צבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיילים גרמנים בדרך לחזית
גרמניה האמינה שהניצחון במלחמה יהיה קל ומהיר: חיילים גרמנים על רכבת בדרך לחזית המערב מזמינים את האזרחים להצטרף אליהם ל"טיול לפריז"

ערב המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבא הקיסרות הגרמנית

מבנה הצבא בעתות שלום התבסס על אזורי פיקוד, קורפוסים, דיוויזיות ורגימנטים. בזמן מלחמה, שלטו הפיקודים האזוריים על מפקדות הגייסות ועל היחידות הכפופות להם. במהלך מלחמת העולם הראשונה נוצרה היררכיה פיקודית גבוהה יותר שנקראה קבוצת ארמיות.

המערך הארגוני הבסיסי היה הקורפוס שהורכב משתי דיוויזיות או יותר בנוסף לכמה כוחות תמיכה והיה אחראי לשטח גאוגרפי מסוים. מפקדת הגיס הייתה אחראית גם על כוחות המילואים ועל המיליציה שבשטחה. עם פרוץ המלחמה היו 21 אזורי קורפוס בתחום השיפוט של פרוסיה ו-3 בתחומה של בוואריה, זאת בנוסף לקורפוס מיוחד שנקרא קורפוס המשמר (Guard Corps). בנוסף לדיוויזיות כללו הקורפוסים גדוד חיל רגלים קל, גדוד ארטילריה, גדוד הנדסה, גדוד טלגרף וגדוד רכבות וחלקם החזיקו כוחות גם במבצרים. לכל קורפוס הייתה כפופה יחידה אווירית. בזמן מלחמה הפך כל קורפוס לכוח נייד כשהוא מקבל תמיכה עורפית מהאזור הגאוגרפי שלו כדוגמת ציוד וכוח אדם. בנוסף לקורפוסים הסדירים, עם פרוץ המלחמה הוקמו קורפוסי מילואים שתיגברו את הקורפוסים הסדירים לאורך המלחמה.

המערך הטקטי הבסיסי היה הדיוויזיה. דיוויזיה סטנדרטית כללה שתי בריגדות רגלים, בריגדת פרשים ובריגדת ארטילריה. כל הבריגדות היו מורכבות משני רגימנטים כל אחת. אדיוויזיה אחת בכל שטח פיקוד של קורפוס הייתה המיליציה המקומית. עם פרוץ המלחמה היו 42 דיוויזיות סדירות בפרוסיה ו-6 בבוואריה. כל הדיוויזיות האלו, התגייסו בזמן המלחמה, נערכו מחדש, קיבלו יחידות הנדסה ואספקה ממפקדות הקורפוסים והעבירו את רוב יחידות הפרשים שלהן ליחידות פרשים עצמאיות. דיוויזיות מילואים תגברו את הגייסות, דיוויזיות המיליציה נערכו השתנו ליחידות צבאיות. במשך המלחמה גדל מספר הדיוויזיות והגיע ל-251 בסיומה.

הרגימנט הייתה יחידת הקרב הבסיסית כמו גם בסיס הגיוס. החיילים המגויסים סופחו לרגימנטים ובמסגרת זו התאמנו באחת משלוש מגמות: רגלים, פרשים וארטילריה. חיילים בעלי התמחויות אחרות כגון פלסים וחיילי איתות השתייכו ליחידות תמיכה נפרדות.

הגנת המושבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמוט פון מולטקה הצעיר (על הסוס מימין) סוקר תמרונים צבאיים יחד עם וילהלם השני, קיסר גרמניה (על הסוס משמאל)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שוצטרופה

הקיסרות הגרמנית הייתה אימפריה קולוניאלית, מה שאמר שהיא החזיקה במספר מושבות באפריקה, אוקיאניה, האוקיינוס השקט וסין. הגנת המושבות הופקדה בידי יחידות מיוחדות שנקראו "שוצטרופה" ("כוחות ההגנה"). מפקדי השוצטרופה היו גרמנים, אולם רוב החיילים היו שכירי חרב מקומיים (אסקרי). תפקידן של יחידות השוצטרופה השתנה לפי טיב המקום שבו שרתו. לדוגמה, במושבות באפריקה תפקידם העיקרי של השוצטרופה היה לדכא מרידות ולסייע לחוקרים שבאו לאזור. בשטחים הגרמניים באוקיינוס השקט שבהן היחסים בין הגרמנים למקומיים היו רגועים, השוצטרופה שימשו כשוטרים ותו לא. ובשטחים הגרמניים בסין תפקידן היה להגן על הנמלים הגרמניים שם.

עם זאת, הנתק בין גרמניה לבין אפריקה, והעובדה שהמושבות הגרמניות שם היו מוקפות במושבות של מעצמות קולוניאליות עוינות (בריטניה, צרפת, בלגיה ופורטוגל), גרמה לכך שהן נכבשו עד מהרה ואבדו לנצח לגרמניה. עם זאת, המפקד הגרמני פאול פון לטו-פורבק הצליח במהלך המלחמה לנהל את אחת ממלחמות הגרילה המוצלחות ביותר בהיסטוריה. הצטרפותה של האימפריה היפנית למלחמה גרמה לכך שגם המושבות בסין ובאוקיינוס השקט אבדו.

פיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסרות הגרמנית, התחלקה למספר גדול של נסיכויות וממלכות נפרדות, שלכל אחת מהן היה שליט משלה וצבא משלה. בעתות שלום, היו כל הצבאות ארגונים נפרדים ללא גוף עליון. אולם במקרה של מלחמה אוחדו כל הצבאות תחת פיקודו של הקייזר שהוגדר כ"מצביא עליון", כשלצידו "ראש המטה הכללי של הצבא הפרוסי המלכותי", שהוגדר כיועצו של הקייזר.[1] ממלכת בוואריה, המדינה השנייה בחשיבותה בקיסרות אחרי פרוסיה, נהנתה ממעמד מיוחד שאפשר לה להחזיק מטה כללי נפרד גם בשעת מלחמה. מטה כללי זה היה כפוף רשמית למלך בוואריה, אך בפועל הרמטכ"ל הפרוסי היה מקבל ההחלטות, והמטכ"ל הבווארי רק תאם עמו את פעולותיו.[2] ממעמד מיוחד נהנו הצי הקיסרי והשוצטרופה ("כוחות ההגנה"), שלא היו כפופים לשליטים הזוטרים והיו תחת הפיקוד הישיר של הקייזר והמטכ"ל הפרוסי.

הקצינים בצבא הגרמני התחלקו בין קצינים בני המעמד הפשוט שהתקבלו לצבא בשל כישרונותיהם, לבין קצינים ממעמד האצולה שזכו בו הודות למשפחתם. עם זאת, מרבית הקצינים היו מבוגרים ומנוסים מאוד. במהלך המלחמה כיהנו שלושה קצינים בתפקיד ראש המטה הכללי של הצבא הפרוסי. בתחילת המלחמה שימש בתפקיד הלמוט פון מולטקה הצעיר, אחיינו של המצביא המהולל הלמוט פון מולטקה הזקן. מולטקה "הצעיר", לא הוכיח את עצמו כמפקד טוב במיוחד בתחילת המלחמה, וחלק גדול מהחלטותיו היו שגויות ונבעו מהססנות ופחדנות. הוא הוחלף באריך פון פאלקנהיין, שהחזיק בתפקיד שנתיים, עד שהוחלף בפאול פון הינדנבורג, שכיהן בתפקיד עד סוף המלחמה.

תוכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית שליפן (אדום - גרמנים, כחול התקפה צרפתית צפויה)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית שליפן

התוכנית העיקרית של הצבא הגרמני ערב המלחמה הייתה תוכנית שליפן, שתוכננה בידי ראש המטה הכללי לשעבר אלפרד פון שליפן. על פי התוכנית נועד הצבא הגרמני להתמקד, בשלב הראשון של המלחמה, בהשגת ניצחון מהיר במערב במערכה נגד הצבא הצרפתי ובהכנעת צרפת, בטרם צבא האימפריה הרוסית יספיק להיערך למלחמה ולתקוף את פרוסיה המזרחית. לאחר כניעת צרפת יוכל הצבא הגרמני להפנות את כוחותיו מזרחה, ולהכניע את רוסיה. בדרך זו תוכל גרמניה להימנע מהסתבכות בלחימה בשתי חזיתות במקביל. התוכנית צפתה שתוך 39 ימים, פריז תיפול לידי הגרמנים. בבסיסה עמדה ההנחה, שגרמניה יכולה לפלוש לצרפת במהירות בטרם יושלם גיוס כוחות המילואים הצרפתים, להכריע את הצבא הצרפתי, ואז להעביר את כוחותיה לחזית המזרחית. התוכנית התבססה על הפערים ביכולת הגיוס וניוד הכוחות של שלוש המעצמות (גרמניה, צרפת ורוסיה) - כאשר רוסיה נחשבה לאיטית מבין השלוש (בשל גודלה הגאוגרפי והפיגור של רשת הרכבות שלה).

שליפן הציע לנצל את יתרונות הצבא הגרמני במהירות גיוס כוחות המילואים ובניודם באמצעות רכבות, כדי להסתער על צפון-מערב צרפת דרך ארצות השפלה, תוך התעלמות מהנייטרליות של לוקסמבורג ובלגיה, לאגף את הכוחות העיקריים של הצבא הצרפתי ולתקוף אותם מעורפם. הכוחות באגף הגרמני השמאלי (המזרחי), שהיו חלשים יחסית, נועדו לסגת במטרה למשוך את הכוח הצרפתי העיקרי להתקדם לתוך אלזס-לורן, בעוד הכוח הגרמני העיקרי, שרוכז באגף הימני (המערבי), נועד לכתר אותו מעורפו, ולכבוש את פריז. שליפן שאף להשיג הכרעה מהירה במערכה נגד צרפת, באמצעות איגוף כפול של הצבא הצרפתי והשמדתו מעורפו. חזרה על קרב קאנאי בקנה מידה ענק.[3] הוא לא ייחס חשיבות לכיבוש שטחים או מרכזי תעשייה, אלא קרא להתמקד בהשגת הכרעה מהירה של הצבא הצרפתי. יש הרואים בכך את הסיבה לכישלון התוכנית בסופו של דבר.[4] לאחר כיבוש צרפת, הציע פון שליפן להעביר את המאמצים הגרמנים לחזית המזרחית.

