צ'רלי וחצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'רלי וחצי
צ'ארלי וחצי.jpg
בימוי: בועז דוידזון
הפקה: שמחה זבולוני
תסריט: אלי תבור
עריכה: אלן יעקובוביץ'
שחקנים ראשיים: יהודה ברקן
זאב רווח
טוביה צפיר
דוד שושן
משה איש כסית
חיה קציר
מוזיקה: יאיר רוזנבלום
צילום: אמנון סלומון
מדינה: ישראל
הקרנת בכורה: 1 בספטמבר 1974 ישראלFlag of Israel.svg [1]
משך הקרנה: 96 דקות
שפת הסרט: עברית
תקציב הפקה: 800,000 ל"י[2]
הכנסות: 698,000$
דף הסרט ב-IMDb

צ'רלי וחצי הוא סרט-קומדיה ישראלי שעלה לאקרנים בשנת 1974, השייך לסוגת סרטי-הבורקס. נחשב לאחד מהסרטים הישראלים המפורסמים בכל הזמנים: בשעתו, מכר "צ'רלי וחצי" 698,000 כרטיסים במדינת ישראל.[3]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רלי בן-חנניה (יהודה ברקן) הוא נוכל קטן משכונת מצוקה, המתפרנס מרמאויות וניהול משחקי מזל בלתי-חוקיים ומסתייע במיקו (דוד שושן) הקטן והמופרע. מיקו הוא ילד יתום המתגורר בבקתה עלובה עם אחותו הגדולה לילי (גאולה נוני), שהחבר שלה שוהה בארצות-הברית.

צ'רלי מתאהב בגילה זהר (חיה קציר), נערה בלונדינית יפהפייה, בת להורים עשירים מצפון תל אביב, שהוריה מנסים לשדך לה את רוברט (טוביה צפיר), בנו החנון של אחד משותפיו לעסקים של מר זהר בחו"ל. גם היא מואסת בנער השעשועים האמריקאי, שמתעניין בעיקר במוזיקה קלאסית, גולף וכדומה. צ'רלי וגילה מוצאים כל פעם דרך להתחמק מרוברט ולבלות בלעדיו.

צ'רלי מנסה להסתיר את עיסוקו האמיתי, ומספר לגילה שאביו הוא "ייבואן משקאות". האב, זכי (אריה אליאס), נוהג לשתות משקאות חריפים, ובעיקר עראק.

צ'רלי עסוק גם במשחקי-כוח עם אויבו ששון (זאב רווח), השומר על מכונית מטופחת, ומנסה כל הזמן להתחיל עם אחותו של מיקו (השומרת אמונים לחבר שלה). ששון מתקשה להביא ילד לעולם עם אשתו (נורית כהן), ופונה לפלורה (עדנה פלידל) מגדת-העתידות, אמו של צ'רלי, לייעוץ. היא קוראת לו בקפה, ורואה שם משהו גבוה, שעל ששון לתלוש שיער ממנו, ועל ידיו תבוא לו ולאשתו הישועה.

לששון חבר מגודל, קירח ופלגמט בשם גדליה (משה איש-כסית). הסרט שזור במפגשים בין צ'רלי לששון, עם גדליה ובלעדיו, כאשר פעם ידם של השניים על העליונה ופעם צ'רלי גובר. שתיים מהסצנות הנחשבות למשעשעות ביותר בסרט מתרחשות במסעדה, בה כופה הגיבור התורן על אויבו לאכול מגוון רחב של מאכלים יחד.

גילה פוגשת בצ'רלי באקראי כשהוא מנהל משחקי מזל, ומבינה שרימה אותה. היא חוזרת הביתה נסערת ומסתגרת בחדרה. צ'רלי מצלצל אליה, אך היא מסרבת לדבר איתו. בלילה מגיע מיקו ומשכנע אותה שצ'רלי אכן אוהב אותה, ומזמין אותה לבוא איתו אל ביתו של צ'רלי. השניים מתפייסים.

גילה מביאה את הוריה לפגוש את הוריו של צ'רלי. הם באים ומעמידים פנים כמשתפי פעולה, אולם הם כמובן מסרבים לקבל את צ'רלי הצ'חצ'ח: הם לא מבינים מה-מצאה בתם ב"פרא-אדם" הזה.

בינתיים, מפרש זכי לששון את פשר חזונה של פלורה: הדבר הגבוה הוא ג'ירפה. על ששון לתלוש שתי שערות משפמה. ששון עושה זאת, ואשתו נכנסת להיריון. הוא בא להודות להם. גם לילי מקבלת מהחבר שלה כרטיסי טיסה לחו"ל לה ולמיקו. בעיצומה של השמחה, מגיע צ'רלי. הוא מנשק את לילי מרוב שמחה. גילה רואה אותו, חושבת שהוא בוגד בה ונמלטת מהמקום. צ'רלי מנהל אחריה מרדף עם מכוניתו של ששון, ובמהלך המרדף הוא סוטה מהדרך והרכב נופל לתהום. מיקו מתקשר לגילה, מסביר לה מה-קרה ("הוא פצוע קשה, לא יודעים מה יש לו!") והיא ממהרת לבית החולים.

היא מבררת את מספר החדר של צ'רלי, ועולה לשם. מהחדר יוצאת אלונקת-מתים מכוסה סדין. "את באת אליו? מאוחר מדיי. הוא מת", אומר לה זקן אחד. היא פורצת בבכי, ויורדת קומה. כשהיא פוסעת לאורך המסדרון, היא שומעת את קולו של צ'רלי, היושב לו במיטה, משחק בקלפים עם חבריו לחדר, כשחוץ מתחבושת לראשו הוא בסדר גמור. היא פורצת בצחוק היסטרי.

הסרט מסתיים בשדה-התעופה, שם נפרדים לשלום גילה וצ'רלי שנישאו בינתיים מלילי ומיקו. צ'רלי מנשק שוב את לילי, וסצנת-הפרידה שלו ממיקו היא אחד מרגעי-השיא בסרט. לילי ומיקו עולים למטוס, וצ'רלי ואשתו פונים לירח-הדבש.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב רווח יהודה ברקן ומשה איש כסית במהלך צילומי הסרט (צילם יוני המנחם)

הסרט הופק על ידי חברת "פילמאור" שבבעלות האחים זבולוני. שמחה זבולוני נולד באיראן, גדל והתחנך בארץ ושירת בצה"ל. בגיל 24 הוא שב לאיראן והצטרף לחברת ההפקות "סינאפילם" בטהראן, שהייתה בבעלות אחיו. הרעיון לסרט מבוסס על סוגת סרטי ה"לוטי" שהייתה בזמנו בשיא הצלחתה באיראן. חלק מסרטים אלה הפיקה "סינאפילם" בעצמה. בסוגה זו לוטי, גיבור העלילה, הוא מעין "בחור קשוח" ועבריין שכונתי מן המעמד הנמוך המייצג סתירה לבני המעמד הגבוה וסגנונם המערבי. כאשר בת-עשירים מתאהבת בו נמצאים שני העולמות בקונפליקט. זבולוני החליט להפיק סרט ישראלי על בסיס אותו רעיון ופנה לעיתונאי אלי תבור כדי שיתאים את התסריט לקהל הישראלי.[4]

זמן צילום הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו הראשון של הסרט צולם בחודשים שקדמו למלחמת יום כיפור, כך עד לסצנה שבה גדליה דורך על רגלו של צ'רלי במרכז המסחרי, כשצ'רלי מפעיל משחקי הימורים. שחקני ומפיקי הסרט היו מגויסים למלחמה, איש איש ליחידתו, והמשכה הידוע צולם רק כמה חודשים אחרי-כן, לאחר תום המלחמה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן/שחקנית דמות
יהודה ברקן צ'רלי בן-חנניה
דוד שושן מיקו
זאב רווח ששון
אריה אליאס זכי בן-חנניה (אביו של צ'רלי)
עדנה פלידל פלורה בן-חנניה (אמו של צ'רלי)
חיה קציר[5] גילה זהר
גאולה נוני לילי
אלישבע מיכאלי סימה זהר (אמה של גילה)
חיים שנער הנהג שדרס את מיקו
נתן כוגן חיים זהר (אביה של גילה)
טוביה צפיר רוברט
משה איש-כסית גדליה
ראובן שפר סוחר-רכב
תקוה עזיז מזל
אריה מוסקונה מלצר במסעדה / חבר של צ'רלי
מרדכי בן-זאב ארליך
נורית כהן יפה (אשתו של ששון)
אלומה שלום עוזרת-בית אצל משפחת זהר
דפנה רוזן דפנה זהר (אחותה של גילה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השבוע בבתי הקולנוע בארץ. דבר, 30 באוגוסט 1974, עמ' 47.
  2. ^ יעקב בר-און, "סנוקר" לבועז דווידזון, דבר, 18 במרץ 1975
  3. ^ Frank Bren, Amy Kronish. World cinema: Israël. Flicks Books, 1996. עמ' 204.
  4. ^ סמדר שילוני, באהבה מאיראן, באתר ynet, 7 במאי 2008
  5. ^ במקור יועד התפקיד לזמרת עדנה לב, אך לאחר שזו עברה את הבחינות, החליט הבמאי שהזמרת אילנית תחליף את לב. כאשר אילנית עברה את הבחינות, החליט הבמאי להעביר את התפקיד לקציר. אגב, רבים טועים לחשוב כי בתפקיד זה משחקת גילת אנקורי.