צ'ארלס סטארק דרייפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צ'ארלס סטארק דרייפר
Charles Stark Draper
אין תמונה חופשית
לידה 2 באוקטובר 1901
וינדזור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביולי 1987 (בגיל 85)
קיימברידג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • המדליה הלאומית למדעים (1964)
  • מדלית דניאל גוגנהיים
  • פרס ויליאם פרוקטר להישג מדעי (1959)
  • מדליית הווארד נ. פוטס (1960)
  • היכל התהילה הלאומי של התעופה
  • היכל התהילה הלאומי לממציאים
  • מדליית הולי (1957)
  • מדליית הזהב של לנגלי (1981)
  • פרס מורשת הבקרה ע"ש ריצ'רד א' בלמן (1981)
  • עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
  • מדליית הזהב ע״ש מגלן (1959)
  • פרס צ'ארלס סטארק דרייפר
  • מדליית IEEE ע"ש לאמי
  • פרס יפן
  • עמית IEEE
  • עמית החברה האמריקנית להנדסה מכנית
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
  • פרס פון קארמן (1983) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צ'ארלס סטארק דרייפראנגלית: Charles Stark "Doc" Draper; ‏2 באוקטובר 1901 - 25 ביולי 1987) היה מהנדס ומדען אמריקאי שפיתח את הניווט האינרציאלי החיוני לטילים מונחים וצוללות ולמסע בחלל. ייסד ועמד בראש מעבדת המכשור של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) (ב-1973 נפרדה המעבדה מעל האוניברסיטה והפכה למכון מחקר עצמאי שלא למטרות רווח בשם "מעבדות צ'ארלס סטארק דרייפר") ועמד בראש הצוות שפיתח את מחשב הניהוג של חלליות תוכנית אפולו ששיאה היה בנחיתת האדם הראשון על הירח.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יליד מיזורי, ב-1922 סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד. לאחר מכן עבר ל-MIT וסיים שם ב-1926 תואר ראשון בהנדסת חשמל והמשיך בלימודים ובמחקר. ב-1938 קיבל תואר דוקטור בפיזיקה מ-MIT.

ב-1939 התמנה לפרופסור להנדסת אווירונאוטיקה וייסד את מעבדות המכשור. במהלך מלחמת העולם השנייה ביקש דרייפר להתנדב כטייס, אך נדחה. אף על פי כן מימש את רצונו להפוך לטייס באמצעות קורס טיס אזרחי. תוך שילוב ניסיונו כטייס וכמדען פיתח דרייפר את הניווט האינרציאלי, עזר ניווט העושה שימוש במחשב ובחיישני תנועה לניווט לפי חישוב עיוור. כלומר חישוב רציף של מיקום, כיוון ומהירות ללא כל צורך בנקודות ייחוס חיצוניות[1].

בתחילת שנות החמישים התבקשה מעבדת המכשור בראשות דרייפר לספק מערכת הנחיה פנימית כמערכת מגבה לטיל האטלס. מערכת ההנחיה של האטלס תוכננה כשילוב של מערכת אוטונומית על גבי הטיל ושל תחנת מעקב ושליטה קרקעית. בסופו של דבר, המערכת האוטונומית תפסה מקום מרכזי בטילים בליסטים, והשילוב בינה לבין תחנה קרקעית נותר בשימוש בחקר החלל.

ב-1961 זכו מעבדות דרייפר בחוזה הראשון שהוציאה נאס"א במסגרת תוכנית אפולו. במסגרת זו נבנה מחשב הניהוג והניווט של אפולו ((Apollo Guidance Computer (AGC) ששימש להכוונת רכב הנחיתה הירחי בתשעה שיגורים, שישה מתוכם נחתו בפועל על הירח[2]. ב-1963 נבחר דרייפר לכהן כנשיאה השני של האקדמיה הבינלאומית לאסטרונומיה ((International Academy of Astronautics (IAA).

דרייפר היה עמית האקדמיה הלאומית למדעים, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים והאקדמיה הצרפתית למדעים וחבר הנהלת IEEE. ב-1964 זכה במדליה הלאומית למדעים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדף של דרייפר בהיכל התהילה של חקר החלל
  2. ^ אפולו 8 ואפולו 10 לא נחתו על הירח על פי התכנון ואפולו 13 בשל תקלה