שליפן עידכן בקביעות את פרטי תוכניתו, גם לאחר שפרש מהמטה הכללי ב-1905, אך יורשו הלמוט פון מולטקה פגם בביצוע התוכנית כאשר הוריד ממנה את הולנד, ועל ידי כך החליש את האגף הימני הגרמני, ושמר על כוחות במזרח פרוסיה המאוימת.

סדר כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ המלחמה, כלל הצבא הגרמני 8 ארמיות. במסגרת תוכנית שליפן, ריכזו הגרמנים את עיקר הכוח במערב ורק הארמייה השמינית הוצבה במזרח מול צבא האימפריה הרוסית כדי להגן פרוסיה המזרחית. הארמייה קיבלה הוראה להימנע מקרב מכריע ולסגת רק במקרה של השמדה כללית.[5]

להלן סדר הכוחות בחזית המערבית:

פרשים גרמנים בהתקפה. תמונה מ-1912
סדר הכוחות של הפרשים
קורפוס מפקד דיוויזיות
קורפוס הפרשים ה-1 מנפרד פון ריכטהופן דיוויזיית הפרשים של המשמר בפיקוד אלפרד פון שטורק
דיוויזיית הפרשים ה-5 בפיקוד קרל פון לסמן
קורפוס הפרשים ה-2 גאורג פון דר מרוויץ דיוויזיית הפרשים ה-2 בפיקוד פרידריך פון קראנה
דיוויזיית הפרשים ה-4 בפיקוד אוטו פון גרניאר
דיוויזיית הפרשים ה-9 בפיקוד אבהרד פון שמטאו
קורפוס הפרשים ה-3 רודולף ריטר פון פרומל דיוויזיית הפרשים ה-7 בפיקוד ארנסט פון היידברק
דיוויזיית הפרשים ה-8 בפיקוד גינטר פון דר שולבורג אהלן
דיוויזיית הפרשים הבווארית בפיקוד אוטו פון שטטן
קורפוס הפרשים ה-4 גוסטב פרייהר פון הולאן דיוויזיית הפרשים ה-3 בפיקוד קורט פון אונגר
דיוויזיית הפרשים ה-6 בפיקוד אויגן פון שמטאו
סדר כוחות הארמייה הראשונה
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-2 אלכסנדר פון לינסינגן הדיוויזיה ה-3 בפיקוד פרדיננד קרל פון טרוסל
הדיוויזיה ה-4 בפיקוד גינטר פון פנוויץ
הקורפוס ה-3 אוואלד פון לוכו הדיוויזיה ה-5 בפיקוד גאורג ויכאורה
הדיוויזיה ה-6 בפיקוד ריכרד אהרדט פון רודן
הקורפוס ה-4 פרידריך סיקסט פון ארמין הדיוויזיה ה-7 בפיקוד יוהנס רידל
הדיוויזיה ה-8 בפיקוד גאורג קרל אוגוסט הילדברנדט
הקורפוס ה-9 פרדיננד פון קוואסט הדיוויזיה ה-17 בפיקוד ארנולד פון באואר
הדיוויזיה ה-18 בפיקוד מקס פון קלוגה
קורפוס המילואים ה-3 הנס פון בזלר דיוויזיית המילואים ה-5 בפיקוד ריכרד וויגט
דיוויזיית המילואים ה-6 בפיקוד אמיל פון שקיקאוף אונד נאובורף
קורפוס המילואים ה-4 הנס פון גרונאו דיוויזיית המילואים ה-7 בפיקוד בוגיסלב פרידריך פון שוורין
דיוויזיית המילואים ה-22 בפיקוד אוטו רימאן
קורפוס המילואים ה-9 מקס פון בהן דיוויזיית המילואים ה-17 בפיקוד גוסטב וגנר
דיוויזיית המילואים ה-18 בפיקוד קרל וילהלם גרונן
סדר כוחות הארמייה השנייה
קורפוס מפקד דיוויזיות
קורפוס המשמר קרל פון פלטנברג דיוויזיית המשמר ה-1 בפיקוד אוסקר פון הוטיאר
דיוויזיית המשמר ה-2 בפיקוד ארנולד פון וינקלר
הקורפוס ה-7 קרל פון איינם הדיוויזיה ה-13 בפיקוד קורט פון דם בורנה
הדיוויזיה ה-14 בפיקוד פאול פלק
הקורפוס ה-10 אוטו פון אמיך הדיוויזיה ה-19 בפיקוד מקס הופמן
הדיוויזיה ה-20 בפיקוד אלווין שמונדט
קורפוס המילואים של המשמר מקס פון גלוויץ דיוויזיית המשמר ה-3 בפיקוד הנינג פון בונין
דיוויזיית המילואים של המשמר ה-1 בפיקוד ויקטור אלברכט
קורפוס המילואים ה-7 יוהאן פון צווהל דיוויזיית המילואים ה-13 בפיקוד אלפרד פון קיהנה
דיוויזיית המילואים ה-14 בפיקוד וולפגנג פון אונגר
קורפוס המילואים ה-10 גינטר פון קירכבך דיוויזיית המילואים של המשמר ה-2 בפיקוד ריכרד פון זיסקינד-שוונדי
דיוויזיית המילואים ה-19 בפיקוד מקס פון בהרפלדט
סדר כוחות הארמייה השלישית
