צ'הריק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרידי מצודת צ'הריק כיום

צ'הריק (בפרסית: چهریق) הוא כפר הממוקם במחוז אורמיה בצפון מערבה של איראן, בכפר נמצא גם מבצר הקרוי באותו שם.

חשיבותו של המבצר לדת הבהאאית נובע מכך שבמקום זה נכלא עלי מוחמד שיראזי, הבאב, מייסד הדת הבאבית לפני הוצאתו להורג.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצודת צ'הריק ממוקמת בצפון מערבה של איראן באזור הגבול (כיום) של ארמניה, אזרבייג'ן וטורקיה. המצודה יושבת במחוז אורמיה הממוקם כיום בתוך גבולותיה של איראן כאשר מצפונה לו נמצא משולש הגבולות הנ"ל, דרומית לו ימת אורמיה, ממערב הגבול הטורקי וממזרח העיר הגדולה תבריז. האזור כולו מאוד הררי, מבודד ומרוחק מריכוזי אוכלוסייה. תושבי האזור מתפרנסים בעיקר מחקלאות מקומית של דגנים, טבק וגידול בעלי חיים.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למצודת צ'הריק ולמחוז כולו יש היסטוריה ארוכה של קרבות טריטוריה עקובות מדם בין העמים השונים החיו באזור לאורך ההיסטוריה. כבר בתחילת המאה ה-19 התנהלו סכסוכים בין האימפריות ששלטו באזור באותה תקופה (העות'מאנית, הרוסית והפרסית) ומאוחר יותר גם בין הכורדים והפרסים. המאבקים על האזור נבעו בין היתר בשל מיקומו האסטרטגי אשר רווי במים ובשטחים נרחבים המאפשרים מחייה טובה, גידולים חקלאיים ובידוד מהסביבה. מאבקי השליטה באזור הביאו למלחמות וחיכוכים בין הקבוצות האתניות והמדינות השונות החיות באזור זה אשר שאפו לממש את האינטרסים הטריטוריאליים שלהם. במהלך אחת המערכות של מלחמת רוסיה פרס בין השנים 1826–1828, נכבשה צ'הריק על ידי הצבא הרוסי. מאוחר יותר במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבש האזור על ידי הכוחות העות'מאניים כחלק מקרבות מלחמת העולם הראשונה.

במהלך המאה ה-19 השליטה באזור עברה מספר פעמים מידיהם של השבטים הכורדים לידיהם של השלטונות המרכזיים באותה התקופה.[1]

כליאתו של הבאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצודת צ'הריק התפרסמה במיוחד לא בשל הקרבות ההיסטוריים על מאבקים טריטוריאליים של המדינות השכנות, אלא בשל חשיבותו ההיסטורית להתפתחותה של הדת הבאבית והבהאאית. לאחר שמשנתו של הבאב – עלי מוחמד שיראזי החלה להתפשט, ראו בו אנשים רבים בתור המהדי - המשיח, ואם אכן הגיע המהדי אזי חכמי הדת – העלמאא' הם מיותרים, דבר שיכול לגרום לטלטלה במערכת הפוליטית-דתית. לכן, בשל התנגדות אנשי הדת שמעמדם היה גבוה, הורו השלטונות לרדוף ולעצור את הבאב ובין השנים 1845-1848 הועבר בין מקומות כליאה שונים. בשנת 1848 הועבר מהמצודה במאקו אל מצודת צ'הריק, הסיבות לכך שהועבר הבאב על ידי המשטר הפרסי הן בשל יכולתו להיות חשוף לעולם החיצון באופן קל יחסית, סיבה נוספת להעברת הבאב לצ'הריק הייתה בקשת נציג הרוסים בטהראן להרחיק את הבאב מקרבת גבול פרס-רוסיה, כנראה מתוך חשש כי רעיונותיו ומשנתו של הבאב יגיעו לרוסיה ביתר קלות.[1] כליאתו של הבאב במצודת צ'הריק הופקדה תחת אחריותו של יחיא א-קורד שהיה גיסו של מחמד שאה ושליט מחוז אורמיה.[2] כליאתו של הבאב לוותה בהגבלות אשר הקשו עליו להיפגש עם מאמיניו וליצור איתם כל קשר. אך עם זאת, הדרך בה הבאב תיקשר עם מאמיניו הייתה בעזרת הברחת מכתבים וכתבים שונים שהתפרסמו לאחר מכן אשר כתב במהלך תקופת כליאתו ביניהם הביאן.[3] קיימים דיווחים כי לבאב התאפשר לארח בחצר המצודה קהל, לשם הגיעו תושבי השבטים הכורדים באזור אשר כיבדו את רעיונותיו וכך גם כנראה התאפשר לו להבריח את אותם כתבים.[4]

בשנת 1850, כשנתיים לאחר כליאתו במצודת צ'הריק הוצא הבאב להורג.[3]

רשימת מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

.Momen,Wendi. A Basic Baha'i Dictionary. Oxford: George Ronald,1989

.Cameron, Glenn and Wendi Momen. A Basic Baha'i Chronology. Oxford: George Ronald, 1996

Yarshater, Ehsan (ed). Encyclopaedia Iranica vol. 4. London: Routledge and Kegan Paul, 1990.

שרון, משה. הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, הספר הקדוש ביותר. ירושלים: כרמל, 2005.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Encyclopaedia Iranica, London and New York: Routledge and Kegan Pul, 1990, כרך 4, עמ' 644-645
  2. ^ Glenn Cameron and Wendi Momen, A Basic Bahai Chronology, Oxford: George Ronald, 1996, עמ' 34
  3. ^ 1 2 משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה הספר הקדוש ביותר, ירושלים: כרמל, 2005, עמ' 10
  4. ^ Wendi Momen, A Basic Bahai Dictionary, Oxford: George Ronald, 1989, עמ' 55

}