צבי יעלי מונגולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןצבי יעלי מונגולי
איור של זכר ונקבה
איור של זכר ונקבה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צבאיים
שבט: אנטילופות ערבה
סוג: צבי יעלי
מין: צבי יעלי מונגולי
שם מדעי
Procapra gutturosa
פאלאס, 1777
תחום תפוצה
תפוצת הצבי היעלי המונגולי
  בעבר
  כיום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי יעלי מונגולי (שם מדעי: Procapra gutturosa; מכונה גם דזאראן או בקיצור צבי מונגולי), הוא מין של אנטילופת-צבי בינונית בסוג צבי יעלי, שמצויה במרכז אסיה. מין זה הוא הגדול בסוג צבי יעלי, ותואר לראשונה בשנת 1777 על ידי הזואולוג הגרמני פיטר סימון פאלאס. מבחינה גנטית הוא קרוב יותר לצבי יעלי פרז'וואלסקי מאשר לצבי יעלי טיבטי. בעבר ככל הנראה תפוצתו חפפה עם שני המינים. הצבי המונגולי ממלא תפקיד אקולוגי חשוב בערבות אסיה בדומה לאנטילוקפרה האמריקנית בצפון אמריקה, ויש ביניהם מספר מאפיינים משותפים. הצבי המונגולי נמצא על דגלו וסמלו של מחוז דורנוד במונגוליה.

השם המדעי של הצבי המונגולי נגזר מיוונית ומלטינית כדלהלן: Pro = לפני, capra = עז\תיש, ומתייחס לכך שסוג זה נחשב לאב הקדמון של העיזים. gutturosa = "גרון" ומתייחס להתנפחות הגרון של הזכר בעונת הרבייה. הכינוי "דזאראן" הוא שיבוש רוסי של השם המונגולי "זאר". מין זה הוא אחד מהפרסתנים עם מספר הפרטים הגדול ביותר בעולם, אולם אוכלוסייתו נתונה לתנודות חדות בשל ציד המוני וחורפים קשים.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבי המונגולי מתאפיין בזוג קרניים קטנות ועבות בצורת נבל, והן הקצרות ביותר ממיני הצבי היעלי. לקרן שני מבנים עיקריים: 1) הקרן צומחת בתחילה לכיוון מעלה, מתעגלת בעדינות לאחורה תוך כדי שהיא ממשיכה מעט לצדדים, ובסופה שפיצים חדים כלפי פנימה או קדימה; 2) היא צומחת לכיוון מעלה ומתעגלת ויורדת למטה בצורה ישרה. קרני המין הפרז'וואלסקי צומחות לכיוון הצדדים בצורה בולטת עם וו מעוקל בסופם, ואילו של המין הטיבטי צומחות תמיד לכיוון אחורה ומעלה עם שפיץ כלפי קדימה. הקרן עבה יותר בבסיס ודקה בקצוות, אך בניגוד לרוב האנטילופות זה לא כל כך בולט. מיקום הקרניים הוא בין העיניים והאוזניים - במרכז המצח. עד אמצע הקרן הקרניים סמוכות אחת לשנייה כמו בבסיס, ולאחר מכן מתרחקות לצדדים; בקצוות למשל, המרחק ביניהן עלול להיות פי-10 מהמרק בבסיס. כאשר הן מתחילות לצמוח לצבי צעיר, הן נראות כשפיץ דק ומעוגל במקצת, ולעיתים הן נוגעות ביניהן. הקרניים מחורצות לאורכן בכ-21 טבעות עגולות וגדולות, ובסופן הן חלקות לגמרי. צבע הקרניים נע בין חום חלודה כהה או אפרפר בהיר, לכחלחל ושחור. בקצוות הקרן עלולה להיות כהה או בהירה מהרגיל. בדומה לשאר מיני הצבי היעלי, היחידים שמצמיחים קרניים הם הזכרים, וזהו ההבדל העיקרי בינם לבין הנקבות.

