פשיטת שייטת 13 בצור (2006)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פשיטת השייטת בצור, מלחמת לבנון השנייה
מלחמה: מלחמת לבנון השנייה
תאריך התחלה: 4 באוגוסט 2006
תאריך סיום: 4 באוגוסט 2006
משך הסכסוך: יום
מקום: צור, דרום לבנון
תוצאה: המטרה לא הושגה
הצדדים הלוחמים
מפקדים

מפקד שייטת 13, אל"ם נבו ארז, סא"ל רפי מילוא, מפקד פלגת הלוחמים בקומנדו הימי

לא ידוע

כוחות

פעילים במערך הרקטות לטווח בינוני-ארוך של החזבאללה

אבידות

8 לוחמים נפצעו, וביניהם קצין וחייל שנפצעו קשה.

כ-10 מחבלים נהרגו.

פשיטת השייטת בצור הייתה מבצע צבאי שבוצע על ידי שייטת 13, היא יחידת הקומנדו הימי, ב-4 באוגוסט 2006, בעיר צור שבלבנון, במהלך מלחמת לבנון השנייה.

במהלך מלחמת לבנון השנייה נטלה שייטת 13 חלק במספר רב של פעולות בעומק שטח לבנון. מטרת הפשיטה של כוחות הקומנדו הימי על צור הייתה לחטוף בכיר במערך הרקטות של חזבאללה. בכיר לשעבר באמ"ן אמר על הפעולה כי "החדירה של הקומנדו לשכונה בלב עיר לבנונית, במטרה לחטוף בכיר בחזבאללה, ביטאה תעוזה אדירה. זה היה מקרה שבו ידעת מראש שאם תיכשל והכוח יסתבך, המחיר יהיה בלתי נסבל. לא היינו רחוקים מכך"[1].

רקע למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת לבנון השנייה עסקה השייטת בפשיטות בעזה במסגרת מבצע גשמי קיץ. לאחר כמה ימים החלה היחידה להתכונן לפעולות בגזרת לבנון, אולם שוב ושוב בוטלו או נדחו הפעולות בהן הייתה אמורה היחידה לקחת חלק. מפקד השייטת, אל"ם נבו ארז, העלה בפני מפקדיו שוב ושוב הצעות לפעולות מיוחדות בעומק האויב, ונדחה בכל פעם‏[2]. עקב כך החליט אל"ם נבו לשלוח שניים מאנשיו לאמ"ן כדי לאתר מידע מודיעיני שממנו ניתן יהיה לתכנן משימה עבור השייטת, שגם תאושר על ידי פיקוד חיל הים והמטכ"ל. לאחר כמה ימים נמצאה משימה כזו - לחטוף בכיר במערך הרקטות של חזבאללה, שהיה מעורב גם בירי על חדרה. הבכיר שהה בדירת מסתור באחת השכונות הצפוניות של צור. כל מה שהיה ידוע על הופעתו החיצונית של האיש, הוא שהוא גדול מידות ובעל שפם. בליל ה-2 באוגוסט התקבל אישור לפעולה, והכוח הפליג על גבי כלי שיט של חיל הים אל מול חופי צור. כאשר הכוח, שמנה עשרות רבות של לוחמים (אולי הכוח הפושט הגדול בתולדות היחידה‏[3]), עמד לרדת למים, התקבלה ידיעה כי הבכיר אינו בדירה. המבצע התבטל והכוח שב ארצה. למחרת נדחתה הפעולה שנית משום שמפקד חיל הים לא שהה במוצב הפיקוד שבקריה.

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה של יום שישי, ה-4 באוגוסט, סמוך לחצות, ירדו הלוחמים למים מול חופי צור. הנחיתה בחוף הלבנוני עברה בלא תקלות. על הכוח פיקדו אל"ם ארז, מפקד השייטת, שמפקדיו דרשו ממנו שלא לצאת לפעולה (הוא סירב ויצא בכל זאת כשהוא צועד מאחורי הכוח המוביל), וסא"ל רפי מילוא[4], מפקד פלגת הלוחמים. את הכוח הובילו שלושה קצינים ובהם סגן שחר. הכוח נע מהחוף דרך הפרדסים לעבר היעד, ולזמן קצר אף טעה בדרך, אך שב לציר המקורי. הכוח לא עמד בלוח הזמנים והועלה ספק בדבר הימצאו של המבוקש בדירה. התקבלה דרישה מן הפיקוד לבטל אך אל"ם ארז התעקש להמשיך. דעתו התקבלה והכוח נע לבניין אחר בו חשבו כי מצוי הבכיר בחזבאללה. הדירה הקטנה נמצאה בקומה השנייה של בית בן חמש קומות בצפון העיר. צוות לוחמים בפיקוד שחר וא', מפקד יחידה בפלגת הלוחמים בשייטת, פרצו פנימה ובמקום התפתח קרב יריות מטווח קצר מאוד, שבמהלכו גם הושלכו רימוני יד. שלושה אנשי חזבאללה נהרגו. שמונה לוחמים נפצעו קל מרסיסי רימון, שחר נפצע קשה מפגיעת קליע בצלעותיו וב', חייל מילואים שהיה באחד מכוחות האבטחה מחוץ לבניין, נפצע קשה מכדור שפגע בלסתו. לוחם נוסף נפצע בכתף. א' תפס פיקוד על הכוח ופקד להתפנות מן הבניין. בינתיים השכונה כולה קמה לחיים, ומחבלי חזבאללה החלו לירות אש כבדה מן הבניינים הסמוכים. כוח השייטת החל לסגת לעבר החוף, כאשר הלוחמים נושאים את חבריהם על אלונקות. מסוקי קרב הוזנקו לחפות על הנסיגה, שהייתה קשה ביותר גם בשל תנאי הצמחייה הסבוכה, שבה ניתן היה לעתים רק לגרור את האלונקות. רופא השייטת, סרן ד"ר תמיר, ביצע במהלך החילוץ פעולות כירורגיות בשחר הפצוע, כל זאת תחת אש ללא שימוש בהרדמה. תוך כדי התנועה לעבר החוף נתקלו לוחמי הקומנדו הימי במחבלים וכלי רכב שניסו לחסום את דרכם. הלוחמים ירו לעברם לעברם השמידו כמה כלי רכב והרגו כ-10 מחבלים‏[5]. משהגיעו לחוף הים התפנו הלוחמים באמצעות מסוקים ובהם גם לוחמי יחידה 669[6], ושבו לישראל.

