צביקה דרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צביקה דרור

צביקה דרור (נולד ב-1 בספטמבר 1926) הוא מחנך ומתעד. חתן "פרס יצחק שדה לספרות צבאית" לשנת 1985[1].

כסופר עיסוקו העיקרי הוא בהיסטוריה בת זמננו של עם ישראל, כשהוא מתמקד בנושא השואה והמרד, עלילות הפלמ"ח וכן במלחמת העצמאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1926 להוריו, שגרו בעפולה. בשנת 1931 עקרו לתל אביב ולאחר מכן לבית וגן (לימים בת ים) ושוב חזרו לתל אביב.

למד בבית החינוך לילדי עובדים א', היה חניך ופעיל בתנועת הנוער העובד. סיים את לימודיו במקווה ישראל בקיץ 1945. עם גרעין מבני מחזורו (שאליו צורפו בוגרות החווה של רחל ינאית בתלפיות) התגייס לפלמ"ח במסגרת הכשרה מגויסת. את עיקר שירותו בפלמ"ח מילא במחלקת ההסברה (חינוך) במטה הפלמ"ח. היה חבר בקיבוץ חוקוק ומשנת 1952, היה חבר בקיבוץ לוחמי הגיטאות.

בקיבוץ שימש מדריך בחברות נוער, וכבוגר סמינר הקיבוצים אורנים שימש במשך עשרות שנים מחנך בבית הספר המקומי ובזה האזורי. תוך כדי העבודה השתלם והוסמך להוראה במקצועות ההומניסטים בכיתות תיכון.

במרוצת השנים מילא שורה של שליחויות מטעם התנועה הקיבוצית: מדריך בסניפי "הנוער העובד"; רכז משלחת התנועה באמריקה הלטינית ובה בעת סופר היומון "למרחב"; מזכיר פדגוגי של סמינר אורנים ואחראי על הסברה בכתב במחלקת ההסברה של מפלגת העבודה.

סיפורו "באוהלים" התפרסם בשנת 1946 ב"במעלה" (בטאון הנוער העובד והלומד) ותורגם על ידי התנועה לכמה שפות. סיפורים נוספים פורסמו בשנים ההן בעיתונים ובכתבי עת. לאחר הפסקה ממושכת, בשנת 1964 ראה אור ספרו הראשון "נושא השואה בשירה העברית", המבוסס על עבודת גמר באורנים שהכין בשנת 1956. בכך היה הצבר הראשון שכתב עבודה עיונית בנושא השואה.

בהיותו כבן חמישים הפכה הכתיבה למקצועו. עד צאתו לגמלאות בגיל שבעים, עבד במסגרת הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות. השקיע ממיטב זמנו בגביית עדויות ובפרסומן. דרור סייע לאישים רבים, מתחומים שונים, לספר ולפרסם את הביוגרפיות והאוטוביוגרפיות שלהם. בין אלה היו מולה כהן, יעקב דרורי, יצחק שטיינברג וחברי קיבוץ לוחמי הגטאות.

ערך שורה של ספרים, שעניינם ההיסטוריה היהודית בת זמננו, כגון חומרים מן העיזבון של יגאל אלון ושל יצחק שדה. כן ערך פרסומים שענינם עדויות מן השואה ("עדות", "פנקסי עדות").

דרור פרסם כתבות ורשימות בעיתונות הקיבוצית ותיעד את תולדות קיבוצו. הוא ערך את יומן הקיבוץ וכתב את הספרים "בצרור החיים" - אוגדן לזכר הנפטרים חברי לוחמי הגטאות, "דפי עדות – 96 חברים מקיבוץ לוחמי הגטאות מספרים" ו"קיבוץ לוחמי הגטאות-סיפור מקום".

נשוי לזמרה, קרמיקאית. לבני הזוג שלושה ילדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נושא השואה בשירה העברית, 1964, הוצאת סמינר הקיבוצים.
  • צביה לובטקין, החלום, המרד, הנדר, 1982, הוצאת המרכז לחינוך ותרבות (אנגלית).
  • הארגון היהודי הלוחם, הרעיונות, האנשים, המבצעים, המרידות, 1983, הוצאת המרכז לחינוך ותרבות.
  • (ראיין וערך) דפי עדות - 96 חברים מקיבוץ לוחמי הגטאות מספרים, (ארבעה כרכים), 1984, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בית לוחמי הגטאות וקיבוץ לוחמי הגטאות (זוכה "פרס יצחק שדה לספרות צבאית" לשנת 1985[1]).
  • המסתערבים של הפלמ"ח, 1986, משרד הביטחון - ההוצאה לאור והוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • פנים לדוד, על דוד כהן, "אבי 'הנוער העובד'", תשמ"ו, משלו ועליו. הוצאת קיבוץ המאוחד.
  • (ראיין וערך) קבוצת המאבק השנייה, לוחמים מגטו וילנה מספרים, 1987, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • בנתיבי הצלה, סיפור חייו של צבי נצר, 1988, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • בעקבות דפי עדות (עם אנשי שארית הפליטה בביקור בפולין), 1989, הוצאת בית לוחמי הגטאות.
  • חלוצים נודדים בדרכים, מאז פרוץ מלחמת פולין-גרמניה,1989, הוצאת בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • ניצנים - קיבוץ שנבנה פעמיים, 1990, ההוצאה לאור- משרד הביטחון והוצאת הקבוץ המאוחד.
  • הם היו שם, 1992, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • שותפות במעשה הבריאה, פרשת קיבוץ בית הערבה, 1994, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • מצביא ללא שררה, סיפור חייו של יצחק שדה, 1996, הוצאת הקיבוץ המאוחד והאגודה להענקת פרס לספרות צבאית ע"ש האלוף יצחק שדה.
  • בקלוגה בפאתי הצפון, סיפורם של ניצולי מחנה הריכוז. 1997.
  • הראל-הקרב על ירושלים (חטיבת פלמ"ח-הראל במערכות ירושלים תש"ח), הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • קיבוץ לוחמי הגטאות-סיפור המקום, 2005. עורך.
  • משא מרים, סיפור חייה של מרים נוביץ',2008, הוצאת בית לוחמי הגטאות.
  • בעקבות עצמי, ילדות ונעורים, 2010 זיכרונות אוטוביוגרפיים, הוצאת המשפחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]