צ'ארלס בירד קינג

צ'ארלס בירד קינג
	דיוקן עצמי
לידה	26 בספטמבר 1785; ניופורט, ארצות הברית
פטירה	18 במרץ 1862 (בגיל 76); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מקום קבורה	רוד איילנד
זרם באמנות	הרומנטיקה
הושפע על ידי	Samuel King
יצירות ידועות	Young Omahaw, War Eagle, Little Missouri, and Pawnees

צ'ארלס בירד קינג (באנגלית: Charles Bird King‏; 26 בספטמבר 1785 – 18 במרץ 1862) היה אמן פורטרטים אמריקאי, שנודע בעיקר בזכות תיאוריו של מנהיגים ואנשי שבטים אינדיאנים.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס בירד קינג נולד בניופורט, רוד איילנד, ילדם היחיד של דבורה (לבית בירד) וזבולון קינג, קצין במלחמת העצמאות של ארצות הברית. המשפחה נסעה מערבה אחרי המלחמה, אך כשהיה קינג בן ארבע, אביו נהרג על ידי אינדיאנים ליד מריאטה, אוהיו. מסיבה זו לקחה דבורה קינג את בנה הצעיר ועברה חזרה לבית הוריה בניופורט.^[2]

כשהיה קינג בן חמש עשרה הוא נסע לניו יורק ללמוד אצל צייר הדיוקנאות אדוארד סאבאג'. בגיל עשרים עבר ללונדון ללמוד אצל בנג'מין וסט באקדמיה המלכותית. לאחר שהות של שבע שנים בלונדון, חזר קינג לארצות הברית עקב מלחמת 1812. הוא חי ועבד בערים הגדולות של פילדלפיה, פנסילבניה, בולטימור, מרילנד, וריצ'מונד, וירג'יניה.

בסופו של דבר הוא התיישב בעיר וושינגטון. כאן פיתח קינג מוניטין מוצלח כצייר פורטרטים בקרב פוליטיקאים, והרוויח מספיק כדי לקיים סטודיו וגלריה משלו. ההצלחה הכלכלית של קינג בעולם האמנות, במיוחד בתחום הדיוקנאות, הייתה תלויה בחלקה ביכולתו להתרועע עם ידוענים עשירים, ופוליטיקאים משכילים באותה תקופה. פטרונים אלה כללו מנהיגים בולטים כמו ג'ון קווינסי אדמס, ג'ון סי קלהון, הנרי קליי, ג'יימס מונרו ודניאל ובסטר. בשנת 1827 הוא נבחר לאקדמיה הלאומית לעיצוב כאקדמאי כבוד.

קינג מעולם לא התחתן. הוא התגורר בוושינגטון עד מותו ב־18 במרץ 1862. הוא הוריש את אוסף הציורים, הספרים וההדפסים שלו לספריית רדווד ולאתנאום.

סגנונות והשפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שמורשתו של קינג טמונה בפורטרטים שלו, לאורך הקריירה שלו הוא גם הפגין מיומנות טכנית רבה בציורי טבע דומם, ז'אנר וספרות. חוקרים חשבו שהוא העדיף להתמקד בסגנונות אלה לאורך הקריירה שלו, אך הוא היה צריך להתפרנס. ציור דיוקנאות הייתה הדרך היחידה עבור אמנים להרוויח מספיק כסף כדי לחיות בתחילת המאה ה-19.

נטייתו של קינג לציורי ז'אנר ודומם טבע נחשבת להשפעה של שהותו בת שבע השנים בלונדון. הסגנון מהמאה ה-16 וה-17 המיוחס לציירים בצפון אירופה, במיוחד של ההולנדים והפלמים, היה פופולרי למדי בדרגים הגבוהים של תרבות האמנות. בזמן שלמד בהאקדמיה המלכותית לאמנויות, קינג נמשך לעבר הסגנונות ההולנדים. סביר להניח שבאמצעות לימודיו, הוא הצליח להכיר את האוסף המלכותי הבריטי.

