צבי הארי הורוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי הארי הורוביץ
Zvi Harry Hurwitz.jpg
הורוביץ בטקס הפתיחה של מרכז מורשת מנחם בגין, יוני 1998
לידה 29 באוגוסט 1924
לייפאיה, לטביה
פטירה 1 באוקטובר 2008 (בגיל 84)
כפר סבא
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה הר המנוחות, ירושלים
ידוע בשל הקמת מרכז מורשת מנחם בגין
מקצוע עיתונאי, דיפלומט
מפלגה הליכוד

צבי הארי הורוביץ (29 באוגוסט 1924 - 1 באוקטובר 2008) היה עיתונאי ועורך עיתונות יהודי דרום-אפריקאי רוויזיוניסט, שעמד בראש הפדרציה הציונית של דרום אפריקה. עלה לישראל ושימש דיפלומט ישראלי ויועץ לראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר. יוזם מרכז מורשת מנחם בגין ומנהלו במשך ארבע שנים.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוביץ נולד ב-1924 בלייפאיה שבלטביה, למוישה ומלשין (קוטשר) הורוביץ. היה לו אח אחד. המשפחה היגרה ליוהנסבורג ששכנה אז באיחוד דרום אפריקה עם שני בניהם כשהארי היה בן עשר וכך ניצלו מהמוות בשואה בידי גרמניה הנאצית ומשתפי הפעולה הלטבים[1].

פעילות ציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בהיותו בלטביה הצטרף הורוביץ הצעיר לתנועת בית"ר, תנועת נוער ציונית רוויזיוניסטית, לאחר ששמע את זאב ז'בוטינסקי, אבי הציונות הרוויזיוניסטית, נואם שנה לפני הגירת המשפחה לדרום אפריקה. הורוביץ המשיך להיות פעיל ואחר כך מנהיג לאומי של ארגונים רוויזיוניסטים ושל תנועת בית"ר בדרום אפריקה, ולאחר מכן עמד בראש הפדרציה הציונית של דרום אפריקה. כעיתונאי מקצועי, הורוביץ שימש במשך 25 שנה עורך "הראלד היהודי"[2], שבועון שהיה הביטאון של המפלגה הרוויזיוניסטית בדרום אפריקה, והיה שדרן, פרשן טלוויזיה ודובר.

בשנת 1964 היה הורוביץ אחד מנושאי ארון קבורתו של ז'בוטינסקי, כאשר הוא ואשתו נקברו מחדש בהר הרצל שבירושלים.

כתומך ותיק של מנחם בגין, פגש הורוביץ לראשונה את ראש ממשלת ישראל העתידי ב-1946 במהלך ביקור בארץ ישראל לאחר הקונגרס הציוני ה-22 בבזל, שווייץ. כשפגש את בגין, זה עדיין היה מפקד האצ"ל. השניים המשיכו לשמור על קשר לאחר שישראל זכתה בעצמאות ובתקופה בה בגין היה יושב ראש האופוזיציה ושר בלי תיק בממשלת ישראל השלוש עשרה.

בשירות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות בחירתו של בגין לשלטון ב-1977, עלו הורוביץ ואשתו פרדה לישראל והתיישבו בירושלים. לאחר מכן הצטרף ללשכת ראש הממשלה כיועץ למידע חיצוני, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1980, עת מונה לציר הסברה בשגרירות ישראל בוושינגטון. הוא חזר לירושלים באמצע שנת 1983 כדי להיות יועץ ראש הממשלה לענייני יהדות התפוצות, תחילה תחת בגין, ולאחר מכן, לאחר התפטרותו, תחת יצחק שמיר. הוא מילא תפקיד זה עד בחירתו של יצחק רבין לראשות הממשלה ב-1992[3].

מרכז מורשת מנחם בגין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של בגין במרץ 1992 הציע הורוביץ להקים אנדרטה חיה לראש ממשלת ישראל השישי, המבוססת על מערך הספריות הנשיאותיות בארצות הברית. היה זה המוסד הראשון מסוגו בישראל[4]. כדי להביא פרויקט זה למימוש הוא ארגן את קרן מורשת מנחם בגין אשר גייסה בהנהגתו 20 מיליון דולר אמריקאי להקמת מרכז מורשת מנחם בגין בירושלים, מול הר ציון.

ב-1998, בעצתו של הורוביץ, הציע חבר הכנסת ראובן ריבלין את החוק להנצחת מנחם בגין, שאושר במליאת הכנסת ברוב שקרוב ל-100 חברי כנסת. החוק הקים את "מרכז בגין" העתידי כמפעל ההנצחה הרשמי של ראש הממשלה מנחם בגין[5]. מרכז בגין מפעיל מוזיאון, ארכיונים, ספרייה ומרכז מחקר הנוגעים בחייו ופועלו של מנחם בגין וכן מארח מגוון תוכניות "כדי להשיג את מטרתו של בגין ולהעביר לדורות הבאים את אמונתו של בגין בדמוקרטיה פרלמנטרית, את חזון השלום שלו למען ישראל בטוחה, צדק חברתי, ושיבת היהודים לישראל"[6].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוביץ זכה בפרס נשיא ראש הממשלה ונשיא המדינה לשנת 2005 על ידי המועצה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה, בהוקרה על תפקידו בהקמת המרכז וב-2008 זכה בפרס יקיר ציון מטעם הפדרציה הציונית של דרום אפריקה בישראל[7].

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוביץ שימש כראש המרכז מ-2004 ועד מותו ב-1 באוקטובר 2008 בגיל 84, לאחר שסבל מהתקף לב בבית בנו בראש השנה[8][9]. הוא נקבר בחלק השמורה לאנשי האצ"ל בהר המנוחות בירושלים[10]. ההספדים נשאו על ידי משה ארנס, בני בגין, בנימין נתניהו, ראובן ריבלין, בני משפחה וסגל מרכז בגין[11].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]