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיעבד התברר כי בכיר החזבאללה שהה בדירה בקומה הרביעית בבניין אותו תקפה השייטת, ומשום כך ניצל. מאוחר יותר התנצל האיש בפני מפקדיו בחזבאללה והתנדב למות כשאהיד[7]. בפועל נכשל המבצע שכן המטרה לא הושגה, והכוח ספג אבדות. סרן א', שהשתתף בפעולה, סיפר מאוחר יותר כי "הגענו עם מפקד היחידה לנקודה שהזמן האחרון שלה היה מאד מוגדר. קו אחרון לחצייה היה השעה שלוש לפנות בוקר. הגענו באיחור. אתה מתחיל לחשב את הסיכונים ולהכין את הכח לניתוק מגע בחושך. אתה יודע שהסכנה היא ברורה, שיעלה האור. ביצוע המשימה מתנגש עם סיכון חיי אדם. למרות זאת, מתקבלת החלטה לעמוד במשימה ולא משנה מה זה ידרוש. נכנסים לתוך השטח ועוברים לכניסה אלימה. כמובן שלקחנו מראש את ההסתבכות ביציאה עם חילופי אש. החיים של מפקד צוות שנפצע עמדו באירוע מול ביטחון שאר הכח. בסוף הצלחנו לנתק מגע מהיעד עם אור ראשון."[8]. בפעולה נפצעו 8 לוחמים וביניהם קצין וחייל שנפצעו קשה. בפעולה חוסלו יותר מ-10 מחבלים, בהם פעילים במערך הרקטות לטווח בינוני-ארוך של חזבאללה[5]. לרופא השייטת, סרן ד"ר תמיר, הוענק בשל טיפולו בפצועים תחת אש, עיטור המופת[9]. צל"ש מפקד חיל הים הוענק למפקדי כוח השייטת רס"ן א'‏[10] וסא"ל רפי מילוא[11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏עמוס הראל ואבי יששכרוף,קורי עכביש הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 327
  2. ^ עמוס הראלמפקד הקומנדו הימי הפורש: מפקד חיל הים הגביל פעילות התקפית במלחמה, באתר הארץ, 21 בפברואר 2007
  3. ^ ‏עמוס הראל ואבי יששכרוף,קורי עכביש הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 328
  4. ^ אלוף משנה ר', לוחם שייטת, ולימים מפקד השייטת 13, מתוך הספר "צה"ל-המבצעים הגדולים", מאת ניסים משעל ומיכאל בר זוהר, ידיעות ספרים, 2013, עמוד 246, כפי שהועלה באתר פרש.
  5. ^ 5.0 5.1 "השייטת פשטה על צור; 8 לוחמים נפצעו", אמיר בוחבוט ואיתמר ענברי, 5.8.06 - nrg
  6. ^ עמיר רפפורט, מהר יותר, רחוק יותר מהר יותר, רחוק יותר, מתוך אתר "ישראל דיפנס", ‏ 21.10.2011.
  7. ^ ‏עפר שלח ויואב לימור,שבויים בלבנון הוצאת ידיעות אחרונות, 2007, עמ' 259
  8. ^ "אנשי הדממה מדברים: אנחנו איפה שקשה", אמיר בוחבוט, 19.4.2010 - nrg
  9. ^ עיטור המופת שהוענק לד"ר תמיר, באתר הגבורה.
  10. ^ צל"ש מפקד חיל הים לרס"ן א' כפי שמופיע, באתר הגבורה.
  11. ^ יואב לימור ואלון בן דודמקום שני: שייטת 13, באתר ynet‏, 17 בפברואר 2008