פר (אי)

פר
Föhr
נתונים גאוגרפיים
מיקום	שלזוויג-הולשטיין
קואורדינטות	54°43′00″N 8°30′00″E / 54.716666666667°N 8.5°E
שטח	82.82 קילומטר רבוע
אורך	12.5 קילומטר
רוחב	8.5 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה	גרמניה
אוכלוסייה	8,488 (30 ביוני 2022)
עיר ראשית	ויק אאוף פהר
	(למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני פר

האי פֶר (בגרמנית: Föhr, בדנית: Før) שייך למחוז נורדפריזלנד במדינת שלזוויג-הולשטיין. זהו האי הגרמני הגדול והמאוכלס ביותר שאין אליו גישה בכביש וברכבת ליבשת.

גאוגרפיה

פר נמצא דרומית-מזרחית לאי זילט, מזרחית לאי אמרום (Amrum), ומצפון לאיי האליגן (Hallig). זהו האי החמישי בגודלו בגרמניה והאי השני בגודלו בגרמניה בים הצפוני. מבין האיים הגרמניים ללא קשרי כביש או רכבת ליבשת, פר הוא הגדול ביותר מבחינת שטח ובעל האוכלוסייה הגדולה ביותר.

מיקומו של פר מגן עליו באופן יחסי מפני השפעותיו של הים הצפוני הסוער, ומאפשר לצמחייה שבו לשגשג. רוחבו הוא עד 8.5 קילומטרים בכיוון צפון-דרום, ואורכו עד 12.5 קילומטרים בכיוון מזרח-מערב. שטחו של האי 82.82 קמ"ר. צפון האי מורכב מאדמת ביצות חופיות, שם מצויות חוות מבודדות, בעוד שבדרום נמצאים האזורים הגבוהים יותר, ושם גם שוכנים רוב היישובים.

עד לשיטפון הגדול (Zweite Marcellusflut) בשנת 1362, לא היה פר אי, אלא חלק מן היבשה.

כמו האיים הסמוכים, פר הוא יעד נופש פופולרי, הרבה בזכות חוף חולי באורך של כ-15 קילומטרים המשתרע מנמל המעבורות בעיירה ויק (Wyk auf Föhr) לאורך החוף הדרומי, ועד בערך אמצע החוף המערבי. מצפון ומצפון־מערב לאי נמצאת שמורה של הפארק הלאומי ים ואטן של שלזוויג־הולשטיין (Nationalpark Schleswig-Holsteinisches Wattenmeer).

פר שייך למחוז נורדפריזלנד ומונה 8,321 תושבים (נכון ל-31 בדצמבר 2020). העיר היחידה באי היא ויק, הממוקמת בדרום-מזרח האי.

אקלים

בפר יש אקלים ימי אטלנטי המושפע מזרם הגולף. חודשי החורף חמים בממוצע בשתי מעלות מאשר ביבשת, בעוד שחודשי הקיץ, עם טמפרטורה ממוצעת של 17 מעלות, קרירים מעט יותר. הטמפרטורות הממוצעות באוגוסט נעות בין 14 ל-19 מעלות צלזיוס, בינואר ופברואר בין 1°- ל-3°-מעלות צלזיוס. בממוצע, יש באי עשרה ימי גשם בחודש, וכמות המשקעים הממוצעת היא כ-800 מילימטרים.^[1]

עליית מפלס הים

כשלושה רבעים משטח האי נמצאים כיום מתחת לפני הים, ועליית מפלס הים בעקבות התחממות כדור הארץ צפויה להשפיע באופן משמעותי על פר. עלייה של מטר אחד בלבד עלולה להציף כמעט את כל חלקו הדרומי של האי. עלייה של חמישה מטרים תשאיר רק אזורים בודדים בדרום ויק מעל פני הים, ועלייה של תשעה מטרים עלולה להציף כמעט לחלוטין את פר. רשויות החוף של שלזוויג־הולשטיין פועלות לחיזוק ההגנה מפני הצפות באמצעות "סוללות אקלים" (Klimadeiche), שנועדו להתמודד עם עלייה של עד שני מטרים במפלס הים. בפר ובאמרום מתוכננים חיזוקי סוללות באזור אוטרסום ודונסום, וכן הוקמו מתקני הגנה מפני גלי סערה באזור טופטום־אקרום. נוסף על כך מוזרם חול אל החופים במטרה לייצב את קווי החוף ולהגן על האיים מסחיפה.^[2]

עלייה משמעותית במפלס המים צפויה החל מהמחצית השנייה של המאה ה-21. מדינת סקסוניה התחתונה מניחה כי, על פי דו"ח משנת 2019 של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, מפלס הים באזור הים הצפוני יעלה ב-60 עד 110 ס"מ עד שנת 2100.^[3]

היסטוריה

עד ימי הביניים

בפר קיימים ממצאים המעידים על התיישבות כבר מהתקופה הנאוליתית. בוויק ישנם עקבות של התיישבות המתוארכות למאה ה-2 עד המאה ה-5 לספירה.