כסות ומראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה של הצבי המונגולי עבה למדי בחורף, ומורכבת משערות צפופות המגינות עליו מהטמפרטורות הקיצוניות בערבות המונגוליות הקרות. בקיץ לעומת זאת הפרווה הופכת לדקה מאוד עם שערות דלילות. צבע הפרווה הכללי הוא חום צהבהב\כתמתם בהיר או כהה ברוב השנה, ופעמים רבות הוא עלול להיות עם גוונים אדמדמים או ורדרדים. בגב הצבע נוטה לאדמדם כהה, בחלק העליון של המותניים לצהבהב, ובחלק התחתון של המותניים הוא משתנה בעדינות מצהבהב קרמי עד ללבן לגמרי. הצבע נוטה להיות בולט בקיץ וחיוור בחורף. הצד החיצוני של הרגליים, השוקיים והצוואר נוטים לצבע צהבהב קרמי, בעוד שהגרון, הגחון והצד הפנימי של הרגליים - לבן בוהק. גם למין זה יש על העכוז כתם לבן דמוי לב, אך הוא קטן ופחות בולט מהמינים האחרים. במרכזו יש זנב קצרצר בהיר המסתיים עם כתם חום שחרחר. לזכרים בוגרים יש לעיתים כתם גדול בצבע חום אפרפר סביב הצוואר הבהיר.

לצבי המונגולי יש סימוני פנים רבגוניים, ובשל כך הוא גם דומה יותר מבחינה חיצונית לצבי פרז'וואלסקי; עם זאת בהשוואה לאחרון הם דהויים מאוד: המצח נוטה לאדמדם או צהבהב כהה בקיץ, ובהיר בחורף. במרבית הפנים יש כתם גדול דמוי אוכף בצבע חום אפרפר\אדמדם ולעיתים שחור. סביב העיניים יש עיגולים לבנים דהויים, או חצאי פסים. הלחיים עלולות להיות צהבהבות או לבנבנות, בעוד שהשפתיים וסביב האף בצבע לבן בולט. הצד הקדמי של האוזניים לבן, והצד האחורי מתחלק בין צהבהב\לבנבן בחלק התחתון לחום כהה בחלק העליון; פעמים רבות צבעם אחיד לגמרי.

מבנה ומידות גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של הצבי המונגולי דק וארוך, וצווארו וראשו קצרים ורחבים. הגולגולת שלו מעוגלת, והיא הגדולה מבין שלושת המינים. רגליו דקות וארוכות, ופרסותיו שחורות, קצרות וחדות. הזנב כאמור קצר ביותר, והוא בולט במקצת בשל הכתם הכהה שבסופו. עיניו של מין זה גדולות ושחורות, והן די בולטות מהפנים. אפו גדול ומחורץ, ואוזניו גדולות רחבות ומחודדות. גם לו עצמות אף גדולות ורחבות. מלבד הקרניים אין הבדלים רבים בין הזכרים לנקבות, כאשר לזכרים יש כתם כהה בחזה, והם עלולים להיות גדולים וכהים מהנקבות.
הזכר מתייחד מהנקבה בכך שבעונת הרבייה הגרון שלו מתנפח בצורה בולטת מאוד, מה שנותן לו מראה מוזר כאילו יש לו צוואר גדול וראש קטנטן. בתקופה זאת יש לזכר גם שקי אוויר בלסת שלפעמים בולטים קצת החוצה.
מידות הגוף של צבי יעלי מונגולי:
גובה הכתפיים: 84-54 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 160-109 ס"מ.
אורך הזנב: 12-8 ס"מ.
אורך קרני הזכר: עד 20 ס"מ.
משקל: 45-25 ק"ג.

