צבי ג'ירפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצבי ג'ירפי
Lightmatter gerenuk.jpg
מצב שימור

מצב שימור: קרוב לסיכון (NT)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צבאיים
סוג: צבי ג'ירפי
מין: צבי ג'ירפי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Litocranius walleri
‏(ברוק, 1878)

צבי ג'ירפי או גרנוק (שם מדעי: Litocranius walleri) הוא מין יחיד בסוגו בתת-משפחת הצבאיים. צבי זה חי במזרח אפריקה והוא מתאפיין בצווארו הארוך. השם גרנוק מקורו מהשפה הסומלית ופירושו "בעל צוואר ג'ירף". הצבי הג'ירפי נפוץ באזור הסרגנטי שבצפון טנזניה, בקניה, באתיופיה, באריתראה ובדרום סומליה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצבי ג'ירפי ראש קטן יחסית לגופו, אך עיניו ואוזניו גדולות. סביב עיניו אזור כהה, וסביבו אזור בהיר. לזכרים, בניגוד לנקבות, יש קרניים המגיעות באורכן ל-25-44 ס"מ, וכן צוואר שרירי יותר. לצבי הג'ירפי פרווה קצרה שצבעה חום, ובחלק גופם התחתון צבעה בהיר. לצבי הג'ירפי רגליים דקות וזנב קצר באורך של 25 - 35 ס"מ שצבעו שחור. מהראש ועד הזנב, אורכו של הצבי הג'ירפי כ-150 ס"מ. הזכרים מעט גבוהים יותר מן הנקבות, וגובהם 89 - 105 ס"מ, בעוד שגובה הנקבות 80-100 ס"מ. משקלם 29 עד 58 ק"ג.

הצבי הג'ירפי ניזון ממקומות גבוהים, בניגוד לצבאים ואנטילופות אחרות שניזונים לרוב ממזון המצוי קרוב לקרקע. הם מסוגלים לעשות זאת באמצעות עמידה על רגליהם האחוריות ומתיחת צווארם הארוך כדי להגיע למזון המצוי בשיחים גבוהים. הם ניזונים בעיקר מעלים ומענפים של צמחים קוצניים ועצים, אך גם מניצנים, פרחים, פירות, וצמחים מטפסים. צבי ג'ירפי לא זקוק לעשב או מים, וזאת מאחר שהוא משיג די מים מהצמחים שמהם הוא ניזון.

קיימים טורפים רבים המאיימים על הצבי הג'ירפי בהם צ'יטות, נמרים, אריות, זאבים טלואים וצבועים. כדי להימנע מטריפה פיתח הצבי הג'ירפי שיטות הגנה שונות. צבאים צעירים נותרים ללא תנועה כאשר הם מסתתרים בין השיחים ונשארים קרוב לאמם. כבוגרים הם קופאים על מקומם בהתקרב סכנה.

לצבי הג'ירפי טקס חיזור מורכב. כאשר נתקל הזכר בבת זוג פוטנציאלית הנקבה מרימה את אפה, ומושכת אוזניה קרוב לראשה כסימן להתגוננות ובינתיים מציג הזכר את צווארו וקרניו. אם הנקבה מעוניינת בזיווג, יסמן הזכר את הנקבה באמצעות הפרשה מבלוטה מיוחדת, וימשיך ללכת בעקבות הנקבה תוך כדי בעיטות באמצעות רגליו הקדמיות באזור הירך של הנקבה. כאשר הנקבה משתינה מרחרח הזכר את השתן ומסוגל לזהות אם בת זוגו נכנסה לתקופת הייחום. הזכרים מזדווגים עם כמה נקבות.

הרבייה יכולה להתקיים בכל זמן במהלך השנה. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל שנה, ואילו הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה וחצי. ההיריון אורך כ-165 יום. בהמלטה נולד לרוב עופר יחיד שמסוגל ללכת דקות מעטות לאחר הלידה. הנקבות נגמלות מיניקה בגיל שנה והזכרים בגיל שנה וחצי. אורך חייהם מגיע לכ-8 שנים בטבע, ואילו בשבייה מסוגלים לחיות עד גיל 13 ואף יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]