צבי אל-פלג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי אל-פלג

צבי אֶל-פֶּלֶג (1926 - 27 ביוני 2015) היה היסטוריון וחוקר ישראלי באוניברסיטת תל אביב, חוקר התנועה הלאומית הפלסטינית. היה קצין בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, כיהן כמושל הצבאי באזור המשולש, בעזה, בשכם ובדרום לבנון; וכן כיהן כשגריר ישראל בטורקיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-פלג נולד בשנת 1926 בברנוב שבפולין לרבקה לבית זייפנטרגר ויוסף אלפלנג. אביו היה נגר ואמו עקרת בית. צבי היה השני מבין ארבעה אחים: הדסה (1924), דוד (1928) וירחמיאל (1929). בשנת 1934 עלה לארץ ישראל עם משפחתו, אשר השתקעה בשכונת מכבי-צריפים ביפו. כילד היה חבר בתנועת הנוער "החוגים המרקסיסטיים", וב-1940 התנדב לארגון "ההגנה". בשנת 1948, בפרוץ מלחמת העצמאות, עבר עם משפחתו לתל אביב ושירת במלחמה בחטיבת אלכסנדרוני. בעקבות הוראת בן-גוריון כי על קצינים לעברת את שם משפחתם, שינה את שם משפחתו מ-אלפלנג ל-אלפלג. לאחר סיום שירותו הצבאי ובמקביל ללימודיו האקדמיים המשיך לשרת בקבע. הוא היה המושל הצבאי באזור המשולש בדרגת סרן.[1] לאחר מלחמת סיני היה המושל הצבאי בעזה בדרגת רב-סרן,[2] ולאחר מלחמת ששת הימים היה המושל הצבאי בנפת ח'אן יונס בדרגת סגן אלוף[3] באזור שכם.[4] לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים ועד להסכם הפרדת הכוחות היה מושל באזור פאיד שממערב לתעלת סואץ במצרים.[5] בעת מלחמת לבנון הראשונה היה מושל צבאי בדרום לבנון. הגיע לדרגת אלוף משנה. בזמן שירותו הצבאי למד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב והתמחה בנושא התנועה הלאומית הפלסטינית והסוציולוגיה של החברה הערבית.

בשנות ה-90 היה חבר במשלחת הישראלית בשיחות הרב-צדדיות.

בשנת 1995 מונה לשגריר ישראל בטורקיה, תפקיד שמילא עד לשנת 1997. לאחר סיום תפקידו מונה על ידי נשיא טורקיה סוליימאן דמירל לקונסול כבוד של טורקיה בתל אביב. בשנת 2008 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.[6]

כיהן כמרצה וחוקר במרכז דיין שליד אוניברסיטת תל אביב, ופרסם מאמרים בנושאי ההיסטוריה של הלאומיות הפלסטינית.

אשתו הראשונה ואם שני ילדיו, נעמי (1932–1978), הייתה בתם הצעירה של נחמה ויעקב צוואנגר, שנרצח ב-1937.

נישא בשנית למשוררת מיכל סנונית, והיה נשוי לה עד מותו.

צבי אל-פלג נפטר בשנת 2015, בגיל 89, והובא לקבורה בקיבוץ עין החורש.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תוכנית הפדרציה של חוסיין: גורמים ותגובות, 1977.
  • מאורעות 1936-1939: פרעות או מרד, 1979.
  • פלסטין עצמאית בסבך היריבות הבינערבית 1946-1948, 1982.
  • (יחד עם גיא בכור), לקסיקון אש"ף, משרד הביטחון, 1991.
  • המופתי הגדול, בהוצאת משרד הביטחון, 1989.
  • מנקודת ראותו של המופתי: מאמרי חאג' אמין מתורגמים ומבוארים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]