מינים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי פרסי
אנטילוקפרה
  • צבי פרסי (Gazella subgutturosa), מין בסוג צבי המצוי מחצי האי ערב ועד מרכז אסיה. יש לו דמיון רב לצבי המונגולי מבחינה חיצונית ואקולוגית, ותפוצתם חופפת באזורים מסוימים במונגוליה. צבי זה שונה מהצבאים האמיתיים במספר דברים, עד שיש המחשיבים אותו כסוג ומין יחיד: יש לו פרווה צהבהבה בחלקים העליונים, ולבנה בחלקים התחתונים כצבי המונגולי. אין לו פס שחור במותניים כרוב הצבאים. הפנים והצוואר שלו בצבע לבן, והסימונים השחורים בפנים האופייניים לצבאים נעדרים אצל מין זה. לנקבות של הצבי הפרסי אין קרניים בדרך כלל כנקבות של מיני הצבי היעלי, אך עם זאת בניגוד לאחרונים ניתן לראות אצל המין הפרסי לעיתים פרטים עם קרניים. המאפיין המזכיר ביותר את הצבי המונגולי אצל הצבי הפרסי הוא הגרון של הזכרים שמקבל הגדלה בעונת הרבייה; למרות זאת הוא קטן בהרבה ואינו בולט כפי שקורה אצל זכרי המין המונגולי. הצבי הפרסי קטן במקצת מהצבי המונגולי, ויש לו קרניים גדולות יותר. זנבו ארוך ושעיר כשל צבאים אמיתיים, וצבעו שחור בולט. אוזניו וצווארו ארוכים יותר. גם הנקבות של מין זה ממליטות תאומים ברוב הפעמים, ולעיתים אפילו עד ארבעה. גם הוא פעיל יום, חי בקבוצות קטנות שמגיעות למאות פרטים בחורף, ומהירות ריצתו זהה למין המונגולי. הוא חי בערבות מדבריות ומישורים גבוהים, ונודד בין העונות. נפוץ החל מירדן וסעודיה דרך איראן ואפגניסטן עד סין ומונגוליה.
  • אנטילוקפרה אמריקנית (Antilocapra americana), פרסתן ייחודי צפון-אמריקני המהווה מין יחיד בסוגו ובמשפחת האנטילוקפרות. יש המשייכים אותו למשפחת הפריים בשל הדמיון שלו לאנטילופות, אך בדרך כלל מסווג במשפחה נפרדת בגלל מאפיינים ייחודיים רבים. האקולוגיה שלו דומה לצבי המונגולי: הוא חי בערבות מדבריות, פעיל ביום בעדרים או בקבוצות, אצן מהיר ביותר - ואויביו העיקריים הם הזאבים. גם הוא ממלא תפקיד אקולוגי חשוב במישורי הערבות הצפון-אמריקנים על ידי אכילת עשבים רבים שמעודדים צמיחת עשבים חדשים. במבט ממרחק הוא מזכיר את הצבי המונגולי בשל צבעי פרוותו הבהירים, אך נבדל ממנו במגוון דברים: הוא גדול יותר, יש לו כתמים לבנים גדולים במותניים, בצוואר ובחזה, וכתמים שחורים באף והלסת. הפרצוף שלו מוארך, ויש לו פרווה קצרה דמוית צמר. לזכרי האנטילוקפה יש קרניים מוזרות ביותר, והם כוללים ידית גרמית שטוחה הדבוקה לקרן שעשויה קרטין; לנקבות קרניים כמעט בלתי נראות. האנטילוקפרות מצויות בארצות הברית, קנדה ומקסיקו.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית גידול אופייני לצבי היעלי המונגולי

