פר תאודור קליב
 | |
| קליב ב-1863 | |
| לידה |
10 בפברואר 1840 סטוקהולם, שוודיה |
|---|---|
| פטירה |
18 ביוני 1905 (בגיל 65) אופסלה, שוודיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות הישן של אופסלה  |
| מדינה | שוודיה |
| פעילות בולטת | כימיה, ביולוגיה, מינרלוגיה, אוקיינוגרפיה |
| ידוע בשל | גילוי היסודות הולמיום ותוליום |
| השכלה | אוניברסיטת אופסלה |
| בן או בת זוג |
Alma Cleve (30 באפריל 1874 – 18 ביוני 1905 (31 שנים)) |
| ילדים |
אסטריד מריה קליב, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
| מספר ילדים | 3 |
| פרסים והוקרה | חבר האקדמיה המלכותית השוודית למדעים, זוכה מדליית דייווי |
פר תאודור קליב (בשוודית: Per Teodor Cleve; נולד ב-10 בפברואר 1840 - 18 ביוני 1905) היה כימאי, ביולוג, מינרלוג ואוקיינוגרף שוודי. הוא ידוע בעיקר בשל גילוי היסודות הכימיים הולמיום ותוליום.[1][2] תרומותיו האחרות לכימיה כוללות גילוי חומצות אמינונפתלן-סולפוניות (אנ'), הידועות גם בשם חומצות קליב. משנת 1890 ואילך הוא התמקד במחקרים ביולוגיים. הוא פיתח שיטה לקביעת הגיל והסדר של משקעים קרחונים מאוחרים ופוסט-קרחונים מסוגי מאובני צורניות במרבצים וכתב טקסט מכונן בתחום האוקיינוגרפיה. הוא נפטר ב-1905 בגיל 65.
בצעירותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליב נולד ב-1840 בסטוקהולם, שוודיה, כבנו השלושה עשר של סוחר בשם פרדריק תאודור קליב. אבותיו מצד אביו, הגיעו ממערב גרמניה והתיישבו בשוודיה בסוף המאה ה-18. קליב גילה עניין במדעי הטבע ובידיעת הטבע מגיל צעיר. הוא למד כימיה וביולוגיה בבית הספר התיכון של סטוקהולם ב-1858. קיבל תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת אופסלה ב-1863 ודוקטורט מאותה אוניברסיטה ב-1868.[3]
ב-1860, בגיל 20, התמנה קליב לכהן כפרופסור למינרלוגיה באוניברסיטת אופסלה, וב-1868 מונה כפרופסור לכימיה. הוא גם לימד במכון המלכותי לטכנולוגיה בין השנים 1870 ל-1874, ובסופו של דבר הפך לפרופסור לכימיה כללית וחקלאית באוניברסיטת אופסלה.[1] הוא היה ראש המחלקה לכימיה באוניברסיטת אופסלה החל משנת 1874 וכיהן גם כנשיא ועדת הנובל לכימיה (אנ').
עבודתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתו הראשונה הייתה 'תרכובות מסוימות של אמוניה וכרום' (1861). הוא כתב מספר מאמרים נוספים על תרכובות מורכבות, כולל תרכובות פלטינה. בנוסף, קליב סינתז כמה מאות תרכובות פלטינה מורכבות. הוא ביקר במספר מעבדות באנגליה, צרפת, איטליה ושווייץ בשנות ה-60 של המאה ה-19. בעת שהותו בפריז, הוא ביקר במעבדתו של שארל אדולף וורץ (אנ') וגם רכש שם מספר חברים.
