פרשת מעטפות הכסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשת מעטפות הכסף או פרשת טלנסקי הם כינויים לפרשת שחיתות בה היה מעורב ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. בפסק הדין בבית המשפט המחוזי נקבע כי אולמרט קיבל במהלך כהונתו כראש עיריית ירושלים וכשר התמ"ת כספים שלא כדין ממגייס הכספים משה טלנסקי, במעטפות אשר הכילו כסף מזומן. טענת ההגנה שלו, כי כספים אלו התקבלו על פי חוק לצורך מימון קמפיין הבחירות בו השתתף, נדחתה.

בתחילה זוכה אולמרט בפרשה זו, אולם לאחר ערעור שכלל הצגת ראיות חדשות הוא הורשע במרמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ונדון ל-8 חודשי מאסר וקנס בסך 100,000 ש"ח. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.

הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף אפריל 2008, בעקבות חשדות שעלו נגד ראש הממשלה המכהן, אהוד אולמרט, במסגרת חקירות אחרות שהתנהלו נגדו באותה העת, התיר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לפתוח בחקירה על קבלת כספים שלא כדין. על פי החשדות הועברו שלא כדין כספים במהלך השנים 1993 - 2002 למקורבי אולמרט, שולה זקן ואורי מסר, ממגייס התרומות האמריקאי משה טלנסקי, שההיכרות בינו ובין אולמרט החלה בתחילת שנות ה-90.

עם הסרת צו איסור הפרסום, במוצאי יום העצמאות, ב-8 במאי, כינס אולמרט מסיבת עיתונאים בה הכחיש את המיוחס לו והכריז כי בכוונתו להישאר בתפקידו ולהילחם על חפותו. במסגרת חקירת המשטרה בפרשה זו, נחקר ראש הממשלה פעמיים במעונו בירושלים. על פי הדלפות שפורסמו בעיתונות, במהלך חקירות אלה הכחיש אולמרט קבלת כספים שלא כדין, וטען כי לא ידע על העברות הכספים, עליהן הופקדו שולה זקן ואורי מסר.

לנוכח החשש כי טלנסקי יעזוב את ישראל עוד לפני השלמת החקירה, החליטו בפרקליטות המדינה לגבות ממנו עדות מוקדמת בבית המשפט המחוזי בירושלים. פרקליטיו של אולמרט ערערו פעמיים על החלטה זו אך ערעורם נדחה, וב-27 במאי נגבה מטלנסקי חלקה הראשון של עדותו בבית המשפט. בעדות זו, שתוארה באמצעי התקשורת כחמורה ודרמטית, תיאר טלנסקי מקרים שבהם העביר מזומנים לאהוד אולמרט בזמן שהותו של האחרון בארצות הברית. לדבריו, כספים אלה שימשו גם להנאות אישיות של אולמרט, כגון חופשה משפחתית באיטליה, שדרוג מחלקה בטיסות לארצות הברית וקניית מוצרי מותרות כגון סיגרים ועטים יוקרתיים. טלנסקי אמר בעדותו כי חש רגשי אהבה והערכה כלפי אהוד אולמרט וזו הסיבה שהביאה אותו להעביר אליו סכומי כסף גדולים כל כך במזומן.[1]

במשפט שנערך בבית המשפט המחוזי בירושלים נקבע שבשנת 1993, כאשר אולמרט התמודד על ראשות עיריית ירושלים, תמך בו טלנסקי בתרומות אישיות ובגיוס תרומות, בסכומים שהצטברו במהלך השנים למאות אלפי דולרים. סכומים של יותר מ-100,000 דולר הועברו במזומן במעטפות. כן נקבע שכשר התמ"ת נתן אולמרט לטלנסקי מכתבי המלצה לאנשי העסקים יצחק תשובה ושלדון אדלסון.