הצבי היעלי המונגולי אנדמי למרכז הערבה האירואסייתית. בעבר הוא היה נפוץ כמעט בכל מונגוליה, רוב האזורים הצפוניים של סין העממית (כולל חלקים גדולים ממנצ'וריה), מרבית חלקי הגבול המונגולי של רוסיה, וכן במזרח קזחסטן. כיום תפוצתו העיקרית היא במזרח ומרכז מונגוליה (האוכלוסייה העיקרית במחוזות דורנוד, חנטי, סוחבאטאר, גוביסומבר, דורנוגובי, דונדגובי, אומנוגובי, והאוכלוסייה הקטנה בזבחאן; בעבר היה מצוי גם בטוב, בולגאן, אובורחאנגאי, ארחאנגאי, באיינחונגור, גובי-אלטאי, חובסגול, חובד, אובס ובאיין-אולגי), צפון מזרח סין (מחוז מונגוליה הפנימית בלבד ובעבר גם בחיילונגג'יאנג, ג'ילין, חביי, שאנשי, נינגשיה, גאנסו ושינג'יאנג), וחלקים קטנים בגבול המזרחי של רוסיה עם מונגוליה (מחוז עבר הבאיקל; ובעבר גם ברפובליקות: בוריאטיה, טובה ואלטאי); בקזחסטן הוא נכחד לגמרי.
התפוצה הגאוגרפית של מין זה משרעת לאורך המדבריות, ההרים והמישורים המונגולים - סינים, והיא נעצרת בהרי דרום סיביר מצפון, עמקי מנצ'וריה ממזרח, אגן דזונגאראי ממערב, וההרים המיוערים של מרכז סין והרמה הטיבטית מדרום.

בית גידולו של הצבי המונגולי הוא בעיקר הערבות והמישורים העצומים של הערבה האירואסייתית, "ערבת בודון טאלה" ו"ערבת אלן טאלה", וכן השטחים הגדולים של מדבר גובי. הוא מצוי גם על מורדות ועמקי רצועות הרים רבות כדוגמת הרי חינגד הגדול (צפון סין), הרי חנגי, אלטאי-מונגולי (צפון מערב מונגוליה), גובי-אלטאי (דרום מרכז מונגוליה), ובעבר גם בהרי אלטאי (רוסיה), טנואולה, סאיין ויבלונוי. לפני המאה ה-20 הוא היה מצוי בצורה מצומצמת גם על גבול יערות נשירים והטייגה של מנצ'וריה. בין הימות והנהרות שבהם הוא מצוי כיום או היה מצוי בעבר ניתן למנות את "אולאן נור", "דאלאי נור", "צ'אגאן נור", חובסגול, "אובסו נור", "חיארגס נור", "חר-אוז נור", "צ'ובד", "הולון נור", "בויר נור", אירטיש, "שי-הה", "סלנגה", "ארגון", הוואנג-הה, "טואול", "אורחון גול", "דזבחן", "אולונגור", יניסיי, ועוד. הטמפרטורות בתחומי תפוצתו נעות בין 20–30 מעלות חום בקיץ ל-10 עד 30 מעלות מתחת לאפס בחורף. כמות המשקעים הממוצעת בהם היא 25–500 מ"מ לשנה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוחלצים של זכר ונקבות במוזיאון בברמן.

התנהגות ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבי המונגולי הוא בעל חיים פעיל יום, כאשר בסתיו ובחורף הוא פעיל בכל שעות היום בחיפוש אחר מזון, ובתקופות החמות של הקיץ בבוקר ושעות הדמדומים. בשעות המנוחה הצבאים המונגולים חופרים לעצמם גומות קטנות בשיחים שמגנות עליהם מפני הרוחות החזקות של מרכז אסיה. הם בעלי חיים חברותיים שנמצאים בקבוצות של 20–30 פרטים בקיץ, העלולות להגיע ל-100 פרטים בחורף. ברוב השנה העדרים מעורבים, אולם באמצע הקיץ לקראת ההמלטות הם מתבדלים לעדרי זכרים ועדרי נקבות. כאשר מגיעה עונת הרבייה הם שוב מתאספים, ומעבירים ביחד את החורף עד עונת ההמלטה הבאה. הצבאים המונגולים הם בעלי חיים שנמצאים תמיד בנדידות, בשל מחסור במזון ושינויים במזג האוויר. הנדידה הגדולה מתחילה באביב, שאז כל הקבוצות מתאספות לעדרים המוניים של 8,000-6,000 פרטים הנעים צפונה; לעיתים המספרים גדולים אף יותר, כשבשנת 2007 למשל, נצפה בערבות מונגוליה הדרומיות מגה-עדר של רבע מיליון פרטים. במהלך עונת הנדידה הם גומאים מדי יום בין 100 ל-300 קמ"ר. כאשר העדרים מגיעים למרעה הקיץ הם נפרדים לקבוצות קטנות שנמצאות רוב הזמן בשטחים קבועים של 100 קמ"ר. גם מחוץ לעונת הנדידה הצבאים המונגולים נוודים למדי, ומדי יום הם עלולים לגמוע 20 קילומטר בחיפוש אחר מזון.

