צבא הצללים (סרט)
| בימוי |
ז'אן-פייר מלוויל  |
|---|---|
| הופק בידי |
רוברט דורפמן |
| תסריט |
ז'אן-פייר מלוויל |
| עריכה |
פרנסואז בונו |
| שחקנים ראשיים |
לינו ונטורה Gaston Meunier Georges Sellier Claude Mann Christian Barbier Albert Michel Hubert de Lapparent Jean-Marie Robain ז'אק מרבופ Marcel Bernier Jeanne Pérez Marco Perrin Alain Mottet Alain Dekok ז'אן-פייר קאסל Paul Meurisse סימון סיניורה Alain Libolt סרז' רג'אני André Dewavrin Paul Crauchet Adrien Cayla-Legrand נטלי דלון Michel Dacquin |
| מוזיקה |
אריק דמרסן |
| צילום |
פייר לום |
| מדינה |
צרפת, איטליה |
| חברה מפיצה |
Cecchi Gori Group |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
12 בספטמבר 1969 |
| משך הקרנה |
138 דק' |
| שפת הסרט |
צרפתית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט מלחמה |
| מקום התרחשות |
לונדון, ליון, פריז, מרסיי |
| תקופת התרחשות |
1943, המאה ה־20, מלחמת העולם השנייה, שנות ה-40 של המאה ה-20 |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
צבא הצללים (בצרפתית:L'Armée des ombres באיטלקית:L'armata degli eroi) הוא סרט דרמה מתח צרפתי-איטלקי משנת 1969 על מלחמת העולם השנייה, שנכתב ובוים על ידי ז'אן-פייר מלוויל, ובכיכובם של לינו ונטורה (אנג'), פול מריס (אנג'), ז'אן פייר קאסל (אנג') וסימון סיניורה. זהו עיבוד לספרו של יוסף קסל משנת 1943 באותו שם, המשלב את חוויותיו של קסל כחבר במחתרת הצרפתית עם גרסאות בדיוניות של חברי מחתרת אחרים.
הסרט עוקב אחר קבוצה קטנה של לוחמי מחתרת כשהם עוברים בין מקומות מסתור, משתפים פעולה עם צבאות בעלות הברית, מחסלים מלשינים ומנסים להתחמק מלכידה והוצאה להורג שהם יודעים שהם גורלם הסביר ביותר.[1] בעודו מציג את דמויותיו כגיבורות, הסרט מציג מבט עגום על ההתנגדות.[2][2]
עם צאתו לראשונה לאקרנים בצרפת, הסרט לא זכה להצלחה רבה. שכן בעקבות אירועי מאי 1968, מבקרים צרפתים גינו אותו בטענה שהוא מהלל את שארל דה גול.
הסרט הוקרן לראשונה בישראל בקולנוע פריז בתל אביב ב-29 בספטמבר 1972.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיליפ ז'רבייה, ראש תא הרזיסטאנס, נעצר על ידי משטרת וישי הצרפתית בחשד לפעילות מחתרתית. למרות שזוכה מחוסר ראיות, הוא נשלח למחנה מעצר. הוא וקומוניסט צעיר עובדים על תוכנית בריחה, אך לפני שהם יכלו לבצע אותה, ז'רבייה גורש לפריז. בזמן שהוא ממתין לחקירה על ידי הגסטפו, הוא מצליח להרוג שומר ולברוח.
במרסיי, ז'רבייה, פליקס לפרק, גיום "לה ביזון" ורמרש וקלוד "לה מאסק" אולמן מערימים על פול דונאט, הסוכן הצעיר שבגד בז'רבייה, וגורמים לו להגיע לפגישה איתם. הם לוקחים אותו לבית, אך מגלים שהבית הסמוך אוכלס זה עתה, ולכן אינם יכולים להשתמש באקדחיהם כדי להרוג את דונה מבלי לעורר תשומת לב. מאחר שאין ברשותם סכין מתאימה, הם חונקים את שותפם לשעבר למוות.