במאה ה־6 ובראשית המאה ה־7 היה האי כמעט בלתי מיושב, לאחר שתושביו עזבו את האזור במסגרת נדידת העמים של היוטים והסקסונים. כאשר הפריזים יישבו את צפון פריזיה (Nordfriesland) במאה ה־7, הוקמו לפי ממצאים ארכאולוגיים היישובים הראשונים שלהם בפר. אוכלוסיית האי הייתה ממוצא נורדי,^[4] אך עם הגעת הפריזים חל גידול מהיר באוכלוסייה. כמות גדולה יחסית של תכשיטים סקנדינביים שנמצאו בקברים מעידה על קשרים הדוקים עם צפון אירופה. מתקופת הוויקינגים השתמרו כמה ביצורים מעגליים, ובהם למבקסבורג (Lembecksburg).

רישום הקרקעות משנת 1231 של ולדמר השני, מלך דנמרק, מזכיר את פר. בתקופה הזאת חלקים מן האי השתייכו לדוכסות שלזוויג ואחרים היו כפופים ישירות למלך דנמרק.^[5]

מאז הרפורמציה

משנת 1526 ואילך, הונהגה בפר הרפורמציה הפרוטסטנטית של הזרם הדתי האוונגליסטי-לוטרני (Evangelisch-lutherische Kirchen), שהושלמה בשנת 1530.

עם התפתחות ציד הלווייתנים החלה בפר תקופת "תור זהב". במאות ה־17 וה־18 אוישו ספינות ציד הלווייתנים ההולנדיות והאנגליות שהפליגו לגרינלנד ברובן בתושבי האיים הפריזיים. בפר הוקמו כמה בתי ספר פרטיים לימאות, שבהם לימדו במהלך חודשי החורף כמרים ורבי-חובלים לשעבר. בסוף המאה ה־18 חיו באי כ־1000 ימאים, ובהם כ־150 קברניטי ספינות. עם הידלדלות אוכלוסיית הלווייתנים באזור, נאלצו תושבי האי להתפרנס בעיקר מחקלאות.

בשנת 1706 קיבלה ויק מעמד של עיירת שוק.

משנת 1842, אז בילה מלך דנמרק כריסטיאן השמיני את חופשת הקיץ שלו בפר, הפך האי לאתר נופש אופנתי. כך למשל ביקר הנס כריסטיאן אנדרסן ביקר בוויק בשנת 1844 בהזמנת המלך. בקיץ 1862, הפסנתרן והמלחין אנטון רובינשטיין שהה בפר "כדי להשלים יצירה חדשה וגדולה יותר". גם מלך דנמרק פרדריק השביעי שהה בתקופה זו באי. בשנת 1878, המלחין יוהאן שטראוס הבן בחר בוויק כיעד לירח הדבש שלו עם אשתו השנייה, אנג'ליקה דיטריך, יעד שעורר אצלו השראה לחבר את הוואלס שלו "תמונות הים הצפוני" (Nordseebilder).^[6]

בשנת 1867, לאחר מלחמת שלזוויג השנייה עבר האי לשליטת פרוסיה.^[5]

במשאל העם בשלזוויג בשנת 1920 (Volksabstimmung in Schleswig 1920) בחרו רוב הרשויות המקומיות נגד הצטרפות לדנמרק.

ב־2007 אוחדו האי פר והאי ואמרום למסגרת מנהלית אחת - פר-אמרום (Amt Föhr-Amrum).^[5]

שפה ותרבות

כ-2,000 מתושבי פר מדברים בדיאלקט של השפה הצפון פריזית (Nordfriesische Sprache). דיאלקט זה נקרא פרינג (Fering) על שם האי. תושבים אחרים של האי דוברים גרמנית תחתונה, שנפוצה יותר מאז המאה ה-19, בעוד שבעיר ויק דוברה הגרמנית התחתונה בעיקר לאחר ייסוד העיר, וכיום מדוברת בה גרמנית גבוהה. הדיאלקט הוויקי של צפון פריזית, Wyker Friesisch, נכחד. ישנו גם מיעוט דובר דנית בפר.

