פרשת עמותות ברק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהוד ברק

פרשת עמותות ברק הייתה פרשה אשר במסגרתה התנהלה חקירה משטרתית בשנים 2000 עד 2006 בחשד להפרה של חוק מימון מפלגות בגיוס תרומות לא חוקיות, בהיקף של מיליוני שקלים, עבור מסע הבחירות של אהוד ברק ומפלגת ישראל אחת ב-1999. במסגרת החקירה נחקרו באזהרה, אך לא הואשמו, ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, ומספר ממקורביו ובהם חבר הכנסת יצחק הרצוג והיועץ האסטרטגי טל זילברשטיין. בשנת 2003 נסגרו מרבית התיקים בפרשה מחוסר ראיות וב-2006 הכריזה פרקליטות המדינה על סגירת החקירה ללא הגשת כתבי אישום.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 הוקמה רשימת "ישראל אחת" בראשותו של אהוד ברק לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה. הרשימה כללה את מפלגת העבודה מפלגת מימד ומפלגת גשר. לצורך מימון מסע הבחירות האישי שלו לראשות הממשלה השתמש מטה ברק במספר עמותות לצורך גיוס תרומות. מקצת מן העמותות הוקמו סמוך למועד הבחירות ופעלו תקופה קצרה בלבד, בעוד עמותות אחרות היו ותיקות יותר וגויסו לצורכי הקמפיין. העמותות מומנו על ידי תרומות מקרנות מחו"ל ומגורמים פרטיים והן נטלו חלק פעיל בקמפיין.

לאחר שהעיתונאי קלמן ליבסקינד חשף את הפרשה בסדרת כתבות בשבועון "מקור ראשון", ב-6 במאי 1999 העלה חבר הכנסת מיכאל איתן חשדות כי גיוס התרומות באמצעות העמותות השונות עמד בניגוד לחוק מימון מפלגות וכי חלק גדול מהעמותות היו "עמותות קש", כלומר עמותות פיקטיביות אשר מטרתן היחידה הייתה גיוס כספים לקמפיין הבחירות והן פעלו בניגוד למטרותיהן המוצהרות[1].

ב-27 בינואר 2000 פרסם מבקר המדינה את הדו"ח המנדטורי שלו בדבר חריגות מחוק מימון מפלגות, כפי שנעשה לאחר כל מערכת בחירות. בדו"ח כלל המבקר פירוט נרחב באופן יוצא דופן, על חריגות של סיעת "ישראל אחת". לסיכום כתב המבקר:

החקירה העלתה, כי במטרה לתרום למאמצים לקידום בחירתו של מועמד "ישראל אחת" לראש הממשלה, מר אהוד ברק, ננקטה שיטה, שלפיה הוזרמו כספים לעמותות, אשר היה בפעילותן לתרום, אם במישרין, ואם בעקיפין, לקמפיין הבחירות. כספים אלה לא היו חלק מהמסגרת התקציבית הרשמית, החוקית והמדווחת של הסיעה. מבין העמותות, היו כאלה שהוקמו בתקופת הבחירות או לקראתה, ולנגד עיני מייסדיהן עמד, לפחות כאחד היעדים, הסיוע למר ברק להיבחר. עמותות אחרות הוקמו קודם לכן, ולא מלכתחילה למטרה זו, אך "גויסו" למטרה לקראת הבחירות. עוד היו עמותות, שערכו פעולות תעמולה עצמאיות, אך משראו ב"ישראל אחת", כי יש תועלת בפעילותן לקידום מועמדותו של מר ברק לראש הממשלה, דאגו לתמיכה כספית בהן[2].

באופן תקדימי כלל הדו"ח ציון שמות של חשודים בעבירות שונות ופירוט של עמותות אשר שימשו להעברת כספים למפלגה, בניגוד לחוק ובסכומים המגיעים למליוני שקלים. המבקר קנס את סיעת "ישראל אחת" וגינה את התנהלותה. בעקבות החשדות הללו, הורה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על פתיחת חקירה בנושא.

החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקירה בדקה את פעולותיהן של העמותות ובהן "דור שלום", "ישראל של כולנו - ישראל אחת שלנו", "עוד לא אבדה התקווה", "העמותה לקידום נהגי המוניות בישראל", "תקווה לישראל", "אלטרנטיבה לקידום העלייה", "נגב עכשיו", "אזרחים מימין ומשמאל", "סטודנטים רוצים שינוי", "התקווה - העמותה העצמאית למען יהודי אתיופיה", "תנו לעבוד בכבוד", "הכל בוער חביבי" ועוד.

במסגרת החקירה אהוד ברק נחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירות על חוק מימון מפלגות ובחשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד. ברק השיב לשאלות החוקרים וטען כי לא היה מודע לפרטי ניהול העמותות והעברת הכספים ואף הנחה את מנהלי הקמפיין לפעול בהתאם לחוק. עדות זו זכתה לאישור הנחקרים האחרים בפרשה. בנוסף, נחקרו בפרשה יצחק הרצוג, שפיקח על העברת כספי קרנות מחו"ל לעמותות השונות ובחר לנצל את זכות השתיקה בחקירה, טל זילברשטיין, ששימש בתפקיד מנהל הקמפיין של "ישראל אחת" בבחירת ראש הממשלה, ח"כ ויצמן שירי, שנחשד כי היה מעורב בתקצוב מקצת העמותות, דורון כהן, גיסו של ברק שייסד אחדות מהעמותות וגדעון סולימאני, שכיהן כגזבר עמותת "נגב עכשיו". להגנתם טענו החשודים כי חוק מימון מפלגות אינו חל על הבחירות הישירות לראש הממשלה, אולם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לא קיבל עמדה זו.

בשנת 2003 הודיע רובינשטיין כי לא יוגשו כתבי אישום בפרשה כנגד אהוד ברק, יצחק הרצוג, ויצמן שירי ודורון כהן בשל חוסר ראיות, אך המליץ על הגשת כתב אישום כנגד טל זילברשטיין וגדעון סולימאני[3]. החקירה כנגד זילברשטיין וסולימאני נמשכה עד יוני 2006, כאשר הודיעה פרקליטות מחוז תל אביב לאחר שימוע שנעשה לשני החשודים, כי כל התיקים בפרשה ייסגרו, בשל הקושי לבסס כתבי אישום[4].

בספטמבר 2003 הגיש רשם העמותות בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפירוק עמותת "רובד" ששימשה את אנשי ברק, ובקשה לבחינת החזרה של 2.6 מיליון שקלים שהעמותה השתמשה בהם שלא למטרותיה המוצהרות. הרשם קיבל את טענתו של צ'ארלס ברונפמן, התורם העיקרי של העמותה, כי לא ידע על הפעילות האסורה[5].

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהיועץ המשפטי החליט לסגור את התיק כנגד ברק, הגיב חבר הכנסת מיכאל איתן, שהיה אז יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ואמר כי: "פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה החליטו להשלים עם העבריינות הפוליטית במקום להלחם בה. מדובר בסטירת לחי לשלטון החוק בישראל, שתהפוך למכה אנושה לאחר הפרס שהשניים יקבלו עם מינוים של ארבל ורובינשטיין לשופטים בבית המשפט העליון"[6].

ב-28 באפריל 2004, פנתה התנועה למען איכות השלטון בישראל לראש הממשלה, אריאל שרון, ולשמעון פרס, בדרישה שלא למנות את חבר הכנסת יצחק הרצוג ממפלגת העבודה לשר בממשלה, בשל מעורבותו בפרשת עמותות ברק, לאחר שהיועץ המשפטי קבע כי הוא היה אחראי "להזרמת מאות אלפי דולרים לעמותות אלה"[7]. חרף הפנייה, הוא מונה לתפקיד שר הבינוי והשיכון בממשלת שרון.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]