שהטיל אימה על הסובבים אותו וריצה בעבר עונשי מאסר בפועל בשל עבירות אלימות ומין.[2][3]

ההריגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל האירוע סעד היילו יחד עם משפחתו וחבר נוסף בביתה של אחותו בנתניה שבו התגורר. בתום הארוחה, שם פעמיו יחד עם חברו לכיוונה של "פיצוציה" מקומית ובעודם שתויים. בהגיעם למקום נתקלו השניים באקראי באיילין ובאדם נוסף ששהה עמו.[6] זמן קצר לאחר מכן, החל היילו לבוא בדין ודברים עם איילין בדבר סכסוך כספי שהתגלע ביניהם. השניים פנו לשוחח ביחידות באזור המשקיף על החלק האחורי של הפיצוצייה ושם, לדבריו של היילו, דרש איילין לקבל ממנו סך של 1,000 ש"ח ולא, יפעל לפגוע בו.[2][3][6]

במהלך השיחה בין השניים, הפנה איילין את גבו להיילו כדי להטיל את מימיו תוך שהוא ממשיך להשמיע איומים באוזניו של היילו ומעיר לו הערות בעלות אופי מיני. היילו, אשר לדבריו חש מאוים וחשש כי זה יתקוף אותו מינית בפעם השלישית, התנפל עליו מאחור והחל לחנוק אותו. לאחר כמה דקות, שחרר היילו את אחיזתו באיילין וזה נפל ארצה. היילו נטל בידיו אבן אשר הייתה מונחת על הרצפה, והחל להטיח אותה נמרצות בראשו של איילין ובאזור מפשעתו ואיבר מינו.[2] זמן קצר לאחר מכן, חדל ממעשיו ואחז ברגליו של איילין מחוסר ההכרה והחל לגרור אותו מרחק של 35 מטרים, עד אשר הניח אותו סמוך למכולת אשפה בקרבת חניון חשוך.[2][3][6] לאחר מכן, נטל בידיו לבנה שהייתה מוטלת על הארץ והחל להטיח אותה בראשו של איילין כמה פעמים נוספות. בתום מעשיו עזב את המקום ושב לבית אחותו, פשט את בגדיו המגואלים בדם וכיבס אותם.

כתוצאה מהחבלות בראשו, סבל איילין משברים בגולגולת ובעצמות הפנים ואלו הובילו לדימום ברקמות המוח שגרם למותו.

שעות אחדות לאחר מכן, הסגיר את עצמו היילו לידיה של המשטרה ונטל אחריות על מותו של איילין.[18][19]

בקשות החנינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2012 נחשף סיפורו של היילו בתוכנית "המגזין" בערוץ 10,[20] ולאחר מכן הוקם מטה המאבק למען היילו שפעל למען שחרורו. ב-2016, 65 חברי כנסת חתמו על עצומה שבקשה מנשיא המדינה לחון את היילו, שאף שלח בקשת חנינה רשמית, אך משרד המשפטים התנגד לבקשתו[21] וב-18 בדצמבר אותה שנה דחה נשיא המדינה, ראובן ריבלין את בקשת החנינה. בנובמבר 2017, איילת שקד, מתוקף היותה שרת המשפטים, המליצה לנשיא המדינה לענות בחיוב על בקשת החנינה המחודשת שהגיש יונתן היילו,[22] באופן שיקצר את עונשו בשנה[23] כדי שיוכל לעמוד בפני וועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר.

בנובמבר 2017 נענה נשיא המדינה בחיוב לבקשת החנינה, והמתיק חלק מעונש המאסר שלו במאסר על תנאי.[24] בינואר 2018 דחתה ועדת השחרורים שהתכנסה בכלא רימונים את בקשת היילו לשחרור מוקדם. עם זאת ציינה הוועדה בהחלטתה את נכונותה לקיים דיון חוזר בעוד כחצי שנה בבקשת השחרור המוקדם, והתנתה זאת באם היילו ישתלב בתוכנית שיקום ייעודית לטיפול בתחום האלימות.[25] מיד עם החלטת הוועדה הודיע פרקליטו של היילו כי הוא יערער על החלטתה לבית המשפט המחוזי. ב-26 בינואר 2018 פרסם גיא פלג באולפן שישי תיעוד מהחקירות של היילו, וכן סרטון משחזור הרצח במרכז המסחרי ומעשי האונס שקדמו לו, לכאורה, בגינה ציבורית בנתניה.[26]

לאחר השחרור מהכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 ביולי 2018 החליטה ועדת השחרורים בכלא רימונים לשחרר את היילו לאחר שריצה שני שלישים ממאסרו, בהיעדר התנגדות מטעם הפרקליטות.[27] היילו שוחרר בו ביום, שמונה שנים לאחר שנעצר לראשונה על ידי המשטרה. לאחר שחרורו שהה היילו שמונה חודשים בקיבוץ כברי שבצפון, ובמהלכם שקע בדיכאון והחל לצרוך אלכוהול באופן תכוף. לאחר שתקף מילולית אדם אחר בהיותו שתוי, נאלץ לעזוב את הקיבוץ. כעבור שנה הוחזר לכלא לרצות את יתרת מאסרו, לאחר שהפר את תנאי השחרור שנקבעו לו.[28][29]