נשים רבות בפר לובשות באירועים מיוחדים את התלבושת הפריזית המסורתית של איי האזור (Trachten der Inseln Föhr und Amrum und der Halligen), שצורתה הנוכחית התגבשה באמצע המאה ה־19. משערים כי יורדי הים מקומיים הביאו עמם בעבר תכשיטים ופריטי לבוש מארצות רחוקות, ולכן קיימים קווי דמיון בין הלבוש המסורתי של פר לבין תלבושות עממיות מפורטוגל, ספרד, איטליה ומדינות נוספות. בעשורים האחרונים נעשה בלבוש שימוש גם לצורכי תיירות. נערות לובשות את הלבוש המסורתי לראשונה בעת טקס הקונפירמציה. מלבד לבוש החג נשמר במידה מצומצמת גם "לבוש יום ראשון", שבו חסרים תכשיטי הכסף הגדולים והסינר הלבן, ובמקומם נלבשים מטפחת קשורה וסינר שחור. הלבוש היומיומי המסורתי אינו נמצא עוד בשימוש.^[7]

בפר נשמרים עד היום מנהגים עממיים שונים, ובהם חגיגת מדורות הבייקה (Biikebrennen) ב־21 בפברואר, ומנהג ה"טמסן" (על שם תומאס הקדוש) ב־21 בדצמבר, שבו צעירים מחביאים חפצים כמעשה קונדס. בחג הפסחא נוהגים הילדים להשליך ביצי פסחא באוויר, מנהג המוכר גם בדנמרק, ולקרוא בדיאלקט המקומי: "Eike Poleike, kom hial weder deel" ("חזרי בשלום למטה").^[8]

בתקופת חג המולד נהוג להציב עץ חג מולד ייחודי המכונה קנקנבוום (Jöölboom). בסילבסטר עוברים תושבים מחופשים מבית לבית.

בפולקלור המקומי מוכרות גם דמויות אגדיות בשם "תת־קרקעיים" (Onerbäänke), הקיימות גם באיים השכנים.

ה"דמדומים" (או "חצי־חושך") (Hualewjonken) היא אגודה של גברים רווקים לאחר קונפירמציה, שטרם מלאו להם שלושים שנה. עם אירוסיהם או בהגיעם לגיל שלושים הם מסיימים את חברותם הפעילה באגודה ומקבלים מעמד של חברי כבוד. זהו גלגול מודרני למנהגם של ציידי הלווייתנים של פר אשר שבו בחורף ממסעותיהם, ואז נהגו הצעירים הרווקים מביניהם לקיים מפגשים. מפגשים אלה נערכו בדרך כלל בשעת הדמדומים — ומכאן גם שם האגודה.^[9]

שטינה אנדרסן (Stine Andresen) מהעיר ויק, הייתה סופרת גרמנייה. שירתה קשורה לעיתים קרובות לאי מולדתה. לצד שירים בגרמנית כתבה גם כמה יצירות בשפה הצפון־פריזית.

אלין ניקלזן, ילידת האי, כתבה את הנובלה Jonk Bradlep ("חתונה אפלה"), המתרחשת בפר של ימינו ומשלבת בין היומיומי לבין המיתי והמסתורי. כמוטיב מרכזי שימשה אותה הבלדה הצפון־פריזית העתיקה ביותר הידועה כיום, A Bai, a Reder, שמקורה בימי הביניים ותועדה בכתב במאה ה־19. על יצירה זו זכתה ניקלזן בפרס הראשון בתחרות הספרות הצפון־פריזית הראשונה בשנים 1989–1990. כמה משיריה, בצירוף תרגום לגרמנית, פורסמו אף הם.^[10]

כלכלה

כלכלת פר תלויה במידה רבה בתיירות. בשנת 2009 נמנו באי כ־200 אלף מבקרים וכ־2 מיליון לינות. ב־2010 פתחה פר במסע פרסום שעלותו עמדה על כ־70 אלף אירו, תחת הסיסמה "הקריביים הפריזיים" (Friesische Karibik).^[11]^[12] ומנסה לקיים אטרקציות שיימשכו אליה תיירים נוספים: פסטיבל ג'אז,^[13] ערבי קריאה, מוזיקה קלאסית, מופעי לייזר, קונצרטים באתר המרפא, שוק דגים, טריאתלון וכיוצא באלה.^[14]

נמל ויק משמש נמל הבית של ספינות לדיג צדפות וספינות לדיג סרטנים.^[15]

תחבורה

מנמל המעבורות ויק, יוצאות מעבורות כמהפעמים ביום, לנמל היבשתי דאגבול (Hafen Dagebüll) ולאי השכן אמרום.^[16] שירות המעבורות מופעל על ידי אותה חברה שמפעילה גם את שירותי האוטובוסים באי.^[17]

ניתן להגיע לאי גם בטיסה דרך שדה התעופה ויק (Flugplatz Wyk auf Föhr).

