צ'אלמרס גודלין
 | |
| לידה |
2 בינואר 1923 גרינסבורג, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
20 באוקטובר 2005 (בגיל 82) פאלם ביץ', ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| כינוי |
סליק |
| השתייכות |
צי ארצות הברית |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
  | |
צ'אלמרס היוברט "סליק" גודלין (באנגלית: Chalmers Hubert "Slick" Goodlin) (20 באוקטובר 2005 – 2 בינואר 1923)[1] היה טייס הניסוי השני של המטוס הנסיוני הרקטי-העל קולי בל X-1 והראשון להפעיל את הכלי בטיסה ממונעת. הוא היה טייס הדגם השני של מטוס פרויקט שבירת מחסום הקול ואף שכמעט שבר את מחסום הקול באמצעותו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים מוקדמים ושירות במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גודלין נולד ב-2 בינואר 1923 בגרינסבורג, פנסילבניה. הוא החל ללמוד תעופה בגיל 15 ושלוש שנים לאחר מכן, אף הצטרף לחיל האוויר המלכותי הקנדי, בדיוק ביום הולדתו ה-18. הדבר שהניע אותו לכך היה התרשמותו העמוקה מסדרי הגודל של קרבות האוויר שהתחוללו מעל תעלת למאנש בשלבים מוקדמים יותר במלחמה, אך לא היה יכול להשתתף בהם מפני שבשלב ההוא, ארצות הברית עדיין לא נכנסה למלחמה. בעת הצטרפותו לחיל האוויר, היה גודלין לקצין הצעיר ביותר בתולדות החיל הקנדי.[2] גודלין סיים את הכשרתו כשנה לאחר מכן והועבר לזירה האירופאית בשנת 1942. בדצמבר של אותה השנה, ביקש הצי האמריקאי מגודלין לחזור לארצות הברית ושם עבר גודלין הסבה לטייס חיל הים האמריקאי. הוא שוחרר משירות פעיל ומצא משרה בחברת בל איירקראפט כטייס ניסוי בדצמבר 1943.
טייס ניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
באותו הזמן, בנו בחברת בל את מטוס הניסוי X-1 במטרה לשבור את מחסום הקול במהלך שנות ה-40. בשל כך, הפך גודלין לאחד מטייסי הניסוי המוסמכים הראשונים בארצות הברית. הטיסה הלא-ממונעת הראשונה של גודלין הייתה ב-11 באוקטובר 1946, בבסיס חיל האוויר אדוארדס, קליפורניה. אחרי שלושה ניסיונות דאייה, הפך גודלין לטייס הראשון להטיס את ה-X-1 בטיסה ממונעת ב-9 בדצמבר 1946 בדגם מס' 2 של המטוס (הדגם הראשון חזר למפעלי בל בבפאלו, ניו יורק לתיקונים). גודלין הטיס את הדגם השני עוד כ-11 פעמים לפני שחזר לטוס בדגם הראשון המשודרג והמשופר. שדרוגי הדגם הראשון כללו כנפיים חדשות, שקוטרן היה קטן ב-8% מכנפי הדגם השני ומייצב אופקי חדש. הטיסה הראשונה של גודלין בדגם המשופר הייתה ב-10 באפריל 1947. בסך הכל, גודלין הטיס את ה-X-1 כ-26 פעמים, על סך שני דגמיו והגיע עד קרוב מאוד לשבירת מחסום הקול. גודלין הצטרף ל"מועדון הזחל" (אנ'), זאת לאחר שנאלץ לנטוש את המטוס פעמיים.
עם זאת, בסופו של דבר חיל האוויר לקח לידיו את פרויקט ה-X-1 וזאת לאחר שגודלין דרש 150,000 דולר לביטוח חיים ובנוסף על כך דרש בונוס על כל דקה שבילה במהירות מעל 0.85 מאך.[3] דבר נוסף שגרם למהלך זה, היה שמרנותה של התוכנית. כלומר, התעקשותם של מהנדסי התעופה להתקדם רק בכשתי מאיות המאך בכל טיסה (0.02). צ'אק ייגר אף ציטט באוטוביוגרפיה שלו בנוגע לתוכנית, כי "בקצב הזה היה לוקח להם חודשים עד שהיו שוברים את מחסום הקול". לבסוף, מחסום הקול נשבר על ידי ייגר עצמו בטיסה הממונעת התשיעית בשנת 1947. גודלין הכחיש לאחר מכן כל דרישה עבור בונוסים נוספים.[4] גודלין הודיע כי עשה עסקה עם רוברט סטנלי, טייס ניסוי מטעם חברת בל שישבור את מחסום הקול בטרם יעבור המטוס לידי חיל האוויר, אך העסקה לא יצאה לפועל בשל התעקשותם של עובדי בל על אדם יותר כריזמטי ופרסומי בשביל לעשות יחסי ציבור עבורה החברה.