תזונתם כוללת בעיקר עשבים ועשבי תיבול, וכן קטניות, דגניים, קליפות, זרעים וצמחי ערבה נוספים. במהלך החורף כאשר אין מזון זמין הם יכולים לשנות את התזונה שלהם, ומערכת העיכול שלהם משתנית בהתאם למזג האוויר; בתקופה זאת הם יכולים לעכל למשל מזונות סיביים ביעילות רבה יותר מהקיץ, והמזון נשמר לזמן רב יותר בקיבה.

טורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורפים העיקריים והקטלניים של הצבאים המונגולים הם זאבים מונגולים, שהם היחידים באזור שיכולים להתחרות עם מהירות ריצתם; הזאבים נוטים לתקוף את העדרים הגדולים בשתי תקופות עיקריות: 1) בסוף החורף - את הזכרים שמותשים מעונת הרבייה ולא מסוגלים לרוץ למרחקים גדולים. 2) ובאביב, את הנקבות שנמצאות בהריון מתקדם ואיטיות יותר משאר העדר. העופרים נטרפים גם לעיתים על ידי שועלים אדומים, חתולי פאלאס ועיטים זהובים. הצבאים המונגולים מגינים על עצמם מטריפה על ידי מהירות ריצתם שנעה בין 65 ל-70 ק"מ לשעה. הם יכולים להתמיד במהירות זו למרחק של 12–15 ק"מ, ומסוגלים לקפוץ לגבוה 2 מטר ולמרחק 4–6 מטר. הם גם שחיינים מצוינים, ומהלך נדידתם הם חוצים נהרות גדולים. אף על פי שיש להם חושי ראייה חדים, חושי השמיעה והריח שלהם נמוכים למדי. הם מתקשרים ביניהם על ידי תנועות חזותיות וריחות, ובדרך כלל שקטים למדי; הזכרים משמיעים לפעמים קול הדומה לשאגה בעונת הרבייה, שמגיע מהגרון הנפוח. מלבד הטורפים, הצבאים המונגולים נספים לעיתים בהמוניהם במקרים של טמפרטורות קיצוניות בחורף, סופות שלג כבדות או מחסור במזון.

צבי יעלי מונגולי שמת. מדבר גובי.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הרבייה מתרחשת באמצע נובמבר עד תחילת פברואר, במהלכה כל זכר מנסה להקים לעצמו "הרמון" המונה עד כ-13 נקבות. בעונה זו לזכרים מתנפח הגרון כאמור, והם מקיימים ביניהם קרבות רבים על דומיננטיות, אך הלחימה שלהם אינה רצינית בהשוואה לאנטילופה טיבטית למשל. הפריון של נקבות מגיל שנה וחצי גבוה מאוד, ובין 90% ל-100% מהם יכנסו להריון; ההריון של הצבייה נמשך 6–7 חודשים (185 ימים בדרך כלל), ועונת ההמלטות נמשכת מאמצע יוני עד אמצע יולי ותלויה פעמים רבות במזג האוויר. בתקופה זאת הצביות מתקבצות לאזורי המלטה משותפים, מה שגורם לצפיפות גבוהה של כ-40,000 צביות לכל 35 קמ"ר. בשבועות של ההמלטות 90% מהצביות ממליטות בבת אחת במהלך ארבעה ימים מהעונה עופר אחד או שניים ולעיתים רחוקות שלושה, השוכבים בימים הראשונים לחייהם מוסתרים בצמחייה. לאחר כשמונה ימים הם מצטרפים עם אימם לעדר. בעת הלידה שוקלים העופרים 2–3 ק"ג, ולהם אורך ראש וגוף של 51 ס"מ, ופרוותם בצבע חום צהבהב או אדמדם אחיד המסווה אותם על הקרקע הטרשית.