פליקס פוגש בבר את ידידו הוותיק, ז'אן־פרנסואה ז'ארדי, ומגייס את הטייס לשעבר, חובב הסיכונים, לשורות המחתרת. במהלך משימה בפריז מבקר ז'אן־פרנסואה את אחיו הבכור, לוק, פילוסוף ידוע שנראה כמי שמנהל חיים שקטים ומסוגרים המוקדשים למחקר. בהמשך הוא יוצא לחוף הים התיכון כדי לסייע בפינוי חיילי בעלות הברית, יחד עם ז'רבייה ו"הבוס הגדול", בדרכם ללונדון באמצעות צוללת המפליגה דרך גיברלטר. בחשכת הלילה ז'אן־פרנסואה אינו מזהה את "הבוס הגדול", אך לבסוף מתברר שזהו לוק, שזהותו נשמרת בסוד כמוס.
בלונדון, ז'רבייה מנסה לארגן תמיכה נוספת למחתרת מצד הנהגת צרפת החופשית, ולוק מקבל עיטור מאת שארל דה גול. כאשר ז'רבייה שומע שפליקס נעצר על ידי הגסטפו, הוא מקצר את מסעו וצונח במצנח אל הכפר הצרפתי.
לאחר מעצרו של פליקס, מתילד, עקרת בית פריזאית הפעילה במחתרת, עוברת לליון כדי לנהל את התא של ז'רבייה. ז'רבייה מתרשם מיכולותיה ומשאיר אותה בתפקיד. היא מתכננת תוכנית לחילוצו של פליקס, המעונה במטה הגסטפו. לאחר שז'אן־פרנסואה שומע את פרטי התוכנית, הוא כותב לז'רבייה מכתב התפטרות, ולאחר מכן מסגיר את עצמו באמצעות מכתב אנונימי לגסטפו, כדי להיכלא לצד פליקס. מתילד, "לה מאסק" ו"לה ביזון" מנסים לחלץ את פליקס כשהם מחופשים לחיילים גרמנים ומצוידים פקודה מזויפת להעבירו לפריז, אך תוכניתם נכשלת לאחר שרופא הכלא קובע כי מצבו של פליקס אנוש והוא אינו כשיר להעברה. כשז'אן־פרנסואה, שגם הוא הוכה קשות, מבין שמבצע החילוץ נכשל, הוא מוסר לפליקס את גלולת הציאניד היחידה שברשותו.
לאחר שמתילד מבחינה בתמונתו של ז'רבייה על כרזת מבוקשים במהלך ניסיון החילוץ, היא מפצירה בו לרדת למחתרת ולהסתתר, אך הוא משיב שאין מי שיוכל למלא את מקומו בשלב זה. זמן קצר לאחר מכן הוא נעצר בפשיטה של משטרת וישי ומוסגר לידי הגרמנים. ז'רבייה וחבריו לתא מובלים להוצאה להורג, אך נאמר להם שאם יצליחו להגיע אל הקיר שבקצה החדר לפני שמקלעי הגרמנים יהרגו אותם, הם יורשו לחיות עוד קצת. עם תחילת הירי ז'רבייה רץ לעבר הקיר, כשלפתע מתילד ולה ביזון מופיעים בחלון ומשליכים פצצות עשן כדי לחסום את שדה הראייה של הגרמנים, ומורידים חבל לעברו. ז'רבייה מטפס על החבל ונמלט איתם.
ז'רבייה מסתתר במשך חודש בחווה נטושה. יום אחד מגיע לוק כדי לדון עמו בגורלה של מתילד, שנעצרה. הוא חושש כי תיאלץ להסגיר את חבריה למחתרת, לאחר שהגרמנים איימו על חיי בתה המתבגרת. לוק מסתתר כאשר לה מאסק ולה ביזון מגיעים ומודיעים כי מתילד שוחררה, אך שני אנשי מחתרת אחרים נעצרו. ז'רבייה מורה להוציאה להורג לאלתר, אולם לה ביזון מסרב לבצע את הפקודה ונשבע למנוע מז'רבייה להרוג אותה. בשלב זה לוק יוצא ממחבואו ומשכנע את לה ביזון שמתילד עצמה הייתה מעדיפה למות בידי חבריה, לפני שתאולץ לחשוף את זהותם של אנשי מחתרת נוספים.