בשנת 1948, שירת גודלין כטייס מח"ל בחיל האוויר הישראלי הטרי, ואף נלחם במלחמת העצמאות. במהלך המלחמה, כאשר הטיס מטוס ספיטפייר Mk IX (סוג 361), היה שותף להפלתם של שלושה מטוסי ספיטפייר Mk XVIII (סימן 18) בריטיים.[5][6] לאחר המלחמה התמנה לאחראי אגף הניסוי בחיל האוויר, זאת בשל הסמכתו הקודמת בחיל האוויר של ארצות הברית. כשפעולות האיבה הפסיקו, הטיס גודלין את מטוס הדאגלס DC-4 למשימות הומניטריות להבאת יהודים מעדן, ערב הסעודית וגרמניה.[7] לאחר המלחמה התמנה לאחראי אגף הניסוי בחיל האוויר, זאת בשל הסמכתו הקודמת בחיל האוויר של ארצות הברית. כשפעולות האיבה הפסיקו, הטיס גודלין את מטוס הדאגלס DC-4 למשימות הומניטריות להבאת יהודים מעדן, ערב הסעודית וגרמניה.[8]
גודלין המשיך בקריירת התעופה שלו ואף היה הבעלים של חברת תעבורת אוויר קו סיישל-קילימנג'רו. בבעלותו אף היו חברות לייצור חלפי מטוסים.
הוקרה, חיים מאוחרים ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין הישגיו הרבים האחרים, גודלין היה מועמד להיכל התהילה הלאומי לתעופה. נכנס להיכל התהילה של פלורידה, אגודת הרקטות האמריקאית (חבר הכבוד לשנת 1946). קיבל ציון לשבח מהצלב האדום האמריקאי הודות למאמציו ההומניטריים בפעולות סיוע בניגריה ובביאפרה. נבחר להיכל התהילה של ניאגרה פרונטייר אביאיישן (1987), אגודת טייסי ניסוי (עמית כבוד לשנת 1991) ואף קיבל את פרס האזכרה של האחים רייט מאיגוד התעופה של מיאמי רבתי (1992). גודלין נהנה מחברויות במועדון המלכותי אירו, איגוד התעופה של מיאמי רבתי כחבר בכיר ובמכון האמריקאי לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה ונוספים.
גודלין מת ב-20 באוקטובר 2005 בפאלם ביץ', פלורידה, לאחר שמעולם לא טס במהירות הגבוהה ממהירות הקול, הוא הודה בכך כשהתראיין בנוגע למטוס ה-X-1 בסדרה The X Planes של ערוץ דיסקברי משנת 1991. גודלין הודה שהוא שקל לטוס במטוס הנוסעים העל-קולי, הקונקורד כדי לחוות מהירות הגבוהה ממאך 1, אבל המחיר הגבוה מנע ממנו לעשות זאת
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'אלמרס גודלין גולם על ידי השחקן ויליאם רוס (אנ') בסרט הצוות המובחר משנת 1983.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צ'אק ייגר, טייס ניסוי
- פיט אוורסט, טייס ניסוי
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Nelson, Valerie J. (October 28, 2005). "Chalmers H. 'Slick' Goodlin, 82; Dispute Cost Him Chance to Break Sound Barrier". Los Angeles Times.
- ^ "NASA Biography: Chalmers H. (Slick) Goodlin". NASA.gov.
- ^ טום וולף, "הצוות המובחר", עמ' 52–53.
- ^ David Noland, Air & Space Magazine November 1989.
- ^ ראו פרטים מורחבים ב-John McElroy, 101squadron.com
- ^ ניצן סדן, הקברניט הלאה, המנדט! כך היכה חיל האוויר הצעיר במטוסי בריטניה, באתר כלכליסט
- ^ ראו גם ב-EL AL Fleet – Historic – Douglas DC-4 Aircraft. (באנגלית)
- ^ ראו גם ב-EL AL Fleet – Historic – Douglas DC-4 Aircraft. (באנגלית)