בדומה לגנו כחול, התיאום של ההמלטה אצל הצבאים המונגולים היא אסטרטגיה נגד פגעי הטבע; הצביות חייבות להמליט באותו זמן, כדי שהעופרים יספיקו להגיע לגודל מינימלי עד תחילת החורף ולא ימותו מקור וחולשה. כמו כן ברגע שיש כל כך הרבה עופרים, האויבים הטבעיים שלהם לא יכולים לטרוף את כולם - כך שאלפי עופרים מצליחים להגיע לבגרות. שיעור ההישרדות של העופרים בקיץ הראשון גבוה מאוד ועומד על 80%; מסיבה זאת שיעור הגידול של האוכלוסייה מגיע לעיתים ל-20% עד 25% בשנה, ולכן המספרים שלהם גדולים מאוד. העופרים נגמלים לאחר 5 חודשים, ונשארים עם אימם עד שנה או עד שהם מגיעים לבגרות; הנקבות מגיעות לבגרות לאחר שנה וחצי, והזכרים לאחר שנתיים וחצי.

תוחלת החיים של הצבי המונגולי היא 7–8 שנים לזכר, ו-9.5 שנים לנקבה; עם זאת, הם עלולים למות מוקדם יותר בשל תשישות מהנדידות.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי יעלי מונגולי על סמלו של מחוז דורנוד.

הצבי היעלי המונגולי מסווג על ידי IUCN, במצב השימור "ללא חשש" (LC), בשל תפוצה רחבה בשטחים בלתי מאוכלסים ומספר פרטים גדול ביותר. עם זאת האוכלוסייה שלו נתונה לתנודות קיצוניות, כך שמצבו יכול להשתנות במהירות ל"קרוב לסיכון" (NT) או ל"פגיע" (VU) ולכן גם מגמת האוכלוסייה אינה ידועה. הגורמים העיקריים לכך הם חורפים קשים, סופות שלג, והציד ההמוני לבשרו, עורו וקרניו במונגוליה שגודל משנה לשנה בשל רמת אכיפה דלילה. על פי הערכות, מלבד הציד החוקי נהרגים מדי שנה כמה עשרות אלפים פרטים, כשבמהלך שנת 1940 למשל נהרגו בבירור במהלך השנה כ-100,000 פרטים. איומים נוספים כוללים תמותה המונית מהתפרצות של מחלות, ומסילת הברזל של אולן בטור-בייג'ינג הגורמת לפילוג של אוכלוסיות קטנות מהאוכלוסייה המרכזית.

מין זה מוגן לגמרי על ידי החוק הסיני והרוסי, ובמונגוליה החל מ-1995 ישנם חוקים מגבילים יותר בציד חוקי. בשל קצב הגידול הגבוה שלהם, צבאים אלו יכולים להתאושש במהירות מפגעי הטבע.

אומדני האוכלוסייה של הצבאים המונגולים נעים בין 400,000 לאומדן שמרני, עד שני מיליון ו-700,000 פרטים לאומדן מוגזם. רוב האומדנים בשנים האחרונות מדברים על כ-500,000 עד מיליון פרטים במונגוליה, ו-80,000 בסין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבי יעלי מונגולי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי יעלי מונגולי באתר הרשימה האדומה של IUCN