לוק מלווה את ז'רבייה, לה ביזון ולה מאסק לפריז. הם מאתרים את מתילד ברחוב, ולה ביזון יורה בה פעמיים לפני שהם נוסעים משם. טקסט הסיום מגלה שכל ארבעת הגברים נלכדו ומתו תוך פחות משנה, בין אם בהתאבדות ובין אם בידי הנאצים. גורלו המדויק של ז'רבייה מתואר בתמציתיות כ"ב-13 בפברואר 1944, הוא החליט לא להתמודד הפעם".
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לינו ונטורה (אנ') בתור פיליפ ז'רבייה, מהנדס אזרחי העומד בראש תא של הרזיסטאנס שבסיסו בליון
- פול מריס (אנג') בתור "הקדוש" לוק ז'ארדי, אשר, מבלי שאחיו ז'אן-פרנסואה ידע, הוא חבר בכיר במחתרת. דמות זו מבוססת בחלקה על הפילוסוף ומנהיג המחתרת ז'אן קוואייס (אנ')
- ז'אן פייר קאסל (אנג') בתור ז'אן-פרנסואה ז'ארדי, אחיו הצעיר של לוק, שמצטרף לתא המחתרת של ז'רבייה באמצעות ידידותו עם פליקס
- סימון סיניורה בתור מתילד, שהופכת לעוזרת של ז'רבייה
- קלוד מאן בתור קלוד "לה מאסק" אולמן, החבר הצעיר ביותר בתא המחתרת של ז'רבייה
- פול קרושה (אנ') בתור פליקס לפרק, חבר בתא המחתרת של ז'רבייה
- כריסטיאן ברבייה (אנ') בתור גיום "לה ביזון" ורמרש, חבר בתא המחתרת של ז'רבייה
- סרז' רג'יאני (אנ') בתור הספר שמגלח את ז'רבייה ומספק לו מעיל
- אנדרה "קולונל פאסי" דוואוורן (אנ') בתור עצמו, איש שירותי המודיעין של צרפת החופשית שבסיסם בלונדון
- אלן דקוק בתור לגריין, הקומוניסט הצעיר שעובד בתחנת הכוח של מחנה המעצר שאליו נשלח ז'רבייה
- אלן מוטה (אנ') בתור מפקד מחנה המעצר שאליו נשלח ז'רבייה
- אלן ליבולט בתור פול דונאט, חבר צעיר בתא המחתרת של ז'רבייה המוצא להורג לאחר שהלשין על חבריו
- ז'אן-מארי רובן בתור הברון דה פרטה-טלואר, המאפשר לז'רבייה להשתמש באחוזתו לצורכי פעילות המחתרת
- אלברט מישל (אנ') בתור הז'נדרם המלווה את ז'רבייה למחנה המעצר
- דניס סדייה בתור הרופא במטה הגסטפו בליון
- ז'ורז' סלייה בתור קולונל ז'ארה דו פלסי, המוחזק באותו מבנה עם ז'רבייה במחנה המעצר
- מרקו פרן בתור אוקטב בונאפו, סוכן מכירות נודד המוחזק באותו מבנה עם ז'רבייה במחנה המעצר
- אובר דה לפרן (אנ') בתור אובר, רוקח המוחזק באותו מבנה עם ז'רבייה במחנה המעצר
- קולין מאן בתור חייל של חיל האוויר המלכותי הטס עם ז'רבייה במטוס
- אנתוני סטיוארט בתור רב-סרן של חיל האוויר המלמד את ז'רבייה על ציוד הצניחה שלו
- מישל פרטו בתור "הפטריוט האלמוני" שבורח עם ז'רבייה בפריז
- מישל דאקן בתור אחד מחבריו לתא של ז'רבייה לאחר שנעצר במסעדה
- ז'אן פרז (אנ') בתור מארי, המשרתת של לוק
- פייר וודייה בתור האיש בחנות העתיקות
- ז'אק מרבף בתור הקצין הגרמני והחוקר הראשי במטה הגסטפו בליון.