קינג השתמש בכמה טכניקות שראה בציורים ההולנדים, כפי שכתב ניקולס קלארק בשנת 1982 רבים מציוריו של קינג כוללים מאפיינים המראים את השפעת האמנות ההולנדית על דיוקנאותיו."

קינג ידוע כצייר חשוב בזכות דיוקנאותיו הרבים של אינדיאנים, שהוזמנו על ידי הממשלה הפדרלית. הוא הוזמן גם על ידי הממשלה לצייר דיוקנאות של גיבורי מלחמה מהוללים. בנוסף קיבל עבודות באופן פרטי מהאליטה הפוליטית. לרוע המזל, רוב דיוקנאותיו אבדו בשרפה שהייתה בסמית'סוניאן, והיצירה הייחודית שלו נהרסה.

דיוקנאות אינדיאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריון האמנות ממכון סמית'סוניאן הרמן ג'יי ויולה מציין בהקדמה לספרו, "המורשת האינדיאנית של צ'ארלס בירד קינג", שהוא חיבר את הספר במטרה שתוכר חשיבותו של קינג כחלק מיצירת אוסף פורטרטים אינדיאנים. עבודתו של קינג מהווה חלק ניכר מאוסף הדיוקנאות האינדיאניים, עם יותר מ-143 ציורים שנעשו בין השנים 1822 עד 1842.^[3]

תומאס מקנני, ששימש כמפקח על סחר האינדיאני בארצות הברית ומאוחר יותר כראש הלשכה לענייני האינדיאנים, יזם את הזמנת הממשלה לדיוקנאות. כמו רבים אחרים, באותה תקופה הוא האמין שהעמים הילידים מתקרבים להכחדה, והוא חיפש דרכים לשמר את ההיסטוריה והתרבות שלהם. תחילה הוא ניסה לאסוף חפצים משבטים שונים, ואז חשב לצייר דיוקנאות עבור הממשלה. בערך בתקופה זו הוא פגש את קינג שאת כישרונו העריך. "הגעתו של צ'ארלס בירד קינג לוושינגטון, שכנעה את מקנני להוסיף דיוקנאות לארכיונים שלו." תפקידו של קינג נמשך 20 השנים בעבודות ציור לאוסף, שהיה רווחי עבור האמן. הוא גבה לפחות 20 דולר עבור תמונה בגודל חזה, ו-27 דולר תמורת דיוקן מלא, מה שאיפשר לו לקבל סכום של כ-3,500 דולר מהממשלה.

הדיוקנאות זכו לפרסום נרחב מעבר לוושינגטון, כאשר מקניני הרחיב את הפרויקט על ידי הוצאת ספר על הילידים האמריקאים. בשנת 1829 הוא החל בעבודה שתהפוך אחרי שנים רבות לסדרה בת שלושה כרכים, "ההיסטוריה של השבטים האינדיאנים של צפון אמריקה". בפרויקט הוצגו דיוקנאותיהם הרבים של הילידים האמריקאים, בעיקר אלה שצייר קינג, בצורת ליתוגרפיה, בליווי חיבור מאת הסופר ג'יימס הול.

לאחר שהממשל התחלף הסוכנות לענייני האינדיאנים תרמה את אוסף הפורטרטים, שהתגלגל בסופו של דבר בשנת 1858 למכון סמית'סוניאן. דיוקנאותיו של קינג הוצגו בין ציורים דומים של האמן הניו יורקי ג'ון מיקס סטנלי, בגלריה שהכילה בסך הכל 291 ציורים של דיוקנאות וסצנות אינדיאניות.

ב־24 בינואר 1865 פרצה שרפה בגלריה זו. כמה מהציורים של קינג ניצלו. עם זאת, הדפסים וייצוגים של רבים מהציורים האבודים נמצאו באוסף הליתוגרפיה של מקקני לספר שכתב.