צבי אלגת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

צבי (צביקה) אֶלגַּת (193625 במאי 2008) היה עיתונאי ועורך ישראלי, עורך המגזין "לאשה" בשנים 19791996.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי בן שרה ומשה קרפיול נולד ב-1936 בארץ ישראל,[1] וגדל בתל אביב. החל את דרכו בעיתונות ב-1958 ככתב "מעריב" בנגב. בהמשך היה חבר מערכת העיתון בתל אביב. בשנת תשכ"ג-1963 זכה בפרס עמוס לב על כתבתו "בלוריתו הכסופה של מרסל" (על מרסל טוביאס, שאימן את גנרל מובוטו).[2] בשנת תשכ"ה-1965 זכה בפרס זה פעם נוספת, עבור כתבתו "שביל החלב" (על חיי מושב עולים על הגבול ליד ירושלים).[3] בפברואר 1966 זכה להכרה מקצועית כשהיה העיתונאי היחידי שהתלווה לאייבי נתן לפני המראתו למצרים במטוס דו-כנפי (בואינג-סטירמן) למסור לנשיא נאצר עצומה הקוראת לשלום, ודיווח על כך.[4]

כעבור 12 שנה ב"מעריב" עזב את הכתיבה בו לטובת עריכה בעיתון "ידיעות אחרונות", שם ערך את המוסף הפוליטי של סוף-השבוע ואת מדור הספורט. בשנת 1974 התמנה במקביל לסגן-עורך "לאשה", השבועון לנשים מבית ידיעות אחרונות. כעבור חמש שנים, בינואר 1979, התמנה לעורך המגזין במקום דוד קרסיק (שערך אותו מ-1953). תחת שרביטו הגיע המגזין לתפוצת שיא. אלגת ערך את "לאשה" עד פרישתו לגמלאות באוגוסט 1996, אז הוחלף על ידי איריס זוהר-פנחסי.[5]

אלגת היה נשוי למיה ואב לשניים: ענת אלגת, קלינאית תקשורת, וגיא אלגת, פילוסוף ומתרגם.
נפטר במאי 2008, בגיל 72. נקבר בבית העלמין ירקון.[1] הניח את אשתו וילדיו.

פיליפ בן (נורברט נישיווסקי) (1913–1978), כתב "מעריב" בניו יורק ובאו"ם במשך שנים רבות, היה קרוב-משפחתו.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'מילת המפתח: "מעניין"', בתוך: מרים נופך-מוזס (עורכת אחראית), צבי אלגת, דוד פז (עורכים), אשה 2000: הסיפורים, הדרמות, הסגנון והיופי בישראל, תל אביב: לאשה, 1999, עמ' 1928. (ראיון קצר עם צבי אלגת)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]