פרשת שמות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Arrow r.svg שמות Arrow l.svg
פסוקים: שמות, א', א' - ו', א'
מס' פסוקים: 124
תוכן: שעבוד ישראל במצרים, גזירת מוות על התינוקות הזכרים, הצלתו של משה, בריחתו למדיין וחזרתו למצרים, התעמתות משה ואהרן עם פרעה
עשה (0)  לא תעשה (0)
הפטרה
אשכנזים ישעיהו, כ"ז, ו' - כ"ח, י"ג ומוספים כ"ט, כ"ב-כ"ג
ספרדים ירמיהו, א', א' - ב', ג'
אטלקים ירמיהו, א', א'-י"ט
תימנים יחזקאל, ט"ז, א'-י"ד, במקצת הקהילות מוסיפים יחזקאל, ט"ז, ס'
יוכבד ומרים מניחות את משה בתיבה על שפת היאור. אלכסיי טירנוב, 1842 בקירוב.
בת פרעה מוצאת את משה ומביאה אותו לארמון. קונסטנטין פלביצקי, אמצע המאה ה-19.

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת היא פרשת השבוע הראשונה בספר שמות. היא מתחילה בתחילת הספר, פרק א', פסוק א', ומסתיימת בפרק ו', פסוק א'.

בפרשה מסופר על תחילת שעבוד עם ישראל במצרים ועל שנות חייו הראשונות של משה ובחירתו להנהגה. בפרשה זו מוצגות כמה מן הדמויות שיופיעו במהלך הפרשות והספרים הבאים, ובהן מרים ואהרן אחיו של משה, וכן פרעה מלך מצרים שמשעבד את עם ישראל.

תוכן הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזירות פרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הפרשה מקשרת לסיומו של ספר בראשית ומסכמת את שמות בני ישראל שירדו למצרים. עם ישראל, המכונה כך לראשונה על ידי פרעה, מזוהה בעיני המצרים כסיכון פוטנציאלי (גיס חמישי) ועל כן מחליטים המצרים לדכא אותו במספר דרכים - שעבוד פיזי ובניית "ערי מסכנות" (גטו למעשה) ובהמשך ציווי על המתת כל הזכרים הנולדים. המיילדות המופקדות על ביצוע המשימה אינן מצייתות לציווי זה, ומצילות את הילדים. בעקבות מעשי המיילדות, מסופר כי ה' גמל להן טובה "ויעש להן בתים".

פרעה מרחיב את הציווי ומורה אותו לכל המצרים: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". על רקע הציווי הנ"ל, מספרת הפרשה על זוג עבריים משבט לוי הנישאים ומביאים לעולם בן זכר. אם הילד חוששת להשאירו בביתה, בונה לו תיבה ומניחה אותו בתוך התיבה ביאור.

חייו של משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בת פרעה מוצאת את התיבה ביאור בה הונח הילד, קוראת לו "משה", לוקחת אותו לביתה ומגדלת אותו בארמון פרעה. כשמשה גדל הוא יוצא לפגוש את בני עמו המשועבדים לפרעה. הוא מתערב בשני סכסוכים אלימים ומציל את הנרדפים, ועקב כך נאלץ לברוח לארץ מדין.

על הבאר במדין הוא מסייע לבנותיו של יתרו, ובעקבות כך גר בביתו ונושא את אחת מבנותיו, צפורה. למשה נולדים שני בנים, גרשם ואליעזר.

משה מביט בסנה הבוער. תנ"ך הולמן, 1890.

הסנה הבוער והחזרה למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחת הפעמים שמשה רועה את צאן יתרו הוא מגיע להר סיני ורואה שם סנה בוער באש. אלוהים מדבר אל משה מתוך הסנה, מודיע לו שהחליט לגאול את עם ישראל ולהביאם לארץ ישראל, ומטיל על משה את הנהגת העם. משה מנהל משא ומתן ארוך עם אלוהים ומעלה בעיות רבות שעשויות להפריע לו במשימה זו.

בין היתר, מנסה משה לסרב לשליחות בתואנה כי הוא "ערל שפתיים", אולם ה' מעמיד לצידו את אחיו אהרן כ"נביא" (לפי רש"י: מתורגמן). כמו כן, אלוהים מצייד את משה באותות ובמופתים שיעזרו לו לשכנע את העם ואת פרעה בדבריו, וכן מגלה לו את שמותיו המיוחדים.

משה לוקח את אשתו ואת בניו בדרך חזרה למצרים. בדרך מתרחש אירוע בלתי מוסבר: "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". צפורה מלה את בנה, ובעקבות מעשה זה סרה סכנת המוות, וצפורה מכריזה: "חתן דמים למולות".

משה ואהרון מתעמתים עם פרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה נפגש עם אהרן במצרים ושניהם באים לפני פרעה ותובעים בשם ה': "שלח את עמי". פרעה מסרב ומקשה את תנאי השעבוד של בני ישראל. הם מצדם מתלוננים למשה שבואו רק הרע את המצב, והוא קובל לפני אלוהים. בפסוק החותם את הפרשה, עונה אלוהים למשה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהפטרת פרשת שמות מתקיים מצב יוצא דופן שבו כל אחת ממסורות הקריאה המרכזיות של העדות השונות קוראת בספר אחר מספרי הנביאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות: