צ'רנוביל. כרוניקה של שבועות קשים
| בימוי | ולדימיר שבצ'נקו |
|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות, אוקראינה  |
| חברת הפקה |
Ukrainian studio of chronicle-documentary films |
| הקרנת בכורה |
1986 |
| משך הקרנה |
56 דק' |
| שפת הסרט |
רוסית |
| סוגה | סרט תעודי |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
צ'רנוביל. כרוניקה של שבועות קשים (ברוסית: Чернобыль. Хроника трудных недель) הוא סרט תיעודי סובייטי-אוקראיני, שביים ולדימיר שבצ'נקו וצולם בשנת 1986. מדורג במקום ה-49–50 ברשימת 100 הסרטים הטובים ביותר בתולדות הקולנוע האוקראיני.
פרטי העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטים רבים נעשו שנים לאחר התפוצצות כור 4 בתחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל. אך רק אנשים בודדים היו עדים לטרגדיה עצמה.
רק שתי קבוצות צילום הצליחו לעבור דרך המכשולים הביורוקרטיים ולצלם במקום זמן קצר לאחר האסון, אחד מהם היה במאי צוות "האולפן האוקראיני לסרטי תעודה" ולדימיר שבצ'נקו. ב-14 במאי 1986, הם הלכו לצלם בתחנה ובילו את מאה הימים הבאים עם כבאים, מהנדסי חשמל, אנשי צבא ומהנדסי תחנות כוח גרעיניות, שעבדו בחיסול ההשלכות של אסון צ'רנוביל. כולם הבינו את הסכנה אליה נחשפו. חלקם נענו לפקודות, לחלקם לא הייתה ברירה, אך בין יוצרי הסרט היו רק אלה שהגיעו מרצונם החופשי. יתר על כן, שבצ'נקו עבר מחסום של חסמים ביורוקרטיים רבים אך הכרחיים כדי להגיע למוקד האסון. כבר במחלקה בבית החולים, לאחר שקיבל מנה גדולה של קרינה, כתב הבמאי ביומנו: "אם מישהו יגיד לי שאם לא הייתי מטפס, הייתי עם הריאות, אני מיד אענה: עדיף בלי ריאה, כמו כמה, בלי כבוד."
הצילומים בוצעו ברציפות באזורים המסוכנים ביותר, בהם שברי גרפיט עדיין עישנו מתחת לרגליהם. בסך הכל נלקחו צילומים באורך עשרים אלף מטרים של פילם. הצילומים שצולמו ממסוק מעל הכור שנהרס מוארים על ידי קרינה והפילם נדחה. אבל הבמאי שם צילומים עם תאורה בעריכה ועל המסך הם מופיעים תחת המכות התכופות של מונה הגייגר.
כל מה שקשור לצ'רנוביל סונן בקפידה על ידי הרשויות: כל חומרי ההדפסה, האודיו, הצילום והווידאו נאלצו לעבור דרך קבוצת מומחים בין מחלקתית שנועדה במיוחד, שכללה נציגים של 33 משרדים ומחלקות ממשלתיות. לאחר מכן נאלצו הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, הפוליטביורו ומועצת הקולנוע הממלכתית לתת את רשותם. גופי המדינה קיוו שהיוצרים הסובייטים יהללו את עבודתם ההירואית של המפרקים והנהגתם, אשר מכוונת אותם בדרך ההישג. הבמאי הגן על הזכות להשקפה כנה, כי ביחס לאנשים שעבדו ומתו שם, בתחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל, עמדה אחרת תהיה פשע. כתוצאה ממאבק ממושך, הסרט כן יצא לאקרנים.
הסרט, שנרכש מאוחר יותר להפצה על ידי 132 מדינות, זכה בפרסים בתשעה פסטיבלי קולנוע בינלאומיים ונכנס להיסטוריה של עיתונאות הקולנוע האוקראינית והעולמית של המאה העשרים. היוצר מת מחלת קרינה רק חודש לאחר הקרנת הבכורה של הסרט.
צופי ערוץ "1+1" האוקראיני, נחשפו לראשונה לגרסה אוקראינית של הסרט, שדובבה לאוקראינית על ידי השחקן אנדריי פודובינסקי.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1986 - מדליית זהב על שם דובז'נקו (מוסקבה)
- 1987 - פרס הזהב לכבוד ותעודה של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-15 (מוסקבה)
- 1987 - פרס הפנינה השחורה של הים התיכון בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי באי פנטלריה (איטליה)
- 1987 - פרס מיוחד של פסטיבל הקולנוע התיעודי הבינלאומי בקרקוב (פולין)
- 1987 - פרס מיוחד של פסטיבל הקולנוע הכללי של האיחוד "מסירות נפש" (טביליסי)
- 1988 - פרס ברית המועצות: ו. שבצ'נקו (לאחר מותו), ו. קריפצ'נקו, ו. טרנצ'נקו
- 1989 - פרס ניקה בקטגוריית הצילום הטוב ביותר בסרט תיעודי: ו. שבצ'נקו (לאחר מותו), ו. קריפצ'נקו, ו. טרנצ'נקו.
בנוסף, בשנת 1987 הקים האיגוד הבינלאומי לקולנוע מדעי את פרס ולדימיר שבצ'נקו. בשנת 1991, הסרט נכלל במסמכי הקולנוע הייחודיים של קרן הארכיון הלאומית של אוקראינה והועבר לאחסון בארכיון הסרטים והתצלומים של אוקראינה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"צ'רנוביל. כרוניקה של שבועות קשים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"צ'רנוביל. כרוניקה של שבועות קשים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "צ'רנוביל. כרוניקה של שבועות קשים" ביוטיוב
- "צ'רנוביל. כרוניקה של שבועות קשים" באתר DOC-films.com