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-11 אוטו פון פליסקו הדיוויזיה ה-22 בפיקוד קרל דיפנבאך
הדיוויזיה ה-38 בפיקוד ארנסט ואגנר
הקורפוס ה-12 (הסקסוני ה-1) קרל לודוויג ד'אלזה הדיוויזיה ה-23 בפיקוד קרל פון לינדמן
הדיוויזיה ה-32 בפיקוד הורסט אדלר פון דר פלניץ
הקורפוס ה-19 (הסקסוני ה-2) מקסימיליאן פון לאפרט הדיוויזיה ה-24 בפיקוד הנס קרוג פון נידה
הדיוויזיה ה-40 בפיקוד לאו גץ פון אולנהוזן
קורפוס המילואים ה-12 (הסקסוני) הנס פון קירכבך דיוויזיית המילואים ה-23 בפיקוד אלכסנדר פון לריש
דיוויזיית המילואים ה-24 בפיקוד אוסקר פון אהרנטל
סדר כוחות הארמייה הרביעית
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-6 קורט פון פריטצלוויץ הדיוויזיה ה-11 בפיקוד אבהרד פון קלר
הדיוויזיה ה-12 בפיקוד מרטין קלאס דה באוליו
הקורפוס ה-8 אריך טילף פון טשפה אונד וידנבאך הדיוויזיה ה-15 בפיקוד יוליוס רימן
הדיוויזיה ה-16 בפיקוד גאורג פוקס
הקורפוס ה-18 דדו פון שנק הדיוויזיה ה-21 בפיקוד ארנסט פון אובן
הדיוויזיה ה-25 בפיקוד ויקטור קואנה
קורפוס המילואים ה-8 וילהלם פרייהר פון איגלופשטיין דיוויזיית המילואים ה-15 בפיקוד אדוארד פון קרווסקי
דיוויזיית המילואים ה-16 בפיקוד וילהלם מוץ
קורפוס המילואים ה-18 קונו פון שטויבן דיוויזיית המילואים ה-21 בפיקוד הרמן פון רמפקר
דיוויזיית המילואים ה-25 בפיקוד אלכסנדר תורגאני
סדר כוחות הארמייה החמישית
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-5 הרמן פון שטרנץ הדיוויזיה ה-9 בפיקוד אדוארד פון בלו
הדיוויזיה ה-10 בפיקוד רוברט קוש
הקורפוס ה-13 (וירטמברג) מקס פון פבק הדיוויזיה ה-26 בפיקוד וילהלם קרל, דוכס אוראך
הדיוויזיה ה-27 בפיקוד פרנץ פון פפיל אונד קליין-אילגוט
הקורפוס ה-16 ברונו פון מודרה הדיוויזיה ה-33 בפיקוד פרנץ ריצנשטיין
הדיוויזיה ה-34 בפיקוד ולטר פון היינמן
קורפוס המילואים ה-5 אריך פון גינדל דיוויזיית המילואים ה-9 בפיקוד הנס פון גורצקי-קורניץ
דיוויזיית המילואים ה-10 בפיקוד הרמן פון ורטנברג
קורפוס המילואים ה-6 קונרד פון גוסלר דיוויזיית המילואים ה-11 בפיקוד קרל שורן
דיוויזיית המילואים ה-12 בפיקוד הינקו פון לוטוויץ
סדר כוחות הארמייה השישית
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-21 פריץ פון בלו הדיוויזיה ה-31 בפיקוד אלברט פון בארר
הדיוויזיה ה-42 בפיקוד האסו פון בראדו
הקורפוס הבווארי ה-1 אוסקר פון קסילנדר הדיוויזיה הבווארית ה-1 בפיקוד אלברט פון שוך
הדיוויזיה הבווארית ה-2 בפיקוד לודוויג פון הצל
הקורפוס הבווארי ה-2 קרל ריטר פון מרטיני הדיוויזיה הבווארית ה-3 בפיקוד אוטו פון ברייטקופף
הדיוויזיה הבווארית ה-4 בפיקוד מקס פון מונטגאלאס
הקורפוס הבווארי ה-3 לודוויג פרייהר פון גבסטל הדיוויזיה הבווארית ה-5 בפיקוד גוסטב פון שוך
הדיוויזיה הבווארית ה-6 בפיקוד מקסימיליאן פון הוהן
קורפוס המילואים הבווארי ה-1 קרל פון פאסבנדר דיוויזיית המילואים הבווארית ה-1 בפיקוד אלפרד ריטר פון גורינגר
דיוויזיית המילואים הבווארית ה-5 בפיקוד פרידריך קראב פון קרסנטין
סדר כוחות הארמייה השביעית
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-14 ארנסט פון הוינינגן הדיוויזיה ה-28 בפיקוד הנס גוסטב פון דר גולץ
הדיוויזיה ה-29 בפיקוד אוגוסט איסבארט
הקורפוס ה-15 ברתולד פון דיימלינג הדיוויזיה ה-30 בפיקוד יוהנס פון אבן
הדיוויזיה ה-39 בפיקוד תאודור פון ואטר
קורפוס המילואים ה-14 ריכרד פון שוברט דיוויזיית המילואים ה-26 בפיקוד פרנץ פון סודן
דיוויזיית המילואים ה-28 בפיקוד קורט פון פאבל

להלן סדר הכוחות בחזית המזרחית:

סדר כוחות הארמייה השמינית
קורפוס מפקד דיוויזיות
הקורפוס ה-1 הרמן פון פרנסואה הדיוויזיה ה-1 בפיקוד ריכרד פון קונטה
הדיוויזיה ה-2 בפיקוד אדלברט פון פאלק
הקורפוס ה-17 אוגוסט פון מקנזן הדיוויזיה ה-35 בפיקוד אוטו הנינג
הדיוויזיה ה-36 בפיקוד קונסטנץ פון היינקיוס
הקורפוס ה-20 פרידריך פון שולץ הדיוויזיה ה-37 בפיקוד הרמן פון סטאבס
הדיוויזיה ה-41 בפיקוד לאו זונטג
קורפוס המילואים ה-1 אוטו פון בלו דיוויזיית המילואים ה-1 בפיקוד הרמן פון סטאבס
דיוויזיית המילואים ה-36 בפיקוד זיגמונד פון פורסטר

פעילות הצבא במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפלישה הגרמנית לבלגיה
צפלין גרמני מפציץ את העיר אנטוורפן

בעקבות סירובו של מלך אלברט הראשון, מלך הבלגים לאפשר לכוחות הגרמנים מעבר בארצו, פלשו הגרמנים לבלגיה כשהם מעוררים בכך את בריטניה להכריז מלחמה על גרמניה. ב-2 באוגוסט לוקסמבורג נפלה ללא התנגדות, אולם בבלגיה היה המצב מסובך יותר. ב-4 באוגוסט, חדר קורפוס הפרשים השני בפיקודו של גאורג פון דר מרוויץ אל בלגיה, הגרמנים בפיקודו של אוטו פון אמיך, נעו במהירות והגיעו עד גדות נהר המז. אך להפתעתם של הגרמנים, שציפו שבלגיה לא תתנגד למעבר כוחותיהם לצרפת, הגשרים הושמדו לפני כן על ידי הבלגים. כשהתחילו הגרמנים לחצות את הנהר על דוברות, פתחו הבלגים באש והגרמנים מצאו עצמם בעיצומו של קרב מבלי שהתכוונו לכך. עד סופו של אותו יום, הצליחו כוחות גרמניים לחצות את הנהר בצפון העיר וצידה המזרחי ואילו בדרום נעצרו הגרמנים על ידי הבלגים. למרות נחיתותם המספרית, הצליחו הכוחות הבלגים לבלום את ההתקפה הגרמנית תוך גרימת אבדות קשות לגרמנים.

למחרת, תקפו הגרמנים את מערכת המצודות שהקיפה את העיר לייז'. הגרמנים הפעילו תותחי שדה קלים, שלא יכלו לפגוע באופן משמעותי במצודות. הבלגים לעומת זאת השתמשו במקלעים יעילים, ורק מעט מאוד חיילים גרמנים הצליחו להגיע בשלום אל המרווחים שבין המבצרים שדרכם קיוו לפרוץ אל תוך העיר. עוד באותו יום, נציג גרמני נפגש עם הרמטכ"ל הבלגי ז'ראר למאן, וציווה עליו להורות על כניעת המצודות. כשלמאן סרב, שלחו הגרמנים צפלין שהפציץ את העיר מהאוויר. הייתה זו ההפצצה האווירית הראשונה בהיסטוריה. הגרמנים, החלו לנסות להתמודד עם המחדל, ותותחים בקוטר של 305 מ"מ מחברת סקודה האוסטרו-הונגרית, שונעו ברכבות מגרמניה לבלגיה. בנוסף על כך הובא לזירה תותח חדשני בקוטר של 419 מ"מ שכונה בידי החיילים הגרמנים "ברטה השמנה". הבלגים לא היו בנויים להתמודד עם כלי נשק כאלו שעל קיומם לא ידעו כלל, והמבצרים נכנעו בזה אחר זה. ב-16 באוגוסט נכנעה בריסל, ויחד עמה נפל בשבי מפקד הצבא הבלגי גנרל למאן. ב-7 באוגוסט פתחו הצרפתים במתקפה באזור אלזס, בהתאם לתוכנית 17. המתקפה זכתה בתחילה להצלחות, והצרפתים כבשו את מילוז, אולם מתקפת נגד גרמנית בפיקודו של יוזיאס פון הרינגן אילצה אותם לסגת חזרה לצרפת. ב-12 באוגוסט, הובס כוח פרשים גרמני קטן בידי כוח בלגי בקרב האלן, מה שסייע מעט להתרוממות הרוח בבלגיה. ב-14 באוגוסט פתחו הצרפתים בהתקפה באזור חבל לורן השייך לגרמניה. הקרב כונה קרב לורן. הארמיות ה-6 וה-7 של הצבא הגרמני, פיתו את הצרפתים להיכנס עמוק לתוך השטח הגרמני, ואז פתחה הארמייה השישית במתקפה שאיפשרה לכוחות מאסף גרמנים לאגף את הצרפתים מימין ולהכריח אותם לסגת מלורן.

הגנת הגבורה של לייז', עיכבה את הפלישה הגרמנית לצרפת לפחות בשבוע, הצרפתים ניצלו זמן יקר זה כדי להתארגן. כעת היו הגרמנים נחושים לכבוש את בלגיה במהירות האפשרית. בהוראת המלך, נסוג הצבא הבלגי אל אנטוורפן שנחשבה "מבצר לאומי". ב-20 באוגוסט, נפלה בריסל ללא התנגדות. ב-21 באוגוסט עשו הצרפתים ניסיון כושל לפלוש לגרמניה דרך הארדנים, ניסיון שהסתיים בכיבוש הארדנים בידי גרמניה. במקביל הארמייה השישית בפיקוד רופרכט, נסיך הכתר מבוואריה, פתחה בפלישה לצרפת דרך לורן. ההתקפה התקדמה באיטיות עד ה-25 באוגוסט שבו היא נבלמה במלחמת התשה. עוד לפני כן ב-20 באוגוסט הטילו הגרמנים מצור על העיר נאמור בבלגיה, הגרמנים למדו את לקחי לייז', ולא פתחו בהתקפת חי"ר לפני שהגיעו התותחים ברכבת. מלך בלגיה שלח פנייה נואשת אל צרפת ובריטניה שיבואו לעזור לארצו, צרפת ניסתה לשלוח כוחות אל העיר, אולם הצבא הצרפתי הובס בקרב שרלרואה, ורק חיילים צרפתים מעטים הצליחו להגיע אל נאמור. העיר הופגזה קשות, ולאחר חמישה ימים ב-25 באוגוסט נאלצה להיכנע. הבריטים פתחו בהתקפת נגד באזור מונס, אולם הם לא שיתפו פעולה באופן מספק עם הצרפתים, וסבלו מנחיתות מספרית מול הגרמנים, ועל אף שקרב מונס נראה בתחילה כניצחון בריטי, בסופו של דבר נאלצו הבריטים לסגת. הצרפתים פתחו גם הם בהתקפה וכבשו את מובז', אולם בתום המצור על מובז' כבשו אותה הגרמנים ולמעלה מ-30,000 חיילים צרפתים נפלו בשבי.

ב-28 באוגוסט תקפו הגרמנים את אנטוורפן. אז כבר החלו להגיע לבלגיה כוחות מחיל המשלוח הבריטי, אולם הללו היו מעטים ולא יכלו להושיע את העיר. הכוחות הבלגים נדחקו עוד ועוד לכיוון החוף ולכיוון הגבול ההולנדי. הגרמנים הפגיזו את המבצרים הבלגיים המיושנים מהאוויר ומהיבשה, וב-10 באוקטובר העיר נכנעה. המלך נסוג עם צבאו על גדות נהר האיזר (Yser).

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים גרמנים בצרפת.
חייל גרמני בחזית המערבית.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה

הכנף הימנית של הצבא הגרמני החלה לנוע אל תוך צרפת דרך הגבול הבלגי-צרפתי. הכנף הורכבה מהארמייה הראשונה בפיקוד אלכסנדר פון קלוק, הארמייה השנייה בפיקוד קארל פון בילוב והארמייה השלישית בפיקוד מקס פון האוזן. המרכז הורכב מהארמייה הרביעית בפיקוד אלברכט, דוכס וירטמברג, הארמייה החמישית בפיקוד וילהלם, יורש העצר של גרמניה. הכנף השמאלית נעה דרך הגבול הגרמני-צרפתי, היא כללה את הארמייה השישית בפיקוד רופרכט, נסיך הכתר מבוואריה, והארמייה השביעית בפיקוד יוזיאס פון הרינגן. ארמיית הצפון בפיקוד מקס פון בהן, נפרשה בחופי גרמניה במטרה להגן עליה מפני פלישה ימית.

הצרפתים והבריטים ביצעו נסיגה מסודרת, והגרמנים התקדמו במהירות בצרפת וכבר הגיעו למרחק של כמה עשרות קילומטרים מפריז. אולם אז בניסיון לאגף את הכוחות הצרפתיים, נעו הארמיות הראשונה והשנייה לכיוון דרום-מזרח, תנועה שניתקה אותן משאר הכוחות. הצרפתים והבריטים פתחו בהתקפה שזכתה לכינוי הקרב הראשון על המארן, והיא הסתיימה בניצחון גדול לבריטים והצרפתים. מולטקה הורה לכנף הימנית לסגת מהמארן אל נהר האן. הצרפתים פתחו במרדף, אולם הגרמנים היו מהירים יותר והספיקו להגיע עד האן ולקבוע בו עמדות, המערכה הפכה למלחמת חפירות. הבריטים והצרפתים חצו את האן, אולם אז הגיעה הארמייה השביעית וסתמה את הפער שבין הארמייה הראשונה והשנייה. כתוצאה מכך נהדפה ההתקפה. המלחמה לבשה צורה של מלחמת חפירות, במסגרתה שני הצדדים היו מתחפרים בעמדותיהם זמן ארוך ולעיתים תוקפים תוך שהם סופגים אבדות כבדות.

התבוסה במארן מוטטה את עצביו הרעועים של מולטקה, וב-14 בספטמבר שליח של הקיסר הודיע לו שהוא מפוטר מתפקידו, רשמית בגלל מצבו הבריאותי.[6] הוא הוחלף בתפקידו באריך פון פאלקנהיין. עם זאת, דבר פיטוריו לא פורסם בציבור במשך מספר חודשים.[7] פאלקנהיין האמין כי ייתכן שלא ניתן יהיה להגיע לפריצת דרך מהירה כפי שהגרמנים קיוו בתחילת המלחמה, ומשום כך התמקד בהסבת אבדות כבדות לצרפתים אשר יגרמו להם להיכנע, או כפי שניסח זאת: "לגרום לצרפת לדמם עד לבה". כפועל יוצא של תוכנית זו הוא אימץ שתי אסטרטגיות: הראשונה הייתה לוחמת צוללות בלתי מוגבלת, כדי לנתק את מדינות ההסכמה מאספקת הציוד מעבר לים, והתקפות ממוקדות מרובות נפגעים נגד החיילים הצרפתים. במטרה להסב את מרב הנפגעים, הוא תכנן לתקוף במקום שממנו הצרפתים לא יוכלו לסגת, הן מסיבות של זניחת עמדות אסטרטגיות והן מסיבות של גאווה לאומית, ובכך קיווה לכלוא אותם. העיירה ורדן נבחרה לשם כך משום שהייתה מעוז חשוב מוקף בטבעת של מבצרים אשר שכן בסמוך לקו החזית הגרמני ומשום ששמרה של הדרך הישירה לפריז. קרב ורדן החל ב-21 בפברואר 1916, עם הפגזה ארטילרית גרמנית כבדה, שלאחריה התקדם הצבא הגרמני לעבר החפירות הצרפתיות תוך שימוש בלהביורים, לראשונה במלחמה. למרות ההתקדמות הגרמנית האיטית וכיבוש מצודת דואומון, הכוחות הגרמניים לא הצליחו לכבוש את ורדן עצמה, ואף מטרתה העיקרית של המתקפה, לגרום לצבא הצרפתי "לדמם למוות", נכשלה אף היא, כפי שהוכיחה כמות האבדות הנכבדת בצד הגרמני. הבריטים מצדם פתחו באביב 1916, בהתקפה נרחבת שזכתה לכינוי הקרב על הסום, במטרה לשבור את העמדות הגרמניות. הגרמנים לחמו היטב, וכמות האבדות הבריטיות הייתה בלתי נתפסת, עם זאת גם הגרמנים ספגו אבדות כבדות אך מטרת הבריטים לא הושגה, העמדות הגרמניות לא נשברו.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנרלים הגרמנים הינדנבורג (משמאל) ולודנדורף במהלך המערכה ברוסיה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה

במסגרת תוכנית שליפן, רוכזה רק ארמייה אחת על הגבול הרוסי, הארמייה השמינית בפיקוד מקסימיליאן פון פריטוויץ. ההוראות שפריטוויץ קיבל היו לא להיכנס לקרב משמעותי, ולסגת רק במקרה של השמדה כללית.[5] הרוסים, ניצלו זאת היטב, ובלחץ מדינות ההסכמה פתחו בסדרת התקפות על הגבול הגרמני והאוסטרו-הונגרי. הארמיות הרוסיות הראשונה והשנייה, פלשו לפרוסיה המזרחית ב-12 באוגוסט.[8] התוכנית הייתה ששתי הארמיות יאגפו את הארמייה השמינית מצפון ומדרום וישמידו אותה. מפקד הקורפוס הגרמני הראשון, הרמן פון פרנסואה, התנגד לתוכניתו של פריטוויץ לבצע נסיגה, ותקף עם הקורפוס שלו את הארמייה הראשונה בקרב שטלופנן. הרוסים הופתעו, אולם מהר מאוד השיבו מלחמה ושלחו את הארמייה כולה מול כוחותיו של פרנסואה. פרנסואה נסוג, אולם הקרב נחשב לניצחון גרמני למרות זאת עקב האבדות הכבדות של הצבא הרוסי במהלכו. ההצלחה הזאת, שכנעה את פריטוויץ לנקוט קו אגרסיבי יותר, וב-20 באוגוסט, פתחו הגרמנים בקרב גומבינן. הקרב נראה בתחילה כניצחון גרמני, אולם בהמשך נאלצו הגרמנים לסגת כשהם מותירים מאחור 6,000 חיילים גרמנים שבויים.[9]