בהכרעת הדין, שניתנה ביולי 2012, ציינו השופטים:

לא יכול להיות ספק בעינינו, כי שליחת מכתבי ההמלצה עבור טלנסקי, שנעשתה בהיותו של הנאשם שר, תוך שימוש בניירות מכתבים רשמיים של משרד התמ"ת, הייתה התנהגות פסולה אשר העמידה את הנאשם במצב של ניגוד עניינים. כפי שעלה מהפרק העובדתי שנדון לעיל, טלנסקי תרם לנאשם במהלך השנים סכומי כסף גדולים ומשמעותיים ביותר. בנסיבות אלו, הנאשם חייב היה להימנע מכל פעולה עבור טלנסקי שבמסגרתה נעשה שימוש בסממנים שלטוניים מובהקים. כתיבה של מכתבי המלצה על נייר מכתבים רשמי של משרד ממשלתי, היא למעשה ניצול של "משאב" ציבורי מוגבל הנעשית לטובת אדם המקורב לנאשם בצורה ברורה, כאשר ניתן אף לומר כי הנאשם מחויב כלפיו ותלוי בו.[2]

עם זאת, קבע בית המשפט, שבמעשיו של אולמרט לא הביאו "לחציית הגבול שבין המישור האתי והמשמעתי למישור הפלילי", ולכן מצא את אולמרט זכאי בפרשה זו.

במקביל דן בית המשפט בסכומי כסף גדולים במזומן, שבשיאם הגיעו ליותר מ-300,000 דולר, שאותם החזיק עו"ד אורי מסר למען אולמרט, בתקופה שבה כיהן כשר התמ"ת, תחילה בכספת במשרדו ואחר כך בכספת בבנק לאומי. קופת מזומנים זו הייתה ידוע רק למסר, לאולמרט ולשולה זקן, והיא נסגרה בתחילת 2006 ביוזמת מסר, שנתן את שארית הקופה, בסך 150,000 דולר במזומן, לזקן.

בית המשפט הביע אי-נחת מהתנהלות זו ומדברי אולמרט:

גרסת הנאשם בכל פרשיות הכספים הללו, היא גרסה כבושה, משתנה ומתפתחת. תחילה, במשטרה, התכחש כליל לכספים אלו, ואילו בבית המשפט מסר גרסה סותרת ומתחמקת שלפיה ידע שאורי מסר ניהל כספים והחזיקם, אך לא ידע עליהם כל פרט נוסף, אף שמסר אמר במפורש כי דיבר איתו על כך לא פעם ולא פעמיים. התעלמותו הברורה של הנאשם מ"העלמות" אותם 150,000 דולר, ואי מתן הסבר מוצק או הכוחה ברורה על ידו לשימושים שנעשו במאות אלפי דולרים, מלמדים כי הנאשם לא חפץ בחשיפת קיומה של קופת מזומנים זו. ... מעקב אחרי עדותו בנושא זה מצביע על גישה שיטתית של ערפול, והסבריו להכחשתו במשטרה הם דחוקים. כאשר הואיל להתייחס לנושא, חזר ואמר הנאשם שוב ושוב כי מדובר בכספים פוליטיים כשרים, שלא צריך לדווח על קבלתם או על קיומם, אך לא נתן הסבר מדוע כספים אלה הוחזקו בצורה זו בלא רישום גלוי ומסודר, ללא בקרה, כאילו כספי תרומות הם הפקר.
החזקת סכומי כסף גדולים במזומן בדולרים, ללא רישום, ללא דיווח, כאשר עצם החזקתם ידועה לשלושה אנשים בלבד, נאמנים זה לזה באופן מוחלט, וכאשר השימוש בכסף, שבסופו של דבר חלק ממנו נעלם באופן מסתורי, נעשה ללא כל תיעוד והוכחה, כל אלה ביחד מציגים תמונה של החזקת מזומנים רבים באופן סמוי. לטענת התביעה, הכספים הללו נוהלו והוצאו ככספים פרטיים ועל-כן הם פרטיים. לטענת ההגנה, הכספים הללו הם כספים פוליטיים שהתקבלו כתרומות מותרות שאינן חייבות בדיווח. לעיל קבענו כי לא הוכחה טענת המאשימה כי מדובר בכספים פרטיים.[3]

עם זאת, גם במקרה זה קבע בית המשפט שאין במעשיו של אולמרט עבירה פלילית.

הפרליטות הגישה ערעור לבית המשפט עליון ובנוסף ביקשה להגיש במסגרת הערעור ראיות חדשות - שמונה הקלטות שהקליטה שולה זקן את אהוד אולמרט. בית המשפט העליון נענה לבקשת הפרקליטות, והורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לגביית הראיות ולמתן פסק-דין משלים בקשר לפרשת טלנסקי.[4]

במרץ 2015 הורשע אולמרט בעבירות של מרמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות,[5] ובהמשך נגזר עליו עונש של 8 חודשי מאסר וקנס בסך 100,000 ש"ח. עונשו עוכב עד לתום הדיון בערעור שהגיש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]