צ'ארלס אוברי איטון

צ'ארלס אוברי איטון
Charles Aubrey Eaton
לידה	29 במרץ 1868; פאגווש, נובה סקוטיה, קנדה
פטירה	23 בינואר 1953 (בגיל 84); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הילסייד
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	קליבלנד
השכלה	אוניברסיטת אקדיה (1890); סמינר ניוטון (1893); בית ספר יסודי; אוניברסיטת מקמסטר ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	4 במרץ 1925 – 3 בינואר 1953; (27 שנים)
	→ צ'ארלס בראון (אנ') פיטר פרילינגהייזן הבן ←
מחוז בחירה	מחוז הקונגרס הרביעי (1925–1933) ; מחוז הקונגרס החמישי (1933–1953)
	3 בינואר 1947 – 3 בינואר 1949; (שנתיים)
	→ סול בלום סול בלום ←

צ'ארלס אוברי איטון (באנגלית: Charles Aubrey Eaton‏; 29 במרץ 1868 – 23 בינואר 1953) היה כומר בפטיסטי, עיתונאי ופוליטיקאי רפובליקני אמריקאי יליד קנדה, שייצג את מדינת ניו ג'רזי בבית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1925–1953. מחוזו, שהתמקד במחוז סומרסט, סומן כמחוז הרביעי בשנים 1925–1933 וכמחוז החמישי בשנים 1933–1953.

איטון היה קול מוביל במפלגה הרפובליקנית בנושאי מדיניות חוץ. הוא כיהן כיושב ראש ועדת החוץ של בית הנבחרים וכיושב ראש ועדת הרטר, והיה בין החותמים על מגילת האומות המאוחדות.

ככומר, איטון הנהיג קהילות בפטיסטיות בנייטיק, מסצ'וסטס (1893–1895), ברחוב בלור בטורונטו (1895–1901), בשדרת יוקליד בקליבלנד, אוהיו (1901–1909), ובכנסיית מדיסון אווניו בניו יורק (1909–1916).

בין בני קהילתו בקליבלנד נמנו התעשיין ג'ון ד. רוקפלר ובני משפחתו, ורוקפלר היה תומך מרכזי של איטון ושל אחיינו, סיירוס ס. איטון.

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלתו

צ'ארלס אוברי איטון נולד ב-29 במרץ 1868 בחווה סמוך לפאגווש, נובה סקוטיה. אביו, סטיבן איטון, היה בונה ספינות וחקלאי, ואמו הייתה מרי דזיה (פרקר) איטון. הוא למד בבתי ספר מקומיים ועבד בחוות אביו. בשנים 1884–1886 למד באמהרסט, נובה סקוטיה, שם נטבל והחליט להיות כומר בפטיסטי.

בשנת 1890 קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת אקדיה בוולפוויל, נובה סקוטיה. בשנת 1893 סיים תואר בוגר תאולוגיה במוסד התאולוגי ניוטון והוסמך לכמורה בפטיסטית.

בהמשך קיבל תואר שני מאוניברסיטת מקמסטר בטורונטו בשנת 1896, תואר דוקטור לתאולוגיה מאוניברסיטת ביילור בשנת 1899 ומאוניברסיטת אקדיה בשנת 1907, ותואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת מקמסטר בשנת 1916.

פעילות דתית וציבורית מוקדמת

לאחר סיום לימודיו בניוטון, שימש איטון ככומר בכנסייה הבפטיסטית הראשונה בנייטיק, מסצ'וסטס. שם הכיר את מרי ויניפרד פרלין (1874–1948), בתו של סוחר מקומי ולוחם במלחמת האזרחים האמריקנית, ויליאם ד. פרלין. השניים נישאו ב-26 ביוני 1895 ונולדו להם שישה ילדים.

בשנת 1895 קיבל אזרחות אמריקאית והתמנה לכומר בכנסייה ברחוב בלור בטורונטו.

בשנת 1904 נעצר בקליבלנד, אוהיו, לאחר שהתעלם בעקביות מתקנות שאסרו דרשות רחוב. הוא ביקש להרחיב את פעילותו המיסיונרית מעבר לכותלי הכנסיות. במקביל שימש כמטיף בכנסיית יוקליד אווניו הבפטיסטית, ששכנה ב'שדרת המיליונרים' של קליבלנד. שם התיידד עם ג'ון ד. רוקפלר, תושב קיץ בעיר, והקשר ביניהם השפיע עמוקות על עתידו.

איטון הציג לרוקפלר את אחיינו, סיירוס ס. איטון, בשנת 1901. סיירוס עבד מאוחר יותר אצל רוקפלר והפך לאחד התעשיינים הבולטים בארצות הברית.

בשנת 1909 עבר איטון לנורת' פליינפילד, ניו ג'רזי, הקים רפת, ובמקביל הטיף בכנסיית מדיסון אווניו הבפטיסטית בניו יורק. האזור שבו התגורר נפרד מנורת' פליינפילד בשנת 1926 והוקם בו הרובע ווטשונג, ניו ג'רזי. איטון התגורר שם עד מותו.

פעילות עיתונאית

איטון שימש עורך לענייני חברה בעיתון Toronto Globe בשנים 1896–1901, עורך משנה ב-Westminster, וכתב מיוחד עבור The Times, New-York Tribune ו-Boston Transcript בעת שהותו בטורונטו.

בהמשך היה עורך Leslie's Weekly בשנים 1919–1920, וכן עורך כתב העת Light בשנים 1923–1924, בעת שכיהן כמנהל קשרי עבודה ב-General Electric.

קריירה פוליטית

בשנת 1924 נבחר איטון מטעם המפלגה הרפובליקנית לכהן בקונגרס ה-69 בבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן בשלושה עשר הקונגרסים שלאחר מכן, עד שנת 1952.

הוא היה מתנגד עקבי למדיניות ה'ניו דיל' של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. עם זאת, יכולתו לעבוד בשיתוף פעולה עם רפובליקנים ודמוקרטים כאחד הביאה לכך שהנשיאים פרנקלין דלאנו רוזוולט והארי טרומן הזמינו אותו לעיתים קרובות לבית הלבן כיועץ בלתי רשמי.

ב-26 ביוני 1945, במינויו של הנשיא רוזוולט, היה איטון בין החותמים על מגילת האומות המאוחדות בסן פרנסיסקו.

בשנת 1947 התמנה ליושב ראש ועדת החוץ של בית הנבחרים וליושב ראש ועדת הרטר. בתקופה שבה כיהן נשיא דמוקרטי, הארי טרומן, לצד קונגרס רפובליקני, היה תפקיד זה בעל עוצמה רבה.

על אף התנגדות מצד גורמים נאו-בדלניים בבית הנבחרים, הצליח להעביר את כל החקיקה שקידם, ובהן המשך פעילות מנהל הסיוע והשיקום של האומות המאוחדות, תוכנית הסיוע ליוון ולטורקיה במסגרת דוקטרינת טרומן, ותוכנית מרשל. אישור תוכנית מרשל נחשב לשיא בקריירה הפוליטית שלו.

הנשיא טרומן ציין בזיכרונותיו את תרומתו של איטון לשיתוף הפעולה הדו-מפלגתי במדיניות החוץ האמריקנית.

עשרים ימים לאחר פרישתו מן הקונגרס, ב-23 בינואר 1953, נפטר איטון בוושינגטון הבירה, ונקבר בבית העלמין הילסייד בסקוץ' פליינס, ניו ג'רזי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס אוברי איטון בוויקישיתוף

צ'ארלס אוברי איטון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
צ'ארלס אוברי איטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)