קליב עבד על סינתזה של תרכובות כימיות מורכבות עד 1872. ב-1874 הוא העלה תאוריה שהיסוד דידימיום (אנ') מורכב משני יסודות. תיאוריה זו הוכחה כנכונה עם גילוי הפרסאודימיום והנאודימיום בשנת 1885 על ידי קרל אאואר פון ולסבאך (אנ'). ב-1879 הוכיח קליב כי היסוד החדש שהתגלה סקנדיום הוא יסוד שחזה דמיטרי מנדלייב כ"אקה-בורון".[1] הוא בודד כמות של סקנדיום באותה שנה וקבע את משקלו האטומי. הוא גילה את היסוד הולמיום בשנת 1879 על ידי בדיקת דגימה של תחמוצת ארביום (אנ').[2][4] בעת הסרת זיהומים מדגימה של תחמוצת ארביום, קליב גילה חומר חום וחומר ירוק, החומר החום היה תחמוצת הולמיום (אנ') והחומר הירוק היה תחמוצת תוליום (אנ').[5] הוא הפריד תוליום מדגימת תחמוצת ארביום בשנת 1879. בנוסף, קליב ואברהם לנגלט (אנ') גילו הליום במינרל קליוויט בשנת 1895.[6][7]
קליב גילה שש צורות של דיכלורונפתלן וגילה חומצות אמינונפתלן-סולפוניות, שלפעמים נקראות על שמו.[1] הוא הכין גם מספר חומצות ניטרוסולפוניות. בשנת 1883, קליב היה האדם הראשון שתיאר את מין הפלנקטון Nitzschia seriata.[3] ב-1890 החל קליב להתמקד בעיקר בתחום הביולוגיה, בעיקר בחקר אצות מים מתוקים, צורניות ופלנקטון. קליב השתתף במשלחת שוודית לשפיצברגן ב-1898. במהלכה הוא רשם מספר תגליות.[8] יחד עם יוהאן דידריך מולר הוא הוציא והפיץ סדרה של שקופיות מיקרוסקופ תחת השם Diatoms בעריכת P. T. Cleve ו־J. D. Möller.[9]
הוא רשם כמה תגליות נוספות של תרכובות מלחים חדשות, ב-1874 רשם תגליות ביסודות תוריום ולנתן. הוא יצר שיטה לתיארוך משקעים קרחונים ופוסט-קרחונים ברשומות המאובנים.[3]
הוא כתב מאמר על סמריום ב-1879 ועל ההתפלגות העונתית של אורגניזמים פלנקטון אטלנטיים ב-1900.[1] ב-1883 הוא פרסם ספר בכימיה. תלמידים בולטים שלו כוללים את אלן פריס (אנ') (האישה השוודית הראשונה שקיבלה תואר דוקטור) ואת זוכה פרס נובל סוונטה ארניוס.[3]
קליב למד גם הידרוגרפיה וגאולוגיה.[3]
חיים אישיים, משפחה ומוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1874 נשא קליב לאישה את קרולינה אלמה אובום, מורה וסופרת. לזוג נולדו שלוש בנות. הבת הראשונה, אסטריד מריה קליב (אנ') הפכה לבוטנאית. בעלה ובנה, הנס פון אוילר-שלפין ואולף פון אוילר, זכו שניהם בפרס נובל.[10][3] הבת השנייה, אגנס קליב-יוננד הייתה אמנית חזותית וחלוצה של המודרניזם בשוודיה. הבת השלישית והאחרונה, סילי ברוניוס הייתה עיתונאית.
קליב החל לסבול מדלקת ריאות בדצמבר 1904 וזה השפיע על ליבו. הוא חשב שהחלים באביב 1905, וחזר לביתו באופסלה, שוודיה, שם הוא נפטר ב-18 ביוני 1905.[1]
קליב הצטרף לאקדמיה המלכותית השוודית למדעים ב-1871. הוא קיבל את מדליית דייווי בשנים 1894 ו-1904. המינרל קליביט (אנ') נקרא על שמו.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פר תאודור קליב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי פר תאודור קליב בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
פר תאודור קליב, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Per Teodor Cleve | Biography, Research & Helium Discovery | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ 1 2 The Rare Earths–TheConfusing Years
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Per Theodor Cleve, www.nndb.com
- ^ Holmium, www.chemicool.com
- ^ Holmium Homepage, pss.scdsb.on.ca
- ^ Rediscovery of the Elements
- ^ Giora Shaviv, The Life of Stars: The Controversial Inception and Emergence of the Theory of Stellar Structure, Springer Science & Business Media, 2009-10-03, ISBN 978-3-642-02088-9. (באנגלית)
- ^ Kjell R. Bjørklund, Takuya Itaki, Jane K. Dolven, Per Theodor Cleve: a short résumé and his radiolarian results from the Swedish Expedition to Spitsbergen in 1898, Journal of Micropalaeontology 33, 2014-01-01, עמ' 59–93 doi: 10.1144/jmpaleo2012-024
- ^ IndExs - Index of Exsiccatae, www.botanischestaatssammlung.de
- ^ Ulf von Euler – Biographical, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |