פרשת שמות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Arrow r.svg שמות Arrow l.svg
פסוקים: שמות, א', א' - ו', א'
מס' פסוקים: 124
תוכן: שעבוד ישראל במצרים, גזירת מוות על התינוקות הזכרים, הצלתו של משה, בריחתו למדיין וחזרתו למצרים, התעמתות משה ואהרן עם פרעה
עשה (0)  לא תעשה (0)
הפטרה
אשכנזים ישעיהו, כ"ז, ו' - כ"ח, י"ג ומוספים כ"ט, כ"ב-כ"ג
ספרדים ירמיהו, א', א' - ב', ג'
איטלקים ירמיהו, א', א'-י"ט
תימנים יחזקאל, ט"ז, א'-י"ד
יוכבד ומרים מניחות את משה בתיבה על שפת היאור. אלכסיי טירנוב, 1842 בקירוב.
בת פרעה מוצאת את משה ומביאה אותו לארמון. קונסטנטין פלביצקי, אמצע המאה ה-19.

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת היא פרשת השבוע הראשונה בספר שמות. היא מתחילה בתחילת הספר, פרק א', פסוק א', ומסתיימת בפרק ו', פסוק א'.

בפרשת שמות מסופר על תחילת שעבוד עם ישראל במצרים ועל שנות חייו הראשונות של משה ובחירתו להנהגה. בפרשה זו מוצגות כמה מן הדמויות שיופיעו במהלך הפרשות והספרים הבאים, ובהן מרים ואהרן אחי משה, וכן פרעה מלך מצרים שמשעבד את עם ישראל והופך אותם לעבדיו.

תוכן הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזירות פרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שעבוד מצרים

תחילת הפרשה מקשרת לסיומו של ספר בראשית ומסכמת את שמות בני ישראל שירדו למצרים. עם ישראל, המכונה כך לראשונה על ידי פרעה, מזוהה בעיני המצרים כסיכון פוטנציאלי ועל כן מחליטים המצרים לדכא אותו במספר דרכים - שעבוד פיזי ובניית "ערי מסכנות" - פיתום ורעמסס, ובהמשך ציווי על המתת כל הזכרים הנולדים. המיילדות שפרה ופועה המופקדות על ביצוע המשימה אינן מצייתות לציווי זה, ומצילות את הילדים. בעקבות מעשי המיילדות, מסופר כי ה' גמל להן טובה "ויעש להן בתים".

פרעה מרחיב את הציווי ומורה אותו לכל המצרים: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". על רקע הציווי הנ"ל, מספרת הפרשה על זוג עבריים משבט לוי - עמרם ויוכבד - הנישאים ומביאים לעולם בן זכר. אם הילד שחוששת להשאירו בביתה, בונה לו תיבת גומא ומניחה אותו בתוך התיבה ביאור.

לידת משה ובריחתו למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משה בתיבה (סיפור מקראי)

בתיה בת פרעה מוצאת את התיבה ביאור בה הונח הילד, קוראת לו "משה", לוקחת אותו לביתה ומגדלת אותו בארמון פרעה. כשמשה גדל הוא יוצא לפגוש את בני עמו המשועבדים לפרעה. בתחילה רואה איש מצרי מכה איש עברי, משה הורג את המצרי לאחר שמוודא שאין אף איש שרואה אותו. יום למחרת יוצא משה שוב לראות בסבלות אחיו, הוא רואה שני אנשים עברים - דתן ואבירם - הוא שואל את ה'רשע' שמרים את ידו להכות את חבירו, מדוע הוא עושה כך. בתגובה לכך מתריס אותו אדם 'האם אף אותו מתכוון משה להרוג כפי שהרג אמש את האיש המצרי'. משה מבין שדבר הריגת המצרי התגלה, ולאחר שפרעה שמע על כך ומנסה להרוג את משה, נאלץ משה לברוח לארץ מדין.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בריחת משה למדין

על הבאר במדין משה מסייע לבנותיו של יתרו לשאוב מבאר המים, לאחר שהרועים שהיו במקום גירשו אותם. בעקבות כך מתענין יתרו אביהם מדוע מיהרו לבוא, לאחר שיתרו שומע את מעשה משה, הוא שולח לקרוא לו לגור בביתו, משה נענה לכך ואף נושא את ציפורה אחת מבנותיו של משה. למשה נולדים שני בנים, גרשם ואליעזר.

הסנה הבוער והחזרה למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה מביט בסנה הבוער. תנ"ך הולמן, 1890.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסנה הבוער

באחת הפעמים שמשה רועה את צאן יתרו הוא מגיע להר סיני ורואה שם סנה בוער באש. אלוהים מדבר אל משה מתוך הסנה, מודיע לו שהחליט לגאול את עם ישראל ולהביאם לארץ ישראל, (ארץ כנען) ומטיל על משה את הנהגת העם. משה מנהל משא ומתן ארוך עם אלוהים ומעלה בעיות רבות שעשויות להפריע לו במשימה זו.

בין היתר, מנסה משה לסרב לשליחות בתואנה כי הוא "ערל שפתיים", אולם ה' מעמיד לצידו את אחיו אהרן כ"נביא" (לפי רש"י: מתורגמן). כמו כן, אלוהים מצייד את משה באותות ובמופתים שיעזרו לו לשכנע את העם ואת פרעה בדבריו, וכן מגלה לו את שמותיו המיוחדים.

משה לוקח את אשתו ואת בניו בדרך חזרה למצרים. בדרך מתרחש אירוע בלתי מוסבר: "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". צפורה מלה את בנה, ובעקבות מעשה זה סרה סכנת המוות, וצפורה מכריזה: "חתן דמים למולות".

משה ואהרון מתעמתים עם פרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה נפגש עם אהרן במצרים ושניהם באים לפני פרעה ותובעים בשם ה': "שלח את עמי". פרעה מסרב ומקשה את תנאי השעבוד של בני ישראל. הם מצדם מתלוננים למשה שבואו רק הרע את המצב, והוא קובל לפני אלוהים. בפסוק החותם את הפרשה, עונה אלוהים למשה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהפטרת פרשת שמות מתקיים מצב יוצא דופן שבו כל אחת ממסורות הקריאה המרכזיות של העדות השונות קוראת בספר אחר מספרי הנביאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות: