צבא השחרור הלאומי האירי
_Brigades_flag.png) סמל הארגון, שנות ה-80 | |
 | |
| תקופת הפעילות | 8 בדצמבר 1974 – 11 באוקטובר 2009 (34 שנים) |
|---|---|
| אידאולוגיה | |
| מוטו | "Saoirse go deo" ("חופש לנצח") |
| קבוצות אתניות | אירים |
| מנהיגים | סימוס קוסטלו, רוני בונטינג, דומיניק מקגלינצ'יי, יו טורני, ג'ינו גלאגר |
| אזורי פעילות | אירלנד, הממלכה המאוחדת, אירופה |
| מדינה |
 אירלנד |
| חברים |
 פעולה ישירה (Action directe) |
| מתנגדים |
אירלנד (גארדה שיכנה) |
| קרבות | הסכסוך בצפון אירלנד |
  | |
צבא השחרור הלאומי האירי (באירית: Arm Saoirse Náisiúnta na hÉireann)[1] היה ארגון טרור אירי רפובליקני סוציאליסטי וכוח צבאי למחצה.[2] הארגון נוסד ב-8 בדצמבר 1974, 6 שנים אל תוך הסכסוך בצפון אירלנד. הקבוצה שאפה להוציא את הממלכה המאוחדת מתוך צפון אירלנד. הארגון כלל 80–100 חברים בשיאו.
הארגון נוסד על ידי חברים לשעבר בצבא הרפובליקני האירי הרשמי, אשר התנגדו להפסקת האש עם הממלכה המאוחדת. תחילה הם קראו לעצמם צבא השחרור העממי (People's Liberation Army). הארגון השתתף בפעילויות טרור שהביאו למותם של עשרות אזרחים וחיילים. ב-3 ביולי 1979, הארגון הוגדר כארגון טרור באופן רשמי על ידי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת. צבא השחרור הלאומי האירי היה פעיל פחות מהצבא הרפובליקני האירי הזמני אשר כלל 10,000 חברים בשיאו.
צבא השחרור הלאומי האירי הכריז על הפסקת אש ב-22 באוגוסט 1998 לאחר 24 שנים של פעילות, כחלק מ מהסכם יום שישי הטוב. ב-11 באוקטובר 2009, הארגון הכריז כי ימשיך לפעול באמצעים בלתי אלימים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסכסוך בצפון אירלנד החל במהלך קמפיין של אגודת זכויות האזרח של צפון אירלנד (אנ') לשים קץ לאפליה נגד המיעוט הקתולי-לאומני על ידי הממשלה הפרוטסטנטית-יוניוניסטית (אנ') והרשויות המקומיות. הממשלה ניסתה לדכא את המחאות. המשטרה, כוח השיטור המלכותי של אלסטר (RUC), הייתה פרוטסטנטית באופן גורף ונודעה בפלגנות ובאלימות.
הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון נוסד תחת השם "המפלגה האירית הרפובליקנית-סוציאליסטית" (IRSP) ב־8 בדצמבר 1974 במלון ספא שבעיירה לוקן, סמוך לדבלין. מאוחר יותר באותו יום נוסדה גם הזרוע הצבאית שלה, צבא השחרור הלאומי האירי (INLA). הקמת ה־IRSP פורסמה באופן פומבי, אך הקמת הצבא שלה (INLA) נשמר בסוד על מנת לשמור על יעילותו הארגונית.
פעולות טרור ידועות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1975, הארגון החל גל הפעולות כנגד הצבא הרפובליקני האירי הרשמי (IRA), וזאת בעקבות סכסוך פנימי. ב-31 במאי 1976, חבר בארגון ירה בצ'ארלס פוטס, חבר במפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית, ופצע אותו. ב-30 במרץ 1979, חברי הארגון הרגו את החייל הבריטי ויועץ למרגרט תאצ'ר, איירי נאווה, באמצעות מלכודת מתחת לביתו. ב-27 ביולי 1979, חברי הארגון הרגו חייל מטעם כוח השיטור המלכותי של אלסטר.[3]
הפצצת דרופין באר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-6 בדצמבר 1982, חברי הארגון הפעילו פצצת זמן במועדון לילה בצפון אירלנד, שהיה יעד לחיילים בריטים באותה העת. הפיצוץ הוביל למותם של 17 אנשים (11 חיילים ו-6 אזרחים) ופצע 66 נוספים. ההפצצה ידועה בתור אחד מהפיגועים הקטלניים ביותר בסכסוך צפון אירלנד.
הרצח ברחוב שאנקיל (1994)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 ביוני 1994, חברי הארגון ירו למוות בשלושה חיילים מטעם כוח השיטור המלכותי של אלסטר ברחוב שאנקיל שבבלפסט, צפון אירלנד. בהמשך, כוח השיטור הוציא לפועל 2 פעולותצ נקמה.
רצח בילי רייט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 בדצמבר 1997, חברי הארגון ירו למוות בבילי רייט, אחד ממיסידי כוח המתנדבים הנאמנים אשר לחם כנגד הרפובליקניזם האירי ותהליך השלום בצפון אירלנד.
הפסקת אש
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון חתם על הפסקת אש ב-1998 ואף לקח אחריות על פיגוע שהתרחש ב-24 ביוני בכפר ניוטאון המילטון באותה השנה.[4] בסך הכל, כ-48 חיילים (38%) בריטים או חיילים בריטים לשעבר נרצחו בפעולות צבא השחרור הלאומי האירי, בנוסף ל-44 אזרחים (36%), 20 חברים בארגונים רפובליקנים (16%), 8 חברים בארגוני נאמנות (6%) ו-2 חיילים בצבא האירי.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ CAIN: Victims: Memorials: INLA Memorial (Carlton Court), cain.ulst.ac.uk
- ↑ הצבא הרפובליקני האירי, באתר תולדוט – מט"ח
- ↑ CAIN: Sutton Index of Deaths, cain.ulst.ac.uk
- ↑ Suzanne Breen, Bomb damage in village put at £2m, The Irish Times (באנגלית)
- ↑ CAIN: Sutton Index of Deaths, cain.ulst.ac.uk