- מרסל ברנייה בתור פקיד המכס שנתקל בז'אן-פרנסואה על החוף בלילה (ללא קרדיט)
נטלי דלון (אנג') שעשתה את הופעת הבכורה שלה בקולנוע בסרטו הקודם של מלוויל, "הסמוראי" (1967), מופיעה בהופעת אורח בסרט "צבא הצללים" בתור האישה עם ז'אן-פרנסואה בבר במרסיי. עורכת הסרט, פרנסואז בונו (אנ'), מגלמת את המזכירה בסוכנות הכישרונות בליון.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם צאתו לראשונה לאקרנים בצרפת, הסרט לא זכה להצלחה רבה. שכן בעקבות אירועי מאי 1968, המוניטין של שארל דה גול נפגע, והאדרת הרזיסטנס הפכה לטאבו במהלך מלחמת העצמאות של אלג'יריה. מבקרים צרפתים גינו אותו בטענה שהוא מהלל את שארל דה גול ובעקבות כך, הוא לא הופץ בתחילה באופן נרחב מחוץ לצרפת, אך התקבל יפה מאוד כאשר יצא לבסוף בבריטניה בסוף שנות ה-70. מפיצי סרטי אמנות אמריקאים באותה תקופה שאבו רמזים מ"מחברות הקולנוע", שתקפו את הסרט על בסיס זה,[2] ולכן הוא לא יצא לאקרנים בארצות הברית עד 2006,[1][2] רק לאחר הערכה מחודשת של הסרט ויצירתו של מלוויל שפורסמה ב"מחברות הקולנוע" באמצע שנות ה-90 שוחזר הסרט והופץ מחדש.[2] לאחר יציאתו המחודשת בארצות הברית הוא זכה לשבחים נרחבים מצד המבקרים, ונכלל ברשימות רבות של הסרטים הטובים ביותר לשנת 2006.[2][2][3]
באתר Rotten Tomatoes, הסרט קיבל דירוג אישור של 97% בהתבסס על 79 ביקורות, עם ציון ממוצע של 9.1 מתוך 10; "קונצנזוס המבקרים" של האתר קובע: "סרט קלאסי זה, שנוצר במקור בשנת 1969, שיצא לאחרונה מחדש הוא בחינה מופתית של האופן שבו מאמצי המחתרת במלחמת העולם השנייה פעלו."[4] באתר Metacritic, הסרט קיבל ציון ממוצע משוקלל של 99 מתוך 100 בהתבסס על 24 ביקורות, דבר המצביע על "שבחים אוניברסליים".[5]
עם יציאתו לאקרנים בשנת 2006, הוסיף רוג'ר איברט את "צבא הצללים" לרשימת "הסרטים הגדולים" שלו, וכתב: "הדפס 35 מ"מ משוחזר זה, המוקרן כעת בבתי הקולנוע האמנותיים ברחבי הארץ, אולי בן 37 שנים, אך זהו הסרט הזר הטוב ביותר של השנה."[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של צבא הצללים
"צבא הצללים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"צבא הצללים", באתר AllMovie (באנגלית)
"צבא הצללים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"צבא הצללים", באתר Metacritic (באנגלית)
"צבא הצללים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- "צבא הצללים", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Army of Shadows :: rogerebert.com :: Great Movies, rogerebert.suntimes.com
- 1 2 3 4 5 6 7 Scott Tobias | October 22, 2009 | 5:00am, Army Of Shadows, AV Club (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Movie Reviews, Articles, Trailers, and more - Metacritic, www.metacritic.com (באנגלית)
- ↑ Army of Shadows | Rotten Tomatoes, www.rottentomatoes.com (באנגלית)
- ↑ Army of Shadows Reviews - Metacritic, www.metacritic.com (באנגלית)
- ↑ Existential Resistance movie review, www.rogerebert.com (באנגלית אמריקאית)