ב-30 בנובמבר 2020, חמישה חודשים לאחר שחרורו מהכלא, אותרה גופתו של היילו בתפר שבין חוף פולג לחוף לגונה בנתניה. גופתו נשלחה למכון לרפואה משפטית לשם בדיקת נסיבות מותו.[30][31]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעמה כהן פרידמן, 20 שנות מאסר לגבר שרצח אדם ש'אנס אותו', ynet, ‏22 בדצמבר 2013
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 תפ"ח (מרכז) 22262-05-10 מדינת ישראל נ' יונתן בן היילו ימר (פורסם בנבו, 22.09.2013).
  3. ^ 1 2 3 4 5 תפ"ח (מרכז) 22262-05-10 מדינת ישראל נ' יונתן בן היילו ימר (פורסם בנבו, 22.12.2013).
  4. ^ גלי גינת‏, העליון הפחית בעונשו של יונתן היילו, שהרג את האיש שאנס אותו, באתר וואלה!‏, 31 במאי 2016
    נטעאל בנדל, הריגה ולא רצח: עונשו של יונתן היילו קוצר ל-12 שנה, באתר nrg‏, 31 במאי 2016
  5. ^ מתי גולן, לשחרר את יונתן היילו, גלובס, ‏28 במרץ 2018
  6. ^ 1 2 3 4 ע"פ 746/14 יונתן בן היילו ימר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.05.2016).
  7. ^ יהונתן לי, שרון פולבר ועפרה אידלמן, הנשיא ריבלין דחה את בקשת החנינה של יונתן היילו, שהרג צעיר שאנס אותו, הארץ, ‏18 בדצמבר 2016
  8. ^ רויטל חובל, שקד המליצה לנשיא לחון את יונתן היילו שהורשע בהריגה של אדם שאנס אותו, הארץ, ‏8 בנובמבר 2018.
  9. ^ אריק בנדר, 65 ח"כים במכתב לנשיא המדינה: הענק חנינה ליונתן היילו, מעריב, ‏14 ביוני 2016
  10. ^ רויטל חובל, לאחר שמונה שנים: יונתן היילו, שהרג את האדם שאנס אותו, שוחרר מהכלא, הארץ, ‏23 ביולי 2018
  11. ^ רענן בן צור וגלעד מורג, ועדת השחרורים הכריעה: יונתן היילו חוזר לכלא לשנה, ynet, ‏21 באוגוסט 2019
  12. ^ אלמז מנגיסטו, ועדת השחרורים החליטה: יונתן היילו יחזור לשנה בכלא, חדשות 13, ‏21 באוגוסט 2019
  13. ^ אור קשתי, פרשת יונתן היילו חושפת את הפער בין לשון החוק למצוקת הקורבן, הארץ, ‏2 בדצמבר 2012
  14. ^ תמר דרסלר, "אם היה מדובר באישה, המצב היה שונה": המאבק על יונתן היילו, מעריב, ‏16 בנובמבר 2014
  15. ^ נגה ברגר, לשחרר את יונתן היילו עכשיו, ynet, ‏16 בינואר 2018
  16. ^ אור סרי, הוא זכאי: יונתן היילו חייב לקבל חנינה מהנשיא, מקור ראשון, ‏5 ביולי 2016
  17. ^ רענן בן-צור, חג אלים בנתניה: צעיר נרצח, מאבטח נפצע קשה, ynet, ‏02 במאי 2010.
  18. ^ תפ"ח (מרכז) 22262-05-10 מדינת ישראל נ' יונתן בן היילו ימר (פורסם בנבו, 22.09.2013).
  19. ^ ע"פ 746/14 יונתן בן היילו ימר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.05.2016).
  20. ^ אריק וייס, הנאשם ברצח ששוחרר למעצר בית: "חנקתי אותו עד שהוא מת לי בידיים", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 27 באוקטובר 2012
  21. ^ גיא פלג, ‏חנינת יונתן היילו: במשרד המשפטים מתנגדים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏7 בנובמבר 2016‏
  22. ^ גלי גינת, יונתן היילו, שהרג את הגבר שאנס אותו, ביקש חנינה נוספת מהנשיא, וואלה, ‏16 במאי 2017
  23. ^ רויטל חובלשקד המליצה לנשיא לחון את יונתן היילו שהורשע בהריגה של אדם שאנס אותו, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2017
  24. ^ אייכנר, איתמר (19 בנובמבר 2017). "הנשיא יקל בעונשו של יונתן היילו, שחנק למוות גבר שאנס אותו". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2017. 
  25. ^ גלעד מורג ורענן בן צור, הבקשה נדחתה: יונתן היילו נשאר בכלא, ynat, ‏17.01.18
  26. ^ גיא פלג, תיעוד: כך נחקר יונתן היילו, מאקו, ‏26 בינואר 2018
  27. ^ רויטל חובל, לאחר שמונה שנים: יונתן היילו, שהרג את האדם שאנס אותו, שוחרר מהכלא, הארץ, ‏23 ביולי 2018
  28. ^ רענן בן צור וגלעד מורג, ועדת השחרורים הכריעה: יונתן היילו חוזר לכלא לשנה, ynet, ‏21 באוגוסט 2019
  29. ^ אלמז מנגיסטו, ועדת השחרורים החליטה: יונתן היילו יחזור לשנה בכלא, חדשות 13, ‏21 באוגוסט 2019
  30. ^ גלעד מורג, רענן בן צור, יונתן היילו שהרג את האדם שאנס אותו וניסה להשתקם אותר ללא רוח חיים, באתר ynet, 30 בנובמבר 2020
  31. ^ ברהנו טגניה, ‏גופתו של יונתן היילו, שהורשע בהריגת גבר שפגע בו מינית, נמצאה בחוף הים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏30 בנובמבר 2020‏