בעקבות הכישלון, נתקף פריטוויץ בפאניקה. סגנו מקס הופמן, הציע לו תוכנית שהייתה יכולה על פי דעתו להשמיד את הצבא הרוסי,[10] אולם פריטוויץ לא הסכים לשמוע על כך והורה על נסיגה ועל נטישת פרוסיה המזרחית. מולטקה מיהר להחליף אותו בגנרל הוותיק (שכבר פרש), פאול פון הינדנבורג, ובאריך לודנדורף שהוכיח את יכולותיו במהלך המערכה בבלגיה. השניים קיבלו את תוכניותיו של הופמן, והארמייה השמינית הותירה אך מסך הסוואה מול הארמייה הרוסית הראשונה בפיקודו של פאול פון רננקמפף, בעוד עיקר הכוחות כיתרו את הארמייה הראשונה בפיקודו שלאלכסנדר סמסונוב. קרב טננברג, הסתיים בניצחון גרמני מוחץ, בהשמדת הארמייה השנייה, ובהתאבדותו של סמסונוב. לאחר מכן התפנו הגרמנים לטפל בכוחות הארמייה הראשונה. חלק מכוחות הארמייה כבר נעו לכיוון טננברג כדי לחבור אל הארמייה השנייה (שכאמור כבר הושמדה), הדבר יצר פער בין כוחות הארמייה הראשונה.[11] הרוסים השתמשו בתשדורות לא מוצפנות, מה שאפשר לגרמנים לדעת על כל תנועה שלהם.[12] ב-7 בספטמבר פתח הינדנבורג בהתקפה באזור האגמים המזוריים, שהתפתחה לקרב שכונה הקרב הראשון על האגמים המזוריים. כמו קודמו, גם קרב זה הסתיים בניצחון גרמני מזהיר שביסס את מעמדם של הינדנבורג ולודנדורף כמושיעי גרמניה.

שלא כמו הגרמנים, האוסטרו-הונגרים נחלו תבוסות משפילות מול הצבא הרוסי בקרב גליציה, ובלית ברירה נאלצו הגרמנים להקים ארמייה חדשה, הארמייה התשיעית, כדי להושיע את האוסטרים. הינדנבורג מונה כמפקד הארמייה. ב-29 בספטמבר 1914 הוא פתח במתקפה, ולמחרת הצטרפה אליו גם הארמייה האוסטרו-הונגרית הראשונה בפיקוד ויקטור דנקל. ב-9 באוקטובר הגיעו הגרמנים והאוסטרו-הונגרים אל נהר הוויסלה. הקרב על הוויסלה הסתיים בניצחון רוסי, והרוסים התכוננו להמשיך במתקפה בכיוון שלזיה שהייתה מרכז תעשייתי חשוב. הגרמנים תקפו אותם ליד לודז' (קרב לודז') ואילצו אותם לסגת במקצת עד מזרחית לוורשה. מזג אוויר גרוע גרם להפסקת הפעילות המלחמתית למספר חודשים. בשל לחצו של הרמטכ"ל האוסטרו-הונגרי קונרד פון הצנדורף, לחץ על פאלקנהיין להקצות לו כוחות גרמניים לצורך גירוש הרוסים מגליציה. פאלקנהיין סירב בהתחלה, אולם לאחר מכן השתכנע והורה לגנרל אוגוסט פון מקנזן לפתוח במתקפה עם הארמייה ה-11 הגרמנית והארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית. ב-1 במאי 1915 נפתחה מתקפת גורליצה-טרנוב אשר זכתה להצלחה מסחררת, וביולי של אותה שנה פתחו הרוסים בנסיגה מבוהלת מגליציה שזכתה לכינוי "הנסיגה הגדולה".

החזית הבלקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה

לא רק בחזית המזרחית התאכזבו הגרמנים מהאוסטרים. אלו האחרונים גם נכשלו כישלון מוחץ בטיפול בממלכת סרביה שלוש פלישות אוסטריות לתחומי סרביה נהדפו, והאוסטרים ספגו אבדות כבדות. קצינים גרמנים נהגו לומר במרמור שהאוסטרים אינם בעלי ברית, אלא פגר מת, שהם הגרמנים כבולים אליו. ב-7 באוקטובר 1915 פתחה הארמייה הגרמנית ה-11 בשיתוף פעולה עם הארמייה האוסטרו הונגרית השלישית בפלישה לסרביה. במקביל נכנסה גם ממלכת בולגריה למלחמה ופלשה לסרביה, ותוך זמן קצר נאלצו הסרבים להתחנן לעזרה מבני בריתם.

המזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובדן המושבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמת צוללות בלתי מוגבלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה

התפתחות חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריצת דרך במזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמת שריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיום המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלימור מקבת, טייסים יהודים בחיל האוויר הגרמני במלחמת העולם הראשונה, ספריית מעריב, 2012. עמ' 302.
  2. ^ אלימור מקבת, טייסים יהודים בחיל האוויר הגרמני במלחמת העולם הראשונה, ספריית מעריב, 2012. עמ' 303.
  3. ^ Rosinski, Herbert, The German Army, London, Hogarth, 1939
  4. ^ יהודה ואלך, תוכנית שליפן, זמנים חוברת 3, עמ' 74-62.
  5. ^ 5.0 5.1 מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר, 2010, עמ' 118.
  6. ^ סיריל פולס, מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מערכות, 1981. עמ' 73.
  7. ^ מקס הייסטינגס, פורענות: 1914, אירופה יוצאת למלחמה, הוצאת מודן, 2014. עמ' 470.
  8. ^ Peter Simkins, Geoffrey Jukes, Michael Hickey, The First World War: The War to End All Wars, 2003, Osprey Publishing p 195
  9. ^ קרב גומבינן באתר firstworldwar.com
  10. ^ סיריל פולס, מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מערכות, 1981. עמ' 59.
  11. ^ הקרב הראשון על האגמים המזוריים באתר firstworldwar.com
  12. ^ דורון ארזי, ‏מודיעין האלחוט של הצבא הגרמני, מערכות 327, דצמבר 1992, עמ' 27