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של פר

מדיה וקבצים בנושא פר בוויקישיתוף

האתר הרשמי של האיים פר ואמרום
תחנת שימור ים בפר

הערות שוליים

↑ "Klima von Wyk auf Föhr". Klima.org (בגרמנית).
↑ "Anstieg des Meeresspiegels: Was von Föhr und Amrum bleiben würde". Der Nordschleswiger (בגרמנית).
↑ Niedersächsische Strategie zur Anpassung an die Folgen des Klimawandels 2021 des Niedersächsischen Ministeriums für Umwelt, Energie, Bauen und Klimaschutz (pdf, 11,5 MB)
↑ Geschichte der Nordfriesen und des Nordfriesischen. Odense University Press. 1995. pp. 68/69. ISBN 87-7838-059-6.
1 2 3 "Föhr – Porträt der Insel". Amt Föhr-Amrum (בגרמנית).
↑ Föhr Lexikon. Wachholtz Verlag. 2013. p. 341. ISBN 978-3-529-05523-2.
↑ "Die Tracht". Oldsum auf Föhr (בגרמנית).
↑ "Ostereier: Brauchtum und Symbolik". ORF Religion (בגרמנית).
↑ "Hualewjonken". Oldsum auf Föhr (בגרמנית).
↑ "Nordfriesische Literatur". Nordfriisk Instituut (בגרמנית).
↑ ""Friesische Karibik": Föhr geht neue Wege". FinanzNachrichten.de (בגרמנית).
↑ "Föhr – Friesische Karibik". Design made in Germany (בגרמנית).
↑ "Jazz goes Föhr". Föhr Tourismus GmbH (בגרמנית).
↑ "Nordfriesische Insel Föhr – Zwischen Naturverbundenheit und „Friesischer Karibik"". Deutschlandfunk (בגרמנית).
↑ "Fischereihafen". Hafen Wyk auf Föhr (בגרמנית).
↑ "Überfahrt". W.D.R. – Wyker Dampfschiffs-Reederei Föhr-Amrum GmbH (בגרמנית).
↑ "W.D.R. will auch in den kommenden Jahren den ÖPNV auf Föhr und Amrum betreiben". Nordfriesland Online (בגרמנית).

[1] "Klima von Wyk auf Föhr". Klima.org (בגרמנית).

[2] "Anstieg des Meeresspiegels: Was von Föhr und Amrum bleiben würde". Der Nordschleswiger (בגרמנית).

[3] Niedersächsische Strategie zur Anpassung an die Folgen des Klimawandels 2021 des Niedersächsischen Ministeriums für Umwelt, Energie, Bauen und Klimaschutz (pdf, 11,5 MB)

[4] Geschichte der Nordfriesen und des Nordfriesischen. Odense University Press. 1995. pp. 68/69. ISBN 87-7838-059-6.

[:0-5] 1 2 3 "Föhr – Porträt der Insel". Amt Föhr-Amrum (בגרמנית).

[6] Föhr Lexikon. Wachholtz Verlag. 2013. p. 341. ISBN 978-3-529-05523-2.

[7] "Die Tracht". Oldsum auf Föhr (בגרמנית).

[8] "Ostereier: Brauchtum und Symbolik". ORF Religion (בגרמנית).

[9] "Hualewjonken". Oldsum auf Föhr (בגרמנית).

[10] "Nordfriesische Literatur". Nordfriisk Instituut (בגרמנית).

[11] ""Friesische Karibik": Föhr geht neue Wege". FinanzNachrichten.de (בגרמנית).

[12] "Föhr – Friesische Karibik". Design made in Germany (בגרמנית).

[13] "Jazz goes Föhr". Föhr Tourismus GmbH (בגרמנית).

[14] "Nordfriesische Insel Föhr – Zwischen Naturverbundenheit und „Friesischer Karibik"". Deutschlandfunk (בגרמנית).

[15] "Fischereihafen". Hafen Wyk auf Föhr (בגרמנית).

[16] "Überfahrt". W.D.R. – Wyker Dampfschiffs-Reederei Föhr-Amrum GmbH (בגרמנית).

[17] "W.D.R. will auch in den kommenden Jahren den ÖPNV auf Föhr und Amrum betreiben". Nordfriesland Online (